סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אִילּוּ לָא חֲמָאת בָּהּ אִימַּהּ מִילִּין דַּעֲזִיבָה בִּכְדִי לָא אַדַּרְתַּהּ מִי אַדַּרְתַּהּ אֲמַרָה לֵיהּ לָא וְשַׁרְיַיהּ
בַּר בְּרַתֵּיה דְּרַבִּי יַנַּאי סָבָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי סָבָא אֲמַר לֵיהּ אִילּוּ הֲוָה יָדְעַתְּ דְּפָתְחִין פִּינְקְסָךְ וּמְמַשְׁמְשִׁין בְּעוֹבָדָךְ מִי נְדַרְתְּ אֲמַר לֵיהּ לָא וְשַׁרְיֵיהּ
אָמַר רַבִּי אַבָּא מַאי קְרָאָה וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר וְאַף עַל גַּב דִּפְתַח רַבִּי יַנַּאי לֵיהּ אֲנַן לָא פָּתְחִינַן לֵיהּ בְּהָא
וְלָא פָּתְחִינַן בְּהָדָא אַחְרָנִייתָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי פְּתַח לֵיהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְהָהוּא סָבָא יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא כׇּל הַבּוֹטֶה רָאוּי לְדוֹקְרוֹ בְּחֶרֶב אֶלָּא לְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא
וְלָא פָּתְחִינַן בַּהֲדָא אַחְרָנִייתָא דְּתַנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר הַנּוֹדֵר כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה וְהַמְקַיְּימוֹ כְּאִילּוּ מַקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן בְּרֵישָׁא פָּתְחִינַן בְּסֵיפָא אַבָּיֵי אָמַר פָּתְחִינַן רָבָא אָמַר לָא פָּתְחִינַן
רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּהָדֵין לִישָּׁנָא רַב טַבְיוֹמֵי מַתְנֵי הָכִי בְּסֵיפָא לָא פָּתְחִינַן בְּרֵישָׁא אַבָּיֵי אָמַר פָּתְחִינַן רָבָא אָמַר לָא פָּתְחִינַן וְהִלְכְתָא לָא פָּתְחִינַן לָא בְּרֵישָׁא וְלָא בְּסֵיפָא
וְלָא פָּתְחִינַן בְּהָא נָמֵי דִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיְּימוֹ נִקְרָא רָשָׁע אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מַאי קְרָא וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא וְיָלֵיף חֲדָלָה חֲדָלָה כְּתִיב הָכָא וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר וּכְתִיב הָתָם שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז
אָמַר רַב יוֹסֵף אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא כְּנִדְרֵי כְשֵׁרִים לֹא אָמַר כְּלוּם כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים נָדַר בְּנָזִיר וּבְקׇרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן כׇּל הַכּוֹעֵס כׇּל מִינֵי גֵיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ וְאֵין רָעָה אֶלָּא גֵּיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַתַּחְתּוֹנִיּוֹת שׁוֹלְטוֹת בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁמְּכַלֶּה אֶת הָעֵינַיִם וּמַדְאִיב אֶת הַנֶּפֶשׁ הֱוֵי אוֹמֵר אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִיּוֹת
עוּלָּא בְּמִיסְּקֵיהּ לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל אִיתְלְווֹ לֵיהּ תְּרֵין בְּנֵי חוֹזָאֵי בַּהֲדֵיהּ קָם חַד שַׁחְטֵיהּ לְחַבְרֵיהּ אֲמַר לֵיהּ לְעוּלָּא יָאוּת עֲבַדִי אֲמַר לֵיהּ אִין וּפְרַע לֵיהּ בֵּית הַשְּׁחִיטָה כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר לֵיהּ דִּלְמָא חַס וְשָׁלוֹם אַחְזִיקִי יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵירָה אֲמַר לֵיהּ נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ
קָא תָמַהּ רַבִּי יוֹחָנָן מִכְּדִי כְּתִיב וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז בְּבָבֶל כְּתִיב אֲמַר לֵיהּ הָהוּא שַׁעְתָּא

רש"י

אילו לא חמאת בה אימה אילולי שראתה בה אימה: מילין דעזיבה. דברים שיפין להניחן כלומר דבר זימה: בכדי לא אדרת. בחנם לא היתה מדירתה ומלעיזין עליה מי היית מדירה הכא ליכא למשמע אי פותחין אי לא: שמבקרין מעשיך. בב''ד של מעלה בשביל שנדרת: מאי קראה. שמפני נדרים חוקרין מעשיו של אדם: ואחר נדרים לבקר. שאם נודר מבקרין מעשיו: ולא פתחינן. לשום אדם בהאי אחר נדרים לבקר משום דהוי איום גדול שאפי' אין דעתו להפר יאמר עכשיו שרצונו להפר ולא בהני תרתי אחרנייתא נמי משום דהוי איום גדול ואומר שדעתו להפר ואינו כן: כל הבוטה. כל הנודר כמו מבטא שפתיה (במדבר ל): ולשון חכמים מרפא. שמתירין לו: כאילו בנה במה. לעבודת כוכבים: ברישא פתחינן. בתחילת דבריו של ר' נתן דאמר כאילו בנה במה פתחינן ליה דלא הוי עונשו יתירא כל אימת דלא עבד עלה קרבן וליכא איום כל כך אבל בסיפא כאילו מקטיר עליה מתחייב מיתה היינו איום יתירא: בסיפא. דברי הכל לא פתחינן: כי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. מכלל דאי נדר ועבד ליה איכא חטא: כנדרי רשעים. אע''פ שנודרים ומקיימין איקרו רשעים: לב רגז היינו כעס בשביל לב רגז יהיה כליון עינים: במיסקיה. כשעלה לא''י: איתלוו. עשו לו לוייה: בני חוזאי. יהודים היו: א''ל אין ופרע לו בית שחיטה. ונתיירא לומר לו שלא עשה יפה שמא יהרגנו: כי אתא. עולא לקמיה דרבי יוחנן: אמר דלמא אחזיקי ידי עוברי עבירה. שאמרתי לו זיל ופרע בית שחיטה: א''ל יפה עשית. שכך אמרת לו שנפשך הצלת באותו דיבור: תמה ר' יוחנן. על דהוה ליה לההוא בר חוזאה כעס כל כך שהרג לחבירו הואיל דהוה בארץ ישראל:

תוספות

אין תוס' לעמוד זה

ר"ן
דפתחין פנקסך וממשמשין בעובדך. שמתוך שהוא נודר נראה שהוא מחזיק עצמו כחסיד שלא יכשל בנדרו ומתוך כך מן השמים פותחים פנקס זכיותיו וממשמשין במעשיו: אמר רבי אבא מאי קרא. כלומר דהכי הוא כדאמר ליה רבי ינאי: ואחר נדרים לבקר אחר שנדר אדם מבקרין מעשיו: ולא פתחין בהדין אחרנייתא דאמר רבה בר בר חנה. אין פותחין בזאת האחרת שאמר רבה בר בר חנה לפי שמתוך שאומר לו שחטא כל כך שראוי לדקרו בחרב יש לחוש שאומר שמתחרט אע''פ שאין מתחרט: הנודר כאילו בנה במה. בשעת איסור הבמות ונראה בעיני דלהכי מדמינן לה לבונה במה משום דסליק אדעתיה דנודר דמצוה קא עביד דרחמנא אסריה במילי דאיסורא ואיהו נמי אסר אנפשיה וקאמר דטעי דאדרבה לבונה במה דמי דנהי דרחמנא אזהריה לאקרובי קרבנות בפנים אזהריה דלא לוסיף עלה לבנות במה ולהקריב בחוץ ה''נ נהי דרחמנא אסר עליה דברים האסורים כי מוסיף איהו אמאי דאסר רחמנא פשע כענין שאמרו בירושלמי בפרק פותחים לא דייך במה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים ושייך ביה נמי האי לישנא משום דנודר מתפיס בקרבן וכיון שאין קרבנו רצוי נמצא כבונה במה ומקריב בחוץ: והמקיימו. כלומר שאינו נשאל עליו כאילו הקריב על אותה במה קרבן וחייב משום שחוטי חוץ: ברישא פתחינן. ברישא דברייתא דרבי נתן דהנודר כאילו בנה במה פתחינן שלפי שאין העבירה גדולה כל כך אם אינו מתחרט בלבו לא יתבייש מלומר האמת: בסיפא. של אותה ברייתא דהיינו המקיימו כאילו הקריב עליה קרבן: רבא אמר לא פתחינן. דאיכא למיחש שמא מתוך חומר העבירה אע''פ שאינו מתחרט מתוך שהוא מתבייש ישקר לומר שהוא מתחרט: ויליף חדלה חדלה. דהכא ה''ק וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא הא אם לא תחדל יהיה בך חטא: כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה. אלמא נודר רשע מקרי: כל אדם הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו. לפי שהכעס מביאו לכפור בעיקר כדאמרינן בפרק רבי אליעזר דאורג (שבת קה:) דמשבר כליו בחמתו יהיה בעיניך כעובד עבודת כוכבים: ופרע ליה בית השחיטה. שימות מהר: נפשך הצלת. שאלמלא כן היה הורגך: קא תמה רבי יוחנן ונתן לך שם לב רגז בבבל כתיב. והיאך גבר כעסו של אותו בן מחוזא כל כך להרוג את חבירו: ההוא שעתא לא עברינן ירדנא. ועבר הירדן לא נתקדש להבאת העומר ולמקצת קדושות: בגובה אפו. בתגבורת כעסו: אין אלהים כל מזמותיו. ששכינה אינה חשובה כנגדו: שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח. אלמא דכועס הוי כסיל: וכסיל יפרוש אולת. אלמא מוסיף טפשות: לא נתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע. שעיקרן של שאר נביאים לא היה אלא להוכיח ישראל על עבירות שבידם ואלמלא (לא) חטאו לא הוצרכו לתוכחה: מפני שערכה של ארץ ישראל היא. שבספר יהושע מפורשות עיירות שבארץ ישראל והנחלות אשר נחלו ולפיכך אפילו לא חטאו היו צריכין ספר יהושע: שנאמר כי ברוב חכמה רב כעס. ברוב דברי חכמות הנביאים יש סימן לרוב כעס שהכעיסו ישראל להקדוש ברוך הוא:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר