אינו מספר. אינו משמש: מגלה טפח. מבגדה: ומכסה. אותו טפח מבגד וכן עושה עד שיבא עליה: ודומה כמי שכפאו שד. שבא אליה בכח ודומה כמי ששד כפאו ואית דאמרי שמתכסה כולו כאדם שמפחד מן השד: דמצייני. שעטופים בציצית: ביניתא. דג תורה אור שיכול לאכלו כמו שירצה: בני אסנ''ת משגע''ח. סימן הוא: שנואה. שלבו על אחרת בשעת תשמיש ואמרו כשבא עליה לאו ביאה גמורה היא הואיל וכל כך שונאה אלא כזנות בעלמא הוא: בני נידוי. שהבעל בנידוי ובא עליה ומתעברת הימנו: בגי תמורה. שיש לו ב' נשים וכסבור לבא על זו ובא על אחרת. ל''א בני תמורה שהוא סבור לבא על אשה אחרת ונמצאת שהיא אשתי וקרובין לממזרות שהרי נתכוון לניאוף: בני מריבה. שמשמש במריבה: בני שכרות. שמשמש בשכרות דביאתו לאו ביאה גמורה אלא כביאת זנות היא שאין. מתכוון אלא לבעול בעלמא: בני ערבוביא. שבא על אשה אחת בין הנשים ואין ידוע על איזו מהן בא. ל''א שבאו עליה אנשים הרבה ואין ידוע בן מי הוא ל''א בני ערבוביא ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון: יששכר חמור גרם. חמור גרם ליששכר שנולד אותו חמור שהיה יעקב רוכב שפנה לאהל לאה: דמרציא ארצויי. אינה תובעת בפה אלא דמרציא קמיה מראה לו מתוך דבריה כגון לאה דמההיא נפקי בני מעליא:

הדרן עלך ואלו מותרין

ארבעה נדרים התירו חכמי'. בלא שום שאלה: נדרי זירוזין כו' מן הסלע. שהוא ארבע דינרין: והלה. הקונה אומר שאינו מוסיף לו על שקל שהוא שני דינרין:

מתני' ארבעה נדרים. עד השתא איירי בכינויי האסורין ובכינויי המותרים במתפיס בדבר הנדור ובמתפיס בדבר המותר והשתא מיירי בנדרים דאע''ג דהוציאם מפיו בלשון שאר נדר אפילו הכי מותרין וטעמא הוי משום דבעינן פיו ולבו שוין ואנן סהדי דלא שוו פיו ולבו בהני ד' נדרים והיינו טעמא דלא פריך בגמרא והא דברים שבלב כדפריך לקמן אנדרי אונסין משום דבעינן פיו ולבו שוין ונדרי זירוזין שריין מהאי טעמא: נדרי הבאי. גוזמא והבאי לשון אחרים:

ר"ן
לא בתחלת הלילה. ואף בסוף הלילה נשים הולכות בשוק ויתן דעתו עליהם: וכשהוא מספר. כשהוא משמש מטתו: מגלה טפח ומכסה טפח. בפרק מי שמתו (ברכות דף כג:) אמרינן שהתירו (לה לאשה) לגלות טפחיים לקטנים והוא היה מגלה טפח מאותן טפחיים ומכסה טפח כלומר וטפח שני נשאר מכוסה: כמי שכפאו שד. שהיה ממהר כאדם הנטרד מחמת שד שכופהו אלמא מספר היה בשעת תשמיש: הא במילי דתשמיש. שרי כדי לרצותה: דמצייני כמלאכי השרת. שהן מצויינים ונבדלין משאר בני אדם כמלאכי השרת כדאמרינן בהגדה מלמד שהיו ישראל מצויינין שם כלומר שהיו עם בפני עצמן ולא נתערבו במצרים: התורה התירתך. דכתיב כי יקח איש אשה שהיא לקוחה לו לעשות בה כל חפצו וכתב הרמב''ם ז''ל בפרק כ''א מהא''ב (הלכ' ט) ובלבד שלא יוציא שז''ל: מ''ש מן ביניתא. דג שצולהו או שולקו כרצונו: אל ישתה אדם בכוס זה. שבשעה שנזקק עם אשתו לא יתן עיניו באשה אחרת אפי' היא אשתו: המורדים והפושעים בי. אלו בני תשע מדות שלפי שיש צד עבירה ביצירתן הוו מורדין ופושעין: בני אימה. לשון יראה שמטיל אימה על אשתו להזקק לה שלא כרצונה ומתוך כך אין בניו הגונים לפי שנוהג שלא כשורה כדדרשינן בפרק המוצא תפילין ואץ ברגלים חוטא: בני אנוסה. גריעי טפי מבני אימה דבני אימה לא הוי אנוסה ממש ואנוסה מיירי בשאנסה לגמרי ומתוך ששני אלו קרובין להיות זה כזה חשיב להו כחד דהא רבי לוי אמר תשע מדות ובפרטן אתה מוצא עשר: בני שנואה. ששונאה ומתוך כך נותן דעתו על אשה אחרת: בני נדוי. שבא עליה כשהוא מנודה: בני תמורה. שבא על אחת מנשיו וכסבור שהיא צרתה: בני מריבה. אע''פ שאינו שונאה אלא שהיתה מריבה ביניהם לפי שעה: בני שכרות. שמתוך שכרותו אינו נותן דעתו על אשתו: בני גרושת הלב. שגמר בלבו לגרשה: בני ערבוביא. שבאו עליה כמה בני אדם: בני חצופה. שמעיזה פניה להיות תובעתו בפה: כל אדם שאשתו תובעתו. כלאה שיצאה לפני יעקב ואמרה לו אלי תבא ויצא ממנה יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים: דמרציא ארצויי. שמפתה אותו בדברי רצוי ופיוס כלאה שלא אמרה ליעקב אלא לסור באהלה אבל לא שתהא תובעתו בפה:

הדרן עלך ואלו מותרין

ארבעה נדרים התירו חכמים. ומפרש בגמרא שמותרין מאליהן בלא היתר חכם: נדרי זרוזין. שלא נדר אלא לזרז חבירו שלא יעמוד בדעתו כדמפרש ואזיל: נדרי הבאי. נדר שאינו כלום שמיר ושית מתרגמינן הבאי ובור (ישעיה כז): קונם שאיני פוחת לך. קונם דמיו עלי אם אני מוכרו בפחות מסלע שהוא ארבע דינרין: קונם שאיני מוסיף לך על השקל. קונם המקח עלי אם אני מוסיף לקנות ביתר משקל שהוא שני דינרין: