סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בְּנֵי צָרוֹת אֲנִי מֵעִיד לָכֶם
תָּא שְׁמַע בִּימֵי רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס הוּתְּרָה צָרַת הַבַּת לָאַחִין שְׁמַע מִינַּהּ עָשׂוּ שְׁמַע מִינַּהּ
גּוּפָא בִּימֵי רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס הִתִּירוּ צָרַת הַבַּת לָאַחִין וְהָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה לַחֲכָמִים מִפְּנֵי שֶׁחָכָם גָּדוֹל הָיָה וְעֵינָיו קָמוּ מִלָּבֹא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ
(אָמַר וּמִי יֵלֵךְ) וְיוֹדִיעוֹ אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֲנִי אֵלֵךְ וְאַחֲרָיו מִי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאַחֲרָיו מִי רַבִּי עֲקִיבָא הָלְכוּ וְעָמְדוּ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ נִכְנְסָה שִׁפְחָתוֹ אָמְרָה לוֹ רַבִּי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בָּאִין אֶצְלְךָ אָמַר לָהּ יִכָּנְסוּ וְנִכְנְסוּ
תְּפָסוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְהוֹשִׁיבָהוּ עַל מִטָּה שֶׁל זָהָב אָמַר לוֹ רַבִּי אֱמוֹר לְתַלְמִידְךָ אַחֵר וְיֵשֵׁב אָמַר לוֹ מִי הוּא רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר וְיֵשׁ לוֹ בֵּן לַעֲזַרְיָה חֲבֵירֵנוּ
קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם תְּפָסוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ עַל מִטָּה שֶׁל זָהָב אָמַר לוֹ רַבִּי אֱמוֹר לְתַלְמִידְךָ אַחֵר וְיֵשֵׁב אָמַר לוֹ וּמִי הוּא עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף אָמַר לוֹ אַתָּה הוּא עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שֶׁשִּׁמְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ שֵׁב בְּנִי שֵׁב כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ בְּיִשְׂרָאֵל
הִתְחִילוּ מְסַבְּבִים אוֹתוֹ בַּהֲלָכוֹת עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְצָרַת הַבַּת אֲמַרוּ לוֹ צָרַת הַבַּת מַהוּ אָמַר לָהֶן מַחְלוֹקֶת בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי אָמַר לָהֶן הֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל אָמְרוּ לוֹ וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרוּ הֲלָכָה כְּבֵית שַׁמַּאי
אָמַר לָהֶם דּוֹסָא שְׁמַעְתֶּם אוֹ בֶּן הַרְכִּינָס שְׁמַעְתֶּם אֲמַרוּ לוֹ חַיֵּי רַבִּי סְתָם שָׁמַעְנוּ אָמַר לָהֶם אָח קָטָן יֵשׁ לִי בְּכוֹר שָׂטָן הוּא וְיוֹנָתָן שְׁמוֹ וְהוּא מִתַּלְמִידֵי שַׁמַּאי
וְהִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יְקַפֵּחַ אֶתְכֶם בַּהֲלָכוֹת לְפִי שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תְּשׁוּבוֹת בְּצָרַת הַבַּת שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת אֲבָל מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁעַל מְדוֹכָה זוֹ יָשַׁב חַגַּי הַנָּבִיא וְאָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים צָרַת הַבַּת אֲסוּרָה
עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית וּמְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַקַּרְדּוֹיִין וּמִן הַתַּרְמוֹדִים
תַּנָּא כְּשֶׁנִּכְנְסוּ נִכְנְסוּ בְּפֶתַח אֶחָד כְּשֶׁיָּצְאוּ יָצְאוּ בִּשְׁלֹשָׁה פְּתָחִים פָּגַע בּוֹ בְּרַבִּי עֲקִיבָא אַקְשִׁי לֵיהּ וְאוֹקְמֵיהּ
אָמַר לוֹ אַתָּה הוּא עֲקִיבָא שֶׁשִּׁמְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְשָׁם וַעֲדַיִין לֹא הִגַּעְתָּ לְרוֹעֵי בָקָר אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וַאֲפִילּוּ לְרוֹעֵי צֹאן
עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית דְּאָמַר מָר הַרְבֵּה כְּרַכִּים כָּבְשׁוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם וְלֹא כָּבְשׁוּ עוֹלֵי בָבֶל וּקְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא
וְהִנִּיחוּם כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ עֲלֵיהֶן עֲנִיִּים בַּשְּׁבִיעִית
וּמְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַקַּרְדּוֹיִים וְהַתַּרְמוֹדִים אִינִי וְהָא תָּנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַקַּרְדּוֹיִים אָמַר רַב אָשֵׁי קַרְתּוֹיִים אִתְּמַר כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי קַרְתּוֹיִים פְּסוּלִים
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי תָּנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַקַּרְתּוֹיִים מַאי לָאו הַיְינוּ קַרְתּוֹיִים הַיְינוּ קַרְדּוֹיִים אָמַר רַב אָשֵׁי לָא קַרְתּוֹיֵי לְחוֹד וְקַרְדּוֹיֵי לְחוֹד כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי קַרְתּוֹיֵי פְּסִילִי
רַבִּי יוֹחָנָן וְסָבַיָּא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַתַּרְמוֹדִים וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָתְנַן כׇּל הַכְּתָמִים הַבָּאִים מִן הָרְקָם טְהוֹרִים
וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא מִפְּנֵי שֶׁהֵם גֵּרִים וְטוֹעִים מִבֵּין הַגּוֹיִם טְהוֹרִים וְהָוֵינַן בַּהּ

רש"י

בני צרות. דב''ה דקא בעיתו אי הם פגומים: מעיד אני לכם. שהם כהנים גדולים: בימי ר' דוסא הותרה. אחיו של ר' דוסא שהי' מתלמידי ב''ש התירה כדתני לקמן ועשו על פיו ונהגו כן: שחכם גדול היה. וסבורים חכמים שהוא התירה: קמו. עמדו מלראות: אמר לו. רבי יהושע לר' דוסא אמור לתלמידך אחר וישב: דוסא. התירו שמעתם אומרים: או בן הרכינס. בלא דוסא: סתם שמענו. בן הרכינס סתם ושמו לא הוזכר: בכור שטן הוא. חריף ועומד על שמועה ועושה מעשה ואינו שב משמועתו לעשות כרבים: עמון ומואב. ישראלים הדרים בארץ עמון ומואב שכיבש משה מסיחון ונתקדשו בקדושת א''י ועכשיו בבית שני בטלה קדושתה וזורעין בשביעית ותקנו להן מעשר ראשון ומעשר עני בשביעית כדמפרש לקמן מפני פרנסת עניים שבא''י שאין להם מה לאכול בשביעית לפי שבטל לקט שכחה ופיאה והולכים שם ונוטלים לקט שכחה ופיאה ומעשר עני: ומקבלים גרים מן הקרדויין כו'. ולא אמרינן ממזרים הן מבנות ישראל שבאו עליהן עובדי כוכבים דאיכא רבנן דפסלי: פגע בו. יונתן בר''ע: וקדושה ראשונה. דבימי יהושע קדשה לשעתה ולא לעתיד הלכך זורעים בהן בשביעית שיסמכו עליהן עניים לשכור עצמן לחרוש ולקצור ועוד ליטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני: אין מקבלין גרים. מפרש לקמן שממזרים הן מישראל שנטמעו שם: הכתמים. שנמצאו בבגדים הבאים מרקם: טהורים. לפי שלא גזרו על כתמי עובדי כוכבים: שהם גרים. ודמם מטמא: וטועים. שהמירו דתם וגזרו על כתמיהם שאף על פי שחטאו שהמירו ישראלים הם: מבין העובדי כוכבים. שאין ישראל דרים שם:

תוספות

בני צרות אני מעיד לכם. דכשרים אף לב''ש וא''ת לשמואל דמספקא ליה בהאשה רבה (לקמן צב: ושם) אי קידושין תופסין ביבמ' לשוק א''כ פשיטא דכשירה דמיד שקדשה פקעה לה זיקה כדאמרי' בשומרת יבם שקידש אחותה שקידושיה מפקיעין הייבום וי''ל דלא דמי דהתם אין שום תקנה לעשות שתתייבם שאין להמית אחותה אבל היבמה שנתקדשה לשוק אפשר לתקן ע''י גירושין שתתייבם הלכך לא פקע זיקה ועוד אמר רבי יצחק דלא תהיה אשת המת לאיש זר משמע דאפילו ע''י הויה דהיינו קידושין לא תהיה לאיש זר דלהכי אפקיה בלשון הויה: יצאו בג' פתחים. שלא ימצאם כולם יחד ויקפחם בהלכות ויצטרכו לקבוע הלכה כמותו א''נ יצאו בג' פתחים כדי שימצאו וישמעו תשובתו: עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. פי' בקונטרס ישראלים הדרים בארץ עמון ומואב שכיבש משה מסיחון ונתקדשו בקדושת הארץ ועכשיו בבית שני בטלה קדושתה וקשה לר''ת דאמר בפ' מקום שנהגו (פסחים נב: ושם) ג' ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ועבר הירדן היא ארץ סיחון ועוג אלמא שקדשוה עולי בבל ואומר ר''ת דהתם בארץ סיחון ועוג שלא היתה של עמון ומואב אבל ארץ סיחון שכיבש מעמון ומואב לא קדשו עולי בבל כדמשמע הכא ועוד אמר ר''ת דמצינו למימר דהכא בארץ עמון ומואב שלא כיבש סיחון מעולם שלא קדשוהו אפילו עולי מצרים וכן משמע במס' ידים (פ''ד משנה ג) דמדמה לה מצרים ובבל וה''פ הכא דאמר מר הרבה כרכים קדשו עולי מצרים ועולי בבל לא קדשו והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים אלמא חששו לתקנת עניים אע''ג דמא''י היו נמנעו מלקדש כל שכן בעמון ומואב שלא נתקדש מעולם שראוי לתקן מעשר עני בשביעית ולא מעשר שני דבמס' ידים איכא מ''ד מעשר שני בשביעית וכן יש לפרש במס' חגיגה (ד' ג. ושם) דקאמר נמי ר''א התם עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ומפרש מה טעם הרבה כרכים כו' ולא בעי למימר דעמון ומואב הוא מכרכים שכבשו עולי מצרים ותדע דהא לר''א מספקא ליה בפ''ק דמגילה (דף י.) ובפ''ב דשבועות (טז. ושם) אי סבר קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא או לא ור' יהושע ס''ל דקדשה לעתיד לבא במגילה ובשבועות ואפ''ה אית ליה במס' ידים בעמון ומואב כר''א אלא על כרחך הא דקאמר התם מה טעם לא מדברי ר''א הוא ודברי ר''א הם במס' ידים ולא קתני לה התם אלא הש''ס הוא שמפר' כן דלמ''ד לא קדשה הניחו לקדש אף מא''י בשביל עניים ולכך אין תימה אם גזרו על עמון ומואב מעשר עני ולא מעשר שני והא דשבק הכא ובחגיגה טעמא דקאמר ר''ט בהדיא במסכת ידים מצרים ח''ל עמון ומואב ח''ל מה מצרים שהיא קרובה עשאוה מעשר עני כדי שיסמכו עליה עניים אף עמון ומואב כו' משום דניחא ליה להש''ס דמשכחת טעמא דאף בא''י הניחו מלקדש בשביל עניים וכ''ש עמון ומואב שהן ח''ל: כל הכתמים הבאים מרקם טהורים. אע''ג דברקם נמי הוו ישראל כדתנן בריש גיטין (דף ב. ושם) אף המביא מן הרקם ומן החגר מ''מ כתמים הבאים מרקם טהורים דלאו דישראלים נינהו דישראל מצניעים כתמיהם ועובדי כוכבים הדרים שם עובדי כוכבים גמורים ולא ישראל מומרים:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר