|
טקסט הדף מנוקד
וְאַרְעָא אוֹקְמַהּ בְּחֶזְקַת בַּר שָׁטְיָא
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי יַגִּיד עָלָיו רֵיעוֹ תְּנָא בְּקִידּוּשִׁין וְהוּא הַדִּין לְגֵירוּשִׁין תְּנָא בְּגֵירוּשִׁין וְהוּא הַדִּין לְקִידּוּשִׁין אֲמַר לֵיהּ רָבָא אִי יַגִּיד עָלָיו רֵיעוֹ מַאי זֶהוּ דְּקָתָנֵי אֶלָּא אָמַר רָבָא כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּקִידּוּשִׁין יֵשׁ בְּגֵירוּשִׁין וְיֵשׁ בְּגֵירוּשִׁין מַה שֶּׁאֵין בְּקִידּוּשִׁין וְזֶהוּ דְּגֵירוּשִׁין לָאו דַּוְקָא אֶלָּא מִשּׁוּם דִּתְנָא זֶהוּ בְּקִידּוּשִׁין תְּנָא נָמֵי זֶהוּ בְּגֵירוּשִׁין וְזֶהוּ דְּקִידּוּשִׁין לְמַעוֹטֵי מַאי לְמַעוֹטֵי זְמַן דְּלֵיכָּא בְּקִידּוּשִׁין וּמִפְּנֵי מָה לֹא תִּקְּנוּ זְמַן בְּקִידּוּשִׁין הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם פֵּירֵי אֲרוּסָה לֵית לַהּ פֵּירֵי אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם בַּת אֲחוֹתוֹ לִיתַקֵּין זְמַן מִשּׁוּם דְּאִיכָּא דִּמְקַדֵּשׁ בְּכַסְפָּא וְאִיכָּא דִּמְקַדֵּשׁ בִּשְׁטָרָא לָא תַּקּוּן רַבָּנַן זְמַן אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְרַב אָשֵׁי וְהָא עַבְדָּא דְּאִיכָּא דְּקָנֵי בְּכַסְפָּא וְאִיכָּא בִּשְׁטָרָא וְתַקּוּן רַבָּנַן זְמַן הָתָם רוּבָּא בִּשְׁטָרָא הָכָא רוּבָּא בְּכַסְפָּא אִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר הֵיכִי לֶיעְבֵּיד לַינְּחֵהּ גַּבֵּי דִידַהּ מָחֲקָה לֵיהּ לַינְּחֵהּ גַּבֵּי דִידֵיהּ זִמְנִין דְּבַת אֲחוֹתוֹ הִיא וּמְחַפֵּה עֲלַהּ לַינְּחֵהּ גַּבֵּי עֵדִים אִי דִּזְכִיִרִי לַיְתוֹ לַיסְהוּד וְאִי לָא זִמְנִין דְּחָזוּ מִכְּתָבָא וְאָתוּ מַסְהֲדִי וְרַחֲמָנָא אָמַר מִפִּיהֶם וְלֹא מִפִּי כְתָבָם אִי הָכִי בְּגֵירוּשִׁין נָמֵי נֵימָא הָכִי הָתָם לְהַצָּלָה דִּידַהּ קָאָתֵי הָכָא לְחוֹבָה דִּידַהּ קָאָתֵי מַתְנִי' שְׁלֹשָׁה אַחִין נְשׂוּאִין שָׁלֹשׁ נׇכְרִיּוֹת וּמֵת אֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה בָּהּ הַשֵּׁנִי מַאֲמָר וּמֵת הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וּמֵת אֶחָד מֵהֶן יְבָמָה יָבֹא עָלֶיהָ שֶׁעָלֶיהָ זִיקַת יָבָם אֶחָד וְלֹא שֶׁעָלֶיהָ זִיקַת שְׁנֵי יְבָמִין רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְיַיבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה גְּמָ' וְאִי זִיקַת שְׁנֵי יְבָמִין דְּאוֹרָיְיתָא חֲלִיצָה נָמֵי לָא תִּיבְעֵי אֶלָּא מִדְּרַבָּנַן וּגְזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד מִתְיַיבְּמוֹת וּנְיַיבֵּם לַחֲדָא וְנִיחְלוֹץ לַחֲדָא גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ בַּיִת אֶחָד מִקְצָתוֹ בָּנוּי רש"יתנא בקידושין. ספק קרוב לו כו' וה''ה בגירושין: ותנא בגירושין. כתב בכתב ידו וכו' וה''ה לקידושין: ה''ג כל שיש בקידושין יש בגירושין ויש בגירושין מה שאין בקידושין. וזהו דגירושין לאו דוקא ומשום דתנא זהו בקידושין תנא נמי זהו בגירושין: כל שיש בקידושין. כגון ספק קרוב לו וכו' הוי נמי ספק בגירושין: ויש בגירושין. שאין ספק לענין קדושין כגון זמן כדמפרש לקמן דבשטר קידושין כגון המקדש בשטר לא תקנו זמן: וזהו דגירושין לאו דוקא. דמשמעו זהו דהוי ספק בגירושין אבל ספק קרוב לא הוי ספק לגירושין ואיידי דתנא זהו בקידושין דדוקא זהו דקמ''ל זהו ספק קרוב הוא דשייך בקידושין אבל ספק זמן לא שייך בהו: הניחא למ''ד. בגיטין בפ' כל הגט (דף כו:) מפני מה תקנו חכמים זמן בגיטין משום פירי לידע מאימתי תגבה מבעלה פירות שאכל מנכסי מלוג שלה דקסבר משעה שנתן עיניו בה לגרשה שוב אין לו לבעל פירות: ארוסה לית לה פירי. לפיכך לא תקנוהו בשטר קידושין שאין הבעל אוכל פירות עד שתכנס לחופה דכי תקון רבנן פירי לבעל משום פרקונה ופרקונה לא קא מחייב בה אלא מכתובה ואילך דתנאי כתובה הוא דאם תשתבאי אפרקינך בכתובות פ' נערה (דף נא.): משום בת אחותו. שמא יהא נשוי בת אחותו ותזנה תחתיו ויראה עדים ממשמשין ובאין ויחוס עליה ויגרשנה ויאמר קודם זנות שאתם מעידים כבר נתגרשה: ליתקין זמן. נמי בשטר קדושין שמא תזנה ויאמר קודם קידושין הוה: והא עבדא. מכירת עבד: ותקון רבנן זמן. בכל שטרי מכירה [של עבד כדי] לידע מאיזה זמן יאכל פירות שזה קנה נכסי עבדו: מחקה ליה. לזמן ותאמר קודם קידושין היה זנות זה: לינחיה גבי עדים. מאי מהני אי דכירי אימת הוה קידושין אפי' אינו כתוב בשטר מצו לאסהודי אלא להכי אמרת דמהני דזימנין דלא דכירי וחזו מכתבא ואתו ומסהדי והאי לאו עדות הוא דרחמנא אמר ע''פ שנים עדים (דברים יט) ולא שיעידו על פי כתבם: גבי גירושין נמי. אמאי תקנו זמן משום בת אחותו גבי מאן נינחיה: להצלה דידה קאתי. וליכא למיחש דלמא מחקה ליה דכי אתו סהדי דזינתה אי לא מייתא שטרא דאיגרשה מקמי הכי מוקמינן לה בחזקת אשת איש ומיהו אי לא תקון רבנן זמן הוה מצי לאחפויי עלה ומספיקא לא קטלינן לה אבל השתא דתקון רבנן אי לא מייתא ליה מוקמינן לה אחזקה וקטלינן לה: הכא לחובה דידה קאתי. זמן דקידושין ואי תקון לה רבנן זמן וזינתה כבשה ליה לשטרא או מחקה ליה וקיימא אחזקת פנויה כדמעיקרא: מתני' זיקת שני יבמין. דכל זמן שלא כנסה זה עדיין זיקת ראשון עליה ונתוספת עליה זיקת מאמרו הרי כשמת זה נותרו עלה זיקת שניהם ואילו כנסה הוה פקעה זיקה דקמא וכי מיית לא הוה עלה אלא זיקת שני א''נ לא עבד בה מאמר לא הוה עלה אלא זיקת ראשון: מייבם לאיזו שירצה. כדקתני טעמא בפרק שני בברייתא אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל ואם אינו מאמר אשת ראשון הוא בועל: וחולץ לשניה. דחדא לא מיפטרא בביאה דאידך דלמא מאמר לא קני והוו להו ב' יבמות הבאות מב' בתים וייבומי תרווייהו נמי לא דלמא מאמר קני והוו להו ב' יבמות הבאות מבית אחד: גמ' אי זיקת שני יבמין דאורייתא כו'. לרבנן פריך: אלא מדרבנן. דמדאורייתא מאמר לא קני והוו להו שתי יבמות מב' בתים ותרוייהו מצי לייבומי ורבנן הוא דגזרו שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית א' מתייבמות: תוספותההוא דגיטין בשתי כיתי עדים י''ל דלשון מחצה על מחצה דקתני התם במתני' שייך טפי בשתי כיתי עדים ובפ''ב דכתובות (דף כו: ד''ה אנן) ובפ' חזקת הבתים (ב''ב לב. ד''ה אנן) הארכתי: וארעא אוקמא בחזקת בר שטיא. לא דמי לההיא דאמר בקידושין (דף עט:) ובבבא בתרא (דף קנג: ושם) אם בריא הוא עליו להביא ראיה ששכיב מרע היה ואם שכיב מרע הוא כו' דהכא כיון שדרכו להיות עתים חלים ועתים שוטה לא שייך להעמידו אחזקה כמו שהוא עתה: אי יגיד עליו ריעו מאי זו היא דקתני. הוה מצי למיפרך אי יגיד עליו ריעו ליתני כולהו בחד וליתני חד מינייהו באידך כדפריך בפרק לא יחפור (ב''ב דף יט.): למעוטי זמן דליתיה בקידושין. מספקא לר''י כתב בכתב ידו ואין עליו עדים אי מהני בקידושין אי לא דכיון שאין צריך זמן מה לנו אם אין עליו עדים: והא עבדא דאיכא דקני בכספא כו'. פירש בקונטרס שטר קניית עבד וקשה לר''י דא''כ מ''ש דנקט עבד דהו''מ למינקט שטר מכירת קרקע וכל שטרי מקח וממכר ועוד דהתם לא תיקון רבנן זמן ונראה דאשטר שיחרור קאי דתיקון זמן לידע מתי נאסר בשפחה והותר בבת ישראל וה''ק והא עבדא איכא דקני נפשיה בכספא ואיכא דקני בשטרא והשתא ניחא הא דמשני התם רובא וכו' וא''ת בפ''ק דגיטין (דף ט.) דתנן בג' דרכים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים ליתני נמי זמן ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים וליתיה בקידושין וי''ל דכל מילי דחשיב התם ודפריך התם הוי חד טעמא בגיטי נשים ושחרורי עבדים אבל [זמן דשחרורי עבדים בא] להתירו בבת ישראל וגיטי נשים משום פירי.: דחזו בכתבא ואתו ומסהדי כו'. קשה לר''י דבהגוזל קמא (ב''ק דף צח. ושם:) גבי השורף שטרותיו של חבירו פריך ואי דאיכא סהדי דידעי ליכתבו ליה שטרא אחרינא ואמאי הא אמר הכא דמפיהם ולא מפי כתבם ואר''י דה''נ אם היו מעידים שכך ראו בשטר שפיר הוו עבדי דהרי הם כאילו מעידים ראינו עדות שנתקבל בב''ד דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב''ד אבל חיישינן שמא לא יעידו שכך ראו בשטר אלא שמא יעידו על המעשה עצמו כאילו הם זוכרים והם אינן זוכרין אלא על פי הכתב וכן הא דאמרינן בפ''ב דכתובות (דף כ.) כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפילו אחר כמה שנים והוא שזוכרה מעצמו אבל אין זוכרה מעצמו לא התם נמי לא איירי במעיד שכך ראה כתוב אלא במעיד על מעשה עצמו ועוד דהתם לא הוה שטר אלא שכותב לזכרון דברים בעלמא ולא שייך למימר נעשה כמי שנחקרה עדותו בב''ד ואר''י דשמע מר''ת שנוהגין עכשיו ששולחין העדים עדותן בכתב ידם לב''ד ולא קרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם כיון שהם זוכרין עדותן והא דתניא במי שאחזו (גיטין דף עא.) ואם לא יגיד פרט לאלם שאין יכול לדבר ופריך ואמאי והרי יכול לדבר מתוך הכתב שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם שאני אלם שאין ראוי להגיד כדאמרינן (מנחות דף קו:) כל שאין ראוי לבילה כו' אבל אחר מועיל כתב ידו כשזוכר העדות ומיהו בפירוש חומש (דברים יט) פרש''י ע''פ שנים עדים פרט שלא ישלחו כתבם לב''ד: להצלה דידה קאתי. פי' בקונט' דהשתא דתיקון זמן אי לא מייתא שטרא דאיגרשה מקמי הכי מוקמינן לה אחזקת אשת איש וקטלינן לה ואין נראה דבהדיא אמר בפ' שני דגיטין (דף יז:) גזייה לזמן ויהביה ניהלה מה הועילו חכמים בתקנתן ומשני לרמאי לא חיישינן אלמא כי ליכא זמן לא קטלינן לה ואר''י דה''פ להצלה דידה קאתי שהגט בא להצילה ולהגיד שהיא מגורשת ולכך יראה למחוק הזמן כי סבורה שיפסול בכך וגרע כחו טפי אבל ודאי אי הוה מחקת ליה לא הוה קטלינן לה הכא לחובה דידה קאתי דהקידושין באין להעיד שהיא מקודשת ומחקה ליה לעולם לזמן: שלשה אחין נשואין ג' נשים נכריות. הו''מ למנקט ואחד מופנה: מדרבנן וגזירה כו'. משמע דאשת ב' מתים בשום מקום לא הויא אלא מדרבנן דאי לאו גזירה דהכא היתה מתייבמת אפי' בעלת הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|