|
טקסט הדף מנוקד
לְאַחַר שְׁלֹשָׁה אֵין צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים
הֱוֵי (הַ)שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁאָמְרוּ מִשְּׁעַת מִיתַת הַבַּעַל וְלֹא מִשְּׁעַת חֲלִיצַת הַיָּבָם מַאי שְׁנָא מִגֵּט דְּרַב אָמַר מִשְּׁעַת נְתִינָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר מִשְּׁעַת כְּתִיבָה אָמַר רָבָא קַל וָחוֹמֶר אִיסּוּר כָּרֵת הִתַּרְתָּ אִיסּוּר לָאו לֹא כׇּל שֶׁכֵּן וְכֵן שְׁאָר כׇּל הַנָּשִׁים בִּשְׁלָמָא יְבָמָה כְּדַאֲמַרַן אֶלָּא שְׁאָר כׇּל הַנָּשִׁים אַמַּאי אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם דְּאָמַר קְרָא לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְהַבְחִין בֵּין זַרְעוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן לְזַרְעוֹ שֶׁל שֵׁנִי מֵתִיב רָבָא לְפִיכָךְ גֵּר וְגִיּוֹרֶת צְרִיכִין לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הָכָא מַאי לְהַבְחִין אִיכָּא הָכָא נָמֵי אִיכָּא לְהַבְחִין בֵּין זֶרַע שֶׁנִּזְרַע בִּקְדוּשָּׁה לְזֶרַע שֶׁלֹּא נִזְרַע בִּקְדוּשָּׁה רָבָא אָמַר גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִשָּׂא אֶת אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו וִייַבֵּם אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ וְיוֹצִיא אֶת אִמּוֹ לַשּׁוּק וְיִפְטוֹר אֶת יְבִמְתּוֹ לַשּׁוּק מֵתִיב רַב חֲנַנְיָה בְּכוּלָּן אֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן מִשּׁוּם תַּקָּנַת עֶרְוָה וְכָאן מִשּׁוּם תַּקָּנַת וָלָד וְאִם אִיתָא כּוּלְּהוּ מִשּׁוּם תַּקָּנַת עֶרְוָה הַאי מִשּׁוּם תַּקָּנַת וָלָד דְּלָא לִפְגַע בְּהוּ עֶרְוָה בִּשְׁלָמָא תַּמְתִּין שְׁנֵי חֳדָשִׁים וְתִנָּשֵׂא לָא דְּהַיְינוּ סְפֵיקָא אִי בַּר תִּשְׁעָה לְקַמָּא אִי בַּר שִׁבְעָה לְבָתְרָא אֶלָּא תַּמְתִּין חֹדֶשׁ אֶחָד וְתִנָּשֵׂא וְאִי לְשִׁבְעָה יָלְדָה הַאי בַּר שִׁבְעָה לְבָתְרָא הוּא וְאִי לִתְמָנְיָא יָלְדָה הַאי בַּר תִּשְׁעָה לְקַמָּא הוּא אִי נָמֵי לִתְמָנְיָא יָלְדָה אִיכָּא לְמֵימַר דְּבָתְרָא הוּא דִּלְמָא אִישְׁתַּהוֹיֵי אִישְׁתַּהַי חֹדֶשׁ אֶחָד וְאִיעַבַּר וְתַמְתִּין שְׁנֵי חֳדָשִׁים וּמֶחֱצָה וְתִנָּשֵׂא דְּאִי לְשִׁבְעָה יָלְדָה הַאי בַּר שִׁבְעָה לְבָתְרָא הוּא וְאִי לְשִׁיתָּא וּפַלְגָא יָלְדָה הַאי בַּר תִּשְׁעָה לְקַמָּא הוּא דְּאִי בַּר בָּתְרָא הוּא בַּר שִׁיתָּא וּפַלְגָא לָא חָיֵי אִי נָמֵי לְשִׁיתָּא וּפַלְגָא יָלְדָה אִיכָּא לְמֵימַר דְּבָתְרָא הוּא דְּאָמַר מָר זוּטְרָא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה אֵינָהּ יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין יָלְדָה לְשִׁבְעָה יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים מִעוּט תְּקוּפוֹת שְׁתַּיִם מִעוּט יָמִים שְׁנַיִם וְתַמְתִּין מַשֶּׁהוּ וְתִנָּשֵׂא וְכִי מָלוּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים לִבְדְּקַהּ אָמַר רַב סָפְרָא אֵין בּוֹדְקִין אֶת הַנְּשׂוּאוֹת שֶׁלֹּא יִתְגַּנּוּ עַל בַּעֲלֵיהֶן וְנִבְדְּקַהּ בְּהִלּוּכַהּ אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אִשָּׁה מְחַפָּה עַצְמָהּ כְּדֵי שֶׁיִּירַשׁ בְּנָהּ בְּנִכְסֵי בַעֲלָהּ הֵיכָא דְּקִים לַן דִּמְעוּבֶּרֶת הִיא תִּנָּשֵׂא אַלְּמָה תַּנְיָא לֹא יִשָּׂא אָדָם מְעוּבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ וְאִם נָשָׂא יוֹצִיא וְלֹא יַחְזִיר עוֹלָמִית גְּזֵרָה שֶׁמָּא תַּעֲשֶׂה עוּבָּרָהּ סַנְדָּל אִי הָכִי דִּידֵיהּ נָמֵי אִי לְמַאן דְּאָמַר בְּמוֹךְ בְּמוֹךְ וְאִי לְמַאן דְּאָמַר מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ הָכָא נָמֵי אִי לְמַאן דְּאָמַר בְּמוֹךְ בְּמוֹךְ אִי לְמַאן דְּאָמַר מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ אֶלָּא מִשּׁוּם דַּחְסָה אִי הָכִי דִּידֵיהּ נָמֵי דִּידֵיהּ חָיֵיס עִילָּוֵיהּ הָכָא נָמֵי חָיֵיס עִילָּוֵיהּ אֶלָּא סְתָם מְעוּבֶּרֶת לְמֵנִיקָה קַיְימָא רש"י
הוי. כלומר הוי לומד מכאן שלשה חדשים שאמרו כו': ומ''ש מגט דרב אמר משעת נתינה. ואף על גב דמשעת כתיבה לא נתייחד עמה דאם כן הוה ליה גט ישן ואפילו הכי משעת נתינה מנינן ה''נ נמני משעת חליצה: לאיסור כרת. ליבם התרת לאחר ג' חדשים מיד: לאיסור לאו. לשוק לא כ''ש דמותרת לאחר חליצה מיד הואיל ועברו שלשה חדשים מיום מיתה: ולזרעך אחריך. שאין השכינה שורה אלא על הוודאים שזרעו מיוחס אחריו והכי נמי קיימא לן בנדרים (דף כ:) וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני ערבוביא: גר וגיורת. גר שנתגייר ואשתו עמו צריכים להמתין ג' חדשים לפרוש זה מזה והכא מאי להבחין איכא הרי אין כאן ראשון ושני: רבא אמר שמא ישא אחותו מאביו. אם נשאת תוך שלשה וילדה והוא בן ט' לראשון ונולד בביתו של שני וסבור שהוא בנו וישא את בת בעלה הראשון שיש לו מאשה אחרת והיא אחותו מן האב: ומייבם אשת אחיו מאמו. שאם תלד לאחרון בן אחר וישא אשה וימות בלא בנים וייבמנה זה כסבור שהוא אחיו מאביו ונמצא מייבם אשת אחיו מאמו שלא מאביו וחייב כרת: ויוציא את אמו לשוק. אם לא תלד אמו לשני וימות וכסבורים שזה בנו ותנשא אמו לשוק בלא חליצה: ויפטור את יבמתו לשוק. אם יש לו אח מאביו הראשון ולא היו לו בנים ומת ואין שם אח אלא הוא והוא סבור שהוא בן האחרון ונמצאת אשת בנו של ראשון הזקוקה לו נשאת לשוק בלא חליצה וגבי גר וגיורת לחדא מהני הוא דאיכא למיחש כגון לשמא ייבם אשת אחיו מאמו שמא מעוברת היתה וכשתלד סבורה היא שבן ז' הוא ובקדושה נזרע ותחזור ותלד בן אחריו וישא אשה וימות בלא בנים וייבם זה את אשתו דסבור שגם הוא נזרע בקדושה וכיון שזה נזרע שלא בקדושה וסתם עובדת כוכבים זונה היא איכא למימר שמא אינו בנו של זה ונמצא נושא אשת אחיו מאמו: בכולן אני קורא בהן. כל נשים שאסרו חכמים להנשא או להתייבם קורא אני בהן תקנת ערוה כדי שלא יבאו לידי ערוה: וכאן. בהמתנה של ג' חדשים שאסרו חכמים לשאר נשים אין כאן תקנת ערוה אלא תקנת הולד להבחין בן מי הוא: ואם איתא. דחשו חכמים לשמא ישא אחותו מן אביו הא נמי תקנת ערוה היא: דלא לפגע ולד. בערוה אבל כל שאר הנאסרות איכא תקנתא היא ובעל עצמו דלא לפגעו בערוה: הא בר ז' לבתרא הוא. דאי מקמא איעברא כשמת אישתכח דבר תמניא הוא ובר תמניא לא חיי: א''נ לתמניא ילדה כו'. תירוצא הוא: אישתהי. לאחר שנשאה וה''ה נמי דמצי לתרוצי אי נמי לשבעה ילדה איכא למימר בר תשעה לקמא הוא מעיקרא חדש אחד איעברא קודם מיתתו אלא הואיל ותירץ למילתיה בחדא ואוקי דאכתי איכא ספק סגי ליה בהכי: אפילו למ''ד. במסכת נדה בפרק בנות כותים: ויהי לתקופות הימים. הרי ששה חדשים וב' ימים: ותמתין משהו. שבוע או שבועים: וכי מלו ג' חדשים. ליום מיתת בעלה שדרך עובר להיות ניכר ליבדקה בדדיה כדרך נשים ואי מיעברא ודאי בר קמא הוא דאי בר בתרא הוא אכתי לא הוה מינכר דלא מלו שלשה חדשים לנישואיה דחסר ליה ההוא משהו שהמתינה ואי לא מינכר ולבתר הכי מינכר ודאי בר בתרא הוא: בהילוכה. מוליכין אותה בעפר תיחוח אי מעוברת היא פסיעותיה ניכרות ומעמיקות יותר משאר נשים שהולד מכבידה כך מצאתי בתשובת הגאונים: מחפה עצמה. שלא תראה מעוברת כדי שלא יבינו שבן הראשון הוא ויירש בנכסי בעלה שני: היכא דקים לן כו'. הואיל וטעם המתנה משום ולד הוא שלא יהא ספק כשאנו יודעים ודאי שהיא מעוברת מראשון תנשא ומשני גזרה שמא תעשה כו': דידיה נמי. לא ישמש עם אשתו מעוברת שמא תחזור ותתעבר וידחוק אחיו וימעך צורת פניו כסנדל הזה שאין לו צורה: אי למ''ד במוך במוך. פלוגתא היא בפ''ק (לעיל דף יב:): דחסה. שממעכו בשעת תשמיש דחסה לשון לחץ שלוחצו כדאמר לקמן (דף קג.) גבי חליצה צריך למידחסיה לכרעיה: ה''נ חייס עילויה. שאין אדם מתכוין להרוג הנפש: למניקה קיימא. כשתלד מניקתו:
תוספות
לאחר שלשה חדשים אין צריכה להמתין. אמר ר''ת דוקא חלץ שהחליצה מוכחת שלא בא עליה כדאמר בממאנת דמיאונה מוכיח עליה שהיא קטנה אבל אם מת היבם לאחר ג' צריכה להמתין שלשה חדשים דיותר יבמה קרובה לביאה מארוסה דגזרינן אטו נשואה אע''ג דאמר לקמן בפ' ב''ש (דף קיב.) ובפסחים פרק אלו דברים (דף עב:) יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה היינו לענין לאוקמי אנפשיה עד שלשים אבל לענין גזרה שמא ישא אחותו כו' איכא למימר יבמתו קרובה לביאה טפי: מאי שנא מגט דרב אמר משעת נתינה. אע''ג דודאי לא בא עליה מקמי כתיבה דאם כן לא היה פוטרה בגט זה דהוה ליה גט ישן וטעמא מפרש בפרק שני דגיטין (דף יח. ושם) שלא יאמרו ב' נשים בחצר אחת זו אסורה וזו מותרת שהעולם סוברים שכתיבת שניהם היתה סמוך לנתינה ויבא להתיר תוך שלשה והכא גבי חליצה נמי יסברו ששתיהן סמוך למיתה חלצו ויבא להתיר תוך שלשה ומשני לאיסור כרת התרת דאם היה רוצה לייבם אחר שלשה היה מייבם לאיסור לאו לא כ''ש דהיאך אפשר לאסרה להנשא לשוק אחר חליצה שזה דומה לחוכא ואיטלולא ולא ישמעו לנו העולם על כך: לזרעך אחריך. לקמן בפ' נושאין (דף ק:) דריש מהאי קרא דאזהר ליה רחמנא לאברהם לא תינסיב עובדת כוכבים ושפחה דלא יתייחס זרעך בתרה: גר וגיורת. מכאן משמע דגר מותר בגיורת ודלא כאוסרים כשנשאה מקודם דלא יחזרו לסורם: בכולן אני קורא כו'. איבמה לחוד קאי ונקט לשון כולן משום דאיירי בכל יבמות בין ארוסות בין נשואות בין להתייבם או להנשא לשוק אם חלצה תוך ג' כולן צריכות להמתין שלשה חדשים: ותמתין משהו ותנשא. לאו דוקא משהו שצריכה להמתין שלשה ימים של קליטת הזרע: סתם מעוברת למניקה קיימא. רבינו שמשון זקנו של רשב''א היה אומר דגרושה מינקת מותרת לינשא משום דלא משעבדא להניק כדאמרי' בפ' אע''פ (כתובות נט: ושם) נתגרשה אינו כופה ואין נראה לר''ת דהא למאי דהוה בעי למימר דטעמא משום סנדל או משום דיחסא לא היה חילוק בין אלמנה לגרושה וה''ה להאי טעמא דאינו חוזר בו אלא מהטעם בלבד ועוד אלמנה גופה אי אמרה איני ניזונית ואיני עושה או תבעה כתובתה לא משעבדא וכן פוסק בשאלתות דרב אחאי דלא שנא גרושה ולא שנא אלמנה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|