חיות אש ממללות (מדברות) וחשמל הוא כעין קיצור של מילים אלה (חיות אש ממללות). במתניתא תנא [בברייתא שנה] התנא על כך: עתים חשות, עתים ממללות. בשעה שהדיבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא — חשות (שותקות) ובשעה שאין הדיבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא — ממללות.

א נאמר שם: "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" (יחזקאל א, יד) ושואלים: מאי [מה פירוש] "רצוא ושוב"? אמר רב יהודה: כאור היוצא מפי הכבשן, שהלהבה פורצת החוצה וחוזרת מדי רגע. מאי [מה פירוש] "כמראה הבזק"? אמר ר' יוסי בר חנינא: כאור (אש) היוצא מבין החרסים כשצורפים את הזהב והאש יוצאת מביניהם (ומפרש "בזק" לשון חרסים, שברי חרס).

נאמר: "וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש" (יחזקאל א, ד), ושואלים: להיכן אזל [הלך] אותו רוח? אמר רב יהודה אמר רב: שהלך לכבוש את כל העולם כולו שיהיה תחת ממשלתו של נבוכדנצר הרשע. וכל כך למה היה צריך לכבוש את העולם בשבילו? שלא יאמרו אומות העולם: ביד אומה שפלה מסר הקדוש ברוך הוא את בניו, שכיון שנגזר שתיפול מלכות ישראל בידו, עשאו הקדוש ברוך הוא כובש־עולם גדול, שלא תהיה בושה לישראל במפלתם על ידו. אמר הקדוש ברוך הוא על כך: מי גרם לי שאהיה שמש לעובדי פסילים ואצטרך לעשות את מלחמותיהם — עונותיהן של ישראל הן שגרמו לי לכך.

נאמר שם: "וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות" (יחזקאל א, טו), אמר ר' אלעזר: "אופן" זה הוא מלאך אחד שהוא עומד בארץ, וראשו מגיע אצל החיות. במתניתא תנא [בברייתא שנה] התנא: מלאך זה סנדלפון שמו, הגבוה מחברו מהלך חמש מאות שנה. והוא עומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו (הקדוש ברוך הוא). ושואלים: איני [וכי כן הוא] שאפשר שיקשור כתרים לקונו? והכתיב [והרי נאמר]: "ברוך כבוד ה' ממקומו" (יחזקאל ג, יב), מכלל הדברים אתה למד שמקומו ליכא דידע ליה [אין מי שיודע אותו] וכיצד יכול לקשור לו כתרים? אלא כך נעשה הדבר, דאמר שם אתגא ואזל ויתיב ברישיה [שאומר שם על הכתר, והכתר הולך מאליו ויושב בראשו של ה'].

ב אמר רבא: כל הדברים שראה יחזקאל ראה גם ישעיה הנביא, אלא שהנביא ישעיה לא מצא לנחוץ לתאר כל זה. ומשל לדבר: למה יחזקאל דומה — לבן כפר שראה את המלך, שכיון שאינו רגיל בכך, הוא מתרגש ומתפעל מכל הדברים והקישוטים שנמצאים בארמונו של המלך ומדבר אודותיו, ולמה ישעיה דומה — לבן כרך שראה את המלך שהוא שם לב לעצם הפגישה עם המלך ולא לדברים שמסביבו. אמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "אשירה לה' כי גאה גאה" (שמות טו, א), למה נכפלה המלה "גאה"? — נאה שירה למי שמתגאה על הגאים, שהוא נעלה על העליונים. שאמר מר [החכם]: מלך שבחיות — ארי, מלך שבבהמות — שור, מלך שבעופות — נשר, ואדם מתגאה ומשתלט עליהן, והקדוש ברוך הוא מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו שהרי חיות המרכבה הן שור, ארי, נשר ואדם.

ג בענין החיות שבמרכבה שואלים: כתוב אחד אומר: "ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן" (יחזקאל א, י), וכתיב [ונאמר גם]: "וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר" (יחזקאל י, יד), ואילו פני שור לא קא חשיב [אינו מונה שם]! אמר ריש לקיש: יחזקאל ביקש עליו רחמים על פני השור, והפכו לכרוב. וכך אמר לפניו: רבונו של עולם! וכי קטיגור יעשה סניגור? שכן פני שור מזכירים את חטא העגל של ישראל ומוטב שיהיו פנים אחרות במרכבה.

ושואלים: מאי [מה פירוש] "כרוב"? אמר ר' אבהו: כרביא [כתינוק], שכן בבבל קורין לינוקא [לתינוק] רביא. אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: אלא מעתה לפי פירוש זה, מה דכתיב [שנאמר]: "פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר" (יחזקאל י, יד), הרי לכאורה היינו [זהו] פני כרוב היינו [זהו] פני אדם, ומה ההבדל ביניהם? השיב לו: ההבדל הוא שפני אדם הם אפי רברבי [פנים גדולות] ופני כרוב הם ואפי זוטרי [ופנים קטנות] של תינוק.

ועוד שואלים: כתוב אחד אומר: "שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף" (ישעיהו ו, ב), וכתוב אחד אומר: "וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם" (יחזקאל א, ו)? ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה]: כאן — בזמן שבית המקדש קיים היו שש כנפים, כאן — בזמן שאין בית המקדש קיים, כביכול (כאילו), שנתמעטו כנפי החיות ואינן אלא ארבע.

ושואלים: הי מינייהו אימעוט [אלו מהן, איזה כנפים התמעטו]? אמר רב חננאל אמר רב: אותן שאומרות שירה בהן. וראיה שאומרות שירה בכנפיהן: כתיב הכא "ובשתים יעופף וקרא זה אל זה ואמר" (ישעיהו ו, ב-ג), וכתיב [ונאמר]: "התעיף עיניך בו ואיננו" (משלי כג, ה) שמעוף זה בטל ואיננו עוד.

ורבנן אמרי [חכמים אומרים]: הכנפים שנתמעטו הן אותן כנפים שמכסות בהן רגליהם, שנאמר: "ורגליהם רגל ישרה" (יחזקאל א, ז), ואי לאו דאימעוט [ואם לא שהתמעטו] כנפים אלה — מנא הוה ידע [מניין היה יודע] איך נראות רגליהם? אלא ודאי כבר לא היו מכוסות. ודוחים: מכאן אין ראיה, דלמא דאיגלאי וחזיא ליה [שמא שנתגלו לפי שעה וראה אותם]. דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך] שרק לפי שעה נגלו, מה שנאמר "ודמות פניהם פני אדם" (יחזקאל א, י), הכי נמי דאימעוט [כך גם כן שהתמעטו] כנפים המכסות את פניהם?! אלא אתה חייב לומר דאיגלאי וחזיא ליה [שנתגלו וראה אותם], הכא נמי [כאן גם כן] — דאיגלאי וחזיא ליה [שנתגלו וראה אותם].

ודוחים: הכי השתא [כיצד אתה משווה]?! בשלמא אפיה [נניח פניו] — אורח ארעא לגלויי קמיה רביה [דרך ארץ לגלות פניו לפני רבו], ולכן יתכן שמגלות פניהן לפרקים. אבל כרעיה לאו אורח ארעא לגלויי קמיה רביה [רגליו אין זה דרך ארץ לגלות לפני רבו], אלא ודאי שלא היו להם כנפים לכסות רגליהם.

ד ועוד בביאור סתירות בנושאים אלה: כתוב אחד אומר: "אלף אלפין ישמשונה ורבו רבבן קדמוהי יקומון" [אלף אלפים ישרתוהו ורבוא רבבות לפניו יעמודו] (דניאל ז, י), וכתוב אחד אומר: "היש מספר לגדודיו" (איוב כה, ג), משמע שאין להם מספר, אפילו לא אלף אלפים! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: כאן — בזמן שבית המקדש קיים אין מספר, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים, כביכול שנתמעטה פמליא של מעלה.

תניא [שנויה ברייתא]: רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסאי: "אלף אלפין ישמשונה" הוא מספר המלאכים בגדוד אחד, אבל "ולגדודיו — אין מספר". ור' ירמיה בר אבא אמר: אין כאן סתירה מעיקרה, משום ש"אלף אלפין ישמשונה" אין משמעו שבהם משרתים את הקדוש ברוך הוא, אלא לנהר דינור הם משמשים, שנאמר: "נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשונה ורבו רבבן קדמוהי יקומון" [נהר של אש נובע ויוצא מלפניו, אלף אלפים ישרתוהו וריבוא רבבות לפניו יעמדו] (דניאל ז, י), ואילו לגדודי משרתי ה' אכן אין כל מספר.

ושואלים: מהיכן נפיק [מהיכן יוצא] נהר זה? ומשיבים: מזיעתן של חיות. ולהיכן שפיך [הוא נשפך]? אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: על ראש רשעים בגיהנם, שנאמר: "הנה סערת ה' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול" (ירמיה כג, יט). ורב אחא בר יעקב אמר: הנהר זורם על אשר קומטו, על אותם דורות שלא נבראו, שנאמר: "אשר קמטו ולא עת נהר יוצק יסודם" (איוב כב, טז), וכאן הרמז שנהר דינור נשפך עליהם. תניא [שנויה ברייתא]: אמר ר' שמעון החסיד בפירוש פסוק זה: אלו "אשר קומטו" הם תשע מאות ושבעים וארבע דורות שקומטו (שהיו צריכים) להיבראות