ושואלים: אם כך לכל הנשים, שר' יוסי מתיר להינשא מיד, ולית ליה [וכי אין לו] לר' יוסי טעם זה שצריכה להמתין כדי שיוכלו להבחין בין ילד של ראשון לשל שני, וכל הנוגע בו?

ומשיבים: אמנם לית ליה [אין לו], אינו חושש לכך. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] באופן אחר: לעולם אפשר לפרש כי אית ליה [יש לו], הוא מקבל הלכה זו, ואימא [ואמור] כך, ר' יוסי אומר: כל ארוסות אם היו גרושות ינשאו. שכיון שהיא ארוסה ואין חשש שהיא מעוברת — רשאית להינשא מיד.

ושואלים: אי הכי [אם כך] היינו [הרי זו] שיטת ר' יהודה, ומה איפוא ההבדל ביניהם? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל לענין נשואה הבאה ליארס. ר' יהודה סבר: נשואה מותרת ליארס, כיון שאינה נישאת, אין איפוא חשש שמא תתעבר. ור' יוסי סבר: נשואה אסורה ליארס, שגזרו אירוסין משום נישואין.

ושואלים: האם סבר ר' יוסי כי נשואה אסורה ליארס? והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר' יוסי אומר: כל הנשים יתארסו, חוץ מן האלמנה מפני האיבול (אבילות על בעלה), וכמה תמתין בשל האיבול שלה — שלשים יום. וכולן לא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים.

ושואלים: האי, מאי קושיא [ברייתא זו, מה קושיה] יש ממנה לענייננו? אילימא דקתני [אם תאמר ממה ששנה בה] שר' יוסי אומר: כל הנשים יתארסו, שכולל גם נשים נשואות — מי אלימא ממתניתין [האם תקיפה וברורה היא יותר ממשנתנו] שגם בה נאמר בלשון זו, דאוקימנא [שהעמדנו] את משמעות הלשון בארוסות גרושות שינשאו, ואם כן הכא נמי [כאן בברייתא גם כן] נפרש: כל ארוסות אם היו גרושות ינשאו, ואין כאן קושיה, שבנשואין כולם סבורים שמותר מיד.

אלא הקושי הוא מסיפא [מן הסוף], דקתני [ששנה] בו: וכולן לא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים. ונדייק מכאן: אינסובי [להינשא] הוא שלא, הא איתרוסי [הרי להתארס] — שפיר דמי [יפה, מותר] אפילו לנשואה!

אמר רבא: תריץ ואימא הכי [תרץ ואמור כך], תקן את הגירסה, ר' יוסי אומר: כל ארוסות אם היו גרושות ינשאו, חוץ מן הארוסה האלמנה, מפני האיבול. וכמה זמן איבול שלה — שלשים יום. ונשואות לא יתארסו עד שיהא להן שלשה חדשים.

לגופה של הלכה זו שואלים: ואלמנה מן האירוסין מי אית [האם יש] לה איבול? והתני [והרי שנה] ר' חייא בר אמי ברייתא זו: מתה אשתו הארוסה לו — לא אונן (אינו נוהג במנהגי אבילות שלפני הקבורה) עליה, ולא מיטמא לה אם כהן הוא. וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו, שאינה מחוייבת להתעסק בקבורתו אם מת. מתה — אינו יורשה. מת הוא — גובה את כתובתה מנכסיו! ואם כן ודאי אין לומר שדיבר ר' יוסי בארוסות אלא בנשואות.

אלא יש לתרץ את קושיית רב חסדא מדוע אוסר ר' יוסי לאלמנה להתארס אף שבאבל על החורבן מותר הדבר, ולומר כי תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין אירוסין בזמן אבילות זו. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מראש חדש אב ועד התענית בתשעה בו העם ממעטין מעסקיהן, מלישא ומליתן, מלבנות בית חדש ומלנטוע נטיעה חדשה, ומליארס ומלישא אשה. שבת (שבוע) שחל תשעה באב בתוכה — אסור לספר ולכבס, ואסור ליארס. ויש אומרים: כל החדש אסור. משמע שיש תנא האוסר אירוסין באבילות זו, ולא קשה על ר' יוסי שאוסר אירוסין באבילות.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: ממאי [ממה, מהיכן] אתה יודע שמה שנאמר שם ליארס כוונתו ליארס ממש, כלומר, עצם האירוסין (הקידושין), דלמא [שמא] הכוונה היא כי למיעבד [לעשות] סעודת אירוסין הוא שאסור, הא [הרי] ליארס בלבד — שפיר דמי [יפה, מותר הדבר].

ומקשים עליו: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, מה שאמרו שנמנעים מלישא נשים תצטרך גם כן לפרש לינשא נמי [גם כן] הכוונה למיעבד [לעשות] סעודת נשואין הוא שאסור, הא [הרי] לישא בלא סעודה שפיר דמי [יפה, מותר הדבר], ובודאי אסור לאבל לישא אשה אפילו בלי סעודה? ודוחים: הכי השתא [כיצד אתה משווה]?! בשלמא [נניח] נשואין בלא סעודה — איכא [יש] שמחה בעצם הנישואין, אלא אירוסין בלא סעודה — מי איכא [האם יש] שמחה בכך?

אלא אמר רב אשי תירוץ באופן אחר: שאני [שונה] אבילות חדשה שאשה מתאבלת על בעלה שמת, מאבילות ישנה כגון על חורבן הבית, שיש להקל בה בדברים מסויימים. ושאני [ושונה] אבילות של רבים מאבילות פרטית של היחיד. שמאחר שהיא חלה רק על היחיד, אפשר להחמיר בה, אבל אין גוזרים להחמיר הרבה על הרבים.

א משנה היו ארבעה אחין נשואין ארבע נשים ומתו כמה מן האחים, אם רצה הגדול שבהם לייבם את כל הנשים היבמות כולן — הרשות בידו.

והלכה נוספת: מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת ולא השאיר בנים — ביאתה או חליצתה של אחת מהן על ידי היבם פוטרת גם את צרתה, ואין הצרה צריכה לייבם ואף לא לחלוץ.