נדרים סט ע"ב

תא שמע מפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי דתנן הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה דברי רבי מאיר ורבי יוסי אומר אם לכך נתכוין מתחלה הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחד דבריו קיימין ואפילו רבי מאיר לא קאמר דלא אמר לא תיחול זו אלא אם כן חלה זו אבל הכא דאמר לא תיחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה ר''מ נמי מודה דהפרה חלה בעי רבה קיים ומופר ליכי בבת אחת מהו ת''ש דאמר רבה כל דבר שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו בעי רבה קיים ליכי היום מהו מי אמרינן כמאן דאמר לה מופר ליכי למחר או דלמא הא לא אמר לה

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סט - ב

תא שמע, יש לפשוט שאלה זו מפלוגתא של רבי מאיר ורבי יוסי.

דתנן במסכת תמורה [כה ב]:

אדם שהיו לפניו שני קרבנות, קרבן עולה וקרבן שלמים, ורצה להמירן בבהמת חולין. [והדין הוא שהממיר קרבן בבהמת חולין, חלה קדושת הקרבן על בהמת החולין, אך הקרבן נשאר בקדושתו], ואמר בתוך כדי דיבור על בהמת חולין העומדת לפניו, בזה הלשון: הרי זו תמורת עולה, תמורת שלמים - והיינו שהמיר בבהמה אחת של חולין גם את קרבן העולה וגם את קרבן השלמים - הרי בהמה זו נהיית תמורת עולה, לפי שאמר "עולה" תחילה, וחלה עליה מיד קדושת עולה, ומשחלה עליה קדושת עולה לא יכולה לחול עליה קדושת שלמים.

דברי רבי מאיר.

ורבי יוסי אומר: אם לכך, שבהמת החולין תהיה גם עולה וגם שלמים, נתכוין מתחילה, לא חלה עליה קדושת עולה מיד כשאמר "עולה".

כי הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות של עולה ושלמים כאחת, כפי שהתכוון לקרות, דבריו קיימין, וחלה על בהמה זאת גם קדושת עולה וגם קדושת שלמים, ןלכן תרעה הבהמה הזאת עד שיפול בה מום, ואז יוכלו לפדותה, ולמוכרה, ובמחצית דמיה יביאו עולה, ובמחצית השניה יביאו שלמים.

ומחלוקתם היא בשאלה מהי כוונת המקדיש בכך שהקדים עולה לשלמים:

לדעת רבי מאיר, כוונתו להתנות, ולומר: תחול תמורת העולה, ואחר כך תחול תמורת השלמים. וכיון שכבר חלה תמורת העולה תחילה, שוב אין יכולה לחול עליה תמורת השלמים.

ואילו לדעת רבי יוסי, כיון שאין אפשרות לומר את שניהם כאחד, אין משמעות מיוחדת לכך שהקדים את העולה לשלמים, וכוונתו היא שיחולו שניהם כאחד, וחלה על הבהמה גם קדושת העולה וגם קדושת השלמים. ותמכר הבהמה, ויקנו בדמי חציה עולה, ובדמי חציה שלמים.

ולאור מחלוקת זאת יש לפשוט את הספק שלנו.

לדעת רבי יוסי, אין עדיפות מיוחדת לדבר שהקדים בלשונו, כיון שאי אפשר לומר את שניהם כאחד, וכמו כן כאן, אין עדיפות להקמה יותר מההפרה בכך שהקדים את ההקמה לפני ההפרה.

ומכיון שהתנה בפירוש והעדיף את ההפרה יותר מההקמה - חלה ההפרה.

ואפילו רבי מאיר, לא קאמר שיש כונה ועדיפות למה שהקדים בלשונו, אלא במקרה של תמורה, דלא התנה ואמר "לא תיחול זו אלא אם כן חלה זו", ולכן יש לנו לתלות שהתכוין להעדיף את מה שהקדים בלשונו.

אבל הכא, דהתנה ואמר בפירוש "לא תיחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה", יש לומר שאף רבי מאיר נמי מודה דהפרה חלה כי עדיפותו של המפר, היא ההפרה. ^[17]

בעי רבה:

אם אמר בתוך כדי דיבור לשון זו: קיים ומופר ליכי. והיינו, שכלל ואמר שיחולו הקיום וההפרה בבת אחת - מהו? האם מאחר ואין יכולים שניהם לחול, יש לומר שתחול ההקמה [כיון שהיא קדמה], או כיון שגילה דעתו שרוצה שיחולו שניהם כאחד, ואין אחד קודם לחבירו לא יחול כלום.

תא שמע לפשוט את הספק מהכלל שאמר רבה:

דאמר רבה לגבי אדם המקדש שתי אחיות כאחת [ולא יכולים לחול קידושין בשתיהן, שאין אדם יכול לקדש אשה ואחותה, וכיון שקידש את שתיהן כאחת אי אפשר לדעת איזו מהן מקודשת ואיזו אינה מקודשת].

כל דבר שאינו יכול לחול בזה אחר זה - אפילו בבת אחת אינו יכול לחול כלל!

וכיון שאינו יכול לקדש את שתי האחיות בזה אחר זה, לא תפסו קידושין באחת מהן, כיון שקידשן כאחת, ואין בהן אפילו ספק קידושין.

והוא הדין לעניננו, קיים כלל זה.

ומאחר ואין יכולות לחול ההקמה וההפרה בזה אחר זה [כיון שאם חלה ההפרה אין נדר, ואין מה לקיים, ואם חלה ההקמה, הנדר מקוים, ושוב אין אפשרות להפר אותו], לפיכך אין יכול לחול כלום, אם יפר ויקים בבת אחת. ^[18] בעי רבה:

אם אמר קיים ליכי היום. והיינו, שקיומו הוא להיום בלבד - מהו?

ובספק זה כלולים שני ספיקות:

האחד, האם קיום כזה מונע ממנו להפר למחר.

והשני, אם נאמר שקיום זה אינו מונע ממנו להפר למחר. האם בלשון זה כלול לשון הפרה למחר.

מי אמרינן כי בכך שאמר "היום", הרי זה כמאן דאמר לה: מופר ליכי למחר.

או דלמא, הא לא אמר לה בפירוש שמופר למחר, ואין זה נכלל בתוך לשונו.

ומוסיפה הגמרא להסתפק:

הערות

^[17] זהו פירוש הר"ן. והרא"ש מביא פירוש, שלדעת רבי מאיר חלים שניהם, כיון שהקדים את ההקמה להפרה, וגם התנה שתחול ההפרה, על כן חלים שניהם, ולא ידעינן אם הנדר מקוים או מופר

^[18] הרמב"ם בפרק יג מהלכות נדרים הלכה כב, פוסק שהקיום חל ולא ההפרה. וכתב הר"ן על דברי הרמב"ם אלו, שלא נתחוורו דבריו. שהרי בגמרא אמרינן "כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו", ואם כן איך חלה ההקמה? הלא אין ההקמה יכולה לחול לאחר ההפרה! ומבאר הגר"ח בספרו, שיסוד הדין "כל שאינו בזה אחר זה, אפילו בבת אחת אינו" הוא, כאשר שני דברים השוללים זה את זה נעשים כאחת, האחד שולל את השני אפילו כשהם נעשים כאחת, ושניהם אינם חלים כי האחד מעכב את השני. אך במקום שאין האחד שולל את השני, אלא שלא תיתכן מציאות של קיום השני כאשר הראשון קיים, לא נאמר הכלל "כל שאינו בזה אחר זה, אפילו בבת אחת אינו". ולכן, לענין הקמה והפרה כאחת, רק ההקמה שוללת את ההפרה, כי "זה הוא עצם הדין דהקמה - שאינו יכול להפר אחר כך". אבל ההפרה איננה שוללת את ההקמה, אלא אם נעשתה הפרה לפני ההקמה, לא תיתכן יותר הקמה כי הנדר אינו קיים עוד. אך אם מקים ומפר בבת אחת, באותה שעה הנדר קיים, ולכן ההקמה השוללת את ההפרה חלה, ואילו ההפרה, שאינה שוללת את ההקמה, לא חלה, כיון שההקמה מעכבת את חלות ההפרה. ותמה החזון איש [בהגהותיו על ספרו של הגר"ח] מדוע לא תחשב ההפרה כשלילת ההקמה? והרי מהות ההפרה היא ביטול הנדר, וביטול הנדר הוא שלילת קיום הנדר! ועוד טוען החזון איש: זה שאין הפרה מועילה אחר הקמה, הוא משום שמסרה התורה את כח ההכרעה של הנדר, להקמתו או להפרתו, באופן חד פעמי לבעל ולאב. וכיון שהשתמשו הבעל והאב פעם אחת בכח ההכרעה שנתנה להם התורה, שוב הם אינם בעלים על הנדר. ולכן, גם אם אחר ההפרה היה נשאר הנדר, לא היתה אפשרות להקימו, משום שכבר בטל כח ההכרעה, לאחר שנעשה בו פעם אחת שימוש, בהפרה. ונמצא שההפרה אינה רק "היכי תימצי" שלא יהא הנדר קיים, כדברי הגר"ח, אלא שהשימוש בהפרה שולל את כח ההכרעה של הקמה, כיון שנעשה כבר פעם אחת שימוש בכח ההכרעה. וכיון שההפרה שוללת את ההקמה כשם שההקמה שוללת את ההפרה, בהפגשם כאחת, שניהם אינם צריכים לחול. [ועיין ביאור הענין בספר "דברי תורה", ליקוט מדברי החזון איש על פרשיות השבוע, בעריכת עורך החברותא, לפרשת מטות]. ויש מפרשים את דברי הרמב"ם, שבגמרא בקידושין [נ א] נאמר כי בדבר שיכול לחול אפילו בטעות, אין את הדין "כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו". ואם כן, אפשר לומר ששיטת הרמב"ם היא שקיום חל גם בטעות (זוהי שיטת הרשב"א וכן נפסק בשו"ע), ולכן חל הקיום אפילו שהוא סותר להפרה. אבל ההפרה אינה חלה, כיון שהפרה בטעות אינה הפרה ולכן אינה יכולה לחול משום שאינו בזה אחר זה. [עפ"י בד קודש]

תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר מפלוגתא [מהמחלוקת] של ר' מאיר ור' יוסי. דתנן [שכן שנינו במשנה] : אמר על בהמה "הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים" — הרי זו נעשית תמורת עולה בלבד, אלו דברי ר' מאיר שהולכים אחרי דיבורו הראשון. ור' יוסי אומר: אם לכך נתכוין מתחלה שתהיה זו תמורה של עולה ושלמים יחד, הואיל ואי אפשר לקרות (לקרוא) שני שמות כאחד, שהרי אינו יכול להגיד עולה ושלמים בדיבור אחד — דבריו קיימין.

ומוסיפים: ואפילו ר' מאיר לא קאמר [אומר] שהולכים אחר הלשון הראשונה אלא כשאומר שני דברים שאינם תלויים זה בזה, שלא אמר "לא תיחול זו אלא אם כן חלה זו", אבל הכא [כאן] שאמר במפורש "לא תיחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה" — ר' מאיר נמי [גם כן] מודה שהפרה חלה, ואין הולכים אחר ההקמה בלבד.

ועוד בעי [שאל] רבה: אם אמר "קיים ומופר ליכי [לך] "בבת אחת מהו? ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה שאמר רבה עצמו: כאשר אדם רוצה להחיל כאחד שני דברים, כל דבר שאינו יכול לחול בזה אחר זה, הרי אפילו כשמחיל אותו בבת אחת אינו חל, ובטל כולו. ולכן אף כאן, כיון שאינו יכול לקיים ולהפר בזה אחר זה, אם כן גם כשאמר אותם בבת אחת — אין דבריו חלים.

בעי [שאל] רבה: אמר לאשתו "קיים ליכי [לך] נדרך היום", מהו הדין? מי אמרינן [האם אנו אומרים] : הרי זה כמאן [כמי] שאמר לה "מופר ליכי [לך] נדרך למחר", או דלמא [שמא] הא [הרי] לא אמר לה במפורש שהנדר מופר?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The Gemara answers: Come and hear a resolution of this dilemma from the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yosei, as we learned in a mishna (Temura 25b): If one said about an animal: This is hereby a substitute for a burnt-offering, a substitute for a peace-offering, the halakha is that it becomes a substitute only for a burnt-offering; this is the statement of Rabbi Meir, who holds that one’s initial statement is determinant. And Rabbi Yosei says: If this is what he intended from the outset, that it should be a substitute for both a burnt-offering and a peace-offering, then since it is impossible to give it two names at once and he could not have said burnt-offering and peace-offering simultaneously, his statement is effective, and the animal is a substitute for both of them at once. Similarly, it is possible for him to intend to both ratify and nullify the vow and the vow is nullified, despite the fact that his first statement was to ratify it.

The Gemara adds: And even Rabbi Meir says that the first part of one’s statement is determinant only where he did not state: This will not take effect unless this also takes effect. Here, however, where he expressly said: The ratification of the vow will not take effect unless the nullification takes effect, even Rabbi Meir concedes that the nullification takes effect.

Rabba further asks: If he said: It is ratified and nullified for you simultaneously, what is the halakha? The Gemara answers: Come and hear that which Rabba himself said: Any two halakhic statuses that one is not able to implement sequentially are not realized even when one attempts to bring them about simultaneously. Since one cannot ratify a vow and subsequently nullify it, one can also not ratify and nullify a vow simultaneously.

Rabba raises another dilemma: If one says to his wife or daughter: Your vow is ratified for you today, what is the halakha? Do we say that he is like one who said to her: It is nullified for you tomorrow? Or perhaps, since he did not explicitly say to her that the vow is nullified, it remains in force.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

והא דאמרינן: מאי שנא מפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי. מאי שנא מפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי. הכי פירושו מפלוגתייהו נשמעינה, ולא דבעייתנו שייכא בפלוגתייהו.

כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. ואם תאמר ומאי שנא מתמורת עולה תמורת שלמים, דאמר רבי יוסי הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים, ואף על גב דבזה אחר זה אינו, דאילו אמר הרי זו תמורת עולה ולאחר שעה אמר הרי זו תמורת שלמים לא אמרא כלום. ויש לומר דהתם ישנו בבת אחת, דאילו אמר חצייה תמורת עולה וחצייה תמורת שלמים חרעה ותמכר, ויביא בחצי דמים עולה ובחצי דמים שלמים והלכך אף בבת אחת חייל בכי האי גונא, דתמכר ויביא בדמיה עולה ושלמים.

בעי רבא קיים ליכי היום מהו, מי אמרינן כמאן דאמר מופר ליכי למחר דמי. כיון שנתן קצבה להקמתו.

או דלמא הא לא אמר. דבעינן שיוציא הפרה בפיו בפירוש, ואיכא למידק דהכא משמע דאי אמר לה בפירוש ומופר ליכי למחר דמהני, אלא משום דלא אמר הוא דאסתפק ליה, ועלה קאמר אם תמצא לומר הכא לא אמר לה, ובכלל שאלתו מסיק דאלו אמר בהדיא מר ליכי למותר דפשיטא ליה דלא מהני, ובדאמר מיפר ליכי למחר מהו, מי אמרינן למחר לא מצי מפר דהא קיימים לנדריה היום, או דלמא כיון שלא אמר קיים ליכי היום, כו' דאלמא משמע דפשיטא ליה דלא מהני, ובדאמר מופר ליכי למחר מהו, מי אמרינן למחר לא מצי מפר דהא קיימיה לנדריה היום, או דלמא כיון דלא אמר קיים ליכי היום כו', דאלמא משמע דפשיטא ליה דאי אמר בהדיא קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר לא מהני. ויש לומר דהכי קאמר ליה, ואם תמצא לומר הא לא אמר לה מופר ליכי למחר, ותמצא נמי לומר דלאחר שקיים היום תו לא מצי מפר, ואפילו בדאמר לה מופר ליכי למחר, אבל לא אמר לה קיים ליכי היום אלא מופר ליכי למחר מהו, ועוד זה מגומגם.

ואמרינן (בדף סט.) במאי קא מיפלגי ב"ש סברי מיגז גייז בעל כלומר שחלקו של בעל מסויים הוא ומפר חצי האיסור ולפיכך אע"פ שהפר האב חלקו זה ימים כשמת הבעל ביום שמיעה יכול האב להפר אותו חלק של בעל בו ביום שהרי מסויים הוא ואינו צריך לחזור ולהפר הכל ביחד וב"ה סברי בעל מיקלש קליש כלומר שאין חלקו של בעל מסויים אלא שמחליש כח האב שאינו יכול להפר אלא עמו אי נמי שמחליש כח האיסור וכיון שאין חלקו מסויים עכשיו שמת אין בו כדי שיהא האב כדאי להפר אותו החלק בעצמו אלא עם הבעל ואפשר דמודו ב"ה שאם מת הבעל ביום שמוע דאב שמפר האב חלקו של בעל בלחוד וחשיבא חדא הפרה כיון דביום אחד הוא וכן נראה מדברי רבינו ז"ל בהלכות והלכתא כרבי נתן ואליבא דב"ה דסוגיין כוותיה:

כתב רבינו ז"ל והיכא דשמע אביה והפר לה ובתר כמה יומי שמע ארוס והפר ביום שמעו הויא הפרה דאפילו למ"ד בעל מיקליש קליש כי איתנהו לתרוייהו כל חד וחד מקליש לנפשיה ורחמנא אמר ביום שמעו דנפשיה ולא ביום שמעו דחבריה. פי' דלא פליגי ב"ה אלא משום דמית בעל וכיון שאין חלקו מסויים אין בו כדאי להיות כח באב להפר אותו בפני עצמו לאחר כמה ימים אבל אי הוה בעל קיים הוה מפר תדע דהא קתני ברייתא דלעיל או ששמע והפר או ששמע ושתק ומת בו ביום פי' ומשמע ששמע ושתק ולא מת בו ביום אלא ביום שלאחריו אין יכול להפר משום דפשע והוי כמאן דקיים. דאלמא שמע והפר אע"פ שמת (בו) ביום שלאחריו נתרותנה רשות לאב יכול הוא להפר ואי ס"ד דכי איתיה לבעל נמי בחיים והפר לא מצי מפר אב נמי דידיה אלא ביום שמעו דבעל כי מת היכי נתרוקנה לאב רשות בעל שאפילו בחלקו אין לו בו הפרה אלא לאו ש"מ דכל חד וחד דנפשיה מקליש ביום שמעו מר דהוא קמא מקליש ליה ממלקות ואכתי איסורא רכיבא עליה ומר דהוא בתרא מקליש מאיסורא ומיהו כי נתרוקנה לו רשות חברו ודאי מסתברא לן דבעינן בו ביום דליכא דמפר אלא ביום שמיעה והיינו דקתני מתני' בה"א אינו יכול להפר וכדפרישית ע"כ:

בגמ' איבעיא לן בעל שאמר לאשתו או לבתו קיים ליכי (כי) היום ולמחר מופר ליכי מהו מי אמרינן כיון דקיימיה היום תו לא מצי מפר או דילמא מופר ליכי מחר מהשתא קאמר ואת"ל דלא מהני. קיים ליכי שעה ומופר ליכי לאחר מכאן מהו מי אמרינן כיון דקיימיה (א) או דילמא הואיל וכולי יומא בר הפרה הוא ובר הקמה הוא כי אמר בהדיא מופר ליכי לאחר שעה מהני ולא איפשיטא ולחומרא ומאן דאמר לחבריה שדי נתונה לך היום ולמחר תהא שלי הרי זו נתונה לו לעולם דכיון דפסקה ליום אחד פסקה לגמרי וכדכתיבנא במס' גיטין גבי היום אי את אשתי וכבר כתבתי מקצת בפרק קמא:

ת"ש מפלוגתא דר"מ ורבי יוסי. ממחלוקת של ר"מ ורבי יוסי תפשוט בעיין כדמפרש:

דתנן הרי זו תמורת עולה כו'. משנה היא בפרק כיצד מערימין (דף כה:):

הרי זו תמורת עולה. דתפוס לשון ראשון מדלא קאמר תמורת עולה ושלמים:

לכך נתכוון מתחלה. לאפוקי אם נמלך:

דבריו קיימין. ותרעה עד שתסתאב ויביא בדמי חציה עולה וחציה שלמים:

ר"מ נמי מודה דהפרה חלה. פי' ה"ר אליעזר וההקמה לאו כלום היא וי"מ כיון דחלו שניהם לא ידעינן אי מוקם אי מופר:

קיים ומופר ליכי בבת אחת. פי' כיון שלא אמר אלא פעם אחת ליכי היינו בבת אחת מי אמרינן תפוס לשון ראשון או דלמא כיון דאמרן בבת אחת חלה ההפרה ומבטלת ההקמה ולאידך פי' חלו שניהן ולא ידעינן אי מוקם אי מופר:

כל שאין בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. גבי מקדש ב' אחיות או אשה ובתה דאמרינן אין אחת מהן מקודשת ה"נ כיון דהפרה ליתא בתר הקמה גם בב"א ליתא והא דאמר בתמורה דאם אמר תמורת עולה ושלמים דתרווייהו תפסי אע"ג שאינן בזה אחר זה התם היינו טעמא הואיל ואיתיה לחצאין דאם אמר תקדש חציה לדמי עולה וחציה לדמי שלמים:

בעי רבה קיים ליכי היום מהו מי אמרינן כמאן דאמר מופר ליכי למחר דמי. דאל"כ אמאי אמר היום אלא לאו מיתורא דהיום יש לדקדק היום יהיה קיים אבל למחר יהיה מופר והתחיל הפרה מהיום:

או דלמא הא לא אמר מופר ליכי. ולעולם לא נאמרה הפרה מכלל לאו אם לא שיוציא ההפרה בפיו אבל אם אמר שתיהן קיים ליכי היום כדי לדקדק הא למחר יהיה מופר שהרי אמר בפירוש מופר ליכי למחר הלכך קיים כל היום קאמר:

אמר קיים ליכי ומופר ליכי אין הפרתו כלום שהרי קיימו תחלה ותפוש לשון ראשון ושמא תאמר והרי באומר הרי זו תמורת עולה הרי זו תמורת שלמים נחלקו ר' מאיר ור' יוסי שלדעת ר' מאיר תמורת עולה ומטעם תפוש לשון ראשון אבל לדעת ר' יוסי שהלכה כמותו אם בשעה שאמר עולה נתכון לשלמים ולא שנמלך אחר כן לומר שלמים דבריו קיימין ותרעה ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים שמאחר שאי אפשר לקרא שני שמות כאחת אנו מקיימים את שתיהן שאף בגמר דבריו אדם מתפיס ואם כן אף בזו יחולו הקמה והפרה וישאר הדבר בספק שלא ללקות עליה אינו דומה שזו של תמורת עולה תמורת שלמים ראויים שניהם לחול על ידי רעייה להביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים אבל כאן אי אפשר לקיים הקמה והפרה כאחד והלכך הראשון חל והשני אינו חל כלל ואף חזרה אין כאן לומר שחזר מהקמתו והפר תוך כדי דבור שהרי עירב לשונותיו בוא"ו מוסף על ענין הראשון ר"ל קיים ליכי ומופר ליכי שמשמעו שבשניהם הוא רוצה ואי אפשר להם שיחולו אבל אם אמר קיים ליכי מופר ליכי בלא וא"ו נעשה מופר ליכי חזרה בתוך כדי דבור והפרתו הפרה:

אמר קיים ומופר ליכי כאחד הרי הוא כמי שלא הוציא מפיו כלום שכל שאינו בזה אחר זה ר"ל שהאחרון אינו מועיל אף בבת אחת אינו ר"ל שאין אחד מהם מועיל כמו שכתבנו בשני של קדושין בענין מקדש שתי אחיות ואחר שאם אמר קיים ליכי ואחר שעה אמר מופר ליכי אין מופר ליכי שאחר קיים ליכי כלום ואע"פ שבתמורת עולה תמורת שלמים אינן בזה אחר זה שאלו אמר הרי זו תמורת עולה ולאחר שעה אמר הרי זו תמורת שלמים אינו כלום ואע"פ כן ישנן בבת אחת כמו שביארנו זו מיהא יש בה צד שישנה בזה אחר זה שאלו אמר חציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים תרעה ותמכר ויביא בחציה עולה ובחציה שלמים אבל זו אינן בזו אחר זו לעולם:

אמר קיים ליכי ומופר ליכי ולא תחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה יראה שאין כאן לא הקם ולא הפר ונשאר הנדר כמעיקרו ומיפר כל היום ויש אומרים שאף הפרה הראשונה מועלת וכן דעת גדולי הרבנים ויש אומרים שהדבר בספק ושלא ללקות עליה אלא שתשאר באיסורה וכן נראה מסוגיית הגמרא:

אמר לה קיים ליכי היום אין זו הפרה לצורך מחר במכלל לאו אתה שומע הן אלא הרי היא הקמה ליומא ונתקיים הנדר לעולם אמר לה קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר הואיל וקיים לה היום אין הפרתו של מחר כלום אע"פ שהוא מפר מעכשו לצורך מחר הואיל ומכל מקום קיימו היום אפילו אמר מופר ליכי למחר ולא אמר קיים ליכי היום או אפילו אמר בהדיא מופר ליכי היום לצורך מחר הואיל ומכל מקום נדרה נשאר היום קיים אין הפרתו לצורך מחר כלום אמר לה קיים ליכי שעה אחת ועברה השעה והיום ולא הפר נדרה קיים ואין אומרין מכלל לאו אתה שומע הן וכונתו שלאחר שעה יהא מופר אלא הקמתו הקמה לשעתו ולא הפר ביומו אמר קיים ליכי שעה אחת ומופר ליכי לאחר שעה או שאמר קיים ליכי שעה אחת וכשעברה השעה אמר לה ביומו מופר ליכי הרי זה ספק שמא הואיל וקיימו לשעה קיימו לעולם או שמא הואיל וכל היום בדין הקמה והפרה הפרתו הפרה והלכך אסורה בנדרה ואם עברה עליו אינה לוקה:

עד כאן לא אמר ר"מ התם אלא דלא אמר תחול זו אא"כ חלה זו כו' פי' דהני אמרי' עלה ההיא בתמורה בפ' כיצד מערימין אמר ר' יצחק בר' יוסף א"ר יוחנן הכל מודים באומר תחול זו ואחר תחול זו ראשונה חיילא לא תחול זו אא"כ תחול זו ואחר חלה זו שני' נמי חיילא פי' שני' נמי חיילא והרי היא תמורת עולה ושלמים ותמכר ויביא בדמי חצי' עולה ובדמי חצי' שלמים ואנו מקיימים שני דבריו וה"נ דאמרי' דחיילי תרווייהו לא נוכל לקיים שני דבריו אלא להכי מהני דחלו שניהן שאין בדבריו כלום שאלו היינו אומרי' תפוש לשון ראשון הי' הנדר קיים ואין הפרה מועלת אחר הקמה אבל עכשיו דאמרי' שני דבריו קיימין וחלים בא זה וביטל זה ואין הנדר לא מוקם ולא מיפר ויכול לעשות כל היום מה שרוצה או להקם או להפר:

בעי רבא קיים ומופר ליכי בב"א מהו פ'י אם אמר לה קיים ליכי ומופר ליכי היינו פלוגתא דר"מ ור' יוסי דלר"י דאמר תפוש לשון ראשון הוה קיים ואין הפרה אחר הקמה וה"ה אי אמר מופר ליכי וקיים ליכי אמרי' תפוש לשון ראשון והוה מופר ואין הקמה אחר הפרה ולר' יוסי דאומר שניהן חלים אין בדבריו כלום ובא זה וביטל זה אלא כשאמר קיים ומופר ליכי בב"א קמבעיא לי' מי אמרי' כיון דבב"א אמרינהו שניהם חלין ובא זה וביטל זה וכאלו לא כלום דמי או דילמא פלגינן דיבורא ואזלי' לחומרא ונקטי' ההקמה וכיון דחיילא הקמה תו לא מצי חיילא הפרה והו"ל קיים ואי קשיא וליפשוט ממאי דאמרי' התם דאי אמר תמורת עולה ושלמים דמודה ר"מ דדבריו קיימין וחלים שניהן וה"נ יחולו שניהם ויבטל זה את זה תשובה התם ודאי דכל דיבורו קיים דחצי' לעולה וחצי' לשלמים פשיטא לן דחלו שניהן אבל הכא שאי אפשר לקיים כל דיבורו הקמה והפרה שזה מבטל את זה יש לומר פלגי' דיבורא וניזול לחומרא ולינקוט ההקמה דבודאי כשאמר שני דברים מוקם ליכי ומופר ליכי שכל אחד הוא דיבור לעצמו אליבא דר' יוסי דאמר שניהן חלין לא נוכל לתפוש ההקמה ולבטל ההפרה שכך מועיל דיבור זה כזה ואין לומר שם פלגי' דיבורא אלא חלו שניהם וזה מבטל את זה אבל השתא שאמר שניהם בדיבור אחד יש לומר אל נבטל כל דיבורו אלא פלגי' דיבורו ונקיים חצי' דיבורו וניזול לחומרא ונתפוש ההקמה ופשט לי' מדאמר רבה דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו וכמו שאין הקמה מועלת לקיים הנדר אחר ההפרה כך אינו מועלת לקיימו בב"א עם ההפרה:

בעי רבא קיים ליכי היום מהו מי אמרי' כמאן דאמר ומופר ליכי למחר דמי או דלמא הא לא א"ל פי' והקמה יש כאן אבל הפרה אין כאן ואם רוצה אח"כ להפר אינו יכול שאין הפרה אחר הקמה ואם תימלי לומר הא לא אמר לה א"ל למחר ומופר ליכי למחר מהו פי' אחר שאמר לה קיים ליכי היום א"ל נמי ומופר ליכי למחר ולא הפסיק ביניהם אלא שני הדברים א"ל בזא"ז מי אמרי' למחר לא מצי מיפר דהא קיימה לנדרי' היום פי' ואין הפרה אחר הקמה או דלמא כיון דלא א"ל קיים ליכי כי אמר לה ומופר ליכי למחר כמהיום קאמר לה פי' כיון דלא קיים ליכי סתם כי סדר ואמר ומופר ליכי למחר כאלו א"ל מופר ליכי מהיום דמי ותופשה הפרתו למחר וההקמה מתקיימת היום וההפרה למחר ואין זו הפרה אחר הקמה שהרי לא קיימו אלא יום אחד ומיד אמר ולמחר יהא מופר ואילו אמר מופר ליכי למחר בלחוד פשיטא דלמחר הוי מופר והיום קיים שאין כאן הפרה אחר הקמה שהרי לא הוציא הקמה מפיו ולא קמבעיא לן אלא כשאמר קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר ואם תימצי לומר כיון דקיימי היום למחר נמי כמאן דאיתי' דמי א"ל קיים ליכי שעה אחת מהו מי אמרי' כמאן דאמר לה ומופר ליכי לאחר שעה דמי אידלמא הא לא קאמר לה ואת"ל הא לא קא"ל אי א"ל מאי פי' דאמר לה קיים ליכי שעה אחת ומופר ליכי לאחר שעה מהו מי אמרי' כיון דקיימו קיימו או דלמא כיון דכולי' יומא בר הקמה ובר הפרה הוא כי אמר ומופר ליכי לאחר שעה מהני פי' כל זו השאלה הי אכמו הראשונה ואין ביניהן חילוק אלא שזה קיים כל היום וזה לא קיימם אלא שעה אחת והאי דאמר כי אמר מופר ליכי לאחר כן אין הפרה אחר הקמה אלא מיד כשאמר קיימם ליכי שעה אחת אמר לה ומיפר ליכי לאחר שעה ומנא תימא מדתנן בפירקא דלקמן קונם תאנים וענבים שאני טועמת קיים לתאנים כולו קיים ואפילו לרבנן דפליגי התם ואמרי מה שהוקם קיים ותו לא מפני שהן שני מינין אבל כאן שהוא אחר. וקיים שעה אחת ושתק שוב אינו יכול לחזרו להפר שאין הרפה אחר הקמה ולא קמבעיא ל' אלא כשאמר לה שני הדברים ביחד קיים ליכי שעה אחת ומופר ליכי לאחר שעה:

תא שמע פלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי. פירוש תא שמע מפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי ממה שמפרשין עלה בתמורה נפשוט בעיין אבל הוא לא קאמר דבעין תהוי פלוגתא דהא מסקינן דכולי עלמא מודו דלא חיילא הקמה. קיים ליכי היום מהו מי אמרינן כיון דאמר היום משמע היום קיים אבל למחר יהא מופר וכמאן דאמר מופר ליכי למחר דמי פירוש מהיום מופר ליכי לצורך מחר דאי לאו דחלה הפרה היום למחר לא היה יכול להפר שהרי עבר יום שמעו או דילמא הא לא אמר ליה בהדיא והפרה דמשתמעא מכללא לאו הפרה היא. הרא"ם ז"ל.
ומדכרי הר"ם נראה שאינו אומר לה דיבור ההפרה בשעת הקיום אלא אחר עבור זמן הקיום כפי מה שכתב פרק י"ג ולדבריו לא יתיישב הפירוש כל כך אמר לה מהו אמר לה בשעת הקיום מופר ליכי לאחר שעת הקיום. והר"ם כתב פרק י"ג מבואר בזה דלאחר שעת הקיום קאמר לה. והאי דקיום דשעה לאו דוקא הוא הדין נמי שלש או ארבע או יותר ובלבד שישאר מן היום קצת. הרי"ץ ז"ל.
וכן דעת הרשב"א ז"ל וז"ל: היכא דאמר לה קיים ליכי שעה ומופר ליכי לאחר שעה מאי. ולאו דוקא בדאמר כך בבת אחת אלא אפילו אמר קיים ליכי שעה ושתק ולאחר זמן חזר ואמר בו ביום מופר ליכי דכיון שלא קיימו אלא שעה הרי יש שהות עדין להפר ביום שמעו. ומשום הכי מיתינן עלה הא (דנדר) דנזיר דהתם הא לא אמר לה אלא ואני לכשתמצי לומר דואני שעה אחת משמע מכל מקום הא לא אמר לה ומופר ליכי לאחר שעה אלא כדאמרן דכל היום שלו לחזור ולהפר עד כאן. וככתוב בהר"ן ז"ל.

רש"י ראשון אלא הד"א שלמים ר"מ הד"א:

בד"ה ור"י סבר אי אמר תמורת כצ"ל למחר הס"ד ליכי למחר הד"א:

ברא"ש בד"ה תא שמע כו' ורבי יוסי ממחלוקת כצ"ל אמר בפרק צ"ל בפי':

ר"ן משמע דאינון צ"ל דאתני':

אומר ומופר כצ"ל:

רא"ש ד"ה א"ד הא לא אמר כו'. אבל אם אמר שתיהן כו' עד סופו. אודה ולא אבוש שלא יכולתי להלום דבריו אם לא בהגה"ה רבה:

ת''ש. דכי האי גוונא פלוגתא דר''מ ורבנן במסכת תמורה בפ' כיצד מערימין על הבכור: הרי זה תמורת עולה תמורת שלמים כו' דבריו קיימין. ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים: ואפילו רבי מאיר. לא אמר תפוס לשון ראשון אלא דלא אמר לא תיחול זו אלא אם כן חלה שניה ועל מה נחלקו באומר תמורת עולה ותמורת שלמים רבי מאיר סבר דלמא מיהדר הוא דהדר ביה מתמורת עולה ואמר תמורת שלמים והואיל וכן תפוס תחלת דבריו והרי היא עולה: ור' יוסי סבר אי אמר תמורת עולה ושלמים הוה אמינא קדושה ואינה קריבה קמ''ל: אבל הכא דקאמר לא תחול כו'. ודאי הויא הפרה כי ההוא טעמא דתמורה: קיים ומופר ליכי. ולא אמר ליכי בין קיים למופר מי אמרינן כיון דלא אמר קיים ליכי ומופר לכי הויא כמ''ד לא תיחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה דכיון דלא אמר קיים ליכי גלי אדעתיה דבהפרה ניחא ליה או דלמא לא שנא וכמ''ד קיים ליכי ומופר ליכי דמי ולא תהוי הפרה: ת''ש דאמר רבה. [בקדושין] ואמעשר בהמה קאי: כל שאינו בזה אחר זה. כגון שאם קרא לעשירי עשירי וחזר וקרא לי''א עשירי אינו קדוש וקאמר אף בבת אחת שאם קרא לשניהן עשירי סתם אין האחד עשר קדוש ה''נ כיון דאינו בזה אחר זה שאם אמר לה עכשיו קיים ליכי ולאחר שעה אמר מופר ליכי אין בהפרתו כלום בבת אחת נמי כי אמר קיים ומופר ליכי אין באותה הפרה כלום אע''ג דבבת אחת קאמר קיים ומופר ליכי: היום מהו. מי אמרינן כיון דאמר היום כמאן דאמר היום יהא מקויים אבל למחר יהא מופר לה והוי מופר: או דלמא הא לא אמר לה. בפירוש מופר ליכי למחר:

ת''ש מפלוגתא דר''מ ור' יוסי. פי' מפלוגתא דר' יוסי פשטינן בעיין לכ''ע: תמורת עולה ותמורת שלמים וכו' ואמר רבי יוסי אם לכך נתכוון מתחלה. כיון שבשעת תמורת עולה היה בדעתו לומר תמורת שלמים לאפוקי אם נמלך כדתניא בסיפא דמילתא הואיל וא''א לקרות שני שמות בב''א דבריו קיימין עון דאמר בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים ואפילו ר''מ לא אמר אלא דלא אמר לא תחול זו אא''כ חלה זו דבזה מודה דלא חלה הראשונה וחלה שניה אבל הכא כו' אפי' ר''מ מודה דחל הפרה והקמה לאו כלום הוא: קיים ומופר ליכי מהו. מי אמרינן דודאי כיון דבדיבור אחד קאמר שלא אמר קיים ליכי מופר ליכי חיילי תרוייהו או לא: כל שאינו בזה אחר זה. אם אמר קיים ליכי מופר ליכי דאין הפרה חלה אחר הקמה בב''א אינו לא לזה ולא לזה והוי כאילו שתק ובפרק שני דקידושין (דף נ:) גבי ב' אחיות אמרה רבה ללמילתיה וא''ת אמאי לא אמר הכי גבי תמורת עולה ותמורת שלמים אמר רבי מאיר תמכר ויבא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים (ה''ג וצ''ע דבברייתא תניא בפ' כיצד מערימין (דף כו) דלרבי מאיר כולה קרבה עולה) וי''ל דמ''מ ניחא לאביי דאמר כל לחצות מודה ר''מ דכיון דאי אמר לחצות חלו שניהם בבת אחת: בעי רבה קיים ליכי היום [מהו] מי אמרינן. דהכי משמע מקיים ליבי היום אבל למחר יהא מופר או דלמא לא אמרינן דדעתו לבטל כיון שאינו מפר בפירוש. אבל ודאי אי אמר קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר מועלת הפרתו אלא [אמר] מופר ליכי למחר ולא אמר קיים ליכי היום מי אמרינן כיון דאמר לה מופר ליכי למחר מהיום קאמר לה וקיימה לנדרה או דלמא הא לא אמר לה קיים ליכי היום הלכך כי אמר מופר ליכי למחר מהיום קאמר לה דדעתו להפר מהיום אבל ודאי אמר קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר לא אמרינן מהיום קאמר ואע''ג דמתחלה לא מבעיא ליה אלא משום דלא אמר מופר ליכי אבל אמר קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר מועלת ההפרה והשתא פשיטא ליה דלא מועיל הפרה ודוחק דבעיא שניה את''ל הא לא קאמר לה משמע שגם בעיא דרבה לפי סברא וי''ל דודאי מעיקרא קים ליה שפיר דאי אמר קיים ליכי היום מופר ליכי למחר לא מהני וה''פ בעי רבה קיים ליכי היום מהו כיון דאמר היום משמע אבל למחר יהא מופר וכמאן דאמר [מופר] ליכי למחר דדעתיה שתמול מהיום:

ר"ן
אבל הכא שלא נתן קצבה פשיטא דאי הפרה חיילא הקמה לא חיילא וכדכתיבנא ואי אמרת דהפרה לא חיילא מינה דהקמה נמי לא חיילא דהא אתני ואמר דלא תיחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה. הלכך פשיטא ליה לרבה דהקמה לא חיילא אבל בהפרה הוא דמספקא ליה מי אמרינן כיון דאקדים ואמר קיים ליכי ובתר הכי אמר מופר ליכי משמע דאתני דתיחול הפרה בתר הקמה ולא תיחול הפרה אא''כ קדמה לה הקמה אלא דממ''נ אתני לא תיחול הקמה אא''כ חלה הפרה ולא אתני נמי איפכא לא תחול הפרה אלא אם כן חלה הקמה משום דכיון דאקדים קיים ליכי למופר ליכי סמיך אלישניה דהקמה חיילא דברישא אדכר לה וליכא דליעכב עלה ואדרבה משום דחייש דחיילא הקמה כולי האי עד דלא שבקה רווחא להפרה אתני ואמר דלא תיחול הקמה אא''כ חלה הפרה והרי הוא כאילו התנה על שתיהן שיחולו הקמה בתחלה ואח''כ הפרה או דלמא נהי דאמר ומופר ליכי בתר קיים ליכי לאו דתחול הפרה בתר הקמה איכוין אלא משום דא''א לקרות שני שמות כאחד ומיהו האי גברא בהפרה קפיד דתחול דהא אמר דלא בעי דתחול הקמה אא''כ חלה הפרה ודעתו היה שיחולו כאחת מיהו משום דקפיד טפי דתיחול הפרה מהקמה אתני שאם חלות ההקמה מעכב חלות ההפרה דמגלי דעתיה דלא תיחול הקמה אבל אע''ג דחלות הפרה מעכב חלות הקמה לא אתני דלא תיחול הפרה הלכך הפרה חיילא הקמה לא חיילא: ופשטינן לה מפלוגתא דר''מ ורבי יוסי דאפליגו דומיא דהך גוונא בתמורה בפרק כיצד מערימין (דף כה:) דתנן הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר וכו' ואמרינן עלה בגמרא התם דהכל מודים באומר תחול זו ואחר כך תחול זו דברי הכל תפוס לשון ראשון דאפילו רבי יוסי מודה משום דאי אפשר דלבתר דחיילא תמורת עולה תחול תמורת שלמים לא תחול זו אלא אם כן חלתה זו תרוייהו קדשן משום דהתם אפשר לתמורת עולה ותמורת שלמים לחול כאחת דתרעה בהמה זו עד שתסתאב ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים לא נחלקו אלא באומר תמורת עולה תמורת שלמים רבי מאיר סבר מדהוה ליה למימר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורת עולה תמורת שלמים הוה ליה כאומר תחול זו ואחר כך תחול זו ור''י סבר דאפשר דמאי דקאמר תמורת עולה תמורת שלמים טעי דסבר אי לא אמינא תמורה אכל חד וחד לא חיילא תמורה אתרוייהו הלכך בודקין אותו אם אמר לעולה ושלמים נתכוונתי תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו חצי דמיו לעולה וחצי דמיו לשלמים אלמא פלוגתייהו דרבי מאיר ורבי יוסי תליא במוציא שני שמות מפיו אי אמרינן שיחול השני אחר הראשון או שיחולו שניהם בבת אחת הואיל ואי אפשר לקרות ב' שמות כאחת ומש''ה אמרינן דלרבי יוסי ודאי אפשיט בעיין דכי אמר ומופר ליכי לאו בתר הקמה קאמר אלא בבת אחת הלכך הפרה חיילא וכי תימא אפ''ה היכי חיילא דהא אסיקנא לקמן דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו לאו מילתא היא דהא הכא לא מעכבא הקמה אהפרה דהא אתני ואמר לא תיחול הקמה הלכך לרבי יוסי פשיטא דהפרה חיילא ואפי' לר''מ נמי פשטינן הכי דאע''ג דאמר התם דכי אמר תמורת שלמים בתר תמורת עולה קאמר ולא חיילא הכא שאני דכיון דאמר לא תיחול הקמה אא''כ חלה הפרה גלי אדעתיה דאהפרה הוא דקפיד אהקמה לא הלכך כי אמר ומופר ליכי לאו בתר הקמה קאמר דהיכי תחול בתרה כיון שאי אפשר להקמה שתחול וכ''ת אמאי לא אמרינן ואפי' ר' מאיר לא קאמר אלא התם מדהוה ליה למימר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורת עולה תמורת שלמים הוה ליה כאומר תחול זו ואח''כ תחול זו וכסוגיא דהתם אבל הכא דליכא לישנא יתירא בבת אחת קאמר לאו מילתא היא דבשלמא התם כיון דאפשר לתמורת עולה ושלמים לחול כאחת כל היכא דליכא לישנא יתירא אמרי' דלבת אחת נתכוון אבל הכא שאי אפשר להקמה והפרה לחול כאחת אפילו בלאו לישנא יתירא אמרינן דלזה אחר זה אי לאו משום דאתני ואמר ולא תחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה כנ''ל פירושא דשמעתא ופירושא תריצא ומעליא הוא: בעי רבה קיים ומופר ליכי בבת אחת מהו. כלומר דקיים לחודיה לאו כלום הוא וליכי הוא שכוללן שתיהן כאחת ואיכא נסחי דגרסי קיים ליכי ומופר ליכי בבת אחת מהו ולהנך נסחי בעי דלימא הכי בהדיא בבת אחת דמגלי בדעתיה שהוא רוצה שיחולו בבת אחת ונראה בעיני דבהכי מספקא ודאי אי אפשר לשניהם לחול כאחת מיהו נהי דאי חד מינייהו קדים אידך לא חייל כלל הכא דבבת אחת לגבי כל חד מנייהו אמרינן דקדים דחייל ואיכא למימר נמי דמאחר ולא קדים וכיון שאי אפשר לשניהם לחול כאחת מספקין דלמא הקמה חיילא ותו לא מצי מפר: ופשטינן לה מדרבה דאמר בפרק האיש מקדש גבי המקדש שתי אחיות כאחת דכיון דלא מצי לקדשינהו בזה אחר זה אפי' בבת אחת ליכא לחדא מינייהו ספק קדושין כלל הכא נמי ליכא לספוקי בהקמה ובהפרה כלל ומצי בתר הכי להפר ולקיומי כדבעי ולא נתחוורו לי דברי הר''מ במז''ל בזה בפרק אחרון מהלכות נדרים: בעי רבה קיים ליכי היום מהו מי אמרינן כמאן דאמר מופר ליכי למחר. דהכי קאמר קיים ליכי היום בלבד או דלמא הא לא אמר לה מופר ליכי למחר:

נדרים סט ע"ב - טקסט הדף

דף סט - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד