|
טקסט הדף מנוקד
אִילֵּימָא כִּדְקָתָנֵי לְמָה לִי לְמֵימְרָא אֶלָּא לָאו דַּאֲמַר שָׁנָה אַלְמָא שָׁנָה כְּהַשָּׁנָה דָּמֵי וְיוֹם נָמֵי כְּהַיּוֹם דִּינֵיהּ
לָא לְעוֹלָם דְּאָמַר הַשָּׁנָה וּמַהוּ דְּתֵימָא הַלֵּךְ אַחַר רוֹב הַשָּׁנִים וְלָא אִית בְּהוּ עִיבּוּר קָא מַשְׁמַע לַן אִיבַּעְיָא לְהוּ אָמַר יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם יוֹבֵל מַאי שְׁנַת חֲמִשִּׁים כְּלִפְנֵי חֲמִשִּׁים אוֹ כִּלְאַחַר חֲמִשִּׁים תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים אַתָּה מוֹנֶה וְאִי אַתָּה מוֹנֶה שְׁנַת חֲמִשִּׁים וְאַחַת מִכָּאן אָמְרוּ יוֹבֵל אֵינוֹ עוֹלֶה לְמִנְיַן שָׁבוּעַ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יוֹבֵל עוֹלֶה לְמִנְיַן שָׁבוּעַ אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְאֵין כָּאן אֶלָּא חָמֵשׁ אָמַר לָהֶם לְדִבְרֵיכֶם הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע אֶלָּא אִיכָּא לְאוֹקֹמַהּ בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ דִילִי נָמֵי אִיכָּא לְאוֹקֹמַהּ בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ עַד הַפֶּסַח אָסוּר כּוּ' לְמֵימְרָא דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר לָא מְעַיֵּיל אִינִישׁ נַפְשֵׁיהּ רש"י
אילימא כדקתני. דאמר השנה למה לי למימר פשיטא כיון דאמר השנה משמע השנה זו קאמר ועיבורה נמי בכלל הוי: ולא אית בהו עיבור. ולא ליתסר בעיבורה קא משמע לן: היה עומד בשנה של יובל והיה אומר קונם יין שאיני טועם יובל מהו: שנת חמשים כלפני חמשים. ומותר נמי בשנת חמשים דאיהו לא קאסר עילויה אלא לאחר חמשים או בשנת חמשים נמי אסור דבשנת חמשים מתחיל יובל הבא: ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת. שלא תתחיל למנות ז' שנים של שמיטה הבאה בשנת היובל עצמה שלא תהא מונה אחת לשנת נ' ולשנה הבאה אחריה שנת נ''א שניה אלא לשנת חמשים ואחת תהא מונה אחת ושנת נ' עצמה נמנית ליובל שעבר שאין עולה למנין שבוע הבא כדאמרינן: יובל עולה למנין שבוע. דשנת חמשים עולה לכאן ולכאן: אמרו לו וכו'. אם כן ששנת יובל עולה למנין שבוע אינו אלא חמשה בשבוע ראשון של יובל שהשנה שהיא ראשונה שהיא יובל אסור לזרוע בה והשביעית נמי אסורה שהיא שמיטה ואינה אלא חמשה לזריעה: אמר להם לדבריכם הרי הוא אומר ועשת את התבואה לשלש השנים. שנה ששית ושנה שביעית ושמינית עד קצירתה ואי [נמי] אמרת אין יובל עולה למנין שבוע הרי כאן ארבעה שנים שצריכה לעשות לארבע שנים כיצד שנת מ''ח היא ששית ותבואה שלה צריכה לששית עצמה ולשנת ארבעים ותשע שהיא שמיטה ולשנת חמשים שהוא יובל ולשנת חמשים ואחת עד הקציר הרי ארבע שנים והאי פירכא לדברי הכל היא דלרבי יהודה נמי איכא למיפרך דאע''ג דאמר יובל עולה למנין מכל מקום אסור הוא בזריעה והוו נמי ארבע שנים: אלא. לדברי הכל ליכא לאוקמי להאי קרא אלא בשאר שני שבוע בשש השמיטות ולא בשמיטה שביעית של יובל ולא קשיא כלל לא לדידי ולא לרבנן לדידי נמי דפרכת לי שש שנים מוקמינן ליה לקרא בשאר שני שבוע בשאר שמיטין ולא בשמיטה ראשונה הסמוכה ליובל: מתני' אמר קונם יין שאיני טועם עד הפסח אסור עד שיגיע. לדברי הכל: עד שיהא אסור עד שיצא. דמשמע דאמר עד שיצא כל הפסח: עד פני פסח. משמע עד שיגיע ומשמע עד שיצא: עד שיגיע. דקסבר לא מעייל איניש נפשיה
תוספותהלך אחר רוב שנים. ולא אית בהו עיבור וכשנדר בשבט ונאסר בחדש העיבור יהיה מותר בחדש אחד לפני ראש השנה קמ''ל דכולה עד סופה נקראת שנה: יין שאני טועם יובל. ה''ה דמצי למיבעי כי אמר היובל ומיירי [שעומד] באמצע היובל בשנה ומיתסר עד סוף היובל ומיבעיא כשהגיע שנת היובל כלפני חמשים ומיתסר או כלאחר ושרי אי נמי לפי' שני דפרישית במתני' עומד בשנת יובל עצמו מיבעי ליה אם נאסר בה דאי כלפני חמשים ולא נתכוון לאסור אלא במנוייו הבא עליו: ת''ש. מפלוגתא דר' יהודה ורבנן דתניא שנת חמשים ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת מכאן שאין שנת חמשים נמנית במנין שמיטה שאם היה נמנה א''כ היא אחת למנין שמיטה א''כ לת''ק שנת חמשים כלפני שהרי אינו נמנה לאחריו בשמיטה ולר' יהודה כלאחר חמשים: [ואין כאן] אלא חמש . כגון בשבוע ראשון שסמוך ליובל אחריו כשיגיע ה' שנים עם שנת היובל יהיה שמיטה ויובל אסור בזריעה ומשמע להו דקרא מיירי בכל השמיטות אף בשמיטה הסמוכה ליובל: לדבריכם. שאתם סבורים להעמיד המקרא אף בשמיטה הסמוכה ליובל הרי אמר ועשת את התבואה לשלש השנים ומיירי בכל שמיטה ושמיטה ששנה ששית מספקת לעצמה לשביעית ולשמינית עד אחר קציר והרי כאן ארבעה בשמיטה הסמוכה ליובל לפניה בשביעית ויובל אסורין בזריעה ועוד שנה שאחר היובל ושנה ששית הרי כאן ארבע: אלא כו'. ולא בכל שמיטות איירי כלומר מה שמקשין לי מקרא דשש שנים איכא לאוקומי בשאר שני שבוע שבאמצע היובל: למימרא [דרבי מאיר כו'] כדפרישית במתניתין: ר"ן הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|