נדרים פט ע"א

נדרה והיא ברשות הבעל מפר לה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר ל' אע''פ שנתאלמנה או נתגרשה בתוך ל' הרי זה מופר נדרה בו ביום ונתגרשה בו ביום החזירה בו ביום אינו יכול להפר זה הכלל כל שיצאה לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפר:
גמ' תניא אלמנה וגרושה שאמרה הריני נזירה לכשאנשא ונשאת ר' ישמעאל אומר יפר ור''ע אומר לא יפר וסימנא ילל''י אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ונתגרשה ר' ישמעאל אומר לא יפר ורבי עקיבא אומר יפר אמר רבי ישמעאל הרי הוא אומר {במדבר ל-י} ונדר אלמנה וגרושה וגו' עד שיהא נדר בשעת אלמנות וגרושין ר''ע סבר הרי הוא אומר {במדבר ל-י} כל אשר אסרה על נפשה עד שיהא איסורי נדר בשעת אלמנות וגרושין אמר רב חסדא מתני' ר' עקיבא היא אביי אמר אפילו תימא רבי ישמעאל מתניתין תליא נפשה ביומי ברייתא תליא נפשה בנישואין שלמו יומי ולא נתגרשה שלמו יומי ולא מיתנסבא זה הכלל דקתני גבי נערה המאורסה לאיתויי הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל בנערה המאורסה דאביה ובעלה מפירין נדריה זה הכלל דקתני גבי ואלו נדרים לאיתויי מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל שאין הבעל מיפר בקודמין:
מתני' תשע נערות נדריהן קיימין בוגרת והיא יתומה נערה ובגרה והיא יתומה

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פט - א

נדרה והיא ברשות הבעל - מפר לה.

כיצד? אמרה בהיותה נשואה: הריני נזירה לאחר ל' יום, והפר לה בעלה, הרי אף על פי שנתאלמנה או נתגרשה בתוך ל' יום, הרי זה מופר. שהיות ובשעה שנדרה היתה נשואה, יכול בעלה להפר לה.

נדרה בו ביום, ונתגרשה בו ביום, והחזירה בו ביום - אינו יכול להפר. כי לאחר שנתגרשה, בטלה זכותו של הבעל בנדר, ואינו זוכה בה מחדש לאחר נישואיהם השניים, ואינו יכול להפר לה אלא את הנדרים שתידור מכאן ולהבא.

זה הכלל, כל שיצאה לרשות עצמה שעה אחת, אינו יכול להפר!

גמרא:

תניא אלמנה וגרושה שאמרה הריני נזירה לכשאנשא, ונשאת -

רבי ישמעאל אומר יפר - כי הוא סובר שהולכים לפי שעת חלות הנדר.

ורבי עקיבא אומר לא יפר - כי הוא סובר שהולכים לפי שעת עשית הנדר, ואז עדיין לא היתה נשואה. ^[31]

(וסימנא ילל"י) זהו סימן לזיכרון המחלוקת כלומר: יפר, לא יפר. לא יפר, יפר.

אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ונתגרשה,

רבי ישמעאל אומר לא יפר - כיון ששעת חלות הנדר היא הקובעת.

ורבי עקיבא אומר יפר - כיון ששעת עשית הנדר היא הקובעת. ^[32]

אמר רבי ישמעאל [להוכיח את דבריו מהפסוקים], הרי הוא אומר "ונדר אלמנה וגרושה",

ודרשינן: עד שיהא הנדר חל בשעת אלמנות וגר ושין.

אבל אם הנדר חל כשהיא נשואה יכול הבעל להפר.

רבי עקיבא סבר, הרי הוא אומר כל אשר אסרה על נפשה,

ודרשינן: עד שיהא איסורי נדר [שהיא אוסרת עצמה בנדר], בשעת אלמנות וגרושין, אבל אם אסרה את עצמה כשהיא נשואה יכול בעלה להפר לה על אף שהנדר חל לאחר מכן.

אמר רב חסדא, מתניתין רבי עקיבא היא - משנתנו כדעת רבי עקיבא.

אביי אמר, אפילו תימא רבי ישמעאל - אפשר לומר שאף רבי ישמעאל מודה במשנתנו שהולכים אחר שעת עשית הנדר,

וההבדל הוא: דמתניתין תליא נפשה ביומי - דבמשנתנו תלתה את נדרה שלא יחול אלא לאחר שלשים יום בעלמא,

אבל בברייתא תליא נפשה בנישואין - ובברייתא תלתה את הנדר שלא יחול אלא לאחר שתנשא או שתתגרש,

ולכן דוקא בברייתא סובר רבי ישמעאל שהולכים אחר שעת חלות הנדר, כיון שאין הנדר יכול לחול ברשות שבו היא נמצאת בשעת העשיה, דהרי היא התנתה ואמרה שהנדר יחול רק אם היא תינשא, או לחילופין, תתגרש, ולכן שעת החלות היא הקובעת.

אבל באופן של המשנה הרי אין חלות הנדר תלוי ברשות מי היא נמצאת, ואפשר דשלמו יומי ולא נתגרשה [שיחלפו ל' יום ולא תתגרש] וכמו כן אפשר דשלמו יומי ולא מיתנסבא [שיחלפו ל' יום ולא תינשא] ואם כן הרי אפשרי הדבר שיחול הנדר באותה רשות שבו היא היתה בשעת העשיה, ולכן באופן זה מודה רבי ישמעאל שהולכים לפי הרשות שבו היא היתה בשעת עשית הנדר

מפרשת הגמרא את סוף דברי המשנה שכתוב זה הכלל וכו' ;

הכלל של משנתנו כתוב אף לעיל בפרק נערה המאורסה ומפרשת הגמרא מה מוסיפים המשניות בכלל זה

"זה הכלל" דקתני גבי נערה המאורסה [הכלל שכתוב לעיל בפרק נערה המאורסה], נכתב כדי לאיתויי; הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, בנערה המאורסה, כלומר: נערה המאורסה, שבאו שלוחי הבעל לקחת אותה לבית בעלה, והלך עמהם האב או שלוחיו,

דאביה ובעלה מפירין נדריה - אין האשה יוצאת עדיין מרשות אביה, אלא אביה ובעלה מפירין נדריה, כיון שהאב ושלוחיו עדיין מלוים אותה.

"זה הכלל" דקתני גבי ואלו נדרים [הכלל שכתוב בפרק ואלו נדרים], נכתב כדי לאיתויי;

מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל כלומר: אם מסר כבר האב את בתו לשלוחי הבעל, או שלוחי האב מסרו אותה כבר לידי שלוחי הבעל,

שאין הבעל מיפר בקודמין - שמכאן ואילך היא נחשבת ברשות בעלה לגמרי, ויכול הבעל להפר רק את הנדרים שתידור מכאן ואילך אבל נדרים שהיא כבר נדרה אינו יכול להפר שהרי אינו מיפר בקודמין,

ואף האב אינו יכול להפר שהרי היא יצאה מרשותו.

מתניתין:

תשע נערות נדריהן קיימין, ואי אפשר להפר להן, ואלו הן: א. בוגרת והיא יתומה - נדרה כשהיא בוגרת, והיא יתומה, שאין עליה רשות אב, וכגון שנישאה ואחר כך נתאלמנה, שכבר יצאה מרשות אביה.

ב. נערה ובגרה, והיא יתומה - נדרה בהיותה נערה, ולאחר מכן בגרה, והרי היא יתומה, שאיננה ברשות אביה כמו באופן הראשון.

הערות

^[31] בירושלמי אמרינן שאם אדם נודר מיורדי הים ומתנה שיחול הנדר לאחר ל' יום, והיה אדם שהיה בשעת הנדר מיורדי הים ואילו בשעת חלות הנדר הוא כבר חזר ליבשה, הרי זה תלוי במחלוקתם של רבי עקיבא ורבי ישמעאל אם שעת חלות הנדר הוא הקובע או ששעת עשית הנדר היא הקובעת. והר"ן מקשה דאם כן מדוע לעיל אומר רב נחמן שאשה שאסרה על עצמה ליהנות מכל הבריות אז על אף שבעלה אינו נכלל בכלל הבריות בכל זאת אם היא תתגרש אז אף הבעל יחזור להיות בכלל שאר הבריות והאשה אסורה ליהנות ממנו. וקשה שהלא בשעת עשית הנדר הוא לא היה בכלל הבריות, ואם כן לפי רבי עקיבא ששעת עשית הנדר היא הקובעת לא יחול עליו הנדר אפילו אחרי הגרושין. ומוכיח מזה הר"ן שהבבלי חולק על הירושלמי, ולדעת הבבלי אין ענין זה תלוי במחלוקתם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא, משום שמחלוקתם היא רק לענין הפרה וזה תלוי בדרשות הפסוקים, אבל כאן זה תלוי במה שהנודר מתכוין ועל כן אומר רב נחמן שכונת האשה היא שאם יתגרשו אז אף הבעל יכלל בשאר הבריות.

^[32] הר"ן לעיל בדף פ א מקשה על דברי ר"ע, דאיך יכול הבעל להפר לה הא עדיין אין לה מנדר זה ענוי נפש, וכמו כן אין זה נחשב דברים שבינו לבינה? ומתרץ הר"ן שכיון שהגירושים אינם תלויים בה ואין ביכולתה למנוע את זה, אם כן הרי היא אינה יכולה להיזהר שלא תבוא לידי ענוי נפש, ולכן אף נדר זה נחשב נדר ענוי נפש.

נדרה והיא ברשות הבעל — מפר לה. כיצד? אמרה בהיותה נשואה "הריני נזירה לאחר שלשים יום "והפר לה בעלה, אף על פי שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלשים יום — הרי נדר זה מופר. נדרה בו ביום ונתגרשה בו ביום, אפילו אם החזירה בעלה ונשאה שוב בו ביום — אינו יכול להפר לה את הנדרים שנדרה קודם. זה הכלל: כל שיצאה לרשות עצמה שעה אחת שוב אינו יכול להפר לאחר נישואין את מה שנדרה כשהיתה נשואה.

א גמרא תניא [שנויה ברייתא]: אלמנה וגרושה שאמרה "הריני נזירה לכשאנשא" ונשאת, ר' ישמעאל אומר: יפר לה הבעל, ור' עקיבא אומר: לא יפר. וסימנא [והסימן] לדברי ר' ישמעאל ור' עקיבא בהלכה זו ובזו שאחריה הוא ילל"י (יפר לא יפר, לא יפר יפר). אשת איש שאמרה בזמן שהיתה נשואה "הריני נזירה לכשאתגרש" ונתגרשה, ר' ישמעאל אומר: לא יפר לה הבעל, ור' עקיבא אומר: יפר.

אמר ר' ישמעאל: הרי הוא אומר "ונדר אלמנה וגרושה... יקום עליה" (במדבר ל, י) — עד שיהא נדר חל בשעת אלמנות וגרושין, שהזמן בו צריך הנדר לחול הוא הקובע אם ניתן להפר את נדרה או לא. ואילו ר' עקיבא סבר: הרי הוא אומר "כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה" (במדבר ל, י) — עד שיהא איסורי נדר הזמן בו היא אוסרת עצמה בפיה בנדר בשעת אלמנות וגרושין, ולא הזמן בו צריך הנדר לחול.

אמר רב חסדא: מתניתין [משנתנו] התולה את אפשרות ההפרה בזמן אמירת הנדר דווקא — כשיטת ר' עקיבא היא. ואילו אביי אמר: אפילו תימא [תאמר] שהיא כשיטת ר' ישמעאל, מתניתין [במשנתנו] מדובר שתליא נפשה ביומי [תלתה עצמה, את נדרה, בימים], שיחול הנדר לאחר זמן קצוב, ואילו בברייתא מדובר שתליא נפשה [תלתה עצמה, את נדרה] בנישואין, שתלתה במפורש את תחילת הנדר במצבה המשפחתי, ומשום כך הולכים בנדר זה אחר הזמן שבו חל עליה.

וכיון שבמשנה מדובר בנדר התלוי בימים, הרי ייתכן כי שלמו יומי [שיתמלאו הימים] ולא נתגרשה, או שלמו יומי [יתמלאו הימים] ולא מיתנסבא [תינשא]. ונמצא שאין קשר מהותי בין הנישואין לבין הנדר, ומודה ר' ישמעאל שבמקרה זה הולכים אחר הזמן שקיבלה על עצמה את הנדר.

ב במשנתנו שנינו, זה הכלל: כל שיצאה לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפר. וכלל זה דומה לניסוח דומה בפרק הקודם ("נערה המאורסה"), ששנה בקשר לנדר נערה המאורסה "זה הכלל: כל שלא יצאה לרשות עצמה שעה אחת — אביה ובעלה האחרון מפירים נדריה". ומסבירים את הכפילות; "זה הכלל" דקתני גבי [ששונה אצל] פרק "נערה המאורסה" — לאיתויי [להביא, להוסיף] מקרה שבו הלך האב שמסר את בתו לנישואין עם שלוחי הבעל שבאו לקחת אותה, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל בנערה המאורסה, וכיון שהיו האב או שלוחיו עימה נמצא שלא יצאה עדיין מרשות אביה, ולכן הדין הוא שאביה ובעלה מפירין נדריה.

"זה הכלל" דקתני גבי [ששונה אצל] פרק "ואלו נדרים" במשנתנו, הוא לאיתויי [להביא, להוסיף] מקרה שבו מסר האב לשלוחי הבעל את בתו לנישואין או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, שאף שלא הלך אביה או שלוחיו עימה ונמסרה לחלוטין לבעלה, הדין הוא שאין הבעל מיפר בקודמין בנדרים שהיו קודם הנישואין.

ג משנה תשע נערות נדריהן קיימין ולא ניתן להפר אותם: אם נדרה כשהיא בוגרת והיא יתומה. נדרה כשהיא נערה ובגרה, והיא יתומה בשעה שנדרה.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

If she took a vow while she was under the jurisdiction of her husband, he can nullify the vow for her. How so? If she said when she was still married: I am hereby a nazirite for after thirty days, and her husband nullified the vow, then even if she was widowed or divorced within the thirty-day period, the vow is nullified. If she took a vow on that, i.e., one, day and was divorced on that same day, then even if her husband took her back as his wife on that same day, he cannot nullify her previous vows. This is the principle: Once she has left and gone into her own jurisdiction for even a single hour, then after they are remarried her husband can no longer nullify any vow she uttered during their first marriage.

GEMARA: It is taught in a baraita: With regard to a widow or a divorcée who said: I am hereby a nazirite for when I will get married, and she was married, Rabbi Yishmael says her husband can nullify her vow, whereas Rabbi Akiva says he cannot nullify it. And the mnemonic device for the opinions of Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva with regard to this halakha and the following one is the Hebrew acronym yod, lamed, lamed, yod: Yafer, lo yafer; lo yafer, yafer, i.e., he can nullify, he cannot nullify; he cannot nullify, he can nullify. As for a married woman who said while she was married: I am hereby a nazirite for when I will get divorced, and she was divorced, Rabbi Yishmael says her husband cannot nullify her vow, whereas Rabbi Akiva says he can nullify it.

Rabbi Yishmael said: It says: “But every vow of a widow, and of her that is divorced…shall be upheld against her” (Numbers 30:10), which means that the practical application of the vow must be in the time of the woman’s widowhood or divorce. Only when the vow is to take effect when she is a widow or a divorcée shall it be upheld against her, since then it is impossible to nullify. Rabbi Akiva, by contrast, maintains: It says: “But every vow…with which she has bound her soul, shall be upheld against her,” which means that the binding of the vow, i.e., the taking of the vow creating the prohibition, must be at the time of the woman’s widowhood or divorce.

Rav Ḥisda said: The mishna that links the possibility of nullification to the time of the taking of the vow is the opinion of Rabbi Akiva. Abaye said: Even if you say that the mishna follows the opinion of Rabbi Yishmael, there is no difficulty, for the mishna is referring to a woman who made her vow dependent on days, i.e., she specified that the vow should take effect after a fixed period of time. By contrast, the baraita is referring to a woman who made her vow dependent on marriage.

In the case of the baraita, since the woman explicitly connected the application of her vow to her marital status, the possibility of nullifying the vow depends on the time that the vow takes effect. But in the case of the mishna, where the application of the vow is tied to a particular date, it is possible that the days will be completed and she was not divorced, or that the days will be completed and she was not married. Since there is no inherent connection between her marriage and the vow, Rabbi Yishmael agrees that the possibility of nullification depends on the time when the vow was pronounced.

§ The mishna in the previous chapter (71a) teaches that as long as a betrothed young woman has not gone out into her own jurisdiction for a single moment, her father and her husband can nullify her vows. The mishna in this chapter teaches the principle in the reverse: If she has gone out for even a single hour, her husband cannot nullify her vows. The Gemara addresses this repetition. The mishna of: This is the principle, which is taught in the chapter called: A betrothed young woman, serves to include a case where the father went with the messengers of the husband after handing over his daughter in marriage and a case where the messengers of the father went with the messengers of the husband. In the case of a betrothed young woman, since the father or his messengers were still with her, she has not yet left her father’s jurisdiction, and nevertheless the mishna teaches that her father and her husband can nullify her vows.

The mishna of: This is the principle, which is taught in this chapter, called: And these are the vows, serves to include a case where the father handed over his daughter to the messengers of the husband, or a case where the messengers of the father handed her over to the messengers of the husband. Although neither the father nor his messengers accompanied her, and therefore she has been fully handed over to her husband, nevertheless, the mishna teaches that the husband cannot nullify previous vows, i.e., vows that preceded their marriage.

MISHNA: There are nine young women whose vows are upheld and cannot be nullified: If she took a vow when she was a grown woman and she is an orphan; if she took a vow when she was a young woman, and has reached her majority, and she is an orphan;

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

*נדרה והיא ברשות הבעל מיפר לה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשי' יום אע"פ שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלשים *ה"ז מופר נדרה בו ביום ונתגרשה בו ביום החזירה בו ביום אינו יכול להפר זה הכלל כל שיצאת לרשות עצמו שעה א' אינו יכול להפר: קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך שאיני נהנית לך אם עושה אני ע"פ אבא וע"פ אביך ה"ז יפר:

נדרה והיא ברשות הבעל מפר לה. ומפרש ואזיל כיצד ולישנא קלילא הוא אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום פי' והוא הפר לה מיד:

אע"פ שנתארמלה או נתגרשה לתוך שלשים יום פירוש שאינה אשתו בזמן חלות הנדר ה"ז מיפר. פירוש כיון שהיא ברשותיה בשעת הנדר דלגבי הפרת בעל בתר שעת הנדר אזלינן בין לקולא בין לחומרא:

נדרה בו ביום נתגרשה בו ביום החזירה בו ביום אינו יכול להפר. פי' אותו נדר שנדרה קודם גירושין דגירושין כנשואין [לאחר] דמו (בשתיקה) דהא נמי בכלל דאין בעל מפר בקודמין:

זה הכלל כל שיצאת לרשות עצמה שעה א' אין יכול להפר. ואמרינן בגמ' דזה הכלל לאתויי מסר האב לשלוחי הבעל (א) או בנשואין שלוחי האב לשלוחי הבעל אין לפרש כמו שפי' רש"י ז"ל אלא הכי פירושא שאם נדרה כשהיא ארוסה מכיון שמסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל הוי כנשואין גמורים אף לענין נדרים שאין הבעל מפר בקודמין וקרי לה ברשות עצמה משום דאף בנדרים שנדרה עכשיו כשמסר האב לשלוחי הבעל אין הבעל מפר אפילו עם האב שאינה ברשות האב ולא ברשות הבעל עד שתכנס לחופה עד שיפר אותם הבעל דהא לא חשיב קודמין דהא למילי דעלמא חשיבא כנשואה משעת מסירה כדאיתא בכתובות [דף מח:] הילכך לנדרים דמן הארוסין חשיבא מסירה כנשואין שאינו מפר עוד ולענין נדרים דשעת מסירה חשיב נמי כנדר נשואין קצת אלא שאינו מפר עד שתהא לגמרי ברשותו דהיינו שתכנס לחופה. מורי רבי' נר"ו:

נדרה בו ביום כו' והחזירה בו ביום. ואח"כ שמע את נדרה אינו יכול להפר כיון שיצאה לרשות עצמה בין נדרה להפרה דאין הבעל מפר בקודמים דינא הכי כדפירש באשה היושבת תחת בעלה ונדרה וגרשה בעלה והחזירה ואח"כ שמע אע"ג דהנדר היה בבית אישה אינו מפר כיון דהפסיקו גירושין בין נדר לשמיעה ומיהו מדנקט נדרה בו ביום משמע דאיירי בארוסה ואין האב והארוס מפירין אי גירושין כהקמה דמו ואי גירושין לאו כהקמה דמו מוקי לה לעיל בשנשאה:

גמ' רבי ישמעאל אומר לא יפר. דאזיל בתר חלות ובאותה שעה גרושה היא:

רבי עקיבא אומר יפר. דאזלי' בתר שעת הנדר:

מתני' דתליא נפשה ביומי. דאמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ואפשר דלאחר שלשים יום תהיה תחת בעלה הילכך מפר לה ואע"פ שנתאלמנה או נתגרשה הוי הפרה אבל כשאמרה הריני נזירה לכשאתגרש דאי אפשר לנדר לחול בעודה תחתיו לא מצי מפר והאי טעמא נמי שייך ברישא:

זה הכלל דקתני גבי נערה המאורסה. לעיל בפרק נערה דקתני זה הכלל כל שלא יצתה לרשות עצמה שעה אחת אביה ובעלה מפירין נדריה:

לאיתויי הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל דעדיין לא יצתה מרשות האב ואם נדרה בדרך ונתגרשה ונתארסה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה:

זה הכלל דקתני גבי אלו נדרים. היינו הך דמתני' לאיתויי מסר האב לשלוחי הבעל כיון דיצתה מרשות האב ואם נדרה וגרשה והחזירה אין לה הפרה דמרשות האב יצתה ואין הבעל מפר בקודמין:

מתני' תשע נערות נדריהם קיימין. נערות לאו דוקא. ראשונה בוגרת והיא יתומה ונדרה אחר שנתיתמה. שנית בוגרת ומת אביה ואחר הנדר מת אביה. שלישית בוגרת ומת אביה נדרה כשהיא נערה ובגרה ואח"כ מת אביה. ד' נערה שלא בגרה ומת אביה נדרה כשהיא נערה ומת אביה ואח"כ בגרה ובאת לשאול על נדרה. ה' נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה נדרה כשהיא נערה וכבר מת אביה ואח"כ בגרה. ו' בוגרת ואביה קיים ונדרה. ז' נערה בוגרת ואביה קיים נדרה כשהיא נערה ובגרה. ח' נערה שלא בגרה והיא יתומה ובאת לשאל בעודה נערה. ט' נערה בוגרת והיא יתומה ובאת לשאל אחר שבגרה ואין חדוש בכל אלו הנערות אלא התנא נקט כל אלו הנשים שנדריהם קיים וזהו כללם וכך ראוי לסדרם במשנה שלש שנדרו בבגרות בוגרת יתומה שנדרה בוגרת שנדרה ומת אביה בוגרת ואביה קיים. וארבע שנדרה בנערות ובגרה ומת אביה ובאת לשאל. נערה ומת אביה ובגרה מת אביה אחר הנדר ובגרה ובאת לשאל נערה יתומה ובגרה בשעת הנדר היתה יתומה ובגרה ובאת לשאל. נערה בוגרת ואביה קיים נדרה בנערות ובגרה ואביה קיים. ושתים שבאו לשאל בנערות נערה יתומה נערה ומת אביה:

לא סוף דבר בדינין אלו שכתבנו במשנתנו כשהיא תולה את נדרה בימים כגון לאחר שלשים יום ומפני שהרי היה אפשר שיבאו שלשים ויחול נדרה קודם שתנשא אלא אפילו תלתה נדרה לשעת נישואין שאי אפשר לחול נדרה עד שתנשא דנין בה כן מעתה אמרה הריני נזירה לכשאנשא ונשאת לא יפר שאחר שעת הנדר הולכין והרי נדר זה בכלל הקודמין:

היתה נשואה ואמרה הריני נזירה לאחר שלשים והפר לה אע"פ שלא חל כמו שביארנו ונתגרשה תוך שלשים אין הנדר חל ליום שלשים שכבר הופר אע"פ שלא חל ואין הולכין באב ובעל אלא לאחר שעת הנדר לא לזמן שיחול:

כבר ביארנו בנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה וביארנו בפרק נערה שאם נדרה והיא ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה זה הכלל כל שלא יצאה לרשות עצמה שעה אחת אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ובא לרבות שאפי' יצאה מרשות האב ונמסרה לבעל או לשלוחי הבעל כל שהלך האב עם שלוחיו עמהם אין אומרין שיצאה מרשות אב אלא עדיין היא ברשותו ואם נדרה בדרך ונתגרשה ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה מפירין נדריה הא אם מסרה לבעל או לשלוחיו ואין הוא או שלוחיו עמו או עמהם אין לאביה בהם כלום אף זו של משנתנו שאמרו בה זה הכלל כל שיצתה לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפר בא ללמד גם כן שכל שמסר האב לשלוחי הבעל ואין הוא או שלוחיו עמהם ונדרה ונתגרשה וחזרה ונתארסה בו ביום שאין הבעל מיפר שכבר חל בשעה שנתגרשה והרי הנדר בכלל הקודמין:

המשנה השביעית והכונה בה בענין החלק השישי והוא שאמר תשע נערות נדריהן קיימין בוגרת יתומה נערה ובגרה והיא יתומה נערה שלא בגרה והיא יתומה בוגרת ומת אביה נערה ובגרה ומת אביה נערה שלא בגרה ומת אביה נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה בוגרת ואביה קיים ר' יהודה אומר אף המשיא את בתו הקטנה ונתאלמנה או נתגרשה וחזרה אצלו עדין היא נערה אמר הר"ם פי' תחלה מה שראוי שתדע שיתומה תקרא בכאן אשר נתגרשה בחיי אביה או מת בעלה והיתה אלמנה ובתנאי שיהיה אלמנות או גרושין אחר נשואין והוא אשר יקראוה בתלמוד יתומה בחיי האב ואחר זה תדע שאמרו נערות ירצה בו שהן היו נערות בעת לקיחת הקדושין וכל מה שימנה בו בגרות ירצה בו שהיא בעת השבועה כבר בגרה וכבר התבאר בפרק שלפני זה נערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה ושהאב אינו מפר בבגר ושאביה ובעלה האחרון מפירין נדריה כאשר נתגרשה מן הארוסין אולם מן הנשואין תהיה יתומה בחיי האב כמו שביארנו והתבאר גם כן שהבעל לא יפר אלא אחר כניסתה לחופה והיה זכור לכל זה שט' נשים מאורסות יתקיימו שבועתן אם מפני המנעות הפרת האב או בהיותה יתומה בחייו אשר אין שם אב שיפר וההפרה לה אמנם תהיה מן האב והבעל או בהיותה בוגרת אשר לא יפר לא בעל ולא אב כמו שהקדמנו שהראשון מהם בוגרת והיא יתומה והוא שתהיה כבר נתארסה והיא נערה ואחר זה בגרה ונעשית יתומה בחיי האב עוד שהיא נשבעה אחר זה כבר התקבצו בה שתי סבות מונעות מן ההפרה היותה בוגרת ויתומה בחיי האב והשנית נערה ובגרה והיא יתומה ר"ל שהיא נתארסה והיא נערה ונדרה בעת ההיא ונעשית אחר זה יתומה וזה שנשאת ונתגרשה עוד חזר וקדשה אחר הגרושין עוד בגרה אחר זה הנה הוא לא יפר השבועה הראשונה אשר נשבעה והיא נערה אשר היה לפי מה שהתבאר שיפר הוא ואביה לפי שהוא בעל אחרון אם לא חזרתה יתומה ובוגרת ותכלית מה שאמרנו שאביה ובעלה האחרון מפירין הנדר אשר נדרה בחיי בעלה הראשון כאשר היא בעת ההפרה כמו שהיתה בעת הקדושין והשלישית נערה שלא בגרה והיא יתומה כמו אשר לפניו זולת שהיא נשארת בה עם הנערות והיא סבת המנעות הפרת נדריה בהשתתפות האב והבעל היותה יתומה בחיי האב הנה אין לאב דין ולא לבעל שיפר עד שתכנס לחופה והרביעית בוגרת ומת אביה והיא שנשאת נערה כמו שביארנו ואין הבדל בהיותה נשבעת והיא נערה ולא שמעה הבעל אלא אחר המנעות ההפרה בבגרות ובמיתת האב אשר לכל אחד מהן ביחוד סבה מונעת מהפרה או היות השבועה נופלת אחר הבגרות והחמישית נערה ובגרה ומת אביה והוא שיתנו קדושין לה והיא נערה ואז נשבעה ואחר זה בגרה ומת אביה וזאת ההלכה אשר רמזנו אליה בהלכה אשר לפניה והשישית נערה שלא בגרה ומת אביה זאת גם כן כמו אשר לפניה זולת שעמו סבה אחת מונעת מההפרה והיא מיתת האב והשביעית נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה אין בין זאת ובין החמישית זולת קדימת מיתה על הבגרות והשמינית בוגרת ואביה קיים זאת נתקדשה נערה כמו שביארנו אבל בעת השבועה היתה בוגרת והתשיעית נערה בוגרת ואביה קיים והיא שתהיה השבועה בעוד היותה נערה עוד תבגור ואביה קיים ואז ישמע האב והבעל שבועה הנה כבר התבאר לך שכל מה שנזכר מאלו התשעה נערות נערה בתחלת ההלכה הנה הוא ירצה בו שהנדר היה והיא נערה המאורסה אבל הוא לא שמע עד שנתחדשה סבה מונעת ההפרה וכל מה שלא נזכר לכתחלה נערה ירצה בו השבועה היתה אחר יציאת הנערות ואע"פ שהיתה בעת הקדושין נערה וכבר התבאר בשלישי מכתובות על אי זה ענין תקרא נערה ובאי זה שנים ומתי תקרא בו בוגרת הנה התבאר מאלו החלוקין כלן שנערה המאורסה כאשר היתה בשעת ההפרה עודה נערה ואביה קיים והיא נמלטת מהיותה יתומה בחיי האב אז אפשר שיופר נדרה בהשתתפות האב והבעל כמו שהתבאר ולא ימנה זה התנא בכלל מה שמנה מהנערות אשר קויימו שבועתם יתומה מיוחדת ר"ל כאשר קדש יתומה בחיי אביה אבל שתק ממנה והודה זה שהוא מכלל הנערות אשר אין נדריהן קיימין אבל אביה ובעלה מפירין נדריה וזה אמנם הוא דעת ר' יהודה שיאמר אף המשיא בתו קטנה ונתארמלה או נתגרשה וחזרה אצלו ועדיין היא נערה וכאשר נתארסה אחר מיתת בעלה אביה ובעלה אחרון מפירין נדריה וכן דעת ר' מאיר גם כן במי שקדש נערה ואחר זה נעשית יתומה בחיי האב והיא השלישית מתשע נערות שר' מאיר יאמר נדריהן קיימין ולזה מנו אותה בכלל ט' נערות וכן אמר זו דברי ר' מאיר וחלק ר' יהודה עליו ואמר עדיין היא נערה ואביה ובעלה מפירין נדריה הראשון וחכמים חולקין בזה ואמרו ג' נערות נדריהן קיימין בוגרת ויתומה ויתומה בחיי האב והלכה כחכמים:

אמר המאירי תשע נערות נדריהן קיימין וכו' ופי' כלן בנערות המאורסות ומה שכלל תחלה את כולן בזמן נערות ובפרטים הוא מונה נערה בקצתן ובוגרת בקצתן פירוש הענין שכולן נתקדשו בנערות ומתוך כך הוא כולל את כלן בשם נערות ואותם שהזכיר בהם שם בגרות ענינו שבשעת הנדר היתה בוגרת אע"פ שנתקדשה כשהיא נערה ואותם שהזכיר בהם נערה ר"ל שאף בשעת הנדר היתה נערה אלא שלא שמע עד שנתחדש הענין המעכב את ההפרה וכשהוא מזכיר שני ענינים יחד כגון בוגרת והיא יתומה ר"ל שנדרה בזמן בגרות ויתמות ומשנה זו לא באה ללמד שום חדוש אלא שפירט כל הנערות שאין לאב ובעל רשות בהן הן שהופקע רשות האב מצד שבגרה ואין האב מיפר בבגר הן שהופקע מחמת שנעשית יתומה בחייו ר"ל שנשאת ואחר כך נתגרשה או נתאלמנה שאין לאב עוד רשות בה או שמת האב הן שהופקע מצד כל הסבות שהוזכרו או מצד קצתן וכן לא נכנסה ברשות הבעל מצד שלא נכנסה לחופה:

ונוסח המשנה בפרטים אלו נתבלבל בקצת ספרים והנוסח שהורגלנו בו הוא על פי גרסת גדולי המחברים בפירושי המשנה ששנאוה בנוסח זה א' בוגרת והיא יתומה ב' נערה שבגרה והיא יתומה ג' נערה שלא בגרה והיא יתומה ד' בוגרת ומת אביה ה' נערה ובגרה ומת אביה ו' נערה שלא בגרה ומת אביה ז' נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה ח' בוגרת ואביה קיים ט' נערה שבגרה ואביה קיים ופירושן א' בוגרת והיא יתומה ר"ל שנתקדשה בנערותה ובגרה ונשאת ונתאלמנה או נתגרשה שנמצאת עכשו בוגרת ויתומה בחיי האב ונדרה עכשו והרי נדריה קיימין שהרי הופקע רשות האב מצד הבגרות ומצד היתמות ב' נערה בוגרת והיא יתומה ר"ל שנתקדשה בנערותה וכן נדרה כשהיא נערה אחר כך נשאת וגרשה וחזרה ונתקדשה והיא בוגרת והרי הופקע רשות האב שלא להפר עם בעל אחרון מצד היתמות ומצד הבגרות ג' נערה שלא בגרה והיא יתומה ר"ל שנתקדשה בנערות ונדרה בנערות ונשאת ונתגרשה וחזרה ונתקדשה ועודה נערה והרי הופקע רשות האב מצד היתמות לבד ואף הבעל אינו יכול להפר שהרי בשעה שנדרה לא נכנסה לחופה ד' בוגרת ומת אביה ר"ל שנתקדשה בנערות ונדרה בבגרות ומת אביה והבעל אין יכול להפר שהרי לא נכנסה לחופה בשעת הנדר והוא הדין אם נדרה בנערות אלא שהוא מונה כל הפרטים שאפשר למצאן בענין זה ה' נערה ובגרה ומת אביה ר"ל שנתקדשה כשהיא נערה ונדרה באותו זמן גם כן ואחר כך בגרה ומת אביה ו' נערה שלא בגרה ומת אביה ר"ל נתקדשה ונדרה בנערות אלא שמת אביה ואין הבעל יכול להפר לבדו ז' נערה שמת אביה ובגרה והיא היא בעצמה ענין החמישית אלא שהחמישית קדם הבגר למיתת האב וזו קדמה מיתת האב לבגרות ח' בוגרת ואביה קיים ר"ל שנתקדשה בנערותה ונדרה בבגרותה והרי הופקע רשות האב מצד הבגר ט' נערה בוגרת ואביה קיים ר"ל שנתקדשה ונדרה בנערות אלא שבגרה קודם שמיעה וכשנשמע להם כבר בגרה והופקע רשות האב ור' יהודה חולק לומר שאף המשיא את בתו קטנה ונתאלמנה או נתגרשה מן הנשואין וחזרה אצלו והיא קטנה או נערה אע"פ שהיא יתומה בחיי האב הרי היא עדיין נערה ואביה וארוס אחרון מפירין נדריה ואין הלכה כמותו שהנישואין אפילו בקטנות מוציאין מרשות אב לגמרי:

ובגמרא אמרו על משנה זו זו דברי ר' מאיר כלומר ששונה כל אלו הפרטים אבל חכמים כוללין אותן בשלש והוא שאמרו שלש נערות נדריהן קיימין בוגרת ויתומה ר"ל שמת אביה ויתומה בחיי האב והרי שלש אלו הוזכרו בהן שלש מיני הפקעת האב מן הנדרים והם הבגר ומיתת האב ויתמות בחיי האב ואין זו מחלוקת גמורה שהרי אינם חולקים בכלום אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ומכל מקום יש מפרשים אותה במחלוקת גמורה ומפני שהם סוברים שר' יהודה חולק לומר כן אף בנתקדשה נערה כל שהיא נערה עדיין ושיהא תנא קמא חולק עמו בקדשה נערה ומודה לו בקדשה קטנה ועדיין היא נערה וחכמים חולקין אף בזו ומכל מקום הלכה שכל שנעשית יתומה בחיי האב אפילו בקטנות אין לאביה עוד בה כלום ובתוספות ראיתי במשנה זו דרכים אחרים שאינם נראין וכן בפירושי גדולי הרבנים בענין משיא בתו קטנה ואיני רואה תועלת לענין פסק לכתבם ולהאריך בהם ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

זה הכלל דקתני גבי ואלו נדרים דאתויי גם גבי מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל שאין הבעל מיפר בקודמין פי' כשם שאם היתה נשואה ונדרה וגירשה בו ביום והחזירה בו ביום אמרי' כיון שיצאת לרשות עצמה שעה אחת אין יכול להפר משום דאין הבעל מיפר בקודמין והאי שעתא דנתגרשה דחל עלה נדרא חשבינן לה כאלו נדרה כשהיא גרשוה והחזירה שאין הבעל מיפר בקודמין הם הכי נמי אם מסרה האב לשלוחי הבעל כבר יצאה מרשות האב ואם נדרה לאחר שמסרה וגירשה בעלה כבר נתקיימו נדרי' שעה אחת שאל חזרה לרשות אביה כשגירשה דמסירה כנשואין דמיא ומפקא מרשות אב ועכשיו כשמחזירה בעלה נמי ומקדשה אינו יכול להפר שאין הבעל מפר בקודמין ואי לאו דמסירה ככניסה דמיא היתה חוזרת לרשות האב כדתנן מה הבעל נתרוקנה הרשות לאב וכשהחזירה היו מפירין שניהן כדתנן נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה זה הכלל כל שאל יצאת לרשות עצמה שעה אחת אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ומה לי בעלה האחרון ומת לי הוא אבל עכשיו שיצאת שעה אחת במסירתה לרשות עצמה אינה חוזרת לרשות אביה ובעלה לבדו אינו מיפר בקודמין:

פיסקא תשע נערות נדריהן קיימין פי' האי דקתני נערות למעוטי קטנות דאין נדריהן כנדר אבל גם הבוגרות הן בכלל ואי זו היא שנדרה קיים כל שיצאת מרשות אביה והן ג' נערות נערה שהיא יתומה בחיי האב כגון שנישאת ונתאלמנה או נתגרשה ועדיין היא נערה שהנשואין הן מוציאין מרשות האב הלכך אע"פ שהיא נערה אין לאביה בה רשות ונדרה קיים ונערה שמת אביה שהיא יתומה ממש נדרה קיים שכיון שמת אביה אין לאחר בה רשות שאין אדם מוריש זכות בתו לבניו והבוגרת נדרה קיים שהבוגרת מוציאה מרשות האב והבוגרת תלוי' בשני ענינים או בזמן או בסימנין באיזה מהן שקודם הויא בוגרת ויוצאה מרשות אב הזמן הוא ו' חדשים אחר הנערות שלאחר שעברו לקטנה י"ב שנים ויום א' היא ראוי' להיות נערה אם תבאי שתי שערות שאלו הביאתן קודם י"ב שנה ויום אחד הויא שומא בעלמא והיא קטנה ומאחר שהביאה שתי שערות אם שהתה ששה חדשים אע"פ שלא הביאה שום סימני בוגרת הייא בוגרת כדאמר בפ' אלו נערות בה' נערה שנתארסה אמר שמואל אין בין נערות לבוגרת אלא ששה חדשים בלבד ואמרינן התם וכ"ת בציר הוא דליכא הא טפי חדשים והסימנין הן כדתנן בפ' יוצא דופן משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תינוקת בוחל אלו ימי הנעורים בזו אביה זכיי' במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה צמל כיון שבגרה אין לאביה בה רשות ואיזהו סימנה ריה"ג אומר משיעלה הקמט תחת הדר ר"ע אומר משיטו הדדין בן עזאי אומר משתשחיר הפטומת ר' יוסי אור כדי שיתן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהא לחזור ואמרו בגמרא שאלו אמר ר' הלכה כדברי מי אמר להן הלכה כדברי כולן להחמיר שאם הי' בא אחד מכל הסימנין הללו והיא בוגרת ויצאה מרשות האב והסימנין הן אמרון בלא זמן שאע"פ שאל השלים זמן הנערות שהיא ששה חדשים אם הקדימה להביא אדם מן הסימנין הללו היא בוגרת ולהכי נאמרו הסימנין הללו שאם ע"י זמן הא אמרי דאין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד ומה צורך לסימנין אלאודאי לא נאמר הסימנין הללו אלא לומר שאם הביאתן אע"פ שלא שלמו ו' חדשים של נערות הויא בוגרת ואין לומר שיועילו סימני בגרות אפילו קודם שהביאה שתי שערות שזה לא יתכן ולא ימצא כדאמרי' התם וכן הי' רשב"י אומר ג' סימנין נתנו חכמים באשה וכנגדן מלמעלה פגה מלמעלה בידוע שאל הביאה שתי שערות בוחל מלמלה בידוע שהביאה שתי שערות צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף ומאלו שלש נערות שנדריהן קיימין עושה התנא ומונה תשע ביתומה בחיי האב מונה שלש בוגרת והיא יתומה נעערה ובגרה והיא יתומה נערה שלא בגרה והיא יתומה והיא יתומה דקתני הויא יתומה בחיי האב דמדתני סיפא ומת אביה מכלל דיתומה דרישא בחיי אהב קאמר והוא מאי דתנן ביבמות ודין הוא שאל ימנה אלא נערה שלא בגרה והאי יתומה שהנשואין שנישאת הוציאה מרשות אב וכשנתאלמנה או נתגרשה וחזרה אצלו ועדיין היא נערה אין לאביה בה רשות וכ"ש אם היתה בוגרת וכשנתאלמנה או נתגרשה דאיכא תרתי נשואין ובגרות המוציאין מרשות אב אלא שהוא רוצה כל גופין מחולקין שהוא מוצא ואע"ג דאתיין בק"ו הלכך אע"פ דתני נערה יתומה בחיי האב תנא נמי בוגרת יתומה בחיי האב ותני תרי גווני בוגרת בוגרת סתמא היא בזמן כגון שעברו עליה ששה חדשים לאחר שהביאה שתי שטרות ששלמו ימי נערותה ונערה ובגרשה היא שעדיין לא תשלימו ימי נערותה והקדימה להביא סימנין בתוך ו' חדשים וביתומה ממש שמת אביה מונה עוד שלש בוגרת ומת אביה נערה ובגרשה ומת אביה נערה שלא בגרה ומת אביה ודין הי' שלא ימנה אלא נערה שמת אביה שבמיתת אהב עמדה ברשות עצמה וכ"ש אם היא בוגרת דאיכא תרתי בוגרת ומיתת האב לא שהוא מונה כל גופין מחולקין ואף על גב דאתיאן בק"ו תני נמי תרי גווני בוגרת כדפרישית ותו תנא נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה והיינו בוגרת ומת אביה דאיכא תרתי בגרות ומיתת האב אלא דהתם קודמת הבגרות למיתת האב והכא קודמת מיתת האב לבגרות והיא היא אלא שרצה למנות כל גופין מחולקין שמצא וה"ה שיכול לחלק חילוק זה נמי ביתומה בחיי האב שאע"פ שמנה בוגרת והיא יתומה שקדמה הבגרות לאלמנות בעלה יכול נמי לימנות נערה יתומה פי' שנתאלמנה מן הנשואין ואחר שנתאלמנה בגרה שקדמה היתמות לבגרות אלא כיון דהיא היא די לו שחילק בה פעם אחת ובבוגרת שנה שתים בוגרת ואביה קיים היא בוגרת לאחר ששה חדשים שהוא זמן הנערות ונערה ובגרה ואבי' קיים היא בוגרת ע"י סימנין בתוך ששה חדשים שהוא זמן הנערות הרי כאן ט' נערות ור' יהודא הוסיף אף המשיא את בתו כשהיא קטנה ונתאלמנה או נתגרשה וחזרה אצלו ועדיין היא נערה וזו היא מה שאמר ת"ק נערה שלא בגרה והיא יתומה אלא שזה החי וק יש ביניהן דהתם השיאה כשהיא נערה והכא השיאה כשהיא קטנה אבל היא היא דבעת שנדרה נערה היא דאין נדרי קטנה כלום ומש"ה לא חילק ת"ק ביניהם ור' יהודא מחלק ביניהן מפני שזה נשאת בנערותה וזו נשאת בקטנותה. וה"ה נמי שיכול לחלק בנערה שלא בגרה ומת אביה ולומר שמת אביה בקטנותה ועכשיו היא נערה ונדרה אלא כיון היא היא די לו שחילק בה עם אחת כדפרישית לעיל:

וסימן לגרסא דברייתא ברישא יש לומר יו"ד למ"ד יפר אומר רבי ישמעאל. ובסיפא למ"ד יו"ד רבי ישמעאל אומר לא יפר. וכוליה סימני על רבי ישמעאל קאי ובדוחק.
רבי ישמעאל אומר לא יפר ואם הפר אפילו קודם גירושין אינו מופר משום דכי חל נדר כבר יצתה מרשות בעלה. ורבי עקיבא אמר יפר משום דכי נדרה ואסרה נפשה בנדר אכתי הויא ברשות בעלה. פירוש.

אבל ברייתא תליא נפשה בגירושין. הילכך הריני נזיר לכשאנשא (הילכך) בתר נשואין אזלינן ויפר וכי אמר הריני נזירה לכשאתגרש תליא נפשה בגירושין הילכך בתר גירושין אזלינן ולא יפר. פירוש.

זה הכלל דקתני נערה המאורסה דתנן לעיל בפרק נערה המאורסה זה הכלל כל שלא יצתה לרשות עצמה וכו'. ומשום ששני זה הכלל דהתם ודהכא מיתנו בעניינים. אחד (אמר המגיה אולי צריך לומר בענין אחד) זה בלא יצאת וזה ביצאת קבעיה תלמוד לאיתויי דידהו בחד מקום. שטה.

לאיתויי הלך האב עם שלוחי הבעל וכו'. דנידונת עדיין כארוסה דאביה ובעלה מפירין נדריה כדתנן בכתובות בפרק נערה שנתפתתה מסר האב לשלוחי הבעל ונדרה ואחר כך נכנסה לחופה שאין הבעל מיפר בנדרים באלו הנדרים הקודמים לכניסת חופה דאף על גב דלענין חנק חשבינן לה כנשואה כדתנן בכתובות הרי היא ברשות הבעל הכא לענין נדרים חשבינן כרשות האב וכרשות עצמה באין אב כל זמן שלא נכנסה לחופה דהתם הוא דרבי קרא כדאמרינן התם מנא הני מילי אמר רמי בר חמא אמר קרא לזנות בית אביה פרט לשמסרה האב לשלוחי הבעל אבל לענין נדרים דלא רבי קרא רשות האב חשבינן לה ורשות עצמה באין אב הילכך קודמין הוו. ואף על גב דלענין נתרוקן רשות לא חשבינן לה רשות האב כדאמרינן התם מסר האב לשלוחי הבעל ונתארמלה או ונתגרשה שוב אינו יכול האב להפר דלא חשבינן לה כארוסה להתרוקן רשות לאב במת הבעל. התם טעמא כדמפיק ליה תנא דבי רבי ישמעאל מונדר אלמנה וגרושה והכי משתמע ליה ממתניתין כל שיצאת לרשות עצמה פירוש כל שהיא ברשות עצמה שלא נכנס~ לרשות הבעל לגמרי כגון מסר האב דהיינו קודם מסירת חופה אינו יכול להפר. שיטה.
וזה לשון הרנב"י ז"ל: ואמרינן בגמרא דזה הכלל דקתני לאיתויי מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל פירוש ונדרה והדר נתגרשה בו ביום והחזירה בו ביום דאינו יכול להפר משום דאינו מפר בקודמין. וקשיא לן ואכתי מאי קא משמע לן באם נדרה באותו הפרק שמסרה האב לשלוחי הבעל ונתגרשה והחזירה דאינו יכול להפר דאי לאשמועינן דמסירת האב נישואין עושה הא לענין נדרים לא איכפת לן מידי דהא אפילו תימא דאינה עושה נישואין אלא אירוסין אין הבעל מפר מה שנדרה באותו הפרק שמסרה האב לשלוחי הבעל. וי"ל דריבותא דזה הכלל קא משמע לן דמסירת האב נשואין עושה ונפקא מינה שאם נדרה בעודה ארוסה ואחר כך מסרה האב לשלוחי הבעל אין הבעל מיפר באותו הפרק של מסירה זו מה שנדרה קודם לכן בימי ארוסין דמפר בקודמין מיקרי. ואי מסירת האב לא היתה עושה אלא אירוסין ודאי יכול היה הבעל להפר בהדי אב כדין נערה מאורסה דאביה ובעלה מפירין נדריה. והאי כלל דקתני לאו אגופה דנתגרשה ואחר כך החזירה אתא אלא למידק מינה הא דאמרן. ואיכא מאן דמפרש דכל שיצתה לרשות עצמה שעה אחת היינו אותה שעה שמסרה האב לשלוחי הבעל שאם נדרה באותו הפרק אין אביה ובעלה מפירין נדריה לפי שיצאת מרשות אביה לגמרי טפי מבימי אירוסין ולכלל נשואה לא באה. ודין זה צ"ע אם הוא אמת דהא לענין מעשה ידיה ומציאתה לגמרי נתרוקנה רשותה לבעל במסירת האב לשלוחי הבעל ומאי שנא נדרים. עד כאן.

מתניתין תשע נערות נדריהן קיימין בוגרת והיא יתומה בחיי האב כגון שניסת ונתגרשה. וכן נערה ובגרה והיא יתומה בחיי האב (בתוך) כגון שהביאה שתי שערות באותן ששה חדשים שבין נערות לבגרות. וכן נערה שלא בגרה ומת אביה. וכן נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה. וכן בוגרת דאביה קיים. וכן נערה בוגרת ואביה קיים. בוגרת שנדרה והיא יתומה והוא הדין אפילו אביה חי שהרי אין לאביה רשות בה אלא כל זמן שהיא קטנה. ומהנך אחריני נמי יש מהן שאין צריך לומר שנדריהן קיימין אלא חושבנא נקט תנא כמה נשים איפשר בנדר דנדריהן קיימין. פירוש.

תשע נערות נדריהן קימין. לאו דוקא נערות דקא חשיב מינייהו (נערות) בוגרות. והא דנקט תשע השמיענו בפרט בכל הצדדים שאפשר להיות ואף על פי שלא היה צורך גדול לחשב אותן בפרט כאשר פרטם כי אפשר (לכל) לכלול אותם בשלשה כדמפרש בגמרא. בוגרת והיא יתומה בחיי האב כגון שנשאת ונתגרשה בחיי האב וכיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה ולא לבעלה דהא מגורשת היא. ונקט לפרושי שלשה דינים תחלה בהנודרת כשהיא בוגרת או נדרה כשהיא נערה ובגרה עתה או שנדרה כשהיא נערה ועדיין לא בגרה. וכל אלו השלשה מיירו בנשאת לבעל ומת אביה והשתא היא יתומה בחיי האב. ואחר כך ביאר שלשה דינים אלו ביתומה גמורה שמת אביה ומשמת ולא נשאת כלל דהשתא מי יפר האב איננו שיפר לה עתה כשהיא נערה ובעל אין לה. ונערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה. לא היה צריך לומר ומשמת אביה בגרה דאפילו עדיין היא נערה מי יפר לה אלא לחשב כל מה שיכול לחשב בא ואפילו שלא לצורך. והשתא נקיט ואזיל דאפילו אביה קיים אין לה הפרה כגון בוגרת ואביה קיים וגם בעל אין לה ואם כן מי יפר לה דכיון שבגרה אין רשות לאביה בה. וכן אם נדרה בעודה נערה ובגרה ואביה קיים מה מועיל לה הואיל ובגרה וגם אין לה בעל. הרי"ץ ז"ל.
תנא מדכר בכל צדדין שיכול למצוא שנדרה קיים אפילו דברים דלא איצטריך ליה למיתני ופשיטא ליה תנא ליה אגב הנהו דצריכי ואף על גב דרובא לא צריכי תני להו אגב מיעוטא דצריך כיון דאיכא תרתי צריכי. ואף על גב דאמרינן בקדושין פרק ראשון לא תנינן תרתי אטו חדא ששה אטו תלתא תנינן. ובוגרת נמי קרי לה נערה משום דאיכא מינייהו נערות דווקא כייל להו לכלהו בשם נערה. ומצינו כיוצא בזה ביבמות בשלהי החולץ דתנן אשתו שמתה וכו' ואמר רב יוסף כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה רבי יהודה אומר וכו' שאף על פי שהיא חוזרת לתרומת בית אביה להיותה ברשותו לענין נדרים אינה חוזרת. שטה.

רש"י בד"ה וסימנך כו' יפר והדר כצ"ל יפר והדר כצ"ל למימר כל כצ"ל:

ברא"ש היא הס"ד ברישא הס"ד נדריה הס"ד:

בד"ה מתני כו' אחר שנתייתמה שנית כצ"ל:

ר"ן גמרא רבי ישמעאל אומר כצ"ל אמירה הס"ד למיזל הס"ד אמירה הס"ד:

בד"ה אפילו כו' אפילו כשנשתנה כצ"ל:

גמ' ורעק"א אומר יפר. עיין לעיל דף פ ע"א בהר"ן ד"ה ור' יוסי:

אמר ר' ישמעאל הרי הוא אומר ונדר וכו' לולי דמסתפינא הוה אמינא דר' ישמעאל בלי שום קרא נמי מסברא אזלינן בחר חלות הנדר דאז איכא קפידא לבעל וע"ד נודרת אבל באמירה בלי חלות מאי איכפת ליה ומכ"ש לפמ"ש הר"ן לעיל (פד ע"א) דבכל מקום אזלינן בתר חלות הנדר משום לשון ב"א ע"ש וה"נ איכא טעמא משום דע"ד בעלה נודרת. וא"כ אי ליכא שום קרא מסברא היינו אומרים דאזלינן בתר חלות הנדר והא דאמר ר"י לר"ע הרי הוא אומר ונדר אלמנה וכו' הוה ליה לאפוקי מדר"ע דדריש אשר אסרה וכו' לעומת זה א"ל ר"י הרי כתיב ג"כ ונדר משמע דאזלינן בתר נדר. אבל לעולם לא צריך קרא להכי ועיקר קרא לכדפסיק תנא דבי ר' ישמעאל כתובות מט ע"א ומיושב קושית תוס' שם ד"ה ונדר וכו'. ולר"ע נ"ל עיקר קרא לדהכא ודרשא דהתם אינה מוכרחת כל כך. ע"ש תוס' ד"ה ואימא וכו' וברא"ש וכו' שם וק"ל:

תשע נערות. משמע מפי' המשנה להרמב"ם דר' יהודה ס"ל דיתומה קטנה בחיי אב חוזרת לבית אביה ונתרוקן רשות לו. ועיין תוס' חדשים שבגליון משניות ועיין בכ"מ ולח"מ. ולפ"ז ה"ה לענין ממון הוה ברשות אביה דנדרים וממון תרווייהו מבנעוריה בית אביה נפקא כל שבח נעורים לאביה וצ"ע קצת במתני' כתובות (מג ע"ב) מתני' המארס בתו וכו' ובש"ס שם יהיב טעמא דר' יהודא משום שברשותו נכתבים וקשה תיפוק ליה לר' יהודה עדיין היא ברשות האב ועוד מ"ש הראשונה מהשניה. ובירושלמי איתא ר' יוחנן אמר לת"ק ב' הם וכדברי ר' יהודה ג'. נ"ל ה"פ לת"ק שתים בוגרת ויתומה דמה לי יתומה בחיי אב או יתומה שמת אביה הכל שם יתומה וכ"כ הפני משה. אמנם לר' יהודה דמחלק דקטנה חוזרת א"כ יש חילוק בין מת בעלה למת אביה דבמת בעלה יש הפרש בין קידשה בקטנות או בנערות משא"כ יתומה ממש. וא"כ ג' הם. יתומה בחיי אביה ויתומה ממש ובוגרת ומוכח כהרמב"ם. מיהו לא הבנתי לשון פי' הרמב"ם שבפנינו משמע ג' מחלוקת ר"מ ור"י ורבנן:

נדרה והיא ברשות הבעל. שהיתה נשואה והפר לה בעל והשתא מפרש כיצד נדרה אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום והפר לה בעל: אע''פ שנתאלמנה בו' הרי זה מופר. ואע''ג דאיכא למימר הואיל ובשעת הכדר דינו שיחול וכבר יצאה לרשות עצמה ולא תועיל בו הפרה להכי אשמעינן דהרי זה מופר דאחר שעת אמירה קאזלינן ואשמעינן היכא דבאה ברשות עצמה בשעת הנדר והיכא דהיא ברשות אחרים נמי: יזה הכלל כל שיצאה לרשות עצמה. מפרש בגמ' לאיתויי מאי: גמ' רבי ישמעאל אומר יפר. דהפרה מועלת בו הואיל ולא חל הנדר עד שנכנסה לרשות בעלה: ר' עקיבא אומר לא יפר. דבתר קבלת הנדר אזלינן: וסימניך ילל''י. כלומר בבא ראשונה תני יפר והדר לא יפר בבא אחרונה תני לא יפר והדר יפר: אשת איש שאמרה. בזמן שהיא אשת איש כו': ר' ישמעאל אומר לא יפר. אין הפרה מועלת בו הואיל ובשעה שהנדר חל הויא ברשות עצמה: ר' עקיבא אומר יפר. דבשעת קבלת הנדר הויא ברשות הבעל: עדי שיהא נדר. כלומר קיום הנדר: ורבי עקיבא סבר הרי הוא אומר כל אשר אסרה על נפשה שיהא איסור הנדר. קבלת הנדר והכי נמי דייקינן במתני' כל אשר אסרה ורבי עקיבא היא: אפי' תימא ר' ישמעאל. מתני' בדין הוא היכא דנדרה כשהיא אלמנה ותלתה נדרה בימים עד לאחר שלשים יום אהכי קאמר אינו יכול להפר דליכא למימר כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת דלא מסקא אדעתא דתינשא בתוך הזמן אהכי אינו יכול להפר דאימור זימנין דשלמו כל ל' יום ולא ניסת וכי נדרה נמי ברשות בעלה ותלתה נדרה בימים דין הוא שיפר איכא למימר כל הנודרת כו' ולא מסקא אדעתא שתתגרש דזימנין דשלמו יומי ולא מיגרשא ואם הפר הרי זה מופר ודידי נמי היכא דתלתה נדרה בנישואין אהכי יפר דעל דעת בעלה נדרה והיכא דתלתה נדרה בגירושין ליכא למימר דתלתה עצמה בבעלה ואהכי לא יפר: זה הכלל דקתני. באידך פירקין (לעיל דף עא.) גבי נערה המאורסה זה הכלל כל שלא יצאה לרשות עצמה כו' לאיתויי הלך האב עם שלוחי הבעל דהתם לא יצאה לרשות עצמה דאביה ובעלה מפירין נדריה: זה הכלל דקתני הכא. גבי ואלו נדרים דמשמע דיוצאת לרשות עצמה לאיתויי מסר האב לשלוחי הבעל ולא הלך הוא עמהם דאותה שעה יצאה מרשות האב עד שהגיעה לרשות הבעל ויצאה לרשות עצמה ואין הבעל מיפר נדריה שאין הבעל מיפר בקודמין: מתני' ט' נערות נדריהן קיימין. שאין יכול להפר להן: בוגרת והיא יתומה. נערה בוגרת והיא יתומה.

אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום. פירוש אם אשה שאמרה כן ונתגרשה קודם שיגיעו שלשים יום הרי זה מיפר קודם שיגרשנה: נדרה וגרשה בו ביום והחזירה בו ביום. בפירקין דלעיל (דף עב.) מוקמינן לה בנשואה ואינו יכול להפר דאין בעל מיפר בקודמין ובגמרא מפרש [זה הכלל] לאיתויי מאי: תניא כו' לכשאנשא רבי ישמעאל אומר יפר. דאזלינן בתר שעתא דחייל הנדר: רבי עקיבא אומר לא יפר. דאזלינן בתר שעתא שנדרה: עד שיהא נדר. שיחול בעודה אלמנה וכיון דלא חל שניסת יפר: כל אשר אסרה על נפשה. בהאי קרא דנדר אלמנה כתיב שיהא איסור הנדר נזירות בשעת אלמנות דאזלינן בתר שעת הנדר: ברייתא תליא נפשה בנישואין. כלומר עד כאן לא קאמר ר''ש הריני נזירה לכשאנשא דיפר משום שאי אפשר לנדר לחול באלמנותה הילכך קרינא ביה נדר באלמנות: מתניתין תליא נפשה ביומי . ויכול להיות שישלמו הימים בעודה אלמנה וכן בסיפא איכא לשנויי בכה''ג: זה הכלל דקתני גבי נערה. בפירקין דנערה דלעיל דקתני כל שלא יצאה לרשות עצמה שעה אחת אביה ובעלה אחרון מפירין נדריה ולא אמרינן דמסירתה לשלוחי הבעל הוי קירוב דנישואין ויצאה מרשות אב: זה הכלל דקתני גבי נדרים. כלומר הכא לאיתויי מסר האב לשלוחי הבעל ונדרה וגירשה והחזירה דאין בעל מפר דיצאה כבר מרשות האב כיון שמסרה לשלוחי הבעל הרי הוא כאילו נכנסה לחופה: תשע נערות נדריהן קיימין. בוגרת והיא יתומה בוגרת ומת אביה נערה שלא בגרה ומת אביה נערה ובגרה ומת אביה נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה בוגרת ואביה קיים [נערה ובגרה ואביה קיים] נערה והיא יתומה [נערה בוגרת והיא יתומה] עד כאן הגי'. ה''פ ט' מיני נערות מיהו אין בהם חידוש בכולם אך השמיענו התנא בכל הצדדין שיוכל למצוא ובוגרת נמי בכלל נערות פי' בוגרת והיא יתומה ונדרה אחר שנתיתמה א'. בוגרת ומת אביה כלומר בוגרת שנדרה ואחר הנדר מת אביה ב'. נערה שלא בגרה ומת אביה פירוש נדרה כשהיא נערה ומת אביה אחר הנדר ובאתה לשאול על נדריה בעודה נערה ג'. נערה ובגרה ומת אביה פירוש נדרה כשהיא נערה ואח''כ בגרה ובאת לשאול אחר שמת אביה דאביה מת אחר הבגר ד'. נערה שמת אביה פירוש נדרה כשהיא נערה ושוב אחר הנדר מת אביה ובגרה ואחר שבגרה באת לפנינו לשאול על נדרה ה'. בוגרת ונדרה ואביה קיים ו'. נערה בוגרת פירוש נדרה כשהיא נערה ובגרה אחר הנדר ואביה קיים ובאה לשאול בעוד אביה חי ז'. נערה והיא יתומה פירוש נערה שנתיתמה ונדרה אחר שנתיתמה ח'. נערה בוגרת והיא יתומה פירוש נדרה כשהיא נערה ובשעת הנדר היא יתומה ובגרה ובאת לשאול על נדרה אחר שבגרה הרי לך תשע נערות חלוקות ולא ראי זו כראי זו וכולן נדרן קיימין ואין אב יכול להפר:

ר"ן
נדרה בו ביום. ביום שנשאת וכדאוקים לה בפרק נערה המאורסה בשנשאת ונתגרשה בו ביום והחזירה בו ביום אינו יכול להפר שאין הבעל מפר בקודמין ואי הך חזרה דאירוסין בלחוד היא נמי אינו יכול להפר בשותפות האב דכיון שנשאת שוב אין לאביה זכות בה וכי קתני נדרה בו ביום לרבותא נקטיה דאע''ג דבו ביום היתה ברשות אביה קודם שנדרה אפי' הכי כיון שנשאת אין לה תקנה אפי' באותו יום עצמו: גמ' ר' ישמעאל אומר יפר. דסבירא ליה דבתר חלות הנדר אזלינן ולא בתר אמירה: רבי עקיבא אומר לא יפר. דאזלינן בתר אמירה: עד שיהא נדר בשעת אלמנות וגירושין. ונדר היינו חלות הנדר הילכך בין ברישא בין בסיפא בתר חלות הנדר אית לן למיזל: עד שיהא איסור הנדר. כשהיא אוסרת עצמה בנדר שהכל הולך אחר שעה שהוא נודר: מתניתין מני ר' עקיבא היא. דאזיל בתר שעת אמירה: אפי' תימא רבי ישמעאל. דכי אזיל ר' ישמעאל בתר חלות הנדר ה''מ כי תליא נפשה בנשואין או בגירושין הלכך כיון שאי אפשר לאמירת הנדר וחלות הנדר שיהו ברשות אחד ס''ל לרבי ישמעאל דאזלינן בתר חלות הנדר אבל מתני' דלא תליא נפשה אלא ביומי ואפשר דשלמו יומי ולא מנסבא שלמו יומי ולא מיגרשא ונמצא שתהא אמירת הנדר וחלותו ברשות אחד אפילו כשנשתנה הרשות שנשאת או נתגרשה מודה רבי ישמעאל דבתר אמירה אזלינן ולא בתר חלות כיון שבתחלתו היה ראוי הנדר לחול באותו רשות שהיה בשעת אמירה: ולענין הלכה קיימא לן כרבי עקיבא הילכך אפי' אומרת הריני נזירה לכשאנשא או לכשאתגרש בתר שעת אמירת הנדר אזלינן בין לקולא בין לחומרא: זה הכלל דקתני גבי נערה המאורסה. בפרקין דנערה המאורסה הוא דתנן זה הכלל כל שלא יצאה לרשות עצמה שעה אחת אביה ובעלה מפירין נדריה. לאתויי הלך האב עם שלוחי הבעל שאע''פ שהיא עם שלוחי הבעל כיון שאף האב או שלוחיו הלכו עמה לא יצתה מרשות אביה דאביה ובעלה מפירין נדריה: זה הכלל דקתני גבי אלו נדרים. כלומר בפרקין דהכא לאתויי מסר האב לשלוחי הבעל דכיון שמסרה להם שוב אין לאביה רשות בה דהוי לה הך מסירה כנשואין שהבעל מפר בנדרים שתדור מנשואין ואילך אבל נדרים שנדרה כבר לא שאין הבעל מפר בקודמין ובשותפותיה דאב נמי לא דבהך מסירה יצאה מרשות אביה ושוב אין לו זכות בה: מתני' תשע נערות נדריהן קיימין. הנך תשע כולהו איתנהו בכלל תלת דהיינו יתומה בחיי האב ויתומה ממש ובוגרת דבכל חד מהנך תלתא גווני היא יוצאה מרשות אביה ורבנן לא מנו אלא הנך תלתא דאמרן כדאיתא בגמרא אלא דרבי יהודה פליג כל חד מהני תלת גווני לתלתא ואמרינן בירושלמי שאף רבי יהודה לא אמרה אלא לחדד בהן את התלמידים: בוגרת והיא יתומה. שנדרה כשהיא בוגרת והיא יתומה בחיי האב כגון שנשאת ונתאלמנה או נתגרשה דכיון דנשאת שוב אין לאביה רשות בה: נערה ובגרה והיא יתומה. שנדרה כשהיא נערה ובגרה לאחר מכן והיא יתומה בחיי האב וכדכתיבנא: