דפליגי [שחלוקים] בכך ר' שמעון ורבנן, וקתני [ושנה] את ההלכה הזו, הרי שגם משנתנו עוסקת בדברים שעיקרם במחלוקת!

ומשיבים: גם ר' שמעון לא נחלק בכל מקרה של "אשת אחיו שלא היה בעולמו", שכן במקרה הפשוט של אח שנולד אחר מיתת אחיו שלא היה בעולמו, שלא חלה על תינוק זה מצות ייבום והאשה אסורה עליו משום אשת אח, ולבסוף, לאחר שנולד ייבם אח אחר את האשה ומת גם הוא ונפלה שוב לפני אותו אח קטן שלא היה בעולמו של אחיו, בעלה הראשון — במקרה כזה לא פליג [חלק] ר' שמעון, ומודה שאשה זו אסורה על הילד לעולם, כיון שנאסרה עליו שעה אחת כאשר נולד והיא היתה אשת אחיו שלא היה בעולמו. ולא נחלק ר' שמעון אלא במקרה אחר, כאשר היו שני אחים, ומת אחד מהם וייבם השני את אשתו, ואחר כך נולד האח השלישי, ומת האח השני. שלדעת ר' שמעון יכולה אשה זו להתייבם לאח הקטן, שמעולם לא היתה אסורה עליו, כיון שבשעה שנולד היתה זו אשת אחיו שהיה בעולמו, ומה שהיה לפני לידתו איננו נחשב. ומאחר שגם לר' שמעון יש צד איסור של אשת אחיו שלא היה בעולמו, אפשר היה לשנות זאת במשנה לכל הדעות.

ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר' אושעיא: חלוק היה ר' שמעון אף בראשונה, שלדעתו ר' שמעון חלוק לא רק במקרה של "ייבם ואחר כך נולד" אלא גם במקרה של "נולד ולבסוף ייבם" ולדעתו אף במקרה כזה יכולה היא להתייבם לאח הקטן!

ודוחים: הא איתותב [הרי כבר הושב, נדחה] ר' אושעיא ובטילה שיטה זו (להלן יבמות יח, ב), ולכן אפשר לומר שמשנתנו איננה עוסקת במחלוקת.

ומקשים מצד אחר: בפרק השלישי במסכת יבמות מדובר במקרה כשהיו ארבעה אחים, שנים מהם היו נשואים לשתי אחיות, ומתו שני האחים בעלי האחיות. ונמצא שלפני כל אחד מן האחים החיים נופלות (לחלוץ או לייבם) שתי אחיות כאחת. ואמרו חכמים שבמקרה כזה אין מייבמים, לפי שמחשיבים זאת כאילו נפלו לפני כל אחד שתי אחיות כאחת, ובגלל זיקות הקשר של הייבום הרי זה כאילו כל אחת מהן היתה נשואה לו במידה מסויימת ונמצא שהיא כעין אחות אשתו, וכיון שהדבר חל על שתיהן בשווה — שתיהן אסורות בייבום. ואמרו, שאם אחת מן האחיות הללו היתה אסורה על אחד מן האחים שנשארו בחיים בגלל היותה ערוה לו, כגון שהוא נשא את בתה או קרובה אחרת שלה, במקרה זה האחות השניה (שאין בה קירבה כזו) מותרת לו לגמרי. ואם היה קיים הקשר הזה בין האח האחר באחות השניה, יכול להיווצר מצב ששני האחים יחלצו או ייבמו את שתי האחיות. והאמר [והרי אמר] רב יהודה אמר רב, וכן תני [שנה] ר' חייא ברייתא: בכולן, בכל חמש עשרה הנשים המנויות במשנתנו, יכול אני לדמות מצב שאני קורא בהן האסורה לאח זה — מותרת לאח זה, והאסורה לאח זה מותרת לאח זה, ויכול אז להיות שאחותה שהיא יבמתה (גיסתה) חולצת או מתייבמת. שדבר זה אפשר למנות בכל אחת מן המנויות במשנה, כגון שאחות אחת היא חמותו של אח זה, ואחות שניה היא חמותו של האח השני. וכיוצא באלה.

ורב יהודה היה מתרגם, כלומר, מסביר, מיישב דברים אלה, כי לא בכל הנשים האמורות ברשימה שלנו, אלא מחמותו ואילך, שמחמותו עד סוף הרשימה יכול להיות שאחות אחת תהיה לגבי אח אחד איסור ערוה והאחות האחרת לא תהיה אסורה עליו כלל. אבל שיתא בבי דרישא [בששת השערים, המקרים, שבהתחלה] — לא היה גורס דבר זה. מאי טעמא [מה הטעם]?

משום המקרה של בתו, למשל, כי יתכן שאחת מן האחיות תהיה בתו של אחד האחים. אבל אז אסורה אמה לכל האחים (משום אשת אח) ולא יתכן שתהיה לה בת מאח אחר. ודבר כזה יתכן רק אם אח אחד אנס אשה והוליד ממנה בת, וכיון שאיסור אשת אח הוא רק מן הנישואין, הרי אין אותה אשה אסורה על אחיו, ואם חזר אחיו ואנס את האשה והוליד ממנה בת, ושתי בנות אלה נישאו לשני האחים האחרים, הרי אז יווצר המצב שכל אחת מהאחיות היבמות הללו אסורה לאח אחד ומותרת לאח השני.

ובכן, במקרה של אונסין משכחת [יכול אתה למצוא], אבל במקרה של נשואין לא משכחת לה [אין אתה יכול למצוא אותה], כאמור, על כן אין לפרש את משנתנו בדרך זו כי משנתנו בנשואין קמיירי [עוסקת], באונסין לא קא מיירי [איננה עוסקת].

ואביי מתרגם היה שונה וכולל כאן אף את בתו מאנוסתו, ומדוע — כיון דאשכוחי משכחת לה [שאתה מוצא אותה אפשרות] בין אי בעיא [אם תרצה] מן האונסין תהוי [תהיה], ואי בעיא [ואם תרצה] מן הנשואין תהוי [תהיה], שיש בכל זאת מקרה שאפשר שיווצר מצב כזה. אבל את המקרה האחרון של אשת אחיו שלא היה בעולמו — לא היה מונה. מאי טעמא [מה טעם] הדבר?

כיון שרק לפי דעת ר' שמעון הוא דמשכחת לה [שאתה מוצא אותה] שיכול להיות דבר כזה, שכיון שהוא מתיר במקרה של "ייבם ולבסוף נולד", הרי יתכן שאחות אחת תהיה אסורה לאח אחד משום שנולד לפני שאחיו ייבם אותה, וכן האחות השניה תהיה אסורה לאח האחר מאותו טעם, אף שהראשונה מותרת לו (לפי שבחייו לא היתה אשת אחיו שלא היה בעולמו), ואילו לרבנן לא משכחת לה [לדעת חכמים אין אתה יכול למצוא אותה] — בפלוגתא לא קא מיירי [במחלוקת איננו עוסק] אלא רק בדברים המוסכמים על הכל.

ואילו רב ספרא מתרגם היה שונה כאן אף אשת אחיו שלא היה בעולמו, ומשכחת לה [ויכול אתה למצוא אותה] בשיתא [בשישה] אחים שהיו שם ואליבא [ועל פי שיטתו] של ר' שמעון