אם אבדו בשבת אינו חייב באחריותן — שהרי אינו נחשב כשומר ביום זה. ואם היה שכיר שבת (שבוע), או שכיר חדש, או שכיר שנה, או שכיר שבוע (שבע שנים) — נותן לו שכר מה שעושה בשבת בתוך שכרו, ולפיכך אם אבדו בשבת — חייב באחריותן. משמע שאם מבליע את שכר השבת במשכורת כללית אין איסור בקבלת שכר על מה שהוא עושה בהיתר בשבת.

אלא צריך לומר כך: לגבי שבת היינו טעמא [זה הטעם] שאין קוראין בתחילה — משום דיפנו אבהתהון דינוקי למצותא דשבתא [כדי שיתפנו אבותיהם של התינוקות למצות ועונג השבת] ואם היה מלמד את הילדים דבר חדש יצטרכו האבות לעזור לתינוקות בלימודם וממעטים בכך במצות עונג שבת. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] טעם אחר: משום דבשבתא אכלין ושתין ויקיר עליהון עלמא [שבשבת אוכלים התינוקות ושותים יותר וכבד עליהם העולם], כלומר, ראשם כבד, ואינם מסוגלים ללמוד היטב. כדאמר [כפי שאמר] שמואל: שינוי וסת (הרגל) באכילה וכיוצא בו הוא תחילת חולי מעיים, ומכיון שבשבת אוכלים מאכלים מרובים ומשובחים יותר מבשאר ימי השבוע התינוקות מרגישים חולשה מסויימת, ולכן לא ילמדם דבר חדש שמצריך ריכוז יתר.

ושואלים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] שהשכר שמקבל על המקרא הוא שכר פיסוק טעמים, ומשום כך לא ילמד המדיר את בניו ובנותיו של המודר מקרא, מאי טעמא [מה טעם] לא אמר שהטעם הוא משום שכר שימור? ומשיבים: קסבר [סבור הוא] בנות שאף הן בכלל האיסור מי קא בעיין [האם צריכות] שימור? שהרי הן יושבות בביתן ואינן רגילות לצאת.

ושואלים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] כי זהו שכר שימור, מאי טעמא [מה טעם] לא אמר שכר פיסוק טעמים? ומשיבים: קסבר [סבור הוא] כי (שכר) פיסוק טעמים דאורייתא [מן התורה] הוא. כלומר, אין זו תוספת הוראה שאינה שייכת לתורה, אלא היא חלק מן התורה עצמה ועל כך בודאי יש איסור לקבל שכר.

שאמר ר' איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "ויקראו בספר בתורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא" (נחמיה ח, ח). ומסבירים: "ויקראו בספר בתורת האלהים" — זה מקרא עצמו, "מפרש" — זה תרגום, "ושום שכל" — אלו הפסוקים היכן כל אחד מהם מסתיים. "ויבינו במקרא" — זה פיסוק טעמים, שעל ידם אפשר להבין כוונת הפסוקים. ואמרי לה [ויש אומרים]: אלו המסורות (מסורת הקריאה במקרא). מכל מקום רואים שרב סבור שפיסוק טעמים הוא חלק מעיקר לימוד התורה.

ובאותו ענין אמר ר' יצחק: מקרא סופרים, האופן שבו קוראים את המילים, ועיטור סופרים, כאשר יבואר, והפסוקים שיש בהם מילים שהן קריין ולא כתיבן [נקראות ואינן כתובות], וכתיבן ולא קריין [וכתובות ואינן נקראות] — כל אלה הם הלכה למשה מסיני.

ומסבירים: מקרא סופרים הוא כגון שבמקום שיש בו הפסק גדול אומרים: ארץ, שמים, מצרים (בקמץ).

עיטור סופרים הם ביטויים כגון — "אחר תעברו" (בראשית יח, ה), "אחר תלך" (בראשית כד, נה), "אחר תאסף" (במדבר לא, ב), "קדמו שרים אחר נגנים" (תהלים סח, כו), "צדקתך כהררי אל" (במדבר לו, ז) — שבכל אלה יש צורך להבין את המקרא בצורה שונה קצת ממה שנשמע תחילה, והוא הקרוי עיטור סופרים.

מילים שהן קריין ולא כתיבן [נקראות ואינן כתובות] כגון המלה "פרת" שנמצאת בפסוק "בלכתו להשיב ידו בנהר פרת" (שמואל ב ח, ג), המלה "איש" בפסוק "כאשר ישאל איש בדבר האלהים" (שמואל ב טז, כג), המלה "באים" שבפסוק "הנה ימים באים ונבנתה העיר לה'" (ירמיה לא, לז), המלה "לה" בפסוק "אל יהי לה פליטה" (שמואל ב נ, כט), המלה "את" של "הגד הגד לי את כל אשר עשית את חמותך" (רות ב, יא), והמלה "אלי" שבפסוק "כל אשר תאמרי אלי אעשה" שבפסוק שאחריו נאמר "ותרד הגרן" (רות ג, ו), והמלה "אלי" שבפסוק "שש השערים האלה נתן לי כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך" (רות ג, יז), הלין [אלה] המילים שהן קריין ולא כתבן [נקראות ואינן כתובות] במקרא.

ומילים שהן כתבן ולא קריין [כתובות ואינן נקראות] — כגון המלה "נא" של "יסלח נא" (מלכים ב ה, יח).