נזיר ח ע"ב

דר' יהודה סבר לה כרבי דתנן רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום ואיזהו שמגלח אחת לשלשים יום האומר [הרי] עלי נזירות כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים ורבי יהודה מי סבר לה כרבי והתנן הריני נזיר כמנין ימות החמה וכו' א''ר יהודה מעשה היה וכיון שהשלים מת אא''כ נזירות קא מקבל עליה היינו טעמא דכיון דהשלים מת אלא א''א חדא נזירות קבל עילויה מי הוי השלמה כלל ועוד מי סבר לה כרבי והא תניא רבי יהודה אומר הריני נזיר מנין הילקטי קיץ ומנין שבלי שמיטה מונה נזירות כמנין הילקטי קיץ וכמנין שבלי שמיטה מנין שאני ומי שאני ליה לרבי מנין והתניא הריני נזיר כמנין ימות החמה מונה נזירות כמנין ימות החמה כימי הלבנה מונה כימי הלבנה רבי אומר עד שיאמר נזירות עלי כמנין ימות החמה וכמנין ימות הלבנה רבי יהודה סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כותיה בחדא נזירות קביל עילויה ופליג עליה בחדא דאילו רבי יהודה שני ליה מונה ורבי לא שני ליה מונה: ת''ר הריני נזיר כל ימי חיי הריני נזיר עולם הרי זה נזיר עולם אפילו מאה שנה אפילו אלף שנים אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם: ת''ר הריני נזיר ואחת מונה שתים ועוד מונה שלש ושוב מונה ארבע פשיטא מהו דתימא ושוב כי כולהו והויא ליה שית קמ''ל דלא: ת''ר הריני נזיר סומכוס אומר הן אחת דיגון שתים טריגון שלש טטרגון ארבע פונטיגון חמש: ת''ר בית עגול דיגון טריגון פונטיגון אינו מטמא בנגעים טטרגון מטמא בנגעים מ''ט למטה הוא אומר {ויקרא יד-לז} קיר קירות למעלה הוא אומר קיר קירות הרי כאן ארבע:

הדרן עלך כל כנויי

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ח - ב

אלא, כך אמר רבי יוחנן:

דרבי יהודה - סבר לה כרבי. ^[1] דתנן במשנתנו: רבי אומר: אין זה, האומר "הריני נזיר כשער ראשי", מגלח אחת לשלשים יום, משום שאין כאן קבלת נזירויות הרבה. ואיזהו שמגלח אחת לשלשים יום? - האומר: הרי עלי נזירות כשער ראשי, וכעפר הארץ, וכחול הים.

ולשיטת רבי, הוא הדין אם אמר "הריני נזיר כמלא הקופה", אין זו קבלת כמה נזירויות אלא נזירות אחת.

ומקשינן: ורבי יהודה, מי סבר לה כרבי? וכי אכן סובר רבי יהודה כרבי!?

והתנן במשנתנו: האומר "הריני נזיר כמנין ימות החמה", אמר רבי יהודה: מעשה היה, וכיון שהשלים, מת.

אי אמרת בשלמא לדעת רבי יהודה, נזירות הרבה קביל עליה, היינו טעמא ד"כיון דהשלים, מת". ניחא לשון המשנה "כיון שהשלים, מת".

אלא, אי אמרת שרבי יהודה סובר כרבי, וחדא נזירות ארוכה לשנה קביל עליה, כאשר הוא לדעת רבי, שהרי לא אמר "הרי עלי נזירות" -

מי הויא השלמה כלל!? ^[2] מה שייך לומר "כיון שהשלים, מת"? שהרי לשון זה משמע שקיבל עליו להתנהג בנזירויות למשך זמן ארוך, וכשגמר להשלים, מת. אבל אם נזירות אחת קיבל עליו כמנין ימות החמה, ובשנה אחת סיים נזירותו, לא נופל על זה הלשון "כיון שהשלים, מת". ^[3]

ועוד תיקשי על תירוצו של רבי יוחנן: מי סבר לה רבי יהודה כרבי!?

והא תניא: רבי יהודה אומר:

האומר: הריני נזיר מנין הילקטי קיץ ^[4] [תילים תילים של תאנים העומדות ליבש] ^[5] -

והאומר: הריני נזיר מנין שבילי שמיטה [בשמיטה כשאין השדות זרועות, הולכים בה בני אדם ורבים השבילים בה] -

הרי זה מונה נזירות הרבה כמנין הילקטי קיץ, וכמנין שבילי שמיטה.

הרי שלדעת רבי יהודה אף שלא אמר "הרי עלי נזירות" אינו מונה נזירות אחת ארוכה, כרבי, אלא כמה נזירויות כחכמים; והאיך אתה אומר שרבי יהודה סבר לה כרבי!?

ומשנינן: האומר "מנין" שאני, שאף אם לא אמר "הרי עלי נזירות", הרי זה מונה נזירויות הרבה, כמנין אותו דבר שדיבר עליו.

ואכתי מקשינן: ומי שאני ליה לרבי "מנין"?

וכי רבי - שלדעתך רבי יהודה סובר כמותו - מחלק בין האומר מנין למי שאינו אומר מנין, וכאשר אתה אומר לדעת רבי יהודה!?

והתניא בברייתא, שלדעת רבי אף כשאמר "מנין" אין דבריו מתפרשים להרבה נזירויות, כל שלא אמר "הרי עלי נזירות":

דתניא: האומר: "הריני נזיר כמנין ימות החמה", הרי זה מונה נזירות הרבה כמנין ימות החמה [שנת חמה] דהיינו שס"ה יום.

ואם אמר: "הריני נזיר כמנין ימי הלבנה", מונה נזירויות כמנין ימי הלבנה [שנת לבנה], דהיינו שנ"ד יום.

רבי אומר: הרי זה נוהג נזירות שנה אחת בלבד - חמה או לבנה, כפי שאמר. עד שיאמר: "נזירות עלי כמנין ימות החמה, וכמנין ימות הלבנה", כי אז אף לרבי נוהג הוא הרבה נזירויות.

הרי שלרבי, אף כשאמר "מנין" אינו נוהג אלא נזירות אחת ארוכה, כיון שלא אמר "נזירות עלי כמנין", ואיך אמרת שרבי יהודה כרבי סבירא ליה!?

ומשנינן: רבי יהודה, סבר לה כוותיה דרבי בחדא, ופליג עליה דרבי בחדא.

סבר לה כוותיה דרבי בחדא, בכך שנזירות אחת קביל עליה אם לא אמר "הרי עלי נזירות", ולא אמר "מנין".

ופליג עליה דרבי בחדא, דאילו רבי יהודה שני ליה בין אמר "מנין" ללא אמר מנין, כי כשאמר "מנין", מודה הוא לחכמים שהרבה נזירות קיבל עליו.

ואילו רבי לא שני ליה "מנין", ובין כך ובין כך, כל שלא אמר "נזירות עלי", אינו נוהג אלא אחת.

תנו רבנן [היא הברייתא שהובאה לעיל ז א]:

האומר: "הריני נזיר כל ימי חיי", שאין זו קיצבה היות ואינו יודע כמה ימי שני חייו, או שאמר "הריני נזיר עולם", הרי זה נזיר עולם.

ואם קצב את זמן נזירותו, אפילו אם אמר: "הריני נזיר מאה שנה", אפילו אמר "אלף שנים", אין זה נזיר עולם שיכול להקל שערו מזמן לזמן, אלא נזיר לעולם, שאינו מיקל ראשו לעולם.

תנו רבנן: האומר: "הריני נזיר ואחת", הרי זה מונה שתים.

ואם אמר "הריני נזיר ואחת, ועוד" הרי זה מונה שלש נזירויות.

הוסיף ואמר "הריני נזיר ואחת, ועוד, ושוב", הרי זה מונה ארבע נזירויות.

ומקשינן: פשיטא!?

ומשנינן: "ושוב" איצטריכא ליה.

כי מהו דתימא "ושוב" אין פירושו עוד נזירות אחת, אלא שינהג נזירות שוב כי כולהו, כמספר הנזירויות שכבר קיבל, והויא ליה שית נזירויות. דהיינו, שלש קודם שאמר "ושוב", ושלש נוספות על ידי שאמר "ושוב", הרי כאן שש.

קא משמע לן דלא, שאין "ושוב" מוסיף אלא רק נזירות אחת.

תנו רבנן: האומר "הריני נזיר" -

סומכוס אומר: אם אמר "הריני נזיר הן" [שהוא "אחת" בלשון יון] הרי הוא נוהג נזירות אחת.

"הריני נזיר דיגון" [שתים בלשון יון], נוהג שתים.

הריני נזיר טריגון" נוהג שלש, שכך הוא משמעה של מילה זאת בלשון יון.

"טטרגון" [ארבע] - נוהג ארבע.

"פונטיגון [חמש] - חמש.

ומביאה הגמרא ברייתא בענין נגעי בתים, שגם בה מופיעים מספרים אלו:

תנו רבנן: בית שהוא עגול ללא זויות, או שהיה בית דיגון [בעל שתי זויות בלבד], או טריגון [משולש], או פונטיגון [מחומש], אינו מטמא בנגעים [נגעי בתים].

ורק בית שהוא טטרגון [בית סתם, שהוא בן ארבע קירות וארבע זויות] מטמא בנגעים.

מאי טעמא?

כי למטה, בפרשת נגעים, הוא אומר "קיר קירות", ולמעלה באותה פרשה הוא אומר "קיר קירות".

כלומר: פעמיים אמר הכתוב בפרשת נגעי בתים "קירות הבית" ולא "קיר הבית".

הרי כאן ארבע קירות, כדי ללמד שיהא הבית בן ארבע קירות לא פחות ולא יותר.

הדרן עלך פרק כל כינויי נזירות

הערות

^[1] משמע כי אף לפי רבי ספיקו חמור מודאו [שאם לא כן הרי פשיטא שלרבי צריך להחמיר מספק ואפילו לרבי יהודה], אף שבין מספק ובין אם היה ודאי שנתכוין לנזירות אחת ארוכה, אינו יכול לגלח לעולם. וביאר החזון איש [קלח ד ד"ה ויש], שבספק אם ייטמא לא יוכל להביא אשמו כי שמא אינו נזיר, ואף שאינו מפסיד כלום, כי בלאו הכי נזירות ארוכה צריך הוא לנהוג, מכל מקום אין רצונו לחסר מצוה [והביא כעין זה מתוספות נדרים יט ב, ראה שם].

^[2] יש שפירשו את סברת הגמרא מדין "חזקה דמעיקרא", והיינו, כי מאחר שודאי נוהג הוא בנזיר, ויש לך ספק אם יצא מידי נזירותו "העמד נזיר על חזקתו", שלא יצא מידי נזירות. ואולם כל זה אינו אלא לפי דעת רבי, שאנו מסתפקים שמא לא יצא מידי נזירותו. אבל לפי דעת חכמים שודאי הוא שאינו עומד בנזירותו הקודמת, אלא ספק הוא שמא נתחדש עליו נזירות חדשה, לזה אין מועיל מה שהיה עומד עד עתה בנזירותו [וברש"ש דימה זה לדין "אין מחזיקין מאיסור לאיסור"]. כך פירש השיטה מקובצת בשם רבינו עזריאל, וכן כתב הרש"ש, וכן הביא ב"ארזי הלבנון" אות קסה בשם תשובות בית דוד סימן כד. אבל בחזון איש [קלז ד] כתב שלא שייך כאן חזקה, כי אין חזקה ראשונה מכרעת שיהא נזיר לעולם, שלא מצינו חזקה כי האי גוונא. ובביאור הענין כתב החזון איש באופן אחר, והאריך בזה, ראה שם.

^[3] לשון התוספות הוא: "היינו טעמא, דכיון דהשלים מת, כלומר נראה נופל בו לשון השלמה שהרבה נזירות שחייבוהו חכמים כיון שהשלים אותם מת. אלא אי אמרת חדא נזירות ארוך קביל עליה, מי הויא השלמה כלל, פירוש: מי שייך ביה לשון השלמה כלל". וכוונת דבריהם נראה כפי שנתבאר בפנים, וראה "ארזי הלבנון" אות קסח.

^[4] "קיץ" לשון קציעות הוא.

^[5] ראה מה שכתב ר' עזריאל בשיטה מקובצת, אם הכוונה על אותם שבשדה שלו, וכן לענין שבילי שמיטה, ראה שם.

פרק שני - הריני נזיר

ר' יהודה סבר לה [סבור] הוא כשיטת רבי. דתנן [שכן שנינו במשנתנו], רבי אומר: הנודר "הריני נזיר כשער ראשי" — אין זה מגלח אחת לשלשים יום אלא אנו רואים זאת כקבלת נזירות ארוכה אחת, ואיזהו שמגלח אחת לשלשים יום — האומר "הרי עלי נזירות כשער ראשי" ו"כעפר הארץ" ו"כחול הים", שפירש שמקבל עליו נזירויות רבות. ומאחר שר' יהודה סבור כרבי נמצא שאף באומר "הריני נזיר מלוא קופה" סובר ר' יהודה שאין לו תקנה, כיון שקיבל עליו נזירות אחת ארוכה.

ושואלים: ור' יהודה מי סבר לה [האם סבור הוא] כשיטת רבי? והתנן [והרי שנינו במשנה]: הריני נזיר כמנין ימות החמה וכו' מונה נזירויות כמנין ימות החמה. ועל כך אמר ר' יהודה: מעשה היה, וכיון שהשלים — מת.

ומעתה אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] שנזירות (נזירויות) רבות קא [הוא] מקבל עליה [עליו] היינו טעמא [זהו הטעם] ההסבר למה שאמר, שכיון שהשלים שלוש מאות שישים וחמש נזירויות של חודש — מת. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שלדעת ר' יהודה חדא נזירות [נזירות אחת] קבל עילויה [עליו] ואינו סבור כדעת סתם משנה — מי הוי [האם היא] השלמה כלל? כלומר, לא היה משתמש בלשון "שהשלים" לדבר שאינו כדעתו כלל.

ועוד: מי סבר לה [האם ר' יהודה סבור הוא] כשיטת רבי? והא תניא [והרי שנינו בברייתא], ר' יהודה אומר: האומר "הריני נזיר מנין הילקטי קיץ" (כמנין תילי התאנים המונחות לייבוש), או מנין שבלי שמיטה — הרי הוא מונה נזירות רבות כמנין הילקטי קיץ וכמנין שבלי שמיטה, הרי שר' יהודה אינו סבור שמקבל על עצמו נזירות אחת ארוכה!

ודוחים: מכאן אין ראיה שר' יהודה אינו סובר כרבי, שכן "מנין" שאני [שונה]. כי כאשר פירש ואמר "מנין", מובן מדבריו שקיבל על עצמו מספר רב של נזירויות, ואף רבי סובר שאם אמר במפורש "מנין", לא ינהוג נזירות אחת ארוכה.

ושואלים: ומי שאני ליה [והאם שונה לו] לרבי הדין כשאומר בעת נזירותו במפורש מנין שהדבר נחשב לו כנודר נזירויות חלוקות? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: האומר "הריני נזיר כמנין ימות החמה" — מונה נזירות כמנין ימות החמה. האומר "כימי הלבנה" — מונה מספר נזירויות כמנין ימי הלבנה. רבי אומר: עד שיאמר "נזירות עלי כמנין ימות החמה וכמנין ימות הלבנה" ואם לא אמר כן — מפרשים שכוונתו היתה לנזירות אחת ארוכה אף שנקט לשון "מנין"!

ומשיבים: ר' יהודה סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא [סבור הוא כמותו באחת וחולק עליו באחת]. ומפרטים: סבר לה כותיה בחדא [סבור הוא כמותו באחת] — שנזירות ארוכה קביל עילויה [קיבל עליו] אם אמר "הריני נזיר כשער ראשי", שיהיו ימיה כשיער ראשו, ומשום כך אינו יכול להסתלק ממנה. ופליג עליה בחדא [וחולק עליו באחת] — שאילו ר' יהודה שני ליה [שונה לו] מונה, שאם פירש "מנין" רואים זאת כקבלת מנין נזירויות מסויים, ורבי לא שני ליה [שונה לו] מונה, עד שיפרש שהוא מקבל נזירויות נבדלות.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: האומר "הריני נזיר כל ימי חיי", או "הריני נזיר עולם" — הרי זה נזיר עולם, ונוהג כאבשלום שמיקל שערו בתער ומגלח בסוף כל שנה. המקבל עליו נזירות לפרק זמן קצוב, אפילו "מאה שנה" אפילו "אלף שנים" — אין זה נזיר עולם, אלא בפועל הריהו נזיר נזירות אחת הנמשכת לעולם.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: האומר "הריני נזיר ואחת" — הרי זה מונה שתים (שתי נזירויות), שנדר תחילה להיות נזיר, וחזר ואמר שמקבל עוד נזירות אחת. האומר: "הריני נזיר ואחת ועוד" — מונה שלש נזירויות. ואם מוסיף על כך "ושוב" — מונה ארבע. ותוהים: פשיטא [פשוט] שכן הוא בהלכה אחרונה זו ("ושוב"), ולשם מה לומר לנו את הדבר? ומשיבים: יש חידוש בכך, שכן מהו דתימא [שתאמר] "ושוב" כוונתו כי כולהו [כמו כל אלה] שמנה קודם, והויא ליה שית [והרי הן שש] נזירויות, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלא.

ובענין דומה בלשונות של קבלת נזירות תנו רבנן [שנו חכמים]: האומר "הריני נזיר" והוסיף מספר בשפה אחרת, סומכוס אומר: אמר "הריני נזיר הן" שהוא ביוונית אחת — קיבל עליו נזירות אחת, האומר "דיגון" (שתי צלעות) — קיבל עליו שתים, "טריגון" (משולש) — קיבל עליו שלש, "טטרגון" (מרובע) — קיבל עליו ארבע, "פונטיגון" (מחומש) — קיבל עליו חמש. כיון שהזכרנו את המילים הללו, מביאים ברייתא אחרת המזכירה אותן.

תנו רבנן [שנו חכמים]: בית עגול, בית דיגון (בעל שתי צלעות) ובית טריגון (משולש) ופונטיגון (בעל חמש צלעות) — אינו מטמא בנגעים, טטרגון (מרובע) — מטמא בנגעים. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? למטה הוא אומר לא "קיר" אלא "קירת" ("והנה פשה הנגע בקירות הבית". ויקרא יד, לט) וכיון שהשתמש כאן בלשון רבים, אף שאין צורך בכך — הרי שנים, ולמעלה (מקודם) הוא אומר "קיר" "קירת" ("והנה הנגע בקירות הבית". ויקרא יד, לז) — הרי כאן ארבע

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The Gemara answers: This is not possible, as Rabbi Yehuda holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as we learned in the mishna (8a) with regard to one who vows: I am hereby a nazirite like the hair of my head, Rabbi Yehuda HaNasi says: This nazirite does not shave his hair once every thirty days, as he is considered to have accepted one long term of naziriteship. And who is the nazirite who has accepted distinct terms of naziriteship and therefore shaves his hair once every thirty days? One who says: It is incumbent upon me to observe naziriteships like the hair of my head, or: Like the dust of the earth, or: Like the sand of the sea. Since Rabbi Yehuda agrees with Rabbi Yehuda HaNasi, he holds that one who uses a formulation similar to that used in the first case in the mishna and says: I am hereby a nazirite according to the capacity of the basket, has accepted one long term of naziriteship.

The Gemara asks: And does Rabbi Yehuda hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? But didn’t we learn in the mishna that if one says: I am hereby a nazirite in accordance with the number of days in a solar year, he counts 365 consecutive naziriteships, in accordance with the number of days in a solar year. Rabbi Yehuda said: There was an incident where someone took this vow and observed 365 consecutive terms of naziriteship. Once he completed all these terms of naziriteship, he died.

The Gemara explains its question: Granted, if you say that he accepts upon himself many naziriteships, that is the reason for his statement that once he completed all these terms of naziriteship he died. However, if you say that Rabbi Yehuda does not agree with the unattributed opinion of the mishna and holds that he accepted upon himself one term of naziriteship lasting 365 days, is there completion here at all? Rabbi Yehuda would not have used this terminology in reference to the mishna’s previous statement if he himself holds that the individual accepted only one term of naziriteship.

And furthermore, does Rabbi Yehuda hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: If one says: I am hereby a nazirite like the number of piles [helketei] of figs [kayitz] left to dry, or: Like the number of sheaves of the Sabbatical Year, he must count as many naziriteships as the number of piles of figs or as the number of sheaves of the Sabbatical Year? This proves that Rabbi Yehuda does not hold that the individual accepts only one long term of naziriteship.

The Gemara responds: This does not prove that Rabbi Yehuda does not agree with Rabbi Yehuda HaNasi, since one who specifies: Like the number, is different, as even Rabbi Yehuda HaNasi would agree that he is referring to distinct terms of naziriteship rather than one long term of naziriteship.

The Gemara asks: And is the case of one who says: Like the number, different according to Rabbi Yehuda HaNasi? But isn’t it taught in a baraita that if one says: I am hereby a nazirite like the number of days in a solar year, he counts naziriteships corresponding to the number of days in a solar year. If one says: Like the days in a lunar year, i.e., a year comprised of twelve lunar months, he counts terms of naziriteship corresponding to the days in a lunar year. Rabbi Yehuda HaNasi says: He is assumed to have accepted one term of naziriteship until he says: It is incumbent upon me to observe naziriteships like the number of days in a solar year, or: Like the number of days in a lunar year. This demonstrates that if one did not explicitly use the plural term naziriteships, he is assumed to have accepted a single term of naziriteship even if he said: Like the number.

The Gemara answers: Rabbi Yehuda holds in accordance with Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion in one case and disagrees with him in one case. He holds in accordance with his opinion in one case, as follows: If one says: I am hereby a nazirite like the hairs of my head, he has accepted upon himself one term of naziriteship for as many days as the number of hairs on his head. And he disagrees with him in one case, as according to Rabbi Yehuda, the case of one who counts is different from the previous case, and so one who states: Like the number of hairs of my head, is considered to have accepted many distinct terms of naziriteship. However, according to Rabbi Yehuda HaNasi, one who counts is not different. He is assumed to have accepted a single term of naziriteship unless he explicitly uses the plural term naziriteships.

§ The Sages taught: If one says: I am hereby a nazirite all the days of my life, or: I am hereby a permanent nazirite, he is a permanent nazirite and he trims his hair on a yearly basis like Absalom. However, in the case of one who accepts upon himself naziriteship for a fixed amount of time, even if he says: One hundred years or even: One thousand years, he is not the specific type of nazirite known as a permanent nazirite. Rather, he is a regular nazirite forever, and he may never cut his hair.

§ The Sages taught in a baraita: If one said: I am hereby a nazirite and one, he counts two terms of naziriteship, since he first took a nazirite vow and then accepted an additional term of naziriteship. If one said: I am hereby a nazirite and one and more, he counts three terms of naziriteship. If he added to that statement: And again, he counts four. The Gemara asks: Isn’t this last halakha obvious? The Gemara answers: It is necessary to teach this halakha. Lest you say that the words and again are referring to terms of naziriteship equal in number to all the terms he has already accepted, and he has therefore accepted six terms of naziriteship altogether, the baraita therefore teaches us that this is not the correct interpretation of his statement.

The Sages taught in a baraita: If one said: I am hereby a nazirite, Sumakhos says: If he then added the word hen, which means one in Greek, he has accepted one term of naziriteship. If one said: Digon, which means two sides in Hebraicized Greek, he must observe two terms of naziriteship. If one said: Trigon, which means triangle in Hebraicized Greek, then he has accepted three terms of naziriteship. If he said: Tetragon, quadrilateral in Hebraicized Greek, then he has accepted four terms, and if he said: Puntigon, pentagon in Hebraicized Greek, then he has accepted five terms of naziriteship.

The Gemara cites another baraita dealing with these same expressions: The Sages taught: A round house, a two-sided house, a triangle-shaped house, and a pentagon-shaped house cannot become impure with leprosy, whereas a house shaped like a quadrilateral can become impure with leprosy. What is the reason for this? In the verse below it states, when referring to a wall, the plural term walls: “And, behold, if the plague has spread in the walls of the house” (Leviticus 14:39). Additionally, in the verse above it states, when referring to a wall, the plural term walls: “And behold, if the plague be in the walls of the house” (Leviticus 14:37). These plural terms are unnecessary, and it is therefore understood that there are four walls mentioned here in order to indicate that a house can become impure through leprosy only if it has four sides.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אלא אי אמרת חדא נזירות קא מקבל עלה מאי כיון שהתחיל מת ה״ג וה״פ אי אמרת חדא נזירות קבל עלוי׳ כמנין ימות החמה דהיינו שיהא נזיר שס״ה ימים מה רבותא היא זו שהי׳ נזיר שנה אחת שהוצרך לומר כיון שהוצרך מת:

אי אמרת בשלמא נזיריות קביל עילויה היינו טעמא דכיון דהשלים מת. כלומר ניחא דמייתי מילתיה דר' יהודה על מילתיה דרבנן דהשלמה דידיה כהשלמה דרבנן. אלא אי אמרת חדא נזירות קביל עילויה מי הוי השלמה דידיה כהשלמה דרבנן. ותו אי אמרת דמילתא באפי נפשה קאמר ולא הוי השלמה דידיה כהשלמה דרבנן אם כן הוי מעשה לסתור. דבכל אתר דמייתי מעשה לסייועי מייתי ולא לסתור. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכן כתב בתוספותיו וז"ל: אי אמרת בשלמא בנזירות קביל עליה ואף על פי שלא פירש כאילו פירש נזירות דמי. היינו טעמא דכיון שהשלים מת כלומר ניחא טפי הא דאמר כיון שהשלים שס"ה נזיריות מת. אלא אי אמרת חדא נזירותא אריכתא של שס"ה ימים קביל עליה ופליג אתנא קמא. מי הוי השלמה כלל דתנא קמא דכי אמר ר' יהודה מעשה באחד וכיון שהשלים מת משמע דקאמר כיון שהשלים נזירות דקאמר תנא קמא מת דאם לא כן הויא מעשה לסתור עד כאן. וזה כפירוש שני דתוספות. ובשיטה כתוב וז"ל: אי אמרת בשלמא נזירות דשלשים יום קביל עליה היינו טעמא דכיון שהשלים מת. אלא אי אמרת חדא נזירות ארוכה כמנין ימות החמה קביל עליה מי הוי ליה השלמה כלל. יש מפרשים דבחד נזירות לא שייך השלמה כלל אלא בנזיריות הרבה שייך לומר שהושלמו. עד כאן. וזה כפירוש ראשון דתוספות.

כמנין הלקטי קיץ. שבין הקציעות כשמייבשין בשדות לילך בין השורות כמו ההיא דמי שהחשיך הלקטי קטנה. וכן פירש שם הקונטרס שביל. ור"ח פירש כמין תל המתלקט והוא כמו קיר חיצון בין הבתים. והכא נמי תילים של קציעות והן השורות.

אשבלי שמיטה. שפורצין גדר שדותיהן וגנותיהן בשמיטה כדי שיכנס שם כל מי שירצה.

מונה נזירות כמנין הלקט. ובתוספתא תני עלה הרי זה נזיר עולם ומגלח לשלשים יום. ואיירי כגון שאמר כמנין הלקטי קיץ ושבילי שבכל יום. דאי על שלו לבד קאמר אית ליה קיצותא ונזירות אריכתא הוי כדלעיל. מיהו יש לתרץ דמנין שאני כדמתרץ במשנה. אי נמי מסקנא דשמעתא כרבה דלא חשיב קיצותא לרבנן אלף ממש ק' שנים או אלף שנה דלא תיקשי לברייתא דמייתינא לעיל. הר' עזריאל ז"ל:

ושלש מחלוקות בדבר. לרבנן בין אמר במנין בין לא אמר במנין נזיריות קביל עליה היכא דלית ליה קיצותא. ולר' יהודה שני ליה בין מונה ובין לא מונה. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וז"ל שיטה: והשתא שלש מחלוקות בדבר. רבנן סברי דאפילו לא אמר מנין כיון דלית ביה קיצותא כגון כשער ראשי מונה נזיריות. אי נמי היכא דאמר מנין אף על גב דאית ביה קיצותא מונה נזיריות כמנין ימות החמה. ור' יהודה סבר דהיכא דאמר מנין אף על גב דאית ביה קיצותא מונה נזיריות. אבל היכא דלא אמר מנין אף על גב דלית ביה קיצותא אינו מונה נזירויות אלא חדא נזירות אריכא. ורבי סבר דלעולם אינו מונה נזיריות אלא היכא שפירש נזיריות. עד כאן:

הריני נזיר ואחת מונה שתים כו'. אחת ועוד מונה שלש. אחת ועוד ושוב מונה ארבע. ומגלח בכל שלושים ומביא קרבן.

מהו דתימא ושוב כי כולהו. נראה לי דהוא הדין דהוה מצי למימר מהו דתימא ועוד כי כולהו ומונה ארבע. אלא אבתראה נקט.

קיר קירות. הוה מצי למכתב קיר וכתיב קירות: והנה הנגע בקירות והנה פשה הנגע בקירות. ומראיהן שפל מן הקיר לא דריש דלגופיה איצטריך. ואם תאמר והא דרשינן מקירות איזה קיר שהוא כקירות הוי אומר זה קרן זויות. וי"ל דאי לא אתא אלא לדרשא דהכא ליכתוב ארבע פעמים קיר ומדכתב קירות דרשינן מניה איזהו קיר שהוא כקירות. וליכא למימר דכולה להך דרשא איצטריך דאם כן בחד קירות סגי. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
וגבי סוכה דמכשרינן עגולה כדאמרינן בסוכה העשויה ככבשן אף על גב דדרשינן בסכות בסכות הרי כאן ארבע למאן דדריש אם למקרא. לא דמי לקירות דהכא דלשון סוכה הוי סכך ומיתורא דרשינן באם אינו ענין הלכך אפילו עיגול מהני. מנמוקי הר' עזריאל ז"ל:
סליק פרק כל כנויי נזירות פרק הריני נזיר

דרבי יהודה סבר לה כרבי. דאמר במתני' כי אמר הריני נזיר כשער ראשי אין זה מגלח אחת לשלשים יום משום דנזירות אריכתא קביל עילויה ולעולם אין לו תקנה שהרי שערות ראשו מרובין משני חייו ה''נ הריני נזיר מלא הקופה נזירות אריכתא קביל עילויה ואינו מגלח ומביא קרבן בסוף כל שלשים וכיון דההוא חד נזירות משיך כמלא הקופה לא מצית אמרת דליחזייה כאילו היא מלאה קישואים ולכי משלים נזירות כמנין קישואים שיכולין ליכנס לתוכה לייתי קרבן דהואיל ועייל נפשיה לנזירות ואיכא למימר דחדא נזירות אריכתא כמנין חרדל קיבל עליו לא מייתי קרבן מספיקא דדלמא פגע לאיתויי חולין לעזרה והלכך לרבי יהודה נמי לא מצי לסלוקי נפשיה מנזירות דלייתי קרבן ומש''ה לית ליה תקנתא: ומי סבר לה ר' יהודה כרבי והתניא הריני נזיר כמנין ימות החמה מונה נזירות כמנין ימות החמה. שיהא מונה שס''ה נזירות של שלשים ונמצא שיהא נוהג נזירות שלשים שנה: אמר רבי יהודה מעשה: באחד שאמר הריני נזיר כמנין ימות החמה וכיון שהשלים נזירותו לסוף שלשים שנה מיד מת אי אמרת בשלמא נזירות של שלשים קיבל עליו כמנין ימות החמה משכחת לה דכיון שהשלים מת: אלא אי אמרת דחדא נזירות של שס''ה קיבל עליו וכל חדא וחדא תהוי שס''ה ימים וצריך דיהוי נזיר שס''ה פעמים שס''ה ימים כמנין ימות החמה וכדברי רבי דאמר דאין זה נזיר שיהא מגלח בסוף שלשים אלא כל שס''ה ימים יהא נוהג נזירותו: מי הוי . השלמה כלל. בשני דרבי יהודה מי הוי איניש דחיי כולי האי כשס''ה ימים [שס''ה פעמים] שצריך לנהוג נזירות בעצמו אלא מדקאמר ר' יהודה כיון שהשלים מת ש''מ לא ס''ל כר'. לישנא אחרינא והתניא הריני נזיר כמנין ימות החמה כלו' כל זמן שהחמה זורחת דהיינו עד סוף העולם: מונה נזירות כמנין ימות החמה. כלומר כל ימיו יהא מונה נזירות של ל' ומגלח ומביא קרבן וא''ר יהודה מעשה באחד שהזיר בכך וכיון שהשלים מת אי אמרת בשלמא נזירות של שלשים קיבל עליו היינו דקאמר כיון שהשלים מת דכל קרבן וקרבן דמייתי לסוף תגלחת חשיבי ליה כמשלים אלא אי אמרת דחדא נזירות קיבל עילויה עד ימות עולם ואסור לגלח כל ימיו מאי השלמה איכא הכא הא אכתי אילו הוה קיים הוה מיבעי ליה למיקם בנזירות ועוד מי סבר לה כרבי: והתניא בהדיא רבי יהודה אומר הריני נזיר כמנין הילקטי קיץ. כמנין שבילים שעושים קייצי תאנים בין הקציעות כדי שיהו מהלכים בינתיים ולא יהו נדרכים ברגל: וכמנין שבלי שמיטה. דבשנת השמיטה אין השדות נזרעות ומניחין בהן שבלים של אשתקד ולפי שהן מועטין ונוח למנותן קאמר הכי ואית דגרסי כמנין שבילי שמיטה שהשדות הפקר וכל העם עושה שבילים בתוכו ואין בעל השדה מעכב על ידו: מונה נזירות כמנין הילקטי קיץ ושבילי שמיטה. ויהא מגלח כל ל' ול' למנין הילקטי קיץ אע''ג דלא אמר נזירות עלי אלמא לית ליה לרבי יהודה הא דרבי דאי לרבי אי הוי התם מאה לקיטי קיץ צריך להיות מונה נזירות אריכא מאה פעמים מאה יום או נזירות אריכא מאה יום: מנין שאני. דהיכא דאמר כמנין ימות החמה או כמנין הילקטי קיץ אפילו רבי מודה דנזירות קביל עליה ומגלח אחת לשלשים והיינו נמי דקאמר רבי יהודה לעיל כיון שהשלים מת אבל גבי קופה דנזירות אריכא קביל עליה אפילו רבי יהודה מודה דספק נזירות להחמיר וכדפרישנא: רבי אומר עד שיאמר נזירות עלי כמנין ימות החמה. לא יהא מגלח אחת לשלשים הא לא אמר נזירות אלא הריני נזיר כמנין ימות החמה חדא נזירות הוא קביל עליה כמנין ימות החמה עד עולם כדלעיל או לאידך לישנא שס''ה פעמים שס''ה ימים: שני ליה מונה. דמנין שני ליה והוי כמ''ד נזירות עלי: אפילו מאה שנה אין זה נזיר עולם אלא זה נזיר לעולם. דחדא נזירות אריכתא הוא דהויא משום דאית ליה קיצותא כדאמרינן לעיל: הריני נזיר ואחת מונה שתים. כי אמר ואחת כמאן דאמר ונזירות אחרת דמי: האומר הריני נזיר ואחת ועוד. מונה שלש נזירות אמר הריני נזיר ואחת ועוד ושוב מונה ארבע: מהו דתימא. הא האי דקאמר ושוב משמע כאילו אמר ושוב ליהוי עלי נזירות כי הנך דאמרינן והויין להו שית קמשמע לן: סומכוס אומר. הריני נזיר הן חייב בנזירות אחת ואם אמר הריני נזיר דיגון מונה ב' טריגון מונה ג' טטרגון מונה ד' פונטיגון מונה ה' שכן מונין בלשון יון ואשמועינן דבכל לשון יכול אדם לקבל עליו נזירות: בית עגול. שאין לו זויות או בית דיגון שאין לו אלא שתי זויות או טריגון שאין לו אלא שלשה או פונטיגון שיש לו חמש זויות אין מטמא בנגעים טטרגון שיש לו ארבע זויות מטמא: מ''ט למטה הוא אומר קירות. ואם פשה הנגע בקירות הבית: ולמעלה הוא אומר. והנה הנגע בקירות הבית מדהוה ליה למיכתב בתרוייהו קיר דמשמע חד וכתב קירות דמשמע תרי אלמא ד' בעינן כדמדכר להו בלישנא דקרא ומראיהן שפל מן הקיר לא קא חשיב אלא הני דכתיב בהו לישני יתירי קחשיב:

הדרן עלך כל כנויי

ורבי יהודה מי סבר ליה כרבי. דהאומר חרדל והתנן הריני נזיר (מן החרצן) כמנין וכו' אמר רבי יהודה מעשה וכו' אי אמרת בשלמא נזירות הרבה קביל עליה. דכיון שהשלים מת כלומר נראה נופל בו לשון השלמה שהרבה נזירות שחייבוהו חכמים כיון שהשלים אותם מת אלא אי אמרת חדא נזירות ארוך קביל עליה מי הויא השלמה כלל פי' מי שייך ביה לשון השלמה כלל והרי הוא נזיר נזירות אחת שלא יגלח כמנין ימות החמה ואין שייך בו לשון השלמה כלל (אלא מאי) לרבי יהודה נזירות הרבה קביל עליה היינו טעמא מכיון שהשלים מת [שאחר] שלשים יום מת כמו מילתא דת''ק דאמר מונה מנין נזירות כמנין ימות החמה אלא אי אמרת חדא נזירות מי הויא השלמה דידיה [כהשלמה דת''ק] ואם כן הוא מעשה לסתור ומדמייתי ר' יהודה בתר מילתא דת''ק ומעשה וכו' מכלל דמייתי ראיה למילתיה דת''ק כמו שכתבתי. (הגה''ה): מנין הילקטי. כשמייבשין התאנים עושין תילין תילין מתאנים ליבש עד אין מספר ומנין שבילי שמיטה וכן בשמיטה אין השדות זרועות ומרבין בהן שבילים: מונה נזירות מנין הילקטי קיץ. אלמא נזירות הרבה קביל עלויה לר' יהודה ומשני מנין שאני פי' ודאי כי אמר מנין נזירות קביל עליה אבל כי אמר כחרדל או כהילקטי ולא הזכיר מנין חד נזירות ארוך קביל עליה כרבי: ומי שאני לרבי מנין. היה סובר כיון דר' יהודה כרבי סבר ליה ושני ליה בין אמר מנין בין לא אמר מנין ה''נ שני ליה לרבי ומש''ה פריך רבי אומר עד שיאמר נזירות עלי כמנין ימות החמה אלמא דלשון כמנין בלא נזירות לא משמע לרבי אלא חד נזירות ארוך ומשני ר' יהודה סבר לה כוותיה בחדא דחד נזירות קביל עליה כי אמר חרדל ופליג בחדא דר' יהודה שני ליה מנין ורבי לא שני ליה מנין: הרי זה נזיר. כאבשלום ומיקל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כו' וכדפירשנו לעיל: אמר מאה שנה או אלף שנה נזיר לעולם ואינו מגלח ואינו מיקל עד יום מותו: נזיר ואחת מונה שתי נזירות. לפי שהוסיף לומר ואחת ועוד מוסיף ומונה שלשה כשאמר נזיר ואחת ועוד ושוב [ארבע] ומקשה פשיטא מהו דתימא ושוב כי כולהו ומני שית קמ''ל דלא: [הריני] נזיר סומכוס אומר הן אחת. פי' אם אמר הן הוא אחת כדאמרן בעלמא (שבת דף לא:) שכן בלשון יוני אחת קורין הינ''א: דיגון שתים. בלשון יון טריגון שלש טטרגון ד' פונטיגון ה' כמו בלשון יון: בית עגול. דהואיל ואין לו ד' זויות אין מטמא בנגעים כדמסיק מקיר קירות והיינו טעמא דכולהו:

הדרן עלך כל כנויי

נזיר ח ע"ב - טקסט הדף

דף ח - ב

הדרן עלך פרק כל כינויי נזירות

הערות

פרק שני - הריני נזיר

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד