|
טקסט הדף מנוקד
רַב חֶלְבּוֹ בְּאֵישׁ לָא אִיכָּא דְּקָא אָתֵי אָמַר לְהוּ לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁחָלָה לֹא נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ וְנִכְנָס רַבִּי עֲקִיבָא לְבַקְּרוֹ וּבִשְׁבִיל שֶׁכִּיבְּדוּ וְרִיבְּצוּ לְפָנָיו חָיָה אָמַר לוֹ רַבִּי הֶחֱיִיתַנִי יָצָא רַבִּי עֲקִיבָא וְדָרַשׁ כׇּל מִי שֶׁאֵין מְבַקֵּר חוֹלִים כְּאִילּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר כׇּל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה גּוֹרֵם לוֹ שֶׁיִּחְיֶה וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה גּוֹרֵם לוֹ שֶׁיָּמוּת מַאי גְּרָמָא אִילֵּימָא כׇּל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים שֶׁיִּחְיֶה וְכֹל שֶׁאֵין מְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים שֶׁיָּמוּת שֶׁיָּמוּת סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא כֹּל שֶׁאֵין מְבַקֵּר חוֹלֶה אֵין מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים לֹא שֶׁיִּחְיֶה וְלֹא שֶׁיָּמוּת רָבָא יוֹמָא קַדְמָאָה דְּחָלֵישׁ אָמַר לְהוֹן לָא תִּיגַלּוֹ לְאִינִישׁ דְּלָא לִתְּרַע מַזָּלֵיהּ מִכָּאן וְאֵילָךְ אָמַר לְהוֹן פּוּקוּ וְאַכְרִיזוּ בְּשׁוּקָא דְּכׇל דְּסָנֵי לִי לִיחְדֵּי לִי וּכְתִיב בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וְגוֹ' וּדְרָחֵים לִי לִיבְעֵי עֲלַי רַחֲמֵי אָמַר רַב כׇּל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה נִיצּוֹל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה' אֵין דַּל אֶלָּא חוֹלֶה שֶׁנֶּאֱמַר מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי אִי נָמֵי מִן הָדֵין קְרָא מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְגוֹ' אֵין רָעָה אֶלָּא גֵּיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה וְאִם בִּיקֵּר מָה שְׂכָרוֹ מָה שְׂכָרוֹ כִּדְאָמַר נִיצּוֹל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם אֶלָּא מָה שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו ה' יִשְׁמְרֵהוּ מִיֵּצֶר הָרָע וִיחַיֵּהוּ מִן הַיִּסּוּרִין וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מִתְכַּבְּדִין בּוֹ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לוֹ רֵיעִים כְּנַעֲמָן שֶׁרִיפּוּ אֶת צָרַעְתּוֹ וְאַל יִזְדַּמְּנוּ לוֹ רֵיעִים כִּרְחַבְעָם שֶׁחִילְּקוּ אֶת מַלְכוּתוֹ תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אִם יֹאמְרוּ לָךְ יְלָדִים בְּנֵה וּזְקֵנִים סְתוֹר שְׁמַע לַזְּקֵנִים וְאַל תִּשְׁמַע לַיְּלָדִים שֶׁבִּנְיַן יְלָדִים סְתִירָה וּסְתִירַת זְקֵנִים בִּנְיָן וְסִימָן לַדָּבָר רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי לָא לִיסְעוֹד אִינִישׁ קְצִירָא לָא בִּתְלָת שָׁעֵי קַדְמָיָיתָא וְלָא בִּתְלָת שָׁעֵי בָּתְרָיָיתָא דְּיוֹמָא כִּי הֵיכִי דְּלָא לַיסַּח דַּעְתֵּיהּ מִן רַחֲמֵי תְּלָת שָׁעֵי קַדְמָיָיתָא רָוְוחָא דַּעְתֵּיהּ בָּתְרָיָיתָא תָּקֵיף חוּלְשֵׁיהּ אָמַר רָבִין אָמַר רַב מִנַּיִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן אֶת הַחוֹלֶה שֶׁנֶּאֱמַר ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי וְגוֹ' וְאָמַר רָבִין אָמַר רַב מִנַּיִין שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה שֶׁנֶּאֱמַר ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה לֹא יֵשֵׁב לֹא עַל גַּבֵּי מִטָּה וְלֹא עַל גַּבֵּי סַפְסָל וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא אֶלָּא מִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי קַרְקַע מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל חוֹלֶה שֶׁנֶּאֱמַר ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי וְאָמַר רָבִין אָמַר רַב מִטְרָא בְּמַעְרְבָא סָהֲדָא רַבָּה פְּרָת וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל נַהְרָא מִכֵּיפֵיהּ מִתְבָּרֵיךְ וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין רש"י
באיש. חלה ואית דגרסי באש: כאילו שופך דמים. מפני שבני אדם שנכנסין לבקרו עושים לו לחולה כל צרכיו: לא שיחיה ולא שימות. שהרי אינו יודע בעניינו של חולה: דלא ליתרע מזליה. דדילמא מתצלנא לאלתר אי נמי דלא לישתעי מילי עילויה: מכאן ואילך. חזי דלא מתרפא אמר להו פוקו ואכריזו: ריעים כנעמן. שריפאוהו מצרעתו כגון אלישע דהוה נביא וזקן והשיאו עצה לנעמן: אם יאמרו לך נערים בנה. בית המקדש: וזקנים אומרים סתור. ואל תבנה: וסימן לדבר מרחבעם. דכתיב (מלכים א יב) ויעזוב את עצת הזקנים וגו' ונחרב בית המקדש על אותה עצה והמורה לא פירש בבית המקדש ואיכא ברייתא. דקתני בהדיא בבית המקדש: לא לסעוד. כמו (במדבר טז) ופקודת כל האדם מתרגמינן וסעודא: תלת שעי קמייתא רווחא דעתיה. כדאמר בעלמא (ב''ב טז:) אידלי יומא אידלי קצירא ודילמא אמר לא אצטריך למבעי רחמי עליה דאינו כל כך חולה: יסעדנו. כמו ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים קד): ומגין שהשכינה כו' שנאמר ה' יסעדנו. קרי ביה יסערנו אי כמי יסעדנו ממש שמסעד שכינה על ראשו כדאמרן בהדיא ששכינה שרויה למעלה ממיטתו: סהדא רבה פרת. כשנהר פרת גדול הוי עדות לגשמים שיורדין לא''י דא''י גבוה מכל הארצות ובאין גשמים ונופלין בפרת ומתגדל מהן והאי דאמרי' דנהר מתגדל ממי הגשמים הוי פלוגתא אדשמואל: נהרא מכיפיה מתבר'. שנובע מגדותיו ולא ממי גשמי':
תוספותלסעוד. אם יבקר . לחולה. פוקד מתרגמינן וסעד: רווח נפשיה. החולה וסבור המבקר החולה עובר לו חליו ונמנע מלבקש רחמים: בתלת בתרייתא תקיף חולשיה. ומסיח מלבקש רחמים עליו: סהדא רבה פרת. שרבו מימיו מן הגשמים: ר"ן הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|