יש חופה לפסולות. שאם לקח כהן אשה האסורה לו והיא בת כהן, והכניסה לחופה בלא שקידשה קודם לכן, אף שלא בא עליה, הרי עצם הכניסה לחופה עושה אותה כנשואה לו, והיא נפסלת משעה זו לכהונה ונאסרת לאכול בתרומת אביה. ושמואל אמר: אין חופה לפסולות. שעצם הכנסת נשים פסולות לחופה, אינה פוסלת, אלא ביאה בלבד היא שפוסלת אותן.

אמר שמואל: ומודה לי אבא (רב, ששמו הפרטי היה אבא) בתינוקת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, שאף שיכול אביה לקדשה, והיא נחשבת כארוסה לכל דבר, מכל מקום, גם אם נכנסה לחופה, אינה נפסלת, שהרי הטעם לפוסלה בחופה הוא משום שלאחר החופה עתיד לבוא עליה, וזו הואיל ואין לה ביאה, שאף אם יבוא עליה אין בכך כלום, שהרי ביאת הפחותה מבת שלוש אינה נחשבת כביאה כלל, כל שכן שאין לה חופה, שאין חופתה נחשבת כנישואין.

אמר רבא: אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו] כך, שבפחות מבת שלוש שנים אין ביאה וחופה נחשבות. ששנינו: בת שלש שנים ויום אחד — מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם — קנאה, וחייבין עליה אדם אחר הבא עליה, אם היתה נשואה, משום אשת איש, ומטמאה את בועלה אם היתה נידה לטמא משכב תחתון כעליון. שיש טומאה מיוחדת בבא על הנידה יותר מאשר במגע בה בלבד, שהבא עליה מיטמא כנידה עצמה.

ואם נשאת לכהן — אוכלת בתרומה. ואם בא עליה אחד מכל הפסולין שפוסלים לכהונה בביאתם, כגון חלל — פסלה מן התרומה.

ונדייק מכאן: בת שלש שנים ויום אחד הוא דמפסלה [שנפסלת] בביאה — ולכן גם מפסלה [נפסלת] בחופה. הא [הרי] פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, שלא מפסלה [נפסלת] בביאה — לא מפסלה נמי [נפסלת גם כן] בחופה, שהרי לא שנה שום פרט לגבי פחות מבת שלוש שנים שתהא ביאתה נחשבת. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד ממנה].

אמר רמי בר חמא: בשאלה זו אם יש חופה לפסולות — באנו בעצם למחלוקת ר' מאיר ור' אלעזר ור' שמעון של משנתנו, והדברים קשורים זה בזה.