דבכל גריוא דבעינא. באיזה מדה שארצה אקח: חפייה כופרא. זיפתו מבחוץ כדי שיחזיק החטים: ליכיל לי. ימוד לי: דרשינא בך. כלומר שאתה חייב לי: שתינא חמרא ברקודא דאבוך. שאביך ירקד: ובקירקני דאמך. במזיגתה שאמך תמזוג לי הכוס: מאי תועבה. עשו שניהם: תרמי לי נטלא. תמזוג לי הכוס כמו אנטל: תועה אתה בה. כלומר שמניח את אשתו של היתר ותפס זו של זנות: כי עניינא קמא. תיתי דביתכי תירמי לי ולדידיה א''ל קום רקוד לי: [מאי תבל. דכתיב] ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה תבל הוא (ויקרא יח): וכי תבלין יש בה. כלומר יש בביאה זו טעם מבאחרות שמנחת בעלה ונרבעת לבהמה: זו מאי היא. ומפרש ביבמות (דף לז:) באיש הבא על נשים הרבה וכן אשה שנבעלה לאנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהם נתעברה והולידה בת נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו על זה נאמר ומלאה הארץ זימה כלומר זו מה היא שאין אדם יודע אותה אשה שהוא נושא אם מותרת לו אם לאו: לא יכיל בן אלעשה למיסבל. אותו זילותא של רבי לפי שהיה עשיר גדול ולא היה יכול לראות דבר של זילותא מחמיו: מאי בן אלעשה. כלומר מנין דהוה עשיר: תספורת יחידתא. שאין כמותה: פיזר מעותיו. שהיה נותן ממון גדול לספר שהיה מספר לו כתגלחת של כ''ג: הרמוצה קרא קרקוזאי. דלועין של אותו מקום שאינן מתבשלין לעולם יפה: הטמונה ברמץ. עפר של גחלים דלאו תבשיל הוא: כלאים עם דלעת הרמוצה. אלמא דהרמוצה לאו טמונה ברמץ אלא שם מקום הוא ומין זרעים הוא: מתני' ממעשה רתחתא. היינו דבר שנגמר בישולו בקדרה ואינו אלא מחמשת המינין לאפוקי דבר שאין גמר בישולו בקדירה עד שמבשלין אותו באילפס: בכל הנעשה בקדירה. אפילו מבושל באילפס אסור: גמ' ביורד באילפס שכבר כו'. הואיל וקודם שמניחו באילפס מבשלו בקדרה והדר מניחו באילפס כן היה מנהגן והוי יורד לקדרה ולפיכך אסור: מן היורד באיליפס מותר ביורדי לקדרה. קודם שירד לאילפס: מן הנעשה בקדירה. לגמרי כל בישולו שאינו יורד לאילפס כלל: מותר בנעשה באילפס. אע''פ שהיה קודם לכן בקדרה: מותר בנעשה בקדרה. בנגמר בקדרה:

טחייה כופרא. טחו בכופרא: דיקולא. סל גדול: דרשינא בך. שהלויתיך ומילי דבדיחותא היה אומר: ברקודא דאבוך ובקורקני דאימך. כמו מרקדים טרפיי''ד: תועה אתה בה. שמניחין נשותיהן והולכין אצל משכב זכור: תבלין יש בביאה זו משניא הדא ביאה מכל ביאות: קרי קרקוזאי. דילועין של אותו מקום שאינו בכלל תבשיל: דלעת הטמונה ברמץ. אינו בכלל תבשיל: כלאים. מכלל דהרמוצה לא הוי טמונה ברמץ אלא על שם מקום הוא: הנודר ממעשה קדירה אינו אסור אלא במעשה רתחתא. דבר שנגמרה בקדירה ואין אסור [אלא] בדבר שנגמר בו: באילפס אסור בכל המתבשל בקדירה ואפילו גמרו באילפס: תנא הנודר מן היורד בקדירה אסור ביורד לאילפס. אחר שירד לקדירה דיורד לקדירה משמע שירד תחלה לקדירה: מן היורד [לאילפס] מותר ביורד לקדירה. תחילה אע''פ שנגמר באילפס דיורד לעולם משמע על שם תחלת ירידתו ולא על שם סופו: מן הנעשה בקדירה. משמע הנגמר הלכך מותר היורד לקדירה תחלה ונגמר באילפס: מן היורד לתנור אינו אסור אלא בפת. דלא איקרי יורד בתנור אלא פת בלבד: כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשה בתנור. צ''ע דמשמע דהחילוק בין יורד למעשה ואמאי תנא כל מעשה א''כ ברישא ליתני כל יורד:

ר"ן
דיקולא רבה. סל גדול: חפייה בכופרא. טח אותו בזפת כדי שלא יצאו החטים מתוך נקבי הסל: וסחפיה על רישיה. הפכה על ראשה: ליכיל לי מר. ימדוד: חטים דרשינא. שהלויתיך ולבדיחותא קאמר: ברקודא דאבוך. שירקד אביך לפני כשאשתה: ובקירקני דאמך. שתהא אמך מקרקרת ומזמרת: מאי תועבה. דכתיב גבי משכב זכור: נטלא. כלי קטן: תועה אתה בה. שמניח משכבי אשה והולך אצל זכר: מאי תבל. דכתיב גבי אשה הנרבעת לבהמה: תבלין יש בה. בתמיה: מאי שניא הדא ביאה מכולהו ביאות. כלומר היאך מנחת בן מינה לילך אצל הבהמה: זו מה היא. לשון ספק שאין ידוע ממי היא מתעברת: תספורתא יחידתא. תספורת נאה: בצד עקרו של זה. מצמצם היה שלא יעלה אחד מן השערות על חבירו: קרקוזאי. על שם מקומן: דלעת ארמית היא דלעת המצרית. כלומר זו היא דלעת המצרית: והיא כלאים עם הרמוצה. אלמא לאו טמונה ברמץ קאמר אלא מין דלעת היא שנקראת רמוצה: מתני' הנודר ממעשה קדרה אינו אסור אלא במעשה רתחתא מפרש בירושלמי איזהו מעשה רתחתא כגון חילקא טרגין וטסני סלת ואורז זריד וערסן והיינו דקאמר אינו אסור אלא ממעשה רתחתא ונקראת רתחתא על שם שצריך להרתיח ולבשל הרבה: גמ' שכבר ירד לקדרה קודם שירד לאילפס. כך היה דרכן במעשה אילפס שהיו מרתיחין אותו בקדרה רתיחה קלה: מן היורד לאילפס מותר ביורד לקדרה. קמ''ל דלא תימא כל שהרתיחו אותו רתיחה קלה כמו שירד לאילפס יורד לאילפס מיקרי מפני שהוא מוכן לכך אע''פ שעדיין לא ירד קמ''ל דלא כך נראה בעיני: מן הנעשה בקדרה מותר בנעשה באילפס. משום דנעשה גמר עשיה משמע ומשום הכי מותר בנעשה באילפס אף על פי שכבר ירד לקדרה משום דמ''מ גמר עשייתו לא היה בקדרה: מן הנעשה באילפס מותר בנעשה בקדרה. כלומר אף על פי שאחר מכן הורידו באילפס שרי כיון דגמר עשייתו בקדרה היה כך נראה בעיני: הנודר מן היורד לתנור אינו אסור אלא בפת. דסתם יורד לתנור משמע פת ואם אמר כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשה בתנור: