|
טקסט הדף מנוקד
וְרַב זְבִיד אָמַר אֵין בָּנִים בְּלֹא סִימָנִים וְנִבְדּוֹק חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא נָשְׁרוּ הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר חוֹשְׁשִׁין
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֵין חוֹשְׁשִׁין מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם צַעַר לֵידָה חָיְישִׁינַן כֵּיצַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְכוּ' מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב יְהוּדָה דְּאָמַר קְרָא לִצְרוֹר הַתּוֹרָה רִיבְּתָה צָרוֹת הַרְבֵּה רַב אָשֵׁי אָמַר סְבָרָא הִיא צָרָה מַאי טַעְמָא אֲסִירָא דְּבִמְקוֹם עֶרְוָה קָיְימָא צָרַת צָרָה נָמֵי בִּמְקוֹם עֶרְוָה קַיְימָא כֵּיצַד אִם מֵתוּ הֵן כּוּ' וַאֲפִילּוּ כָּנַס וּלְבַסּוֹף גֵּירַשׁ וּרְמִינְהוּ שְׁלֹשָׁה אַחִים שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֶחָד נָשׂוּי נׇכְרִית גֵּירַשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אִשְׁתּוֹ וּמֵת הַנָּשׂוּי נׇכְרִית וּכְנָסָהּ הַמְגָרֵשׁ וָמֵת זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ שֶׁאִם מֵתוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת טַעְמָא דְּגֵירַשׁ וְאַחַר כָּךְ כָּנַס אֲבָל כָּנַס וְאַחַר כָּךְ גֵּירַשׁ לָא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה תַּבְרָא מִי שֶׁשָּׁנָה זוֹ לֹא שָׁנָה זוֹ הַאי תַּנָּא סָבַר מִיתָה מַפֶּלֶת וְהַאי תַּנָּא סָבַר נִשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים מַפִּילִים רָבָא אָמַר לְעוֹלָם חַד תַּנָּא הוּא וְזוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ קָתָנֵי וְכֹל שֶׁיְּכוֹלָה לְמָאֵן וּתְמָאֵן הַשְׁתָּא וְתִתְיַיבֵּם לֵימָא מְסַיְּיעָא לֵיהּ לְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא דְּאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא מְמָאֶנֶת לְמַאֲמָרוֹ וְאֵינָהּ מְמָאֶנֶת לְזִיקָּתוֹ לָא צָרַת עֶרְוָה שָׁאנֵי דְּתָנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל מֵיאֲנָה בַּבַּעַל מוּתֶּרֶת לְאָבִיו מֵיאֲנָה בְּיָבָם אֲסוּרָה לְאָבִיו אַלְמָא מִשְּׁעַת נְפִילָה נִרְאֵית כְּכַלָּתוֹ הָכָא נָמֵי מִשְּׁעַת נְפִילָה נִרְאֵית כְּצָרַת בִּתּוֹ מַתְנִי' שֵׁשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרוֹת מֵאֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁנְּשׂוּאוֹת לַאֲחֵרִים צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת אִמּוֹ וְאֵשֶׁת אָבִיו וַאֲחוֹת אָבִיו אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִים רש"יאין בנים בלא סימנים. והיולדת בקטנות חזקה הביאה סימנים ומשהביאה סימנים בתוך י''ב לא תמאן דהני סימנים גמורים נינהו דס''ל לרב זביד תוך זמן כלאחר זמן לענין סימן ולא אמרינן שומא נינהו: הניחא למ''ד כו'. פלוגתא בפ' יוצא דופן (נדה דף מו.): מנא הני מילי. דצרת צרתה פטורה: נתגרשו צרותיהן מותרות. ואפי' כנס אחיו את הנכרית ולבסוף גירש את בת אחיו דהוו להו צרות זו לזו קודם גירושין אפ''ה קשרינן ליה לייבומי כדקתני ומתה בתו או נתגרשה הואיל ובשעת נפילה לא הוו צרות זו לזו: וכנסה המגרש ומת. ונפלה נכרית לפני שלישי שנשוי אחות אשתו של זו הראשונה דהויא להו צרת אחות אשה משנתגרשה: צרותיהן מותרות. הואיל ולא היתה אחות אשתו של זה צרה לנכרית זו שקודם נשואים של זו נתגרשה: תברא. קשיין אהדדי: האי תנא. דמתני' סבר מיתת הבעל מפלת נשיו לייבום הלכך אפי' כנס ולבסוף גירש כיון דבשעת מיתה לאו צרת הבת היא שריא: ותנא. דברייתא סבר נישואין הראשונים שהאשה נשאת לבעלה מפילים אותה לייבום הלכך משנעשית צרת ערוה שעה אחת אסורה עולמית: זו. דמתני' דהכא דכנס ולבסוף גירש מותרת כדקתני ומתה בתו או נתגרשה ואין צ''ל זו דג' אחים דגירש ולבסוף כנס: ותמאן. הערוה השתא ותאמר אי איפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי לבעלי המת ותעקור קידושין הראשונים ותתייבם צרתה: ממאנת למאמרו. הא דתנא לקמן בפ' ב''ש וב''ה אומרים בבעל וביבם: למאמרו. הוא דממאנת שאם עשה היבם מאמר ביבמה קטנה ומיאנה בו מפקיע מיאון את המאמר וחזרה לזיקה לבדה וחולצת ואע''ג דגדולה שעשה בה מאמר ולא רצה לכנוס קי''ל בפ' ר''ג (לקמן דף נ:) צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו הכא מיאון עקר למאמרו ולא בעיא גיטא: ואין ממאנת לזיקתו. לעקור נשואים ראשונים ולהפקיע זיקת ייבום ולצאת בלא חליצה ה''נ גבי ערוה לא עקר ליה מיאון דהשתא לנשואין קמאי למישרי צרתה: צרת ערוה שאני. רבנן גזרו שלא תמאן ליבומי צרתה דלא לזלזולי בצרת ערוה דלמא אתי למישרי: מיאנה. כלתו בבעלה מותרת לחמיה דעקרתה לנישואיה והויא כמפותת בנו ומותרת לו אבל מת בנו בעלה הראשון ומיאנה בזיקת יבם אע''ג דנשואין קמאי עקרה אסורה לאביו אלמא משעת נפילה כלתו היא משעה שנפלה להתייבם ונזקקה ליבם מחמת נישואין הראשונים נראים אותם נישואין גמורים למיהוי אשת המת וכלתו של זה: ה''נ. בצרת ערוה משעת נפילה שנזקקה הבת ליבם למאן בו מחמת קידושי ראשון נראים נישואים גמורים למיהוי אשת המת וצרתה צרת הבת ואי שרית ליה אתי למישרי צרת הבת בעלמא: מתני' שש עריות. יש שחמורות מאלו ומהו חומר שלהן שנשואות לאחרים ואינן יכולין להנשא לאחיו מאביו ואם מתו בעליהן שהן נכריות אצל זה צרותיהן מותרות להנשא לזה: אמו. אינה יכולה להנשא לאחיו של זה מאביו שהרי היא לו אשת האב וכן אשת האב ואחות אביו ואשת אחיו מאביו שהיו לו בנים ואשת אחי אביו כולן אסורות לאחיו מאביו כשם שאסורות עליו ואין בהן צד ייבום על זה לעולם ואם נישאו לאחרים ולהם נשים אחרות ומתו מותרות לינשא לזה שאין צרת ערוה אסורה אלא כשנפלה לייבום עם הערוה פעם אחת שכיון שפטרה לצרת ערוה עמדה עולמית באיסור אשת אח שיש לה בנים: ב''ש מתירים. צרת ערוה להתייבם לאחיו דלית להו הך דרשה דלצרור: תוספותרב זביד אמר אין בנים בלא סימנים. אומר ר''י דצריך לפרש דאין עיבור בנים של קיימא מצוי להיות בלא סימנים ומיהו זמנין אתו מדפריך וניבדוק וכן אלא למ''ד אין חוששין מאי איכא למימר ואם אין בנים כלל בלא סימנים ודאי נשרו וגם לשון חוששין נמי משמע דליכא אלא חששא בעלמא ולא שודאי נשרו ומשום דלא שכיח עיבור בלא סימנים לא מצינו חמותו ממאנת דחוששים לסימנים כדמסיק ואזיל ולהכי קאמר נמי רבה בר ליואי תוך הזמן הזה היא מתה ועוברה מת אע''פ דפעמים חיה כיון דלא שכיח ובברייתא דרב ביבי דנקט שמא תמות בשביל המיעוט ואע''ג דרבה בר ליואי לא חש למינקט שמא בשביל מיעוטא וא''ת ומנין לו לגמרא דרב זביד לא בעי למימר דאין בנים כלל בלא סימנים כדמשמע במילתיה וי''ל דאם אין בנים כלל בלא סימנים בא למימר א''כ במאי אתא לפלוגי אדרב ספרא כיון דלדידיה נמי אין בנים כלל בלא סימנים כמו לרב ספרא אלא ודאי אתא למימר דאין הבנים סימן גדלות אלא השערות וכי ליכא שערות לא מחזקינן לה ודאי גדולה ולהכי פריך ולבדוק ומשני חוששין שמא נשרו וחוששין לה בספק גדולה לענין חליצה וקדושין דאורייתא ולענין עונשין ומילי טובא ובקונטרס פי' דסבר רב זביד דתוך הזמן כלאחר הזמן דלא כהלכתא נראה לר''י דבעלמא מודה רב זביד דתוך הזמן כלפני הזמן ושאני הכא דע''י בנים חשבינן לסימנים כאילו הם לאחר זמן כדפרישית נמי לרב ספרא: משום צער לידה חיישינן. וא''ת כיון דאין בנים בלא סימנים משעת העיבור נבדוק קמי לידה ואי ליכא סימנין ליכא למיחש שמא נשרו דאכתי לא בא צער לידה וי''ל דלאו דוקא נקט צער לידה דה''ה נמי דמשום צער עיבור חיישינן שמא נשרו ולא נקט צער לידה אלא משום דאקשי ליה ונבדוק את החמות כדי למאן דהיינו אחר לידה להכי נקט צער לידה וה''ה דאי בדקנה קמי לידה ולא אשכחן דאיכא למיחש דנשרו משום צער עיבור ואי היה מפרש מילתיה דרב זביד דאין לידת בנים בלא סימנים קאמר הוי אתי שפיר הא דנקט צער לידה ולא היינו צריכים לומר משום צער עיבור חיישינן אבל אי אפשר לומר כן דא''כ לא הוי משני מידי לרבה בר ליואי: מתה בתו או נתגרשה. הא דלא נקט מיאנה או שנמצאת אילונית משום דמתני' אתא לאשמועינן אפילו כנס ולבסוף גירש ומיאנה או שנמצאת אילונית אין שום חדוש דבטלו להו קידושי קמאי וכך לי כנס ולבסוף מיאנה כמו מיאנה ולבסוף כנס א''נ משום דקאי אאחת מכל העריות האלו ומיאנה או שנמצאת אילונית לא שייך בכל העריות: שלשה אחים שנים וכו'. לקמן בפרק ד' אחים (דף ל. ד''ה גירש) אפרש לה אמאי נקט שלשה אחים: נשואין הראשונים מפילים. הכא לא הוה שייך למינקט הראשונים דליכא הכא תרי נישואין ומשום ההיא דבפרק ב''ש (לקמן קח:) נקט הכי. דתנן המגרש האשה והחזירה מותרת ליבם ור''א אוסר ומפרש התם טעמא דר''א משום דמספקא ליה אי מיתה מפלת אי נישואים הראשונים מפילים: תמאן השתא ותתייבם כו'. ואפי' לר''ג דלית ליה מלמדין את הקטנה שתמאן לקמן בפ' ב''ש (דף קט.) היינו להוציאה מבעלה א''נ פריך דהיכא דמיאנה תתייבם צרתה ומתני' משמע דאין לה תקנה אלא בחליצה: לא צרת ערוה שאני כו'. ה''נ בשעת נפילה נראית כצרת בתו וא''ת ומנא ליה דטעמא דרמי בר יחזקאל משום דבשעת נפילה נראית ככלתו דלמא טעמא דרמי בר יחזקאל גופיה משום דרבי אושעיא דאינה ממאנת לזיקתו וי''ל דע''כ טעמא דרמי בר יחזקאל משום דבשעת נפילה נראית ככלתו מדנקט אסורה לאביו מכלל דלעלמא שריא ואי טעמא משום דאינה ממאנת לזיקתו אסורה נמי לעלמא וא''ת א''כ תקשה ברייתא דרמי בר יחזקאל לר' אושעיא ותירץ הר''ר משה כהן דאיכא למימר דמיירי כשחלצה ולהכי שריא לעלמא ולא משום דממאנת לזיקתו א''נ כשמיאנה ביבם אחר שנתייבמה דליכא זיקה ומ''מ אסורה לאביו משום דבשעת נפילה נראית ככלתו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|