נדרים פג ע"א

הרי זו סופגת את הארבעים הפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה והיתה שותה יין ומיטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים ואי אמרת מפר למתענה ואין מפר לשאין מתענה דלמא מן יין דאית לה צערא הפר לה מן חרצן ומן זג לא הפר לה דהא לא אית לה צערא ותספוג את הארבעים אמר רב יוסף אין נזירות לחצאין א''ל אביי הא קרבן לחצי נזירות איכא אלא אמר אביי אין נזירות לחצאין ואין קרבן לחצאין מיתיבי האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה ואח''כ הפר לה בעלה מביאה חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף ואי אמרת אין קרבן לחצי נזירות אמאי מביאה חטאת העוף ואלא מאי יש קרבן לחצי נזירות שלש בהמות בעי לאתויי חטאת עולה ושלמים אלא לעולם אין קרבן לחצי נזירות וחטאת העוף דמתיא משום דחטאת על הספק איתיביה האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואחר כך הפר לה בעלה מביאה חטאת העוף ואין מביאה עולת העוף ואי אמרת מפר למתענה ואין מפר לשאין מתענה

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פג - א

הרי זו סופגת את הארבעים. ^[33]

הפר לה בעלה את הנזירות, והיא לא ידעה שהפר לה, והיתה שותה יין ומיטמאה למתים, הרי אף על פי שלא ידעה שבעלה הפר לה, וסבורה שעוברת על איסור נזירות -

אינה סופגת את הארבעים. כי גם הפרה הנעשית שלא בידיעתה, נחשבת הפרה.

ואי אמרת "מפר למתענה, ואין מפר לשאין מתענה", ואף על פי שאסרה את שתי הככרות ביחד, אינו יכול להפר לה את כל הנדר, אלא רק את נדרה לגבי הככר שמתענה בו -

דלמא ^[34] - רק מן יין, דאית לה צערא, הפר לה. כיון שמניעת השתיה מיין גורם לה ענוי, לכן יכול להפר לה, כדין נדרי ענוי נפש.

אבל מן חרצן ומן זג, לא הפר לה, דהא לא אית לה צערא! שמניעת אכילת זג וחרצן אינה גורמת ענוי, ולגביהם לא חלה הפרתו.

ותספוג את הארבעים, כיון שעדיין נשארו עליה דיני נזירות לגבי חרצן וזג.

ומדוע בחרה המשנה להשמיענו שחלה הפרת הבעל לגבי יין, שאם שתתה יין אינה לוקה, שהוא דבר פשוט? והרי אדרבא, היה לו לתנא ללמדנו חידוש גדול, שאפילו אם הפר לה במפורש גם את האיסור של חרצן וזג, לא חלה הפרתו, כיון שלגבי הפרט הזה אין זה עינוי נפש, ולכן לוקה על אכילתם ארבעים!?

אמר רב יוסף, לתרץ את קושית רב אסי על רבי יוחנן ממשנתנו:

אין נזירות לחצאין!

לא יתכן שיהא אדם נזיר, ויהא אסור רק בזג וחרצן ומותר ביין, כי אין נזירות לחצאין, ובהכרח, שאנו מחשיבים את כל האיסורים של נזיר ל"נדר אחד".

ולכן, אף על פי שמצד הלכות הפרת נדר אפשר להפר אפילו חלק מן הנדר, ויכול להפר רק את החלק שיש בו ענוי נפש, כיון שמצד דיני הנזירות לא תיתכן הפרת חצי נזירות בלבד, ואם לא יפר את כל דיני הנזירות לא תחול הפרתו כלל, לכך יכול להפר את כל נדר הנזירות. ^[35]

אבל באופן שנדרה משתי ככרות, סובר רבי יוחנן, כיון שמצד מהות הנדר אין שייכות בין שתי הנדרים, לכך יכול להפר רק את חלק הנדר שיש בו ענוי נפש.

ופריך:

אמר ליה אביי דמשמע מלשונו של רב יוסף שנקט "אין נזירות לחצאין" ולא אמר "אין חצאין בנזירות" שכל החסרון הוא בנזירות עצמה ^[36], אבל -

הא קרבן לחצי נזירות איכא ואם קבלה לנהוג נזירות שלושים יום, ועברו חמשה עשר יום, ואחרי כן הפר לה בעלה, שהדין הוא שהנזירות מתבטלת רק לגבי הימים הבאים, אבל אין הנזירות בטילה למפרע, תביא קרבן נזירות רק על חצי נזירות, והרי ודאי שאין ההלכה כן ^[37].

אלא, אמר אביי: אין נזירות לחצאין, ואין קרבן לחצאין.

ולא רק שאין נזירות לחצאין, אלא אף אין מביאין קרבן על חצי נזירות, כי לא אמרה התורה להביא קרבן נזירות אלא על נזירות שלימה.

מיתיבי מברייתא, ששנינו בה:

נזיר שהשלים את ימי נזרו, צריך להביא שלשה קרבנות בהמה לטהרתו - חטאת, עולה, ושלמים.

אך אם נטמא בתוך ימי הנזירות, הרי הוא צריך להביא שלשה קרבנות על טומאת נזרו, ומביא בהמה לקרבן אשם, וחטאת העוף, ועולת העוף, ואחר כך מונה נזירות טהרה.

האשה שנדרה בנזיר, ונטמאה בתוך ימי הנזירות.

והפרישה בהמתה לקרבן אשם, כדין נזיר שנטמא בתוך ימי הנזירות.

ואחר כך הפר לה בעלה, ונתבטלה הנזירות, ואין היא יכולה להביא את קרבנות הנזירות, ואפילו את האשם שכבר הפרישה, כיון שכבר בטלה הנזירות -

מביאה חטאת העוף, כדין נזיר שנטמא, שמביא חטאת העוף על הימים של נזירותו עד שנטמא, וכמו כן היא מביאה חטאת העוף על טומאתה בימי הנזירות שנהגה קודם שהפר לה בעלה.

ואינה מביאה עולת העוף, כיון שבטלה הנזירות על ידי ההפרה.

ומכאן מקשה הגמרא לאביי:

ואי אמרת אין קרבן לחצי נזירות, כדברי אביי -

אמאי מביאה חטאת העוף!? הרי כיון שבטלה הנזירות באמצע על ידי ההפרה של הבעל, אם כן, אפילו הימים שמנתה עד ההפרה בטלו, כיון שאין נזירות לחצאין, ומדוע היא צריכה להביא קרבן חטאת העוף על מה שנטמאת בתוך ימי הנזירות.

ודוחה הגמרא את הקושיה: ואלא מאי רצונך לומר, שיש קרבן לחצי נזירות, ולכך היא מביאה חטאת העוף, על מקצת הנזירות שקודם ההפרה, אם כן תיקשי -

שלש בהמות בעי לאתויי, צריכה היא להביא - חטאת, עולה, ושלמים!

כיון שאם לא נטמאת יש לה להביא שלש בהמות, חטאת עולה ושלמים, עכשיו שנטמאת יש לה להביא, בהמה לאשם ועולת העוף וחטאת העוף.

ועוד דאפילו אם נטמאת יש לה להביא עוד שלש בהמות כמו בנזיר טהור, דכיון שאין הבעל עוקר את הנדר למפרע, אלא רק מכאן ולהבא, נמצא שחצי מנין הנזירות שמנתה עד היום בטהרה, עדיין חי וקיים, וכיון שיש קרבן לחצי נזירות, היה לה להביא בתחילה קרבנות טומאה, ולאחר שתטהר תביא עוד שלשה בהמות של קרבנות של נזיר טהור, על חצי הנזירות, כמו בנזיר שנטמא לאחר שלושים יום.

אלא בהכרח שאין קרבן לחצי נזירות, ואם כן חוזרת הקושיא מדוע היא צריכה להביא חטאת העוף ^[38].

אלא לעולם אין קרבן לחצי נזירות ולכך אינה מביאה שלשה קרבנות.

וחטאת העוף דמתיא, ומה שהקשינו דאם כן מדוע צריכה להביא חטאת העוף, הרי בטלה הנזירות.

משום דחטאת על הספק. כיון שמצינו שחטאת העוף הוא קרבן קל, ולכך יולדת שהפילה ואין יודעת אם הפילה נפל או רוח, מביאה קרבן חטאת העוף על הספק, וכיון שמצינו קולא בקחטאת העוף שבא על הספק, לכך באה גם על חצי נזירות.

ופריך על רבי יוחנן:

איתיביה שנינו בברייתא -

האשה שנדרה בנזיר ונטמאת -

ואחר כך הפר לה בעלה ובטלו כל דיני הנזירות.

מביאה חטאת העוף -

ואין מביאה עולת העוף דכיון דמכאן ואילך בטל דין הנזירות, אין מביאין קרבן על חצי נזירות.

ואי אמרת - מפר למתענה ואין מפר לשאין מתענה, כדעת רבי יוחנן לעיל.

הערות

^[33] ולכאורה קשה שהרי מילתא דפשיטא הוא שנזיר ששותה יין לוקה ארבעים, וכבר הקשתה כן הגמרא בנזיר בדף כא ב, ובתחילה רוצה הגמרא שם לפשוט מזה שבעל מיגז גייז - ורק מכאן ולהבא בטל הנדר, וכוונת הברייתא ללמדינו שאעפ"י ששתתה יין לאחר ההפרה, בכל זאת חייבת במלקות, מכיון שההפרה מבטלת את הנזירות רק מכאן ולהבא, ודוחה הגמרא שכיון שבסיפא התנא באא ללמדינו שאינה סופגת את הארבעים לכך נקט התנא ברישא שסופגת את הארבעים, אבל באמת בעל מיקר קא עקר - ובטל הנדר למפרע (על פי הרא "ש).

^[34] וכתב הר"ן דהלשון דילמא לאו דוקא הוא, שהרי לפי רבי יוחנן אפילו אם הפר לה במפורש את הככר שאין מתענית בו לא הוי הפרה, ובגליון הש"ס ציין שכבר מצינו כן בכמה מקומות שהלשון ו"דילמא" לאו דוקא, והכוונה שכך הוא לכתחילה.

^[35] על פי הר"ן, ועי' בחידושי הגרי"ז בסוף הלכות נזירות דביאר בדעת הרמב"ם, דבאמת ההפרה אינה חלה על חרצן וזג, כיון שאין בה ענוי נפש, אלא דמתבטלת ממילא משום דאין נזירות לחצאין, ולא דמי לשתי ככרות שאין שום שייכות בין שתי הככרות.

^[36] ובחזון איש מבאר שכוונת הגמרא להקשות, שהנה מצינו בגמרא בנזיר דף יד ב שנזיר שנגמרו ימי נזירותו ועדיין לא הביא קרבנות נזיר לוקה על הטומאה, ויש להסתפק האם הטעם הוא משום שכל זמן שלא הביא את קרבנות נזיר עדיין נמשך עליו קדושת נזיר, או שבאמת לאחר שכלו ימי הנזירות בטלה קדושת נזיר, אלא שהתורה חידשה עליו איסור חדש של שתיית יין עד שיביא קרבן נזירות, והאיסור הוא מחמת חיוב הבאת הקרבנות, ואומר החזו"א שאם נאמר שזה איסור חדש מחמת חיוב הקרבן, היה צריך להיות שאף לאחר הפרתו של הבעל עדיין האשה חייבת בקרבנות נזיר, כיון שכל מה שהבעל יכול להפר הוא רק את האיסורים שחלו מחמת נדרה של האשה, אבל את האיסורים שנגרמו כתוצאה מחיוב הבאת קרבנות נזיר, אינו יכול להפר, ולכך אף שהבעל הפר את הנזירות, כיון שלמעשה נשאר חיוב קרבן נזירות, מחמת הנזירות שנהגה עד היום, ממילא אף האיסור שנוצר מחמת חיוב הבאת הקרבן עדיין קיים, ולפי"ז מבאר החזו"א שזהו כוונת אביי להקשות, דאם נאמר שיש קרבן לחצי נזירות, אם כן אף לאחר הפרת הבעל עדיין תלקה לאחר ההפרה, שהרי עדיין אסורה בשתיית יין מחמת האיסור של הקרבן, ולכך אומר אביי שאף אין קרבן לחצי נזירות, וכיון שאין קרבן לחצאין, ממילא לא חל עליה האיסור של הקרבן, ולכך אינה לוקה.

^[37] ויש להוסיף דכוונת אביי להקשות, שאם נאמר שיש קרבן לחצי נזירות עדיין יהא קשה על רבי יוחנן מהמשנה, שהרי היה אפשר לומר שכל החסרון של "אין נזירות לחצאין" הוא רק על "קבלת הנזירות" שאי אפשר לקבל חצי נזירות, אבל עדיין אפשר לומר שאחרי שקיבלה על עצמה את כל דיני הנזירות, יכול בעלה להפר לה מקצת מהנזירות, וממילא עדיין ישאר קשה על רבי יוחנן מהמשנה מדוע חלה ההפרעל חרצן וזג, אבל אם נאמר שגם אין קרבל על חצי נזירות בהכרח שזה לא רק חסרון "בקבלת הנזירות" אלא זה הלכה של "אין חצאין בנזירות" ולכך אף רבי יוחנן מודה שחייב להפר לה את כל הנדר.

^[38] על פי פירוש הר"ן.

הרי זו סופגת את הארבעים (לוקה ארבעים מלקות, כדין העובר על סתם "לאו" שבתורה), משום שעברה על האיסורים החלים על הנזיר. הפר לה בעלה את נדר הנזירות והיא לא ידעה שהפר לה, והיתה שותה יין ומיטמאה למתים — אינה סופגת את הארבעים, שהרי לא עברה על איסורי נזיר, כיון שהופר נדרה.

ואי אמרת [ואם אומר אתה] שמפר רק לככר שמתענה בה ואין מפר לשאין מתענה בה, אם כן, גם כאשר הפר בעלה נדר נזירות, דלמא [שמא] רק מן יין דאית [שיש] לה צערא [צער] כשאינה שותה אותו — הפר לה, אבל מן חרצן ומן זג — לא הפר לה, דהא לא אית [שהרי אין] לה צערא [צער] אם לא תאכלם. וכיון שגם אכילת חרצן וזג נאסרת בכלל הנזירות, אם אכלה אותם תספוג את הארבעים!

אמר רב יוסף: כאן שונה הדבר, משום שאין נזירות לחצאין, שאין אדם יכול להיות נזיר ולאסור עצמו רק בחלק מאיסורי הנזירות, ומשום כך כשהפר לה בטלה הנזירות כולה. אבל אם היתה נודרת נדר סתם — יכול הבעל להפר רק את החלק שיש לה עינוי בו.

אמר ליה [לו] אביי: האם אפשר לדייק מדבריך שאכן אין נזירות לחצאין, ואולם, הא [הרי] קרבן לחצי נזירות איכא [יש]?! אלא אמר אביי: יש לתקן ולומר: אין נזירות לחצאין, ואין קרבן לחצאין.

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה לקרבן נזיר ואחר כך הפר לה בעלה את נדר הנזירות — מביאה חטאת העוף, ואינה מביאה עולת העוף. ואי אמרת [ואם אומר אתה] אין קרבן לחצי נזירות, אמאי [מדוע] מביאה חטאת העוף?

ודוחים: ואלא מאי [מה] תאמר — שיש קרבן לחצי נזירות? אם כן שלש בהמות בעי לאתויי [צריכה היא להביא] חטאת עולה ושלמים, כדין נזיר שהשלים את נזירותו! אלא, לעולם אין קרבן לחצי נזירות. וחטאת העוף דמתיא [שמביאה] — משום שחטאת העוף באה גם על הספק, לכן מביאה אותה גם על מקצת נזירות שנהגה.

וחוזרים לדיון העיקרי, איתיביה [הקשה לו] רב אסי לר' יוחנן עוד ממה ששנינו: האשה שנדרה בנזיר ונטמאת, ואחר כך הפר לה בעלה — מביאה חטאת העוף ואין מביאה עולת העוף. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שמפר רק לדבר שמתענה בו ואין מפר לשאין מתענה בו,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

she incurs [sofeget] the forty lashes, the penalty for one who transgresses a Torah prohibition, as she violated the terms of her nazirite vow. If her husband nullified the vow for her, but she did not know that he nullified it for her, and she drank wine or became impure through contact with the dead, she does not incur the forty lashes. She did not commit a transgression, as her nazirite vow was nullified.

And if you say that the husband can nullify the vow with regard to the loaf that would cause her to deprive herself, but he cannot nullify the vow with regard to the loaf that would not cause her to deprive herself, the same reasoning should apply to a nazirite vow: Perhaps the husband nullified for her the vow that rendered wine forbidden to her, as she suffers pain when she refrains from drinking it. But as for her vow that rendered grape seeds and grape skins forbidden to her, he did not nullify it for her, as she suffers no pain when she abstains from them. And since even grape seeds and grape skins are forbidden to a nazirite, if the woman ate of them, she should receive the forty lashes, even if her husband nullified her vow.

Rav Yosef said: Here it is different, as naziriteship cannot take effect partially. Since one cannot be a nazirite and accept only some of the prohibitions of naziriteship, the husband’s nullification cancels the entire vow. In the case of an ordinary vow, on the other hand, the husband can nullify only the part that causes his wife suffering.

Abaye said to him: The wording of your statement suggests that naziriteship cannot take effect partially, but that an offering is brought for partial observance of naziriteship. Rather, Abaye said that one should say as follows: Naziriteship cannot take effect partially, and no offering is brought for partial observance of naziriteship.

The Gemara raises an objection from the following statement: With regard to a woman who vowed to be a nazirite and she designated her animal for her nazirite offering, and afterward her husband nullified her vow for her, she must bring a bird sin-offering but she does not bring a bird burnt-offering. And if you say that no offering is brought for partial observance of naziriteship, why must she bring a bird sin-offering?

The Gemara rejects this argument: But rather, what will you say? That an offering is brought for partial observance of naziriteship? If so, she should be required to bring three animals as offerings, a sin-offering, a burnt-offering, and a peace-offering, in accordance with the halakha governing a nazirite who has completed the period of his vow. Rather, say as follows: Actually, no offering is brought for partial observance of naziriteship, and as for the bird sin-offering that she must bring, this is because a bird sin-offering can be brought in a case of uncertainty. She must therefore bring a sin-offering for the partial naziriteship that she observed.

Rav Asi raised an objection against the opinion of Rabbi Yoḥanan from the following baraita: With regard to a woman who vowed to be a nazirite and she became ritually impure through contact with the dead, and afterward her husband nullified her vow for her, she must bring a bird sin-offering but does not bring a bird burnt-offering. And if you say that the husband can nullify the vow with regard to the loaf that would cause her to deprive herself, but he cannot nullify the vow with regard to the loaf that would not cause her to deprive herself, the same reasoning should apply here:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

דלמא מיין דאית ליה צערא מפר לה. ויש ספרים גרסי לימא.

האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה. כלומר נטמאת והפרישה בהמתה לאשם, ותנא הפרישה בהמתה לרבותא, ולאשמועינן דאף על גב דהפרישה בהמתה קודם הפרה לא מתיא לה אחר הפרה.

שלש בהמות בעיא לאתויי חטאת עולה ושלמים. הכא נקט ליה קרבנות דנזיר טהור, ואלא מיהא בנזיר טמא דאיירי השתא בברייתא, בעיא איתויי אשם וחטאת העוף ועולת העוף משום דחטאת אתיא על הספק, ובנזיר [כב, א] מפרש טעמא דמצרכינן לה לאתויי לה חטאת, אף על גב דאין קרבן לחצאין משום דרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוי, וכיון דאפשר לה להביא מתיא, כי היכי דתהוי לה כפרה.

הרי זו סופגת את הארבעים. משנה שאינה צריכה היא ובנזיר בעי למידק דבעל מיגז גייז משעת הפרה ואילך וסיפא קיימא ארישא ואע"פ שהפר לה סופגת את הארבעים על מה שעשתה קודם הפרה מה שאין כן בהפרת חכם ודחי לה לעולם בעל מיעקר קא עקר ולא קיימא סיפא ארישא ואגב דבעי למתני סיפא אינה סופגת קתני רישא סופגת:

אינה סופגת את הארבעים. דהפרה בלא ידיעתה הויא הפרה:

ודלמא מיין דאית לה צערא הפר לה כו'. האי ודלמא לאו דוקא אלא בודאי דינא הכי כיון דאינו מפר שאינה מתענה לא הפר לה על זג וחרצן שאינה מתענה בהם ואכתי נזירה היא לזג וחרצן ואמאי אינה סופגת הארבעים על טומאת מת:

אין נזירות לחצאין. כשאמרה הריני נזירה חל עליה כל דין נזירות וכשאמר מופר ליכי מופר הכל ולא דמי לנדרה משתי ככרות דכשני נדרים דמו:

הא קרבן לחצי נזירות איכא. אם נדרה נזירות והפר לה לסוף חמשה עשר יום הכי נמי שתביא קרבן טהרה על חצי נזירות שעבר או אם נטמאת קודם הפרה שתביא קרבן טומאה דהכי משמע לישנא דרב יוסף מדקאמר אין נזירות ולא קאמר אין קרבן לחצאין:

האשה שנדרה בנזיר ונטמאת. והפרישה בהמתה לאשם דנזיר טמא מביא אשם וחטאת העוף ועולת העוף קודם שיתחיל למנות נזירות טהרה:

מביאה חטאת העוף. כדין נזיר טמא תימה אמאי נקט והפרישה בהמתה ואמאי לא פי' נמי מה יעשה בה:

ואי אמרת אין קרבן אחצי נזירות אמאי מביאה חטאת העוף על טומאה. כיון שהפר לה:

אלא מאי יש קרבן אחצי נזירות ג' בהמות בעיא לאתויי. אם לא נטמאת כדין נזיר טהור שמביא חטאת עולה ושלמים והכא שנטמאת תביא כל קרבנות טומאה:

וחטאת העוף דמתיא משום דחטאת העוף בא על הספק. ביולדת שהפילה ואינה יודעת מה הפילה אם נפל הפילה וחייבת בקרבן או רוח הפילה ופטורה מביאה חטאת העוף מספק להכשירה בקדשים ואינה נאכלת ובנזיר מייתי לה מקראי הלכך הכי נמי בקל חייבו להביא חטאת העוף וגם בעיא כפרה כרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא הכי מפרש ליה בנזיר:

מביאה חטאת העוף על הספק. כדפרישית ומשמע דהנזירות מופר ומותרת ליטמא למתים מדקתני ונטמאת ואחר כך הפר לה:

קרבנות נזיר הבאים על תגלחת טהרה כשהשלים נזירותו הם חטאת עולה ושלמים וכלם בהמות כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים וקרבנותיו הבאים על תגלחת טומאה כשנטמא תוך נזירות וצריך למנות נזירות אחרת הם חטאת ועולה ואשם שתים מן העוף ואחד מן הבהמה והוא שמביא שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת ואיל לאשם כשם שאין נזירות לחצאין כך אין קרבן לחצי נזירות ר"ל שאם נדרה סתם נזירות שהוא שלשים יום ולסוף ט"ו ימים שמע בעלה והפר לה אינה מביאה לא קרבנות טהרה ולא קרבנות טומאה אפילו נטמאת קודם ההפרה מעתה האשה שנדרה בנזיר ונטמאת תוך נזירותה והפרישה בהמתה לאשם והפר לה בעלה מביאה חטאת העוף אע"פ שלא הפרישתו אבל לא עולת העוף ולא אשם אע"פ שהפרישתו שמא תאמר חטאת העוף מיהא למה מביאתו חטאת העוף שאני שהיא באה אף על הספק ואין בה משום ספק חולין בעזרה ומאחר שהנזיר חוטא הוא הזקיקוהו להביא חטאת העוף אחר שהיא באה אף על הספק:

ולענין ביאור זה שאמר כאן שלש קרבנות בעייא איתויי חטאת עולה ושלמים ואין אלו אלא בנזיר טהור ואנן בנזירה שנטמאת עסקינן לשון קצר הוא ופירוש הדברים שלש בעיא איתויי בכל נזיר אם הטהור בחטאת עולה ושלמים ואם כשנטמא בחטאת ועולה ואשם:

לא סוף דבר שהבעל יכול להפר בנזירותה באמצע נזירותה אע"פ שהתחילה למנות אלא אפילו השלימה נזירותה והפרישה קרבנותיה כל שלא נזרק דמו של אחד מהן מיפר הא משנזרק דמו של אחד מהן אינו יכול להפר ובקרבנות טומאה אפילו קירבו הקרבנות מיפר הואיל ויש לה עדין למנות ימי נזירות:

א"ל אביי הא קרבן לחצי נזירות איכא פי' אמאי תלת טעמא דאין נזירות לחצאין תני טעמא משום קרבן דהיכי מניא לאתויי חצי קרבן אלא אמר אין נזירות לחצאין למה משום דאין קרבן לחצאין שכל עיקר הטעם בעבור הקרבן הוא:

מיתיבי האשה שנדרה בנזיר ונטמאת. גרסינן שאינו מהזאה קינין אלא נזיר שנטמא:

ואח"כ היפר לה בעלה מביאה חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף ואי אמרת אין קרבן לחצי נזירות אמאי מביאה חטאת העוף פי' מדמביאה חטאת העוף ש"מ יש קרבן לחצי נזירות ומיין הפר לה אבל מטומאה לא הפר לה ומביאה חטאת העוף משום הטומאה:

ואלא מאי יש קרבן לחצי נזירות שלש בהמות בעי אתויי חטאות עולה ושלמים פי' אם יש קרבן לחצי נזירות א"כ עדיין הוא נזיר לחרצנים וזג וימנה עוד נזירות טהרה ויביא שלש בהמות אמאי לא מחייבינן לי' אלא בחטאת העוף בלחוד:

אלא לעולם אין קרבן לחצי נזירות הלכך הוא פטרו מכל קרבן טהרה וחטאת העוף דמתיא משום דחטאת העוף אתיא על הספק פי' האשה שהפילה ואין ידוע אם ולד הפילה ואם מים בעלמא הן מביאה מן הספק חטאת העוף ונמלקת ע"ג המזבח ואניה נאכלת ומפני שמצינו בחטאת העוף לבוא על הספק ואע"ג דאיכא למיחש דלמא מייתי חולין לעזרה אתיא נמי הכא ואע"ג דהפר לה משום דכי נטמאת בעבירה נטמאת אבל שאר קרבנות טהרה אינה מביאה כלל:

איתיביה האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואח"כ היפר לה בעלה מביאה חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף ואי אמרת מיפר למתענה כו' פי' היא היא בריתא דלעיל אלא לעיל הוא מותיב לי' ממאי דתני מביאה חטאת העוף דאלמא יש קרבן לחצאין והשתא מותיב לה ממאי דתני אינה מביאה עולה העוף דאלמא מיפר גם לשאינה מתענה:

סופגת את הארבעים. שואבת מלשון ספוג ומשפך. הרי"ץ ז"ל.

דילמא מיין דאית לה צערא מפר. ויש ספרים דגרסי לימא. הרשב"א ז"ל.
אמר ליה אביי מדקאמרת שאין נזירות לחצאין מכלל דקרבן שלם לחצי נזירות איכא שאם קבל עליו להיות נזיר מיין ולא מזג וחרצן מחייב בקרבן גמור כאלו היה נזירות שלם ואם כן הדרא קושיין לדוכתה ואי אמרת מפר למתענה ואינו מפר לשאינו מתענה מחרצן וזג דלית לה צערא לא ליפר לה ולייתי קרבן. הרי"ץ ז"ל.

האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה שיש לה להקריב במלאת ימי נדרה ואחר כך היפר לה בעלה מביאה חטאת העוף. פירוש אם נטמאת לאחר הפרה מביאה חטאת העוף דהיינו קרבן נזיר טמא דכי מהניא הפרה לשתיית יין דמתענה מהניא לטומאת מת דאינה מתענה לא מהניא הילכך מביאה קרבן נזירות טומאה. וקא סלקא דעתין השתא דלטומאת מת אינה מתענה אלמא אף על גב דנתבטל נזירות לענין שתיית יין מביאה קרבן על איסור טומאה הנשאר אלמא יש קרבן לחצי נזירות ומקשית תלמודא אלא מאי יש קרבן לחצי וכו' שלש בהמות וכו'. פירוש למה שנה קרבנות נזיר והשמיענו שיש קרבן נזירות טהרה לחצי נזירות דהיינו חטאת ועולה ושלמים דהיינו קרבנות נזירות טהרה כדכתיב בפרשת נשא. והוא הדין דהוה מצי למפרך אם יש קרבן לחצי נזירות ליתי נמי עולת העוף. שטה.
והיי"ץ פירש וז"ל: בהמתה ואחר כך הפר לה בעלה ונעקר הנדר מביאה חטאת העוף על חרצן וזג שלא היה הבעל יכול להפר ואותן הבהמות שהפרישה תצאנה ותרעינה בעדר לפי שאין הבעל משועבד לה להקריב קרבנותיה כדאמרינן בפרק מי שאמר על כן הן חולין ואם משלה היו הבהמות החטאת תמות דהויא לה כחטאת שמתו בעליה דאזלא למיתה והעולה תקרב עולה והשלמים שלמים ולהכי מביאה חטאת העוף לפי שהוא בר זוזא ולא בהמה דמה שקנתה אשה קנה בעלה וקימא לן דבעלה אינו משועבד לקרבנותיה. ומה שאמרנו שהפרישה בהמות משלה מוקמינן לה התם במסכת נזיר בפרק מי שאמר כגון דאקנייה לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בהם ומדקאמר מביאה חטאת העוף שמע מינה יש קרבן לחצי נזירות.
אלא לעולם אין קרבן לחצי נזירות וחטאת העוף דמתיא משום דחדוש הוא דשאר קרבנות אינם באין על הספק וזה בא על הספק כגון גבי יולדת שהפילה ואינה יודעת מה הפילה אם רוח הפילה אם נפל הפילה ולפי שיש בו חדוש משאר קרבנות נחדש בו נמי דתיתי בחצי נזירות. ובמסכת נזיר בפרק מי שאמר תניין מייתי לה מקרא וקאמר והתניא רבי יוסי בר חנינא אומר מנין לרבות חטאת העוף שבאה על הספק שאינה נאכלת תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולנקבה. הרי"ץ ז"ל.

חטאת העוף וכו'. פירוש אין אדם חייב על חצי נזירות וחטאת העוף מדרבנן הצריכוה כפרה. ואם תאמר היכי מייתי חולין לעזרה מדרבנן חטאת העוף אתיא על הספק אף על גב דאינו יכול להביאה על תנאי וטעמא דאין למזבח אלא דמה ולא אסרה תורה אלא שחיטה והעלאה כדאמרינן בקדושין בשלהי האיש מקדש מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור ושלי בשלך לא נאסר כי אם שחיטה והעלאה שהמולק ומזה דמה בחוץ פטור כדאיתא בזבחים פרק השוחט והמעלה ותניא כי ירחק ממך המקום וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום אלמא דזביחה מיתסרא הילכך יכולה להביא חטאת העוף מדרבנן. שטה.
האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ומיד נתחייבה בשתי תורין או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת מביאה חטאת העוף ואינו נאכל ואין מביאה עולת העוף לפי שהבעל עוקר הנדר מעיקרו. הא מני רבי אלעזר היא דאמר נזיר חוטא הוא על שציער עצמו מן היין לכך מביאה חטאת עוף ולא בהמה מטומאת מת דלית לה צערא. לימא שלא הפר לה שהרי אינו יכול להפר מאחר דלית לה צער ותביא קרבן שלם חטאת ועולה ואמאי קתני ואינה מביאת עולת העוף. ותירץ דבטומאת מת אית לה צער כשאינה מטמאת למתים והחי יתן אל לבו וכו'. ועל כרחין נצטרך לפרש דתנא דהאי בריתא סבירא ליה דבעל מיעקר עקר כמו שפירשנו דאם איתא דסבירא ליה מיגז גייז אמאי לא מתייא קרבן שלם והתם במסכת נזיר בפרק מי שאמר בראשון ובשני מוכח מזאת המשנה דבעל מעקר עקר. גם הרמב"ם ז"ל פסק פי"ג מהלכות נדרים דאב ובעל מעקר עקרי. ומענין מחלוקת דשתי ככרות קיימא לן כרבי יוחנן לגבי שמואל וכן פסק הרמב"ם ז"ל פרק שנים עשר מהלכות נדרים. הרי"ץ ז"ל.

רש"י יוחנן הס"ד למתים סופגת הד"א:

ברא"ש סופגת הס"ד הפרה הס"ד טומאת מת הס"ד דמו הס"ד בה הס"ד לה הס"ד טומאה הס"ד בנזיר הס"ד:

ר"ן נקטה הס"ד דכתיבנא הס"ד וחרצן הס"ד קאמר הס"ד:

בד"ה מיתיבי כו' העוף אלא כצ"ל והשאר נמחק כלל הס"ד מלאת הס"ד:

גמרא אר"י אין נזירות לחצאין. עי' פי' הר"ן והרא"ש. לכאורה יל"פ כיון דקי"ל בנזיר (ג ב) דאפי' לא נזר אלא מן החרצן או מן הזג הוי כל דקדוקי נזירות עליו לכן לא יתכן שתשאר נזירה על חרצן וזג בלבד ועי' לקמן ריש ע"ב ובמש"כ שם:

שם אלא לעולם אין קרבן לח"נ כו'. עמש"כ בנזיר (כב) בס"ד:

ר"ן ד"ה ותספוג אה"א. דאפי' הפר לה בעלה סופגת באכילת זג וחרצן כ"נ דצ"ל:

ר"ן ד"ה א"ל אביי. ומנתה ט"ו יום כו'. וכן צייר הרא"ש. עמש"כ בנזיר (כד) בס"ד:

רא"ש ד"ה מביאה חטאת העוף. תימה אמאי נקיט והפרישה בהמתה. הנה מצינו בחולין (טז ב) דתני וצואר בהמה למעלה ומוקי לה ר"פ בעופא דוקא ופרש"י ובהמה דקתני ל"ד. וכש"כ דיל"פ בהמתה דהכא דכולל גם העוף. והפרישה דתני הוא לרבותא כמש"כ הר"ן:

בהר"ן ד"ה דלמא וכו' לאו דוקא. וכן לעיל דף מז ע"ב אמר רבא דלמא לכתחלה ועיין חדושי רשב"א חולין דף לג ע"ב ד"ה דלמא ובתשובת רשב"א סימן תש"ו:

הפר לה בעלה והיא לא ידיעה כו'. ואמאי אינה סופגת אע''ג דהפר לה תספוג דהא אמרינן במס' נזיר בפרק מי שאמר הריני נזיר אישה הפרם וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר שהיא צריכה סליחה וכפרה דקסבר בעל מיעקר עקר: ואי אמרת מפר למתענה ואין מפר לשאינה מתענה. הא הוי נמי יין זג וחרצן דומיא דשתי ככרות דמתענה ליין ואין מתענה לזג וחרצן ואמאי קתני אינה סופגת את הארבעים דמשמע דמפר לה מכל וכל: דלמא מיין דאית לה צערא. דאית ביה משום עינוי הוא דהפר לה ולא מזג וחרצן אלא מדקתני אינה סופגת ש''מ דמיפר לה נמי מזג וחרצן באותה הפרה דיין וקשיא לר' יוחנן: אין נזירות לחצאין. כדאמרינן בפ' הריני נזיר מן הגרוגרות (נזיר יא.) והכי הוא אומר הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולן ומפרש בברייתא מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה הכא נמי כי מפר לה בעלה מפר הכל: אמר ליה אביי הא קרבן לחצי נזירות איכא. בתמיה דאי אמר הריני חצי נזיר מביא חצי קרבן והא קיימא לן דלא אשכחן נזירות לפלגא אלא אי לרבנן הוי נזיר גמור ואסור מכל אי לר''ש דפליג עלייהו לא הוי נזיר כלל דאמר אינו נזיר עד שיזיר מכולן ואי בעית למימר דיש קרבן לחצי נזירות אמינא נמי דיש נזירות לחצאין אפילו לענין מלקות ואיכא לפרוכיה נמי כדמעיקרא: מביאה חטאת העוף. היום ואינה צריכה להביא עולת העוף והתם מפרש בגמ' למאי הלכתא מביאה חטאת העוף טפי מחטאת בהמה: מביאה חטאת העוף. משום נזירות שעשתה קודם שהפר לה בעלה דכיון דמפר בעלה הוה כחצי נזירות דאילו כי מפר בעל אינו מפר אלא מה שעתיד לבא אבל מעיקרא אינו מפר דקודם הפרה כדקאי קאי והתם במסכת נזיר קא דייק דבעל מיגז גייז והיכא דהפר לה ונמצאו דברים שעשתה קודם הפרה שנטמאת למתים סופגת את הארבעים: וחטאת העוף. אהכי מתיא דמשום הכי אינה צריכה להביא ולא כלום דהא הפר לה אלא משום דר' אלעזר הקפר דאמר הנזיר מביא חטאת על שציער עצמו מן היין ומביאה זו חטאת העוף נמי: על הספק. דאמור ציערה עצמה מן היין מתחלת הנדר עד שעת הפרה דאשכחן דחטאת העוף אתיא נמי על הספק דיולדת שהפילה ואין ידוע מה הפילה אם חתיכה אם ולד מביאה חטאת העוף והואיל דאשכחן בעלמא דחטאת העוף באה על הספק הכא נמי מתיא היא חטאת העוף: האשה שנדרה בנזיר כו'. אהכי קאמר דלמא מיין דאית לה צערא ופו' דלא אפשר למידק כדדייקינן לעיל:

האשה שנדרה כו' סופגת כו'. בנזיר (דף כא:) מפרש למאי איצטריך ובעי למיפשט מיניה דאפילו הפר לה שוב סופגת משום דבעל מיגז מהפרה ואילך . ושעת ההפרה היתה נזירה ולוקה נמי לאחר שהיפר: דילמא מיין וכו'. דלמא לאו דוקא אלא כלומר ודאי לא הפר לה מחרצן וזג דאינו מיפר לשאינו מתענה ותספוג ארבעים: אין נזירות לחצאין. שהרי כשאמרה הריני נזירה קבלה עליה כל דיני נזירות ובאומרו מופר ליך הפר הכל דודאי לעיל כשאמר מופר ליך הואיל ופירשה שתי ככרות כשני נדרים דמו: הא קרבן לחצי נזירות איכא. בתמיה [כגון] שנדרה בנזירות ל' יום והפר לה בט''ו ימים ה''נ שתביא אחר ההפרה קרבנות נזיר טהור ואם נטמאת בתוך הנזירות קודם ההפרה שתביא קרבן טומאה דהכי משמע ליה לישנא דרב יוסף אין נזירות ולא אמר אין קרבן: אלא אמר אביי אין נזירות [ואין קרבן] לחצאין. כיון שהפר חצי נזירות נתבטל [כולה ואין] מביאה קרבן לחצי נזירות שמנתה הואיל שנתבטל מכאן ואילך אע''ג דודאי לוקה בשתיית יין דקודם הפרה דאז היתה נזירה: האשה שנדרה בנזיר ונטמאת והפרישה בהמה לאשם והפר לה בעלה מביאה חטאת העוף כדין נזיר טמא שמביא אשם ועולת העוף וחטאת העוף ואינה מביאה עולה כדמפרש . טעמא וקשה לענין מה נקט והפרישה בהמתה ולמה לא פירש אחר שהפרישה מה יעשה בה: ואי אמרת אין קרבן לחצי נזירות אמאי מביאה חטאת עוף אלא ש''מ דיש קרבן לחצי נזירות וקשה להר''מ דהא על כרחך אין קרבן לחצי נזירות דהא אמר פ''ד דנזיר (דף כא:) האשה שנדרה בנזיר והפר לה בעלה אם שלו היתה בהמה תצא ותרעה בעדר ואם משלה היתה חטאת תמות עולה תקרב עולה שלמים יקרבו שלמים אלמא חטאת תמות דאין קרבן לחצי נזירות וליכא למימר דהתם בנזיר טהור והכא בנזיר טמא דבסמוך מדמינן לקרבנות טהור: אלא מאי יש קרבנות לחצי נזירות איבעי ליה לאיתויי חטאת עולה ושלמים. אם לא נטמאת והכא שנטמאה איבעי לאיתויי אשם עולת העוף וחטאת העוף: אלא אין קרבן לחצי נזירות וחטאת העוף דמייתי משום . דחטאת העוף בא על ספק אין קפידא אם מביאתו הלכך הזקיקו שתביא חטאת העוף כדאמר בגמרא פ''ד דנזיר (דף כב.) כדרבי אלעזר הקפר דנזיר חוטא ובעי כפרה: מיתיבי האשה כו' ואין מביאה עולת העוף. דאין קרבנות לחצי נזירות דחטאת העוף דאתי על הספק מייתי כדמתרצינן ומשמע ליה דנזירות מופר מכאן ואילך לגמרי ומותרת לטמא למתים מדנקט ונטמאת ואחר כך הפר לה משום שאם נטמאת אחר שהפר אפילו חטאת העוף לא מייתי: ואי אמרת כו' מטומאת מת [דלית לה צערא] לא הפר לה ותהא אסורה גם אחר ההפרה לטומאה ואי קשיא אמאי אין משני אין נזירות לחצאין כדמשנינן לעיל ושמא לעיל היינו גבי חרצן דאי אפשר לנזירות בלא איסור חרצן אבל אפשר לנזירות בלא איסור טומאה הלכך טומאה יש לו דין בפ''ע והוי נזיר מטומאה לחודה אבל מ''מ קשה מברייתא דלעיל דאיירי בטומאה מצי למיפרך:

ר"ן
הרי זו סופגת את הארבעים. מפרשינן במסכת נזיר (כא.) דמשום גררא דסיפא נקטה: דלמא מיין דאית לה צערא הפר לה וכו'. והאי דאמרי' דלמא לאו דווקא דאפילו הפר לה בהדיא מזג וחרצן לר' יוחנן דאמר אין מפר לשאין מתענה לא מהני משום טעמא דכתיבנא: ותספוג את הארבעים. ואם איתא דהכי הוא ה''ל לתנא לאשמועינן הך רבותא דאפי' הפר לה בעלה סופגת ואפילו בזג וחרצן: אמר רב יוסף אין נזירות לחצאין. דכיון דלא משכחת נזירות שלא יחול אף על זג וחרצן כי אמר רחמנא יפרנו דמשמע כוליה על כרחין אפילו על זג וחרצן קאמר: אמר ליה אביי הא קרבן לחצי נזירות איכא. בתמיה דמדקאמר' אין נזירות לחצאין ולא קאמר' אין חצאין בנזירות משמע דבנזירות עצמו הוא דליכא חצאין הא יש קרבן לחצי נזירות כגון שנדרה ומנתה ט''ו יום והפר לה בעלה ונמצא מבטל ט''ו יום הבאים אבל ט''ו יום שמנתה כבר לא נעקרו דקיימא לן בפרק מי שאמר הריני נזיר (נזיר כב.) דבעל מיגז גייז ומתמה אביי היאך תביא קרבן על מקצת מנין: אלא אמר אביי אין נזירות לחצאין ואין קרבן לחצאין. כי היכי דאין נזירות לחצאין שאי אפשר להפר מקצתו דהיינו יין ותאסר עדיין בזג וחרצן הכי נמי אין קרבן לחצאין דכל שהפר לה הבעל בתוך מנין נזירותה ונתבטל מנין אותן ימים הבאים שוב אינה מביאה קרבן בשביל מקצת מנין נזירות שמנתה כבר שלא אמרה תורה להביא קרבן לחצאין אלא על מנין נזירות שלם: מיתיבי האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה. כלומר שנטמאת כבר קודם הפרשתה של בהמה דכיון דקתני מביאה חטאת העוף ממילא משמע דנטמאה שאין נזיר מביא חטאת העוף אלא על עסקי טומאה והא דקתני והפרישה בהמתה היינו לאשם שכן נזיר טמא מביא בהמה לאשם ולרבותא נקטה לומר שאע''פ שהפרישה בהמתה קודם הפרה אפי' הכי אין מביאה עולת העוף משהפר לה ואי אמרת אין קרבן לחצי נזירות שמנתה כבר שכיון שלא השלימה מנין שלם אף מה שמנתה לא חשיב ולא מקרי נזירות אם כן אמאי מביאה חטאת העוף על טומאה שאירעה לה והא לא מקריא נזירות כלל: אלא מאי יש קרבן לחצי נזירות שלש בהמות בעיא לאתויי. אם לא נטמאת דהיינו חטאת עולה ושלמים והשתא שנטמאת יש לה להביא אשם ועולת העוף וחטאת העוף אי נמי אפי' נטמאת בעיא לאתויי שלש בהמות דכיון דבעל לאו מיעקר עקר אלא מיגז גייז מהפרה ואילך נמצא דחצי מנין נזירות שמנתה במקומו עומד ואי סלקא דעתך יש קרבן לחצי נזירות היה לה להביא קרבנות של נזירות דטהרה אחר שתטהר כדאמרינן בנטמא אחר מלאת: משום דחטאת העוף אתיא על הספק. וכיון דקיל כולי האי דעל הספק נמי באה ואינה נאכלת אתיא נמי נחצי נזירות: איתיביה. לר' יוחנן פריך דאמר אין מפר לשאין מתענה: האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואח''כ הפר לה בעלה אין מביאה עולת העוף. דאין קרבן לחצי מנין של נזירות דכיון דהפר לה בטלו כל דיני נזירות מכאן ואילך:

נדרים פג ע"א - טקסט הדף

דף פג - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד