|
טקסט הדף מנוקד
וְהָא מִן מַאֲכָל נָדַר אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּאוֹמֵר הֲנָאַת מַאֲכָלְךָ עָלַי
אֵימָא שֶׁלֹּא יִלְעוֹס חִיטִּין וְיִתֵּן עַל מַכָּתוֹ אָמַר רָבָא בְּאוֹמֵר הֲנָאָה הַמְּבִיאָה לִידֵי מַאֲכָלְךָ עָלַי אָמַר רַב פָּפָּא שַׂק לְהָבִיא פֵּירוֹת וַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלָיו פֵּירוֹת וַאֲפִילּוּ צַנָּא בְּעָלְמָא הֲנָאָה הַמְּבִיאָה לִידֵי מַאֲכָל הוּא בָּעֵי רַב פָּפָּא סוּס לִרְכּוֹב עָלָיו וְטַבַּעַת לֵירָאוֹת בָּהּ מַהוּ מִיפְסַק וּמֵיזַל בְּאַרְעֵיהּ מַאי תָּא שְׁמַע אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק וְטַלִּית נְזָמִים וְטַבָּעוֹת הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא שֶׁלֹּא לֵירָאוֹת בָּהֶן צְרִיכָא לְמֵימַר אֶלָּא לָאו אֲפִילּוּ לֵירָאוֹת בָּהֶן וְקָתָנֵי מַשְׁאִילוֹ לָא לְעוֹלָם שֶׁלֹּא לֵירָאוֹת וְאַיְּידֵי דְּקָתָנֵי רֵישָׁא לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ תְּנָא סֵיפָא מַשְׁאִילוֹ מַתְנִי' וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ מָקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כְּיוֹצֵא בָּהֶן אָסוּר גְּמָ' מִכְּלָל דְּרֵישָׁא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַשְׂכִּירִין מַאן תַּנָּא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא מַתְנִי' הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ שׁוֹקֵל לוֹ אֶת שִׁקְלוֹ וּפוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵידָתוֹ מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ גְּמָ' אַלְמָא אַבְרוֹחֵי אֲרִי בְּעָלְמָא הוּא וּשְׁרֵי מַאן תַּנָּא אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָא זוֹ רש"יוהא מן מאכל עצמו נדר. ואמאי אסור להשאילו נפה והני לאו מאכל נינהו: הנאת מאכלך עלי. יהא אסור: ואימא. מאי הנאת מאכלך שלא ילעוס חיטין שלו ויתן על גבי מכתו והיינו נמי הנאת מאכלך ואכתי אמאי לא ישאילנו נפה וכברה: המביאה לידי מאכלך עלי. ונפה וכברה מביא מאכלו למאכל ולהכי לא ישאילנו לו: אפי' שק וכו' ואפי' צנא בעלמא. של מדיר אסור למודר ליתן בה פירות דהנאה המביאה לידי מאכל הוא ואסור: סוס לרכוב עליו. לילך לבית המשתה: או טבעת ליראות בה. בבית המשתה כדי שינהגו בו כבוד והיינו הנאה: מיפסק ומיזל בארעיה. שהולך דרך קרקעו לבית המשתה ומקצר דרכו: מהו. מי הוי הנאה המביאה לידי מאכל בכל הני או לא: צריכא למימר. דשרי הא ליכא הנאה כלל: וקתני משאילו. וש''מ דשרי: לא לעולם. אפי' שלא ליראות בה ובדין הוא דלא היה צריך למיתני משאילו: אלא איידי וכו'. ומהא ליכא למשמע מינה: מתני' מקום שמשכירין. שנוהגין להשאיל כל אלו הדברים על ידי שכירות אסור למדיר להשאילו דכיון שנוהגים להשכיר מיחזי כהנאה המביאה לידי מאכל ואסור: גמ' מכלל דרישא. דקתני לא ישאילנו נפה וכברה הוי אע''פ שאין משכירין כלומר שאין נוהגין להשאיל בשכירות אע''ג דלא הוי הנאה גמורה דכיון שאין משכירין מאי קא מהני ליה אם זה לא ישאילנו שכנו אחר משאילו בחנם שהרי מקום שאין משכירין הוא: מאן תנא. דאפילו הכי אסור: ר' אליעזר היא. אבל סיפא דקתני מקום שמשכירין אסור דברי הכל היא דהנאה גמורה היא: מתני' שוקל לו את שקלו. המדיר יכול ליתן בשבילו מחצית השקל שנותנין לתרומת הלשכה ויכול לפרוע חובו ואין מהנה לו כלום מדקתני פורע חובו אלמא לא מהני ליה מנכסיו דהא לא יהיב ליה בידים ממש: גמ' אלמא אברוחי ארי בעלמא הוא. שמבריח חובו מעליו ושרי: מאן תנא. דאברוחי שרי: תוספותאימא שלא ילעוס חיטין. משום הנאת מאכל לעיסתך ואפי' מחטין של מדיר עצמו: וטבעת להראות בו. כאדם עשיר בבית המשתה וע''י כך יתנו לו מנה יפה: מאן תנא אמר רבא ר''א היא. וא''ת תנן חדא זימנא ברישא ר''א וי''ל דמכח הך דהכא מדקדק לעיל דאתי כר''א דאי לאו האי הוה מוקמינן ליה בחצר ודכ''ע ולכך מדקדק הכא מסיפא:
ר"ן הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|