|
טקסט הדף מנוקד
מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה וּמְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת לָא כְּתִיבָא
חֲגִיגוֹת מִיכְתָּב כְּתִיבָן לָא צְרִיכָא לִכְדַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי מִמַּאי דְּהַאי וְחַגּוֹתֶם אוֹתוֹ חַג לַה' זְבִיחָה דִּלְמָא חוֹגּוּ חַגָּא קָאָמַר רַחֲמָנָא אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב וְיָחוֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר הָכִי נָמֵי דְּחוֹגּוּ חַגָּא הוּא וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי וְהָכְתִיב וַיֹּאמַר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵינוּ זְבָחִים וְעוֹלוֹת דִּלְמָא הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא אִכְלוּ וּשְׁתוּ וְחוֹגּוּ חַגָּא קַמַּאי לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיב וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּחוֹגָּא הוּא תַּרְבָּא לְחַגָּא אִית לֵיהּ וְדִלְמָא הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא חֵלֶב הַבָּא בִּזְמַן חַג לֹא יָלִין אֶלָּא מֵעַתָּה הַבָּא בִּזְמַן חַג הוּא דְּלֹא יָלִין הָא דְּכׇל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ יָלִין כׇּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר כְּתִיב דִּלְמָא אִי מֵהָהוּא הֲוָה אָמֵינָא הָהוּא לַעֲשֵׂה כְּתַב רַחֲמָנָא הַאי לְלָאו לְלָאו כְּתַב קְרָא אַחֲרִינָא וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר וְדִלְמָא לַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין וַעֲשֵׂה אֶלָּא אָתְיָא מִדְבָּר מִדְבָּר כְּתִיב הָכָא וְיָחוֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר וּכְתִיב הָתָם הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַּמִּדְבָּר מָה לְהַלָּן זְבָחִים אַף כָּאן זְבָחִים וּמַאי כַּהֲרָרִין הַתְּלוּיִין בִּשְׂעָרָה דִּבְרֵי תוֹרָה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה לָא יָלְפִינַן מְעִילוֹת מִיכְתָּב כְּתִיבָן אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לִכְדִתְנַן הַשָּׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ בַּעַל הַבַּיִת מָעַל לֹא עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ שָׁלִיחַ מָעַל וְכִי עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ אַמַּאי מָעַל וְכִי זֶה חוֹטֵא וְזֶה מִתְחַיֵּיב הַיְינוּ כַּהֲרָרִין הַתְּלוּיִין בִּשְׂעָרָה אָמַר רָבָא וּמַאי קוּשְׁיָא דִּלְמָא שָׁאנֵי מְעִילָה דְּיָלְפָא חֵטְא חֵטְא מִתְּרוּמָה מָה הָתָם שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ אַף כָּאן שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ אֶלָּא אָמַר רָבָא לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְכִדְתַנְיָא נִזְכַּר בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא נִזְכַּר שָׁלִיחַ שָׁלִיחַ מָעַל שָׁלִיחַ עַנְיָא מַאי קָא עָבֵיד הַיְינוּ כַּהֲרָרִין הַתְּלוּיִין בִּשְׂעָרָה אָמַר רַב אָשֵׁי מַאי קוּשְׁיָא דִּלְמָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַמּוֹצִיא מְעוֹת הֶקְדֵּשׁ לְחוּלִּין אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לִכְדִתְנַן נָטַל אֶבֶן אוֹ קוֹרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הֲרֵי זֶה לֹא מָעַל נְתָנָהּ לַחֲבֵירוֹ הוּא מָעַל וַחֲבֵירוֹ לֹא מָעַל מִכְּדֵי מִישְׁקָל שַׁקְלַהּ מָה לִי הוּא וּמָה לִי חֲבֵירוֹ הַיְינוּ כַּהֲרָרִין הַתְּלוּיִין בִּשְׂעָרָה וּמַאי קוּשְׁיָא דִּלְמָא כְּדִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל הָכָא רש"י
מלאכת מחשבת. שהמחשבה חשבה בדעתו ונתכוון לה וזה לא נתכוון לה לבנין זה לפיכך פטור וזהו רמז מועט דאילו מלאכת מחשבת בשבת לא כתיבא אלא במשכן הוא דכתיב ולפי שסמך בפרשת ויקהל פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין מלאכת מחשבת לשבת: מיכתב כתיבן. כדאמרינן לעיל מוחגותם אותו: חוגו חגא. להרבות שמחה: דלמא הכי קאמר רחמנא אכלו ושתו וחוגו חגא קמאי. והאי זבחים דקרא לאו שלמים נינהו אלא וזבחת בשר לאכול: חלב הבא בזמן החג. אם באת להקריב קרבנות נדריך ברגל לא ילינו חוץ למזבח בעלות השחר: הא כל השנה ילינו. בתמיה: עד הבקר כתיב. היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר מכאן אנו למדין שמעלה כל הלילה אברים ופדרים של קרבנות שנשחטו היום אבל לא מעלות השחר ולמעלה דנפסלו בלינה: ומאי כהררין התלויין. גזרה שוה ראייה גדולה היא: דברי תורה מקבלה לא ילפינן. הלכך רמז בעלמא: השליח שעשה שליחותו. בעל הבית שהיו בידו מעות הקדש ונתחלפו במעותיו ונתנן בשוגג לשליח ואמר לו קח לי מהם חלוק או טלית אם עשה שליחותו בעל הבית מעל וזהו כהררין שיש לתמוה ולומר וכי שליח זה חטא שהוציא מעות הקדש ובעל הבית מתחייב קרן וחומש ולהביא אשם מעילות והרי ידוע לנו בכל הש''ס שאין שליח לדבר עבירה שיהא שולח מתחייב על ידי שלוחו: מעילה ילפינן חטא חטא מתרומה. לכמה דברים נאמר בתורת כהנים נאמר במעילה וחטאה בשגגה מקדשי ה' (ויקרא ה) ונאמר בתרומה ולא תשאו עליו חטא (במדבר יח) מה התם שלוחו כמותו דכתיב כן תרימו גם אתם (שם) ואמר מר גם אתם לרבות שלוחכם: נזכר בעל הבית כו'. ברייתא היא בפ' בתרא דמעילה והכי גרסינן לכדתניא נזכר בעל הבית שהן של הקדש עד שלא יגיע שליח אצל חנוני ולא נזכר שליח והוציאן השליח חייב: שליח עניא מאי עבד. נהי דבעל הבית פטור דכיון דנזכר אנן סהדי דתו לא ניחא ליה בשליחותיה דהאיך ומהשתא לאו שלוחו הוא ומיהא שליח מאי עביד: מידי דהוה. אשאר כל מוציאין מעות הקדש לחולין בשוגג שימעלו אף זה בשוגג הוציאן דכיון שביטל המשלח שליחותו הוה ליה איהו מוציא: הוא מעל. דכיון שנתנם לו הוציאן מיד הקדש לחולין: וחברו לא מעל. בכל שיעשה הוא בה דהא דידיה היא ועליה דהאיך לשלומי להקדש כדכתיב ואשר חטא מן הקדש ישלם (ויקרא ה):
תוספות
מלאכת מחשבת אסרה תורה. פרש''י שאינה צריכה לגופה במין מלאכה זאת שברצונו לא היה בנין זה בעולם ולא יתכן דאם כן בכל מלאכות נמי כגון סותר ע''מ לבנות במקומו למה מיחייב דהא לא ניחא ליה שהיה הבנין בעולם וכן בקורע ע''מ לתפור ג''כ לא ניחא ליה בקרע זה מעולם וקורע הבא באבלו או מחמת טרדא וקורע בחמתו למרמי אימתיה לכן נראה להר''י לפרש שאינו צריך לעיקר שורש האיסור כגון הכא שאינו צריך לגומא שהיא המלאכה וכן מוציא מת במטה והרבה דחשיב פ' המצניע (שבת דף צג:) ולא דמו למלאכת המשכן שהיו צריכים לעיקר המלאכה מכבה משום צורך הפחמין וצידת תחשים וחלזון וכן כולם כיוצא בהן: חוגו חגא. י''מ לשון מחולות כמו יחוגו וינועו כשכור (תהלים קז): בזמן חג הוא דלא ילין (והתניא) וכו'. כי מוקמינן קרא בחגיגה לא שייך לאקשויי בחגיגה הוא דלא ילין הא כל שאר קרבנות ילין הא כתיב כל הלילה עד הבקר ומוקמינן לה לכל העולין על המזבח דהא איכא למימר דלא הוה מוקמינן קרא רק לעולה שהביא כולה כליל כמו עולה אבל שאר קרבנות כגון שלמים וחגיגות שאינם כליל לא: ולא ילין מן הבשר. ואף על גב דמוקמינן: לקרא בפרק אלו דברים (פסחים דף עא. ושם) בחגיגה שנאכלת לשני ימים ולילה אחד ועוד דבשר כתיב דמשמע אכילת אדם מ''מ מפקינן מיניה תרתי מדכתיב ביום הראשון לבקר ולא כתיב ביום השלישי: לעבור עליו בשני לאוין: ואע''ג דאמרינן בעלמא כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי הכא שאני שאין להעמידו בקרבן חדש שלא מצינו כיוצא בו בתורה ודומה לו כמו שמצינו בריש יבמות (דף ד.) דמוקמינן לא יגלה בשומרת יבם של אביו בלאו יתירא ולא מוקמינן ליה באנוסת אביו: ויחוגו לי במדבר. ולא ילין חלב חגי אתא ללמד על ג''ש דמיירי בחגיגה ולא בשאר קרבנות: מעילות מכתב כתיבי וכו' מקרא מועט והלכות מרובות. מתוך פרש''י משמע שהוא פירוש התלויין בשערה שיש בו הלכות מרובות תלויין ברמז מקרא מועט כהר התלוי בשיער הראש וקשה למורי מאי פריך בגמרא מעילות מכתב כתיבי ודאי כתיבי אבל יש בהן הלכות הרבה והיינו מקרא מועט והלכות מרובות ומיהו לפי מה שפירש רש''י תלויות ברמז משמע דסבירא ליה דבהדיא לא כתיבי אך גבי שבת פירש מיכתב כתיבי פי' טובא אזהרות כתיבי בשבת מאי מקרא מועט דקאמר מתני' והכי לא אפשר לי לפרש גבי מעילות וגם משמע דבהדיא קאמר דכתיבי ונראה להר''ר אלחנן לפרש דמילתא באפי נפשיה היא מקרא מועט וקאי לאהלות ויש בהן מקרא מועט אבל ההלכות מרובות ובכמה ספרים יש ריוח בין מקרא מועט אדלעיל א''כ משמע דמילתא באפי נפשיה הוא אך בתוספתא (פ''א) תנא מקרא מועט והלכות מרובות כהררין התלויין בשערה ואין להם על מה שיסמכו מכאן היה אומר רבי יהושע צבחר בצבחר ר''ל מקרא מועט ותולה ברמז מועט דמשמע כדפירש רש''י ופירש כדפרש''י על הא דקאמר מקרא מועט שברמז נתנו: נתנה לחברו מעל. ולא דמי לההיא דנתנה לחנוני דלא מעל דהתם מיירי במזיד ואין מתחלל וחנוני דלא מעל עד שיוציא התם משום דלא עבד מעשה: משקל שקלה מה לי הוא מה לי חברו. יש תימה דודאי שינה הרבה כיון שנתנה לחברו יש לו למעול משום טובת הנאה של שאלה כדאמרינן פרק השואל (ב''מ דף צט.) המשאיל קורדום של הקדש מעל לפי טובת הנאה של חברו וחברו מותר לבקע בו לכתחלה אבל כי לא נתנה אכתי לא נהנה ממנה כלום וי''ל דהכא מיירי שמתכוין להוציא מרשות הקדש ובמנחות (דף קא.) פירשתי:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|