נדרים עה ע"ב

כגון דאתפיס אחרינא בהדין נדרא אי אמרת חלין הויא תפיסותא אי אמרת לא חלין לא איכא מששא מאי ת''ש אמר רבי אליעזר אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור שמע מינה לא חלין מי קתני שאינן באין שלא באו קתני עדיין לא באו ת''ש אמר להן ר''א ומה במקום שאין מיפר נדרי עצמו משנדר מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור מקום שמפר נדרי אשתו משתדור אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור מאי לאו דאשתו דומיא דיליה מה [הוא] דלא חיילין אף אשתו נמי דלא חיילין לא הא כדאיתא והא כדאיתא ת''ש אמרו לו לר''א ומה מקוה שמעלה את הטמאין מטומאתן אין מציל על הטהורים מליטמא אדם שאין מעלה את הטמאין מטומאתן אינו דין הוא שלא יציל על הטהורין מליטמא שמע מינה לא חיילין

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עה - ב

ומבארת הגמרא:

כגון דאתפיס אחרינא בהדין נדרא - שאמר על דבר מסוים שיהא זה כמו הדבר שנדרה עליו.

ואי אמרת חלין הנדרים, אז הויא תפיסותא [חלה התפסת הנדר], כיון שהנדר חל ואפשר להתפיס בו.

ואי אמרת לא חלין הנדרים כלל, אז לא חלה התפסת הנדר, כיון שלא איכא מששא בנדר שלה, שהרי אינו חל כלל, ולא שייך להתפיס בו.

מאי?

ופשטינן ממתניתין:

תא שמע:

אמר רבי אליעזר: אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור, לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור.

ומכך שאמר רבי אליעזר שנדרים אלו קלים יותר להפרה משום שלא באו לכלל איסור -

שמע מינה שלא חלין הנדרים כלל.

כי אם הם היו חלים ומתבטלים, במה הם קלים יותר מכל נדר שחל ומפר אותו, ומהו הקל וחומר?

ודחינן: מי [וכי] קתני "שאינן באין לכלל איסור"?

הרי שלא "באו" קתני.

ולדבריך, שאינם חלים כלל, היה צריך לומר "שאינם באים".

אלא ודאי, הכונה היא, שבשעת ההפרה עדיין לא באו לכלל איסור, אבל כאשר היא נודרת, חלים הנדרים ובטלים מיד.

ואף שהם חלים, עדיין הם קלים משאר נדרים, היות ובשעה שחלו, כבר היתה הפרתם קיימת בעולם.

ופשטינן מברייתא: תא שמע:

דתניא: אמר להן רבי אליעזר לחכמים [קל וחומר להוכיח את דבריו]:

ומה במקום [בנדרי עצמו] שאין הנודר מיפר את נדרי עצמו משנדר [לאחר שנדר]. ובכל זאת מיפר הוא את נדרי עצמו עד שלא ידור [לפני שנדר], על ידי שמוסר מודעה קודם לכן, שאינו רוצה שנדריו יחולו,

מקום [בנדרי אשתו] שהבעל מפר נדרי אשתו משתדור, אינו דין שיפר נדרי אשתו אף עד שלא תדור?

ומוכיחה הגמרא, מכך שרבי אליעזר לומד הפרת נדרי אשתו לפני שנדרה ממסירת מודעה לפני הנדר -

מאי לאו, הדין בהפרת נדרים דאשתו דומיא דיליה [בדומה לנדרי עצמו].

מה [הוא] [בנדרי עצמו] דהנדרים לא חיילין כלל לאחר שמסר מודעה זו,

אף בנדרי אשתו נמי, דהנדרים לא חיילין כלל לאחר שהפר.

ואם כן יש ראיה לספק של הגמרא

ודחינן: לא. על אף שאפשר ללמוד זה מזה שמועיל ביטול הנדר אפילו לפני שהנדר חל, בכל זאת אין לדמות את שני הדינים, אלא הא כדאיתא, והא כדאיתא.

בנדרי עצמו אין הנדרים חלים כלל לאחר מסירת מודעה, ובנדרי אשתו חלים הנדרים ואחר כך חלה ההפרה ומתבטל הנדר ^[43].

ופשטינן מברייתא:

הקדמה:

בברייתות להלן מבואר שנחלקו רבי אליעזר וחכמים האם זה שמצינו, שאפשר לבטל דבר שכבר חל זהו חומרא, ואפשר ללמוד מכך בקל וחומר שיהא אפשר לבטל אף דבר שעדיין לא חל או לא.

דעת רבי אליעזר, שאפשר לומר קל וחומר זה, ואילו דעת חכמים היא שאין לומר קל וחומר זה, משום שלפעמים יותר מסתבר לומר שתהא אפשרות לבטל דבר רק לאחר שהוא כבר חל.

תא שמע:

אמרו לו חכמים לרבי אליעזר - השיבו חכמים על כך שרבי אליעזר למד בקל וחומר מנדרי עצמו, שמועיל בהם ביטול עצמי רק לפני שנדר, על נדרי אשתו, בכל שכן, שתועיל הפרה לפני שנדרה,

כי אם כן, נאמר אף קל וחומר שכזה:

ומה מקוה, שמעלה [שמטהר] את הטמאין מטומאתן לאחר שנטמאו, בכל זאת אין המקוה מציל [שומר] על הטהורים מליטמא, כאשר הם נוגעים בטומאה בתוך המקוה. ^[44]

אדם, שיש בו חומרא, שאם אדם טהור בלע טבעות טמאות, אין הוא מעלה, אין בליעת הטבעות בתוך האדם הטהור מטהרת את הטבעות הטמאין מטומאתן -

אינו דין הוא, הרי קל וחומר הוא, שיש לנו ללמוד ממקוה, שאם בלע האדם טבעות טהורות ונכנס עמהן, כשהן בתוך בני מעיו, לאוהל המת, ונטמא האדם, שלא יציל האדם על הטבעות הטהורין מליטמא מחמת שהן בתוך בני מעיו, אלא גם הטבעות יטמאו?

והלא אין הדין כן.

אלא אם בלע האדם טבעת טהורה ונכנס לאוהל המת, ובצאתו מאוהל המת הקיא את הטבעת, אין הטבעת נטמאת כיון שזו היא "טהרה בלועה.

ובהכרח, צריך לומר, שאין לדון קל וחומר זה, משום שיותר מסתבר לומר שתהא אפשרות לבטל את הטומאה רק לאחר שחלה. ולכן אין להוכיח ממקוה, כיון שהטבילה בו מועילה לטהר רק לאחר שהטומאה כבר חלה.

ואם כן, אף בהפרת נדרים, אי אפשר לומר קל וחומר זה שתועיל ההפרה אף לפני שהאשה נדרה. ^[45]

ומוכיחה הגמרא מברייתא זו לספק דידן -

משמע מטענתם של חכמים לרבי אליעזר, שהם מדמים את דין ההצלה מטומאה לדינו של רבי אליעזר, שהם הבינו בדבריו שאין הנדר חל כלל, כי בטבעות טהורות הבלועות בו, בודאי אין הטומאה חלה כלל, ולכן הביאו את ראיתם משם.

אלא שמע מינה שלדעת רבי אליעזר לא חיילין הנדרים כלל, ולכן הביאו חכמים ראיה כנגדו מהקל וחומר הזה.

הערות

^[43] הר"ן מבאר את סיבת ההבדל בין נדרי עצמו לנדרי אשתו, בכך שבנדרי עצמו אף כאשר חכם מתיר את הנדר הרי הנדר מתבטל מעיקרו, וזה נחשב כעין נדר בטעות, ולכן כאשר האדם עצמו מוסר מודעה לפני שנדר הרי נחשב הנדר כנדר טעות ואינו חל כלל, אבל בנדרי אשתו הרי אין ההפרה עוקרת את הנדר מעיקרו אלא מבטלת את הנדר מכאן ואילך, ולכן אף הפרה שקודם הנדר אינה פועלת שלא יחול הנדר אלא הנדר חל וההפרה מבטלתו. ומכל מקום, שייך ללמוד נדרי אשתו מנדרי עצמו. שהרי חזינן שבנדרי עצמו הסיבה המבטלת את הנדר לאחר שכבר חל, דהיינו על ידי התרת חכם, שזה נחשב נדר טעות, מועילה לבטל את הנדר על ידי עצמו עוד לפני שהנדר חל. ועל אף שהנדר חל, אין סיבה זו מועילה לבטל הנדר על ידי עצמו. ומוכח שקל יותר לבטל הנדר לפני שהוא חל. ואם כן, כל שכן שבנדרי אשתו, שמועילה הפרה אפילו לאחר שהנדר חל, בודאי שתועיל אף קודם חלות הנדר. ומכל מקום כל אופן כדינו.

^[44] הרא"ש מסביר שכוונת הגמרא שמקוה תציל על הטהורים, היינו שאם נגע ביד אחת בשרץ בתוך המקוה וביד שניה נגע בכלי שחציו מחוץ למים, שהכלי נטמא. ומבואר מדברי הרא"ש שאם נגע בשרץ בתוך המקוה, ועזבו, ויצא, נטהר האדם. והרש"ש שואל על דברי הרא"ש הרי אדם הנוגע בשרץ נעשה ראשון לטומאה ואינו מטמא כלים, ואיך נטמא הכלי על ידי נגיעתו?

^[45] ישנם חילופי גרסאות בראשונים. יש גורסים: מקוה יוכיח שמעלה את הטמאין מטומאתן ואין מציל על הטהורים מליטמא. והסבר דבריהם הוא, שהוכחת חכמים היא ממקוה בלבד, שמצינו שמקוה מבטלת טומאה רק לאחר שהטומאה כבר חלה ולא קודם לכן. ויש גרסא: ומה אדם שאינו מעלה את הטמאים מטומאתם, מציל על הטהורים מליטמא, מקוה שמעלה את הטמאין מטומאתן אינו דין שיציל על הטהורים מליטמא. ולפי גרסא זו הקל וחומר הוא הפוך, שאם מצינו באדם שאינו מציל על טבעת טמאה ובכל זאת מציל על טבעת טהורה שלא תיטמא, מקוה שמטהרת טמאים כל שכן שתועיל אף לטהורים שנגעו בטומאה בתוך המקוה.

כגון דאתפיס אחרינא בהדין נדרא [שהתפיס אחר בנדר זה], ששמע אדם אחר את נדרה, ואמר שהוא נודר כמותה. ומעתה תלוי הדבר בשאלתנו, שכן אי אמרת [אם אומר אתה] שנדרים אלה חלין — הויא תפיסותא [הריהי התפסה] בעלת תוקף ונדרו של אותו אדם נתפס ברגע שחל בו הנדר, ואף שנדרה של האשה מופר לאחר מכן, נדרו שלו קיים. ואולם אי אמרת [אם אומר אתה] שנדרים אלה לא חלין — לא איכא מששא [אין כאן ממש] בנדרו של האחר, כיון שלא היה לו במה להיתפס.

ואם כן מאי [מה] הדין? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו במשנה, אמר ר' אליעזר: אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור, לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור? שמע מינה [למד מכאן] שלא חלין הם כלל, שהרי אמר "שלא באו לכלל איסור"!

ודוחים: מי קתני [האם שנה] "שאינן באין לכלל איסור "? "שלא באו" קתני [שנה], כלומר, בשעה שהפר עדיין לא באו אבל כשתידור — הם באים לרגע לכלל איסור.

תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא, אמר להן ר' אליעזר: ומה במקום שאין מיפר נדרי עצמו משנדר (לאחר שנדר), שאין אדם יכול להתיר נדרי עצמו, מכל מקום מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור, שיכול להתנות מראש שהנדרים שידור לא יהיו קיימים. מקום שמפר נדרי אשתו אפילו משתדור (לאחר שנדרה) וחל נדרה, אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור?

ונדייק מתוך השוואת הדברים: מאי לאו [האם אין] נדריה של אשתו דומיא דיליה [בדומה לנדרים שלו], מה [הוא] כשמבטל מראש שלא חיילין [חלים] כלל, אף נדרי אשתו נמי [גם כן] מדובר שלא חיילין [חלים]? ודוחים: לא, אין להוכיח מכאן, אפשר לומר הא כדאיתא והא כדאיתא [זה כמו שהוא וזה כמו שהוא], שלענין קל וחומר הרי היתה זו השוואה מספקת, אבל אין להוכיח מכאן ששני המקרים שווים בכל פרטיהם.

תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא, אמרו לו לר' אליעזר: קל וחומר זה אינו נכון, שכן אפשר להוכיח שאי אפשר להשתמש בו במקומות אחרים. והוכחה לדבר: ומה מקוה שמעלה (מטהר) את הטמאין מטומאתן כשטובלים בו, בכל זאת אין מציל על הטהורים מליטמא, שאם טובל אדם במקוה — איננו ניצול על ידי כך מלהיטמא אחר כך אם ייגע בטומאה. אדם שאין מעלה את הטמאין מטומאתן, שאם בלע כלי (כגון טבעת) טמא וטבל — נשאר הכלי בטומאתו, אינו דין הוא שלא יציל על הטהורין מליטמא, שאם בלע כלי טהור, ונטמא האיש — שיטמא גם הכלי שבתוכו? והרי אין הדבר כן, שהרי הבלוע בו אינו מטמא. ואם כן, אין מקום ללמוד בקל וחומר מדבר שחל כבר לדבר שעדיין לא חל, ולהיפך.

ולענין הבעיה שעסקנו בה האם הנדרים חלים בכלל, שמע מינה [למד מכאן] שלדעתו של ר' אליעזר הנדרים הללו לא חיילין [חלים] כלל, שהרי טענו כנגדו מדין טומאה, שלא תחול כל עיקר ("על הטהורין מליטמא")!

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The Gemara answers: There is a difference in a case where another person associated his own vow with this vow. If someone else heard her vow and declared his vow to be like hers, the status of his vow depends on this question. If you say that such vows take effect, then the association of the other person’s vow takes effect. If you say that such vows do not take effect at all, then the vow of the other person has no substance, as the vow with which he associated it never existed.

What, then, is Rabbi Eliezer’s opinion? Come and hear the mishna: Rabbi Eliezer said: If one can nullify vows that have reached the status of a prohibition, shall he not nullify vows that have not reached the status of a prohibition? Learn from it that such vows do not take effect at all, as they are described as not having reached the status of a prohibition.

The Gemara rejects this conclusion: Does the mishna teach using the words: That do not reach the status of a prohibition? It teaches: That have not reached the status of a prohibition, which could mean that they have not yet reached the status of a prohibition, but they may take effect, momentarily, when she actually takes the vow.

Come and hear a baraita from the Tosefta (Nedarim 6:5): Rabbi Eliezer said to them: And just as in a situation where he cannot nullify his own vows once he has vowed, he can nullify his own vows before he vows by stipulating beforehand that the vows he takes should not take effect, all the more so in a situation where he can nullify his wife’s vows even after she vows, is it not logical that he should be able to nullify his wife’s vows before she vows?

The Gemara explains the proof: What, is it not referring to where his wife’s vows are similar to his own in that just as his vows, which were nullified in advance, do not take effect at all, so too the vows of his wife do not take effect at all when nullified in advance? The Gemara rejects this: No, this case of his nullifying his own vows prior to taking them is as it is, and that case of his nullifying her vows prior to her taking them is as it is; the similarity between the two cases is sufficient for an a fortiori inference, but they are not similar in all respects.

Come and hear a baraita: They said to Rabbi Eliezer: Your a fortiori inference is flawed, as can be seen from this example: And just as with regard to a ritual bath, which elevates the impure from their ritual impurity when they immerse in it but does not save the pure from becoming impure if they come into contact with impurity after immersion, so too, with regard to a person, who does not elevate the impure from their impurity, e.g., when a person swallows a ritually impure object and then immerses in a ritual bath, the object remains impure, is it not logical that he should not save pure items from becoming impure? When one who has swallowed a ritually pure object comes into contact with impurity, the object he has swallowed should also become impure. This is not the case, as a swallowed object does not become impure when the person who swallowed it does. Therefore the a fortiori argument is flawed, and one cannot derive from the ability to change a status, like the husband’s ability to nullify his wife’s vows or the ability of the ritual bath to render something ritually pure, that the source of the change can also prevent a change of status or preserve that status.

However, learn from this baraita that, according to Rabbi Eliezer, vows nullified by the husband from the outset do not take effect at all, as the Rabbis’ objection presumes that according to Rabbi Eliezer, the vows do not take effect at all. Their argument is based on the analogy between preemptive nullification and preemptive prevention of impurity. Preemptive prevention of impurity is understood to be saving an item from ever becoming impure and analogously, preemptive nullification is understood to be preventing a vow from ever taking effect.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

דאתפיס אחרינא בהדין נדרא. כגון שאמרה הריני נזירה ושמע אחד ואמר ואני בתוך כדי דבור ונהי דבטליה לאלתר היינו בכדי שיוכל הבעל לומר מופר ליכי ובתוך זה אמר ואני א"נ כגון דאמר והריני בעיקרא ואי חל הנדר הוי נזיר אע"פ דנתבטל לאלתר ואע"ג דמיבעיא ליה לרמי בר חמא בפ"ק (דף יא:) גבי בשר שלמים אחר זריקה אי כדמעיקרא קמתפיס אי כדהשתא ה"מ בסתם אבל אם פי' כדמעיקרא פשיטא דחייל ואי (לאו) לא חייל כלל אפי' אמר מעיקרא לאו כלום קאמר דלא חייל נדר מעולם:

ש"מ לא חייל. מדקתני לא באו לכלל איסור:

מי קתני שאינן באין. דהוי משמע אף אחר שתדור אותן אינן באין לכלל איסור כלל:

שלא באו קתני. דמשמע שעדיין לא באו אבל עתידין לבא כשתדור אותם:

במקום שאינו מפר נדרי עצמו משידור. דאמרי' הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו:

מפר נדרי עצמו עד שלא ידור. כדאמר בפ' ד' נדרים (דף כג:) הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בר"ה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור בזו השנה יהיו בטלין:

מה דיליה לא חיילי. דאי חיילי לא מצי להתיר עצמו:

הא כדאיתא והא כדאיתא. דיליה לא חיילי כלל אבל דילה חיילי ובטלי ולא תקשי לך היאך לא יהא הנדון דומה לראיה דהכי ילפינן דכיון דחזינן דמפר נדרי אשתו משתדור ואלים כחו יותר מבנדרי עצמו מעתה יש לנו לומר דעד שלא תדור נמי חיילי ובטלי כמו משתדור:

אמרו לו לר"א מקוה יוכיח שמעלה את הטמאים מטומאתן. בטבילה ואינו מציל על הטהורים מליטמא שהרי טהור הטובל כדי להנצל מטומאה אם יגע בו שרץ אינה מועלת לו להנצל מטומאה:

אף אני אביא בעל. אע"פ שמפר נדרי אשתו משתדור אינו מפר עד שלא תדור:

שמע מינה לא חיילי. מדמייתו רבנן לר"א ראיה ממקוה שאינו מציל על הטהורים מלקבל טומאה מכלל דשמעינן ליה לר"א דהוה אמר בנדרים שהבעל מפר לה לענין זה שלא יחולו כלל ואהא מייתי ראיה ממקוה דאע"ג דמועיל לטומאה שעברה אינו מועיל לטומאה שעתידה לבא שלא תחול עליו:

מכיון שביארנו לדעת חכמים שהפרת הבעל בנדרים העתידים אינו כלום כל שנדרה האשה הרי נדרה חל משעת דיבורה וכל שהתפיס בנדרה הרי זה נדר גמור ר"ל שאם אמרה הריני נזירה ושמעה חברתה ואמרה ואני הרי היא נזירה ואף לכשיפר לה הבעל ביום שמעו היא הותרה וחברתה לא הותרה שהבעל אינו עוקר בהפרתו את הנדר מעיקרו אלא גוזזו להיות ניתרת מכאן ולהבא כמו שהתבאר ברביעי של נזיר וכמו שכתבנו למעלה הא כל שהתפיס נדרו באחר והותר הראשון על ידי חכם הותר השני עם הראשון שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו והרי הוא כמי שלא היה שם נדר מעולם ולא שאלו בסוגיא זו בבעל שהפר נדרים העתידים אם חל נדרה בשעת דבורה אם לאו אלא לדעת רבי אליעזר שהיה אומר שהפרתו על העתיד הפרה היא ושואל בה אי חיילי ובטלי בהפרתו עד שתהא ההתפסה שבה תפיסה ואע"פ שאף כשתאמר חיילי מכל מקום אין בין הנדר לביטולו כלום והרי נמצא מופר תכף שאמר זה ואני מכל מקום זו התפיסה נדרה במה שאמרה האחרת הריני נזירה ואע"פ שאמרו בבשר שלמים לאחר זריקת דמים בדהשתא קא מתפיס דוקא בסתם שאמר זו כזו אבל אם אמר בהדיא הרי זו כעיקרה של חתיכה זו ודאי בעיקרו קא מתפיס ונאסר ואף זו אינה מתפסת אלא על מה שאמרה הריני נזירה ומתוך כך הוא שואל אם חל נדרה עד שיהא נדרה של זו נתפס בנדרה או שמא לא חל כלל ואין שום נדר נתפס בהם והעלו בה לדעתו שאינם חלים כלל ואין נדר נתפס בהם ומכל מקום לענין פסק אין לנו שהרי הלכה כחכמים על הדרך שביארנו:

כבר ביארנו שאפילו חכם אינו מתיר נדרי עצמו שנאמר לא יחל דברו הוא אינו מוחל לעצמו אבל אחרים מוחלין לו ואעפ"כ מתנה הוא בנדרי עצמו עד שלא נדר בהם שלא יתקיימו וכמו שביארנו בפרק שלישי שאדם עומד בראש השנה ואומר כל נדרים שאני עתיד לידור יהו בטלין וכו' ובאשתו אמרו הפך הדברים שהוא מפר נדריה ואינו מתנה על נדרים העתידים שיהו מופרים כמו שביארנו:

האי כדאיתא והאי כדאיתא. דאף על גב דמנדרי עצמו יליף וההוא לא חיילין מיהו עיקר טעמו של רבי אליעזר אינו אלא מקל וחומר שמפירם משבאו דאלו זה קל וחומר מופרך דאיכא למימר חכם יוכיח שמתיר משחל הנדר ואינו מתיר עד שלא חל הנדר דאיכא למאן דאמר בשילהי מכילתין אבל בשאלה דברי הכל אין חכם מתיר אלא אם כן חל הנדר. שטה. והרשב"א ז"ל כתב וז"ל הא כדאית' והא כדאיתי' דרבי אליעזר לאו לדמויי נדרי אשתו לנדרי עצמו קא אתי אלא למילף מיניהו קל וחומר בלחוד. עד כאן הרשב"א ז"ל.
אמרו לו לרבי אליעזר לדבריך ומה אדם שאינו מעלה את הטמא מטומאתו מציל על הטהורין מלטמא שאם בלע טבעת טהורה אף על פי שאחרי כן נטמא הוא עצמו אפילו הכי הוי טבעת טהורה דטהרה בלועה אינה מטמאה. מקוה שמעלה הטמאין מטומאתם דין הוא שמציל את הטהורין מלטמא שלא יהא חלה עליהן טומאה לעולם לאחר טבילתן אלמא טעמא דרבי אליעזר דלא חיילי. פירוש אחר גריס המורה. אמרו לו לרבי אליעזר מקוה יוכיח שמעלה את הטמא מטומאתו ואין מציל על הטהור מלטמא אף אני אביא בעל שמפר נדרי אשה משתדור ואינו מפר נדריה עד שלא תדור. ובכזה הלשון מצאתי בתוספתא. והכי כתיב בספרים ומה מקוה שמעלה את הטומאה מטומאתה אין מציל על הטהורה מלטמא אדם שאין מעלה את הטומאה מטומאתה אינו דין שלא יציל על הטהורים מלטמא. ולא סבירא ליה למורי בכי האי לישנא משום דקתני אינו דין שלא יציל על הטהורה מלטמא דטבעת טהורה בלועה ונכנס באהל המת אינו מציל עליה וקיימא לן במסכת חולין דודאי מציל דכל זמן שהיא בבית הבליעה אינה מקבלת טומאה ומשום הכי לא מצית לפרושי אלא כדפרי' בפנים. עד כאן. פירוש.
ויש נסחאות אחרות שגורסין הפך זה ורבי אליעזר מקשי להו לרבנן וגורסין ומה אדם שאין מעלה הטמאין מטומאתן ומציל על הטהורים מליטמא מקוה שמעלה הטמאים מטומאתן אינו דין שיציל על הטהורים מלטמא. והשתא אתי בפשוטות טפי מה שפושט ומדברי רבי אליעזר עצמו פושט. ומיהו גירסא זו לא תתיישב מחמת הדברים הנמשכנם אחר כך דקאמר אלא לרבנן לא קים להו. עד כאן. הרי"ץ ז"ל.

רש"י ביה הס"ד איסור ש"מ הד"א כלל הס"ד נודרת הס"ד:

בד"ה שלא כו' קתני משמע כצ"ל וכו' הס"ד ואח"כ מ"ה מיפר כצ"ל:

בד"ה הא כו' אשתו שאינו כצ"ל:

בד"ה אין מציל כו' מנת שאם כצ"ל:

בא"ד מדקאמרו כצ"ל:

בד"ה אינו דין כו' לו לארוס כצ"ל ע"א מ"ר כצ"ל:

ברא"ש בעיקרא ואי כצ"ל בסתם אבל כצ"ל דחייל הס"ד מעולם הס"ד מדקתני לא כצ"ל אסור הס"ד ואחר כך מ"ה מי קתני כצ"ל אותם הס"ד:

בד"ה במקום כו' משידור דאמר הוא כצ"ל בטלין כצ"ל:

ר"ן בטלין הס"ד כלל הס"ד:

רא"ש ד"ה הא כדאיתא. דיליה לא חיילי כלל אבל דילה חיילי כו'. כצ"ל:

ר"ן ד"ה הא כדאיתא. וקשה בעיני ולגמור נמי מק"ו דידיה שלא יחולו כו'. לכאורה י"ל משום דיו דמהיכא תיתי ממה שמפר נדרה משתדור והתם חיילי ובטלי:

בא"ד כיון דבנדרי עצמו אשכחן דתנאי דקמי נדרו כו' כ"נ דצ"ל:

דאי אתפיס אחרינא בהדין נדרא. כגון שנדרה בנזיר ואמרה הריני נזירה ושמע איש אחר ואמר ואני כמו כך: ואי אמרת חיילי הוי תפיסותא. וחייל נמי אאידך דאתפיס נמי בהדי האי נדר: ואי אמרת לא חיילי. נמי שלא נדרה דמי ולא חייל נמי אאידך דאתפיס ביה: [ש''מ]. מדקאמר שלא באו לכלל איסור שמע מינה לא חיילי כלל: מי קתני שאין באין. דמשמע אפילו לכשהיא נודרת: שלא באו קתני. משמע דעדיין לא נדרה אבל לכשיבאו כשתדור אכתי תיבעי לך אי חיילי אי לא: שאין מפר נדרי עצמו משידור. שאין אדם מפר נדרים לעצמו אלא א''כ נשאל לחכם דכתיב לא יחל דברו (במדבר ל) הוא אינו מיחל וכו': מפר נדרי עצמו עד שלא ידור. כדתנן בפרק ארבעה נדרים (לעיל כג:) הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר וכו': הא כדאיתא והא כדאיתא. נדרי עצמו לא חיילי כלל כי מבטל להו מראש השנה אבל נדרי אשתו כשהוא מקדים ומפר אותן חיילי ובטלי לאלתר הואיל ועל דעת בעלה היא נודרת ובברייתא מפרש אמרו לו לר''א אם אמרו בנדרי עצמו לכך הן בטלין כשהן באין לאחר מכאן שכן בידו להקים תאמר בנדרי אשתו שאינו יכול לקיים עד שלא תדור וכו': ת''ש אמרו לו לר''א מקוה יוכיח ומה מקוה שמעלה את הטמאים מטומאתן. שהטובל בו עולה מטומאתו: אין מציל על הטהורים מליטמא. שאינו יכול לטבול בו על מנת שאם יגע בטומאה לאחר כך שתועיל לו האי טבילה שלא יטמא אף בעל נמי אע''פ שמעלה נדר אשתו שנדרה מאיסור להיתר אינו יכול להציל על הנדרים שעתידה לידור שיהא מקדים להן הפרה. מדקאמרו ליה הכי על הטהורים שלא יטמא שמע מינה דלא חיילי דהכי שמיע להו מיניה דר''א דלא חיילי משום הכי קאמרי ליה בהאי לישנא על הטהורים מליטמא: אדם שאין מעלה את הטמא מטומאתו אינו דין שלא יציל על הטהורים מליטמא. הכי פירושו אדם שאין מעלה את הטמאים מטומאה שאם בלע טבעת טמאה והקיאה דרך בית הריעי לא אמר דתיהוי ככלי גללין ותעלה מטומאתה: אינו דין שלא יציל על הטהורים מליטמא. שאם בלע טבעת טהורה כדי להקיאה דרך בית הריעי שלא תקבל טומאה לאחר כן מפני שהיא כגללים שאין מיטמא וכשם שאין מציל על הטהורים מליטמא כל עיקר כך לא יהא מועיל לו לארוס כשמפר לנדרי אשתו שעתידה לידור: ע''א מ''ר ומה אדם שאין מעלין את הטמאין מטומאתן. שאם בלע טבעת טמאה וטבל לאחד כן אינו מועיל לטבעת טבילתו דלטומאה בלועה לא מהני טבילה ואם הקיאה אחרי כן טמאה: מציל על הטהורים. שאם בלע טבעת טהורה ואח''כ נטמא מציל על הטבעת כיון דבלועה היא לא נטמאה: מקוה שמעלה את הטמאים מטומאתן. שאם טבלו בו טהורין אינו דין שיציל על הטהורין מליטמא דאפילו נגעו הטומאה לא יטמאו: ע''א ומה מקוה שמעלה וכו' הכי פירושו שעל שם ומה חכם שמעלה הקמה שקיים הבעל שמתיר לה אין מציל על אדם שאם ידור לא יהא נדר אדם שאינו מעלה הטמאין כו' כדפדישית בטבעת אף בעל נמי שאינו יכול להפר הקמתו אלא א''כ ישאל לחכם אינו דין שאינו מפר בנדרי אשתו קודם שנדרה שאינו מועיל כלום מה שהפר קודם שתידור שלא יהא נדרים:

אין תוס' לעמוד זה

ר"ן
בהדיא בריש פ' מי שאמר הריני נזיר (נזיר כא:) דגרס התם איבעיא להו בעל מיעקר עקר או מיגז גייז למאי נפקא מינה לאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ושמע בעלה של ראשונה והפר לה אי אמרת מיעקר עקר ההיא נמי אשתריא ואי אמרת מיגז גייז ההיא אשתריא וחברתה אסורה: ת"ש אמר להם ר' אליעזר אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור וכו' ש''מ לא חיילין. נראה בעיני דמש''ה משמע ליה דלא חיילין נהי דלישנא דמתני' לא דייק הכי משום דבשלמא אי אמרת לא חיילין איתיה לק''ו דאי הפרה מבטלת נדרים שחלו כבר כ''ש דמעכבא שלא יחולו אבל אי אמרת דחיילין ובטלין מאי ק''ו כיון דחיילין הרי באו לכלל איסור. ומהדר ליה אם איתא כדקאמרת הוה ליה לתנא למיתנא שאין באין דהאי לישנא משמע דהפרה מעכבת בהו שלא יבואו והא לא קתני הכי דשלא באו קתני דמשמע דעדיין לא באו אלא שסופן לבא הלכך על כרחך תנא דמתני' סבר דחיילין ובטלין ואפילו הכי איכא ק''ו דאם הפרה מבטלת נדרים שבאו לכלל איסור ולא היתה הפרה עמהם כל שכן שיפר נדרים שנולדו במומן עמהן דהיינו הפרת הבעל: תא שמע ומה במקום שאין מפר נדרי עצמו משידור. כדכתיב לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו מפר נדרי עצמו עד שלא ידור כדאמרינן בפ' ארבעה נדרים (לעיל כג:) הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בר''ה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור יהיו בטלין: מאי לאו דאשתו דומיא דיליה. דבההוא גוונא גופיה דמתיר נדרי עצמו דהיינו שלא יחולו כלל דאין ר' אליעזר ק''ו לנדרי אשתו מה הוא דלא חיילין דאי הוו חיילין הוה צריך היתר חכם אף אשתו נמי דלא חיילי כלל: הא כדאיתא והא כדאיתא. אע''ג דר''א יליף ק''ו מנדרי עצמו לנדרי אשתו לאו דמדמי להו לגמרי דדידיה לא חיילי כלל ודאשתו חיילי ואפילו הכי שפיר יליף ק''ו. וקשה בעיני וליגמר נמי מק''ו דידיה שלא יחולו נדרי אשתו כלל כשם שאין חלין נדרי עצמו ונראה לי דלא מצי למידן הכי משום דנדרי עצמו היינו טעמא דהיכא דאתני מעיקרא לא חיילי כלל משום דכיון דשכח תנאו בשעת נדרו ה''ל נדר בטעות ולא חייל כלל משא''כ בנדרי אשתו דליכא למימר הכי אלא מיהו לענין שיהו מופרין נדרי אשתו לאחר שיחולו שפיר איכא למידן ק''ו דכיון דבנדרי עצמו אשכחן דטעותא דקמי נדרו מבטל נדריו קודם שידור ואפילו הכי ההוא גוונא גופיה לא מבטל להו לאחר שידור דהא כל נדר שהוא נדר בפתח נדר טעות הוא דמה לי אי מצינן למימר דאילו ידע מאי דאתני מעיקרא לא היה נודר ומה לי אי מצינן למימר אילו הוה ידע האי פתחא דידע השתא לא היה נודר דא ודא אחת היא אלא מאי אית לך למימר דנהי דבהאי גוונא אינו מתיר לעצמו לאחר הנדר כל שקדם ההוא גוונא גופיה לנדר הרי הוא מתיר לעצמו וכ''ש בעל דבדין הוא דנימא דבההוא גוונא דמפר לאחר שנדרה אשתו דהיינו שמפר נדריה מהפרה ואילך ולא עקר ליה מעיקרא מפר נמי עד שלא תדור שיהו חלין ובטלין כן נראה לי: תא שמע אמרו לו לר' אליעזר מקוה יוכיח שמעלה את הטמאין מטומאתן ואין מציל על הטהורים מליטמא. כך הגירסא במקצת הספרים ובפירוש הרב ר' ברוך ז''ל והכי אמרי ליה לרבי אליעזר היכי דנת קל וחומר שיותר הוא ראוי להתבטל מה שלא חל

נדרים עה ע"ב - טקסט הדף

דף עה - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד