|
טקסט הדף מנוקד
חוֹלֵץ לָא לָא בְּפִקַּחַת וְאַחַר כָּךְ נִתְחָרְשָׁה
תָּא שְׁמַע שְׁנֵי אַחִין פִּקְחִין נְשׂוּאִין שְׁתֵּי נׇכְרִיּוֹת אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מָה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת כּוֹנֵס וְאִם רוֹצֶה לְהוֹצִיא יוֹצִיא מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת מָה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַיבֵּם מַאי לָאו מִדְּהוּא פִּקֵּחַ מֵעִיקָּרָא הִיא נָמֵי חֵרֶשֶׁת מֵעִיקָּרָא וְקָתָנֵי כּוֹנֵס אִין חוֹלֵץ לָא מִידֵּי אִירְיָא הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא אֵיתִיבֵיהּ שְׁנֵי אַחִין אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת מָה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת מָה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי בְּפִקֵּחַ וְאַחַר כָּךְ נִתְחָרֵשׁ מִי מָצֵי מַפֵּיק וְהָתְנַן נִתְחָרְשָׁה יוֹצִיא נִשְׁתַּטֵּית לֹא יוֹצִיא נִתְחָרֵשׁ הוּא אוֹ נִשְׁתַּטָּה לֹא יוֹצִיא עוֹלָמִית אֶלָּא לָאו בְּחֵרֵשׁ מֵעִיקָּרָא וּמִדְּהוּא חֵרֵשׁ מֵעִיקָּרָא הִיא נָמֵי חֵרֶשֶׁת מֵעִיקָּרָא וּמִדַּאֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת מֵעִיקָּרָא נׇכְרִיּוֹת נָמֵי חֵרְשׁוֹת מֵעִיקָּרָא וּתְנַן גַּבֵּי נׇכְרִיּוֹת כּוֹנֵס אִין חוֹלֵץ לָא אִישְׁתִּיק כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף אֲמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא תּוֹתְבֵיהּ מֵהָא דְּיָכֵול לְשַׁנּוֹיֵי לָךְ אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת מֵעִיקָּרָא נׇכְרִיּוֹת פִּקְּחוֹת וְאַחַר כָּךְ נִתְחָרְשׁוּ אֶלָּא אִיבְּעִי לָךְ לְאוֹתֹבֵיהּ מֵהָא שְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְּחוֹת אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת וְכֵן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת נְשׂוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִין פִּקְחִין אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם וְאִם הָיוּ נׇכְרִיּוֹת יִכְנוֹסוּ וְאִם רָצוּ לְהוֹצִיא יוֹצִיאוּ הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא בְּפִקְחִים וּלְבַסּוֹף נִתְחָרְשׁוּ מִי מָצֵי מַפְּקִי וְהָתְנַן נִשְׁתַּטֵּית לֹא יוֹצִיא נִתְחָרֵשׁ הוּא אוֹ נִשְׁתַּטָּה לֹא יוֹצִיא עוֹלָמִית אֶלָּא לָאו אַחֵרְשִׁין מֵעִיקָּרָא וּמִדְּהֵן חֵרְשִׁין מֵעִיקָּרָא אִינְהוּ נָמֵי חֵרְשׁוֹת מֵעִיקָּרָא וְקָתָנֵי אִם הָיוּ נׇכְרִיּוֹת יִכְנוֹסוּ יִכְנוֹסוּ אִין יַחְלֹצוּ לָא תְּיוּבְתָּא דְּרַבָּה תְּיוּבְתָּא קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת וְכוּ' אָמַר רַב נַחְמָן אַשְׁכַּחְתֵּיהּ לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה וּלְרַב חָנָא חַתְנֵיהּ דְּיָתְבִי וְקָמַקְווּ אַקְווֹתָא בְּשׁוּקָא דְּפוּמְבְּדִיתָא וְאָמְרִי הָא דִּתְנַן קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ הָנֵי מִילֵּי דִּנְפַלָה לֵיהּ מֵאָחִיו פִּקֵּחַ דְּלָא יָדְעִינַן אִי בִּקְטַנָּה נִיחָא לֵיהּ אִי בְּחֵרֶשֶׁת נִיחָא לֵיהּ אִי בִּקְטַנָּה נִיחָא לֵיהּ דְּאָתְיָא לִכְלַל דֵּיעָה אִי בְּחֵרֶשֶׁת נִיחָא דִּגְדוֹלָה הִיא וּבַת בִּיאָה הִיא אֲבָל נָפְלָה מֵאָחִיו חֵרֵשׁ וַדַּאי בְּחֵרֶשֶׁת נִיחָא לֵיהּ דְּבַת בִּיאָה הִיא וּבַת מִינֵּיהּ הִיא וְאָמֵינָא לְהוּ אֲנָא אֲפִילּוּ נְפַלָה לֵיהּ מֵאָחִיו חֵרֵשׁ נָמֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ כֵּיצַד תַּקָּנָתָן אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב כּוֹנֵס הַחֵרֶשֶׁת וּמוֹצִיאָהּ בְּגֵט וּקְטַנָּה תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתַחְלוֹץ אָמַר רַב חִסְדָּא שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר רַב חֵרֶשֶׁת קְנוּיָה וּמְשׁוּיֶּירֶת קְטַנָּה קְנוּיָה וְאֵינָהּ קְנוּיָה דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ חֵרֶשֶׁת קְנוּיָה וְאֵינָהּ קְנוּיָה קְטַנָּה קְנוּיָה וּמְשׁוּיֶּירֶת חֵרֶשֶׁת אַמַּאי כּוֹנֵס וּמוֹצִיאָהּ בְּגֵט רש"י
חולץ לא. משום קרייה: מוציא אשתו בגט. דזיקת אחותה פקחת אוסרתה שנישואיה גמורין וזו ספק ואין כח בקידושיה לפטור את אחותה משום אחות אשה: ואשת אחיו אסורה לעולם. דחרש לא מצי חליץ ומיכנס נמי לא מצי כניס לה דאחות גרושתו היא דאחותה חרשת היתה קנויה במקצת לאחיו החרש הילכך לא אפשר (שהרי אחות גרושתו היא) ומהך מתניתין לא מותיב ליה לרבא דהכא מדינא לא חליץ האי חרש לפקחת שהרי אשת פקח היתה וזיקתו גמורה וליכא למימר כי היכי דעל הכי נפיק אלא להכי מייתי לה לגלויי אהנך תרתי תיובתי קמייתא דבחרשת וחרש מעיקרא קמיירי דהא כולהו תניא להו גבי הדדי במתני' לקמן בחרש שנשא פקחת (דף קיב:): מי מצי מפיק. דקתני מוציא את אשתו בגט ומדקתני בגט משמע שתהא מותרת לאחרים: נשתטית לא תצא. פקחת שנשתטית . לא תצא מבעלה אע''פ שהאשה יוצאת לרצון ושלא לרצון רבנן תקון שלא תצא כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר לפי שאינה יודעת לשמור עצמה אבל נתחרשה יוצאת דלא בעינן דעת אשה בגט שהרי אפי' פקחת בעל כרחה מוציא והכא לא תקון רבנן מידי דהא יודעת לשמור עצמה: נתחרש הוא כו'. דקידושיו היו גמורין וגירושין בלא דעת: נכריות נמי. הנך תרתי דלעיל חרשות מעיקרא קאמר דהא גבי הדדי תניין והמגמגם לומר למה לי כל הנך דיוקי דקאמר מדהוא חרש מעיקרא איהי נמי חרשת מעיקרא כו' ומדאחיות חרשות מעיקרא כו' לותיב מחד ומדהוא חרש מעיקרא הנך נמי דלעיל חרשות מעיקרא וקתני בהו כונס אין חולץ לא לאו מילתא היא דכל הנך חרשין דלעיל נפלה לפניהם פקחת מכח קידושי פקח וליכא למימר כי היכי דעל הכי נפק אבל בחרשת דלעיל איכא למימר הכי ואפילו הכי קתני כונס פקח ולא חולץ: שני אחין חרשין. נישואיהן שוין בין שהן פקחות בין שהן חרשות בין אחת פקחת ואחת חרשת שהרי כניסתן לבעליהן ברמיזה וכן שתי חרשות כניסתן ברמיזה ואע''פ שהן פקחין או אחד פקח ואחד חרש נישואיהן שוין הילכך יוצאת היבמה משום אחות אשה: ואם היו נכריות. ומת אחד מהן יכנוס השני דלאו בר חליצה הוא או היא אינה בת חליצה: ומדהן חרשין מעיקרא כו' ל''ג דבלאו הכי מצי מותיב מינייהו: ומקוו אקוותא. מקהילים תלמידים סביבם שהיו באים לשמוע דבריהם ל''א דמקהו אקהתא משיבין קושיות זל''ז: כיצד תקנתן. דקטנה וחרשת הואיל ואין האחת פוטרת צרתה וחרשת לאו בת חליצה היא דניפוק תרוייהו בחליצה ואי מייבם לה וחליץ לקטנה כשתגדיל מיפסלא קמייתא עליה דקם ליה בלא יבנה דהא ביאה דחרשת לא דחיא זיקה דנימא אין אחריה כלום: כונס את החרשת ומוציאה בגט. דחליצת קטנה תפסל לה עליה: חרשת קנוייה במקצת ומשויירת. קטנה ספק קנוייה כולה ספק אינה קנוייה כלל דבשתיהן קנויות ומשויירות ליכא למימר דממתני' שמעינן לה דא''כ תיפטר חדא בביאת חברתה ושתיהן ספק נמי ליכא למימר מדקתני סיפא דמתני' בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת ואי שתיהן ספק קמייתא
תוספות
מאי לאו מדהוא פקח מעיקרא. דהכי משמע שפקח נשא חרשת משמע שבשעת נישואין היה זה פקח וזו חרשת אבל בבבא קמייתא דחרש בעל חרשת לא מצי לאוקומי בחרשת מעיקרא דומיא דפקח בעל פקחת דהא לא שייכי מידי אהדדי: וכי תימא הכא נמי בפקח ואח''כ נתחרש ומי מצי מפיק לה. הוה מצי לאקשויי טפי דכיון דפקח הוה דנשואין דאורייתא הוי אמאי צריך לגרש את אשתו דקתני ומוציא את אשתו בגט והלא תצא אחותה משום אחות אשה אלא לרבות' נקטיה דאפי' היה צריך גט מי מצי לאפוקי: או נשתטה לא יוציא עולמית. וא''ת מאי קושיא והא רשב''ג פליג עליה בפ' מי שאחזו (גיטין דף עא. ושם) ואית ליה בפקח ואח''כ נתחרש הוא היה כותב ואחרים חותמים ונוקי הך משנה כרשב''ג וי''ל דלא בעי לאוקומי כרשב''ג כיון דרישא לא מיתוקמא כוותיה ההיא דנקט חרש או נשתטה ועוד דבלאו הכי הוה פריך ליה. ומי מצי לגרש את אשתו כדמפרש: ותנן גבי נכרית כונס אין חולץ לא אישתיק. הכא לא בעי לשנויי הא כדאיתא והא כדאיתא כדמשני לעיל גבי פקח וחרשת שהם שני מינין אבל הכא שניהם חרשים ובמין אחד לא שייך למימר הא כדאיתא והא כדאיתא: מאי טעמא לא תותביה מהא. תימה לר''י דמה היה בדעתו של אביי שלא הקשה לו מזאת הבבא שהיא ראשונה וקושיא טובה ולא היה צריך לכל אלו הבבות: וקמקוו אקוותא. פי' בקונטרס מקשין קושיות זה לזה וכן פי' ר''ח והביא ראיה מר' יהושע קיהה וטהר (נגעים פ''ד מי''א) דקדק בדבר הרבה וטיהר: קסבר רב חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה כו'. וא''ת והיכי שמעינן דקסבר רב הכי דלמא לעולם מספקא ליה אי חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה ואינה קנויה או איפכא להכי קאמר כונס את החרשת ומוציאה בגט וקטנה תמתין עד שתגדיל דמספיקא אזיל לחומרא וי''ל דקים ליה לרב חסדא דחדא קנויה ומשויירת וחדא קנויה ואינה קנויה אלא דהוא לא הוה ידע הי מינייהו והשתא פשיטא דחרשת משויירת וקטנה קנויה ואינה קנויה ומברייתא נמי מצי למפשט דקטנה קנויה ואינה קנויה אבל כל כמה דלא ידע ברייתא פשיט ממילתיה דרב:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|