נזיר י ע"א

דף י - א

אלא [אבל] כי אמר "מן השעורין" הייתי אומר: ודאי דלא נתכוין לחזור בו, אלא הכי קאמר: אי קדשה [אם יכולה מנחת השעורין שאביא להתקדש] כמנחת העומר  או כמנחת סוטה הבאות מן השעורים - תקדוש אף זו שאביא, כלומר: הריני מתחייב להביא מנחת שעורין שהרי תקדוש לכשאביאנה -

ואי לא - שאין יכולה המנחה שאביא להתקדש כמנחת נדבה - לא אביא מנחה כלל.

קא משמע לן משנתנו, דאף כשאמר מן השעורין לא התנה את קבלתו בכך, אלא שנתכוין לחזור בו, ולפיכך מייתי [מביא הוא] מנחה מן החיטים, שהרי אינו יכול לחזור בו, וכבית שמאי שהם אומרים: אין שאלה וחזרה בהקדש.

מתניתין:

מי שאמר: "אמרה פרה זו [הרבוצה לפניו]: הריני נזירה אם עומדת אני".

וכן מי שאמר: "אמרה ^[1] הדלת הזו [הנעולה בפניו]: הריני נזירה אם נפתחת אני".

בשני אופנים אלו: בית שמאי אומרים הרי זה נזיר, ובית הלל אומרים אינו נזיר.

אמר רבי יהודה לחלוק על תנא קמא: אף כשאמרו בית שמאי שנדרו נדר, לא אמרו שנזיר הוא, אלא: באומר [כלומר: נעשה זה כאומר] הרי פרה זו עלי קרבן אם ^[2] עומדת היא, ונדור הוא מן הפרה ואינו נזיר.

והמשנה כולה תתבאר בגמרא.

גמרא:

שנינו במשנה: אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני:

ומתמהינן: פרה מי קא מישתעיא [וכי דרך פרה לדבר כבני אדם]? ^[3]

אמר [פירש] רמי בר חמא: אכן אין כאן דיבור של הפרה או הדלת אלא מחשבה כביכול, ^[4] והכא במאי עסקינן: כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו בכח, באופן שנראה שאינה יכולה לעמוד מאליה: ואמר: "כסבורה פרה זו שהיא אינה עומדת, ונודרת ואומרת: הריני נזירה אם אעמוד" -

והרי הוא כאומר: ^[5] הריני נזיר מבשרה אם עמדה מאליה ^[6] ואכן - עמדה מאליה, ונתקיים התנאי.

וכגון שהיתה הדלת נעולה בפניו, ואמר: "כסבורה הדלת הזו שאינה נפתחת, ונודרת ואומרת: הריני נזירה אם אפתח" -

והרי הוא כאומר: "הריני נזיר מקרשיה של הדלת אם תיפתח מאליה", ואכן נפתחה הדלת מאליה, ונתקיים התנאי.

ומשום שאף כי לא אמר על עצמו "הריני נזיר", אלא תלה את דבריו בפרה ובדלת שהם כאילו קיבלו על עצמם נזירות, בכל זאת הרי הוא נזיר, כי אם לא שבלבו לקיים את "מאמר הפרה" ו"מאמר הדלת" למה לו לספר את הדברים הללו. ^[7]

והלכו בית שמאי במשנתינו לשיטתן במשנה הקודמת, ובית הלל אף הם הלכו לשיטתן שם!

בית שמאי דאמרי לעיל: האומר "הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה" הוי נזיר, ומשום שאמירת "מן הגרוגרות" אינה אלא חרטה ממה שאמר מקודם "הריני נזיר", וסוברים בית שמאי שאין אדם נוזר ומתחרט, כשם שאין הקדש בטעות ולא שאלה וחרטה -

הכי נמי כי אמר "הריני נזיר מבשרה הוי נזיר, כי אמירת "מבשרה" אינה אלא חרטה ממה שאמר "הריני נזיר", והיות שלדעת בית שמאי אין חרטה בנזירות, הרי הוא נזיר. ^[8] ובית הלל דאמרי לעיל "מן הגרוגרות" אינו נזיר, כי יש שאלה וחרטה בנזירות, על כן אף האומר "הריני נזיר מבשרה" אומרים בית הלל: לא הוי נזיר.

ואף רבי יהודה הלך לשיטתו במשנה הקודמת, שהאומר: "הריני נזיר מן הגרוגרות", הרי הוא כאומר הרי הגרוגרות עלי כקרבן, וכן במשנתינו כשאמר "הריני נזיר מבשר הפרה", הרי הוא כאומר: הרי בשר הפרה עלי כקרבן, והרי הוא נדור ואינו נזיר.

ומקשינן לדברי רמי בר חמא המפרש את מחלוקת בית שמאי ובית הלל במשנתינו לשיטתם במשנה לעיל:

והא אמרוה בית שמאי חדא זימנא [הלא כבר אמרו בית שמאי הלכה זו פעם אחת, ולמה כפלו דבריהם]!? ^[9]

ומשנינן: אמר [תירץ] רבא [את דברי רמי בר חמא ^[10]]: הוצרך התנא להשמיענו מחלוקתם בתרתי תלת בבות הללו. ^[11]

וכן תני רבי חייא [בתוספתא שלו] פלוגתא זו של בית שמאי ובית הלל בתרתי תלת בבות: "האומר הריני נזיר מן הגרוגרות", והאומר "הריני נזיר מבשר פרה ומקרשי דלת". ^[12]

וכן אמר ^[13] רבי אושעיא: תרתי תלת.

וצריכי דברי בית שמאי ובית הלל בגרוגרות ודבילה ובבשר ובדלת:

דאי איתמר [אילו נשנו דבריהם] רק בהא דגרוגרות ודבילה, היינו אומרים:

אין טעמם של בית שמאי משום שאין אדם נוזר ומתחרט, ובאמת אפשר לו להתחרט, והתם [במשנה דלעיל] הוא דאמרי בית שמאי: הוי נזיר, כי אין שם חרטה, ובדעתו היה לומר "מן הענבים", אלא משום דמיחלפן גרוגרות ודבילה בענבים שכולם פירות הן, ^[14] לכן עלה בפיו גרוגרות במקום ענבים, ^[15] והרי הוא נזיר כיון שאמר "הריני נזיר", ואין כאן חרטה במה שאמר "מן הגרוגרות" כיון שלא נתכוון לחזור בו. ^[16]

אבל בשר בענבים יש לומר דלא מיחלף [אין דרך בני אדם להחליף ביניהם], ואם כן נמצא שמתחרט הוא מן הנזירות, ויש לומר אף לבית שמאי רשאי אדם להתחרט ואינו נזיר.

ואי איתמר [אילו נשנו דבריהם] רק בבשר, היינו אומרים:

דוקא הכא [במשנתנו] הוא דאמרי בית שמאי הוי נזיר, משום שדרך סעודת בני אדם בבישרא וחמרא כאחד ^[17] ונתחלף לו יין בבשר -

אבל גרוגרות ודבילה אימא לא מיחלפי, וחרטה יש כאן ואינו נזיר אף לבית שמאי

-

קא משמע לן.

ואי איתמר [במשנה] הני תרתי [דגרוגרות ובשר], היינו אומרים: הני הוא דקאמרי בית שמאי משום דמיחלפי, אבל דלת דלא שייך לתלות שנתחלפה לשונו, אימא מודו להו לבית הלל שהאומר "הריני נזיר מקרשי דלת" נוזר ומתחרט הוא, ואינו נזיר אף לבית שמאי -

קא משמע לן דהוי נזיר, דאין חרטה בנזירות לדעת בית שמאי.

ואי תנא פלוגתא דבית הלל על בית שמאי בדלת, היינו אומרים:

בהא [בדלת] קאמרי בית הלל דאינו נזיר, כי היות ואין לתלות שנתחלפה לשונו, ובהכרח שכוונתו היתה להתחרט, לכן אינו נזיר כי לדעת בית הלל מועילה חרטה בנזירות.

אבל בהך תרתי [גרוגרות ובשר], אימא מודו להו לבית שמאי שנזיר הוא, כי אנו תולים שאין כאן חרטה אלא שנתחלפו לו בענבים וביין, ואם כן יהא נזיר -

לפיכך קא משמע לן - בבות אלו דגרוגרות ובשר - דלא מודו בית הלל, כי אין אנו תולים שנתחלפו לו גרוגרות ובשר בענבים ויין, אלא כוונתו להתחרט מנזירותו, ולכן אינו נזיר.

אמר [הקשה] רבא לדברי רמי בר חמא, האומר, שהתנה הנודר את נזירותו בעמידת הפרה "מאליה":

מי [וכי] קתני במתניתין: אם עמדה מאליה, והרי "הריני נזירה אם עומדת אני" קתני, וזה לא משמע דוקא מאליה!? ^[18]

אלא אמר [פירש] רבא את משנתנו:

כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו בכח, וכך אמר:

"העולם סבורים שאין אדם יכול להעמידה, והרי הפרה כאילו אמרה: הריני נזירה אם עומדת אני, אבל אני אומר: אדרבה אם לא עמדה הפרה הרי עלי להביאה בקרבן נזירות", ^[19] ועמדה הפרה מאליה - ונחלקו בית שמאי ובית הלל, אם נתקיים התנאי והרי הוא נזיר, או לא, וכמו שמפרשת הגמרא לקמן, אלא שמסדר הש"ס לא הניחו לסיים דבריו, ודחה אותם מיד: ^[20]

והרי בשלמא פרה, אכן בת קרבן היא, וניתן לפרש את דברי המשנה באופן שאמר הרי עלי להביאה בקרבן נזירות, אלא דלת וכי בת קרבן נזירות היא!?

אלא אמר רבא: כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו כל כך בחוזק, שהעולם סבורים שאין אדם יכול להעמידה,

מתני' אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני אומר הדלת הזה הריני נזירה אם נפתחה אני. דדלת לשון נקבה כדכתיב הדלת תסוב על צירה. ובגמרא מפרש לכולה מתניתין ואמר כסבורה פרה זו אינה עומדת וכמו והאניה חשבה להשבר כלומר לפי עניינה אינה יכולה לעמוד. והיינו אמר אמרה פרה דמתניתין שאמר האדם סבורה פרה זו שאינה עומדת.

ואם אומר הריני נזיר מבשרה כו'. ככתוב בתוס'. ותימה וליתני הריני נזיר מבשר פרה זו. וי"ל דנקט פרה רבוצה לאשמועינן שכשהוא אומר בלשון הזה יש במשמעותו שתעמוד מאליה אבל אם העמידה אדם לא הוי נזיר לבית שמאי. ופירש ר' יוסף קלצון אמר האומר כסבורה פרה זו כו' ככתוב בתוספות. ונראה לפרש שהאדם לא קבל עליו נזירות בפירוש אלא מספר מאמר הפרה שמתוך שהיא תאיבה לעמוד ברצון תאמר הריני נזירה אם עומדת אני. ונזירות לא שייך בה אלא שתהא מופרשת ואסורה שלא יהנו ממנה. וכשהוא מספר דברים הללו הוי כאלו אמר הוא הריני נזיר מבשרה דבענין אחר למה לו לומר דברים הללו אלא שבלבו לקיים מה שהוא מספר מאמר הפרה. ומיהו תימה מאי פריך הא אמרה בית שמאי חדא זימנא הא טובא איצטריך הך דפרה לאשמעינן דהוי נזיר אף על גב דלא הזכיר נזירות. ושמא קשה לו למה הוצרכו בית הלל לחלוק כיון דהוי כעין פלוגתא דרישא. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

גמרא ופרה מי משתעי. הוא הדין דמצי למפרך מדלת. כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר כסבורה פרה זו שאינה עומדת הריני נזיר אם עומדת מאליה ועמדה מאליה. והריני נזיר מפיק ה"א כלומר נזיר ממנו אני כלומר אם עומדת אני נזיר. ולא שאמר כלשון הריני נזירה ואם כן (לאו) לא הוי דומיא דגרוגרות שקבל עליו נזירות מתחלה ובתר הכי כי אמר מן הגרוגרות בעי לאיתשולי עליה ולמיהדר ביה. אלא כך אמר הריני נזיר מבשרה או הריני נזיר ממנה אם עומדת. והלכו בית שמאי לשיטתן דכי אמר הריני נזיר כל דין נזיר קבל עליו וכי הדר אמר מבשרה בעי למהדר ולא מצי הדר. וכן גבי דלת שהיא נעולה ואמר הריני נזיר אם נפתחה אני נזיר. וקצת חדוש אשמעינן דאף על פי שתולה נזירותו בעמידת פרה או בפתיחת דלת הוי נזיר לבית שמאי ולהכי לא נקט בהדיא שאמר הריני נזיר מן הפרה ומן הדלת. הר' עזריאל ז"ל:

תרתי תלת. כלומר בטוב הוצרך לשנות בשנים ושלשה מקומות כדמפרש ואזיל. וא"ת והא רבא גופיה מפרש למתניתין בסמוך בענין אחר. יש לומר דלדבריו דרמי בר חמא קאמר. ועוד יש לומר דאליבא דר' חייא ור' אושעיא דתנו בהדיא בברייתות שלהן הריני נזיר מבשר פרה ומקרשי דלת לדידהו ודאי צריך לומר תרתי תלת וצריכי. מיהו ודאי מתניתין דלא מתנייא בהדיא הכי מפרש לה בסמוך בדין אחרת. ולפי המסקנא ניחא שפיר דמוקי רבא לפלוגייתהו כההיא דגרוגרות ואז צריך למימר תרתי ותלת. ושמא רבא לא אמר להך שינויי דבסמוך אלא התלמוד תולה ברבא משום דאותיב על שינוי דרמי בר חמא. אבל רבא עצמו לא אמר אלא הך שינוייא בתרא דהריני נזיר מבשרה אם לא עמדה. וכי האי גוונא אמר פרק החולץ איתביה ר' יוחנן לר' שמעון בן לקיש. ולפי המסקנא צריך לומר דלאו איהו מותב הכי אלא תלמודא לפי מה שהיה סבור. ובפרק ג' לקמן בשרא וחמרא מצויין הם ביחד זוללי בשר וסובאי יין ועבידי אינשי דטעו ומחלפי להו.

אמר רבא מי קתני אם עמדה מאיליה. הא אמרת דעקר חדושא דמתניתין הא דתנן רביצת פרה לאשמועינן דוקא עמדה מאיליה ואם כן הוה כן הוה ליה למיתני בפירוש עומדת מאיליה. וליכא לפרושי בין עמדה מאיליה בין עמדה על ידי אחרים דאם כן אמאי תנא כלל רביצת פרה וליתני האומר הריני נזיר מבשר פרה. ועוד דבר ברור הוא שתעמוד על ידי עצמה או על ידי אחרים ומה לו לתלות נזירות בתנאי שהוא יודע בבירור שיתקיים אם הוא רוצה להיות נזיר יאמר בלא תנאי הריני נזיר:

כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר הרי עלי קרבן. והכי פירושא דמתניתין סבורה פרה שאינה יכולה לעמוד ותאיבה לידור שאם תעמוד בין מאליה בין על ידי אחרים שתכנס לעזרה ויקריבוה לקרבן נזירות. ואף על פי שאין נזיר מביא פרה לקרבן חובה מכל מקום היו רגילין להביא יום תגלחתן קרבנות נדבה עולה ושלמים כדכתיב מלבד אשר תשיג ידו כפי נדרו. והוא משלים דבריה ואומר הרי עלי קרבן נזירות. ולאידך פירושא הוי כאלו אמר הרי עלי קרבן נזירות. לבית שמאי הוי נזיר ולבית הלל אין בלשון הזה משמעות נזירות. ולפירושא קמא תמיהא אם אמר בפירוש הרי עלי קרבן נזירות אמאי לא הוי נזיר לבית הלל. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וז"ל בתוספותיו: אלא אמר רבא כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר הרי עלי קרבן. ומתניתין הכי קאמר אמר אמרה פרה כלומר כסבורה פרה זו דאינה עומדת שאין יכולה לעמוד. הריני נזירה אם עומדת אני כלומר היא כאילו אמרה הריני לצורך קרבנות נזירות לכשאעמוד בין אעמוד על ידי עצמי בין יעמידוני אחרים. ואף על פי שאין הפרה ראויה לקרבנות נזירות מכל מקום היה רגילות שהיה מביא עם קרבנותיו עולות ושלמים הרבה כדאשכח באבשלום. ולפירוש רבינו יוסף נפרש כן כסבורה פרה זו אינה עומדת ותאיבה היתה לעמוד ודומה שתאמר ברצון הריני לקרבנות נזירות לכשאעמוד. וכשאדם מספר לנו לשון זה דעתו לקיים עליו מה שאומר שהפרה רוצה לומר והוי כאלו אמר הרי עלי קרבנות נזירות. בית שמאי אומרים גלה דעתו שרוצה להיות נזיר. ובית הלל אומרים לשון זה לא משמע קבלת נזירות. עד כאן:

ואי קשיא לך הא מתניתין לא תני אם לא אלא עומדת אני. הא לא קשיא בין אם עומדת אני לאם אין עומדת ליכא דדייקינן כל כך דעביד תנא דשכח בגירסיה. אבל הא דלא קתני אם לא אוכל אם עומדת ובעינן לאוסופיה מאליה היכא דלא קתני במתניתין לא מוספינן:

במשנה הדלת הזה. התוי"ט הביא ראיה דדלת הוא ג"כ לשון זכר מדכתיב דלתים בסי' הרבים. ושגה בזה במחכ"ת. דרבוי הזוגי שוה לזול"נ כמו שנתים ודומיו עי' תל"ע סי' קל"ז:

שם (בסוף המשנה) אם עומדת היא. עתוי"ט שנדחק. ול"נ שזה אינו סיום דר"י אלא מסתם משנה לפרושי פלוגתייהו דמיירי בעמדה אח"כ מאיליה. ובזה יפולו גם כמה דברים שבתוס':

גמרא וצריכי כו'. בתוי"ט חיסר הרבה בהעתקת הצריכותא ונצרך תיקון:

תד"ה הרי עלי קרבן. כצ"ל:

תד"ה ב"ש (בסופו). אבל היו רגילים להביא נו"נ כו'. כדכתיב בס"פ נזיר מלבד אשר תשיג ידו וגו' וכפרש"י שם מספרי:

גמ' פרה מי קא מישתעיא. נ"ב תמיהני דל"ק ליה אלא דפרה לאו בת דבור הוא משמע דכי הויא ב״ד ניחא תקשי ליה טפי אפי׳ הויא ב"ד כאתון דבלעם למה יהא האדם נזיר ע"י מי עדיפא מבן אדם וכי אדם מתחייב בנזירות ע״י דבורו של חברו:

רש"י ד"ה וכמנחת סוטה כו' ואי לא לא מייתי כלל כצ״ל:

תד"ה כפרה זו כו' להכי קאמר הריני נזירה מפיק ה"א. נ"ב לשון מגומגם אין בינה:

וכמנחת סוטה תקדוש ומייתינן לה מן השעורין ואי לא לא מייתינן כלל: קמ''ל. דאפ''ה יביא מן החיטין ולעולם לא מצית למידק מתני' דכי אמר מן העדשים לא מייתי ולא כלום: מתני' אמרה פרה. בגמרא מתרצינן כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר כמדומה לי כסבורה פרה שאינה עומדת לעולם ע''י אדם הריני נזיר ממנה מבשרה אם נתקיים מחשבתה שתהא עומדת מאליה אלא אני אלך ואעמידנה ב''ש לשיטתן דאמרי כי אמר מן הגרוגרות הוי נזיר הכא נמי כי אמר הריני נזיר הוי נזיר וכי אמר מבשרה לאיתשולי קאתי ואין שאלה בנזיר וב''ה אמרי אי אמר מבשרה כגרוגרות דמי ולא הוי נזיר ולגבי דלת כגון שהיה דלת נעול לפניו ואמר כמדומה אני שסבור הדלת הזה שאין נפתח ע''י אדם הריני נזיר מנסריו אם תתקיים מחשבתו שיפתח מאליו ונפתח מאליו וב''ש הלכו לשיטתן דכי אמר הריני נזיר הוי נזיר דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכי אמר מנסריו לאיתשולי הוא דאתי ואין שאלה בנזיר: א''ר יהודה. לא אמרו ב''ש שיהא נזיר [כלל שהן] לא דברו אלא לענין נדר שאם אמר הריני נדור מבשרה והרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היא מאליה ועומדת מאליה דהוי נדור הימנה ואינו נזיר: גמ' כסבורה פרה זו. היינו דקתני אמרה פרה שכן מצינו מהמחשבה שהוציא הכתוב בלשון אמירה כגון ודובר אמת בלבבו (תהלים טו) ויאמר עשו בלבו (בראשית כז): הריני נזירה. ה''א יתירה משמע הימנה: הא אמרוה ב''ש חדא זימנא. דאם אמר הריני נזיר מן הגרוגרות דהוי נזיר וה''ה נמי לכי אמר הריני נזיר מבשרה ל''ל למתנייה: תרתי תלת. קתני פרה דלת וגרוגרות וכולהו צריכי וכו': משום דמיחלפן בענבים. דפירא בפירא מיחלף ואית להו לבית שמאי דכינויי כינויי נזירות כנזירות מדתני בברייתא: ואי איתמר בשר. לחודיה ה''א הכא הוא דאמרי ב''ש דהוי נזיר דבישרא וחמרא אורחייהו דאינשי דאמרי בהדי הדדי ואמטו להכי איכא למימר כי אמר מבשרה כמ''ד מיין דמי: אבל גרוגרות ודבילה. דלאו בהדי יין נינהו אימא דלא תיהוי להו שם כינוי קמ''ל: ומי קתני אם עמדה מאליה. אם עומדת סתם קאמר בין מאליה בין ע''י אחרים: אלא אמר רבא כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר הרי עלי קרבן. כלומר שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר כסבורה פרה זו שאינה עומדת מעכבת אני כאן שלא אעמוד לעולם ואפילו על ידי אדם: ואמר הרי עלי קרבן. כלומר שהזיר עצמו ממנה אם לא יעמידנה ועמדה מאליה:

פרה זו. כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו משמע ליה דהיתה רבוצה מדקתני אם עומדת אני לשנויא דרמי בר חמא יש לפרש לישנא דמתני' הכי אמר פי' אמר אדם הרואה הפרה הרבוצה (הא מדקתני הריני עומדת מכלל דרבוצה היא) אמר אמרה פרה זו (פי' סבורה פרה זו) כלומר סבורה פרה זו בלבה מה שהיא רבוצה ומסתמא מחשבה זו בלבה מחמת שרבוצה כ''כ שאינה יכולה לעמוד מאליה ולא שהפרה עצמה מחשבת כן שהרי אין לה דעת לסבור ולחשב אלא כלומר בני אדם העוברים ורואים אותה רבוצה כל כך בכח סבורים בלבם לומר כן ולפי שהרואה הפרה חושב כן בלבו על הפרה לפיכך תולה המחשבה בפרה עצמה כמו והאניה חשבה להשבר (יונה ולא שהאניה חשבה כן אלא האדם הרואה האניה חושב עליה להשבר ותולה הפסוק המחשבה באניה ה''נ תולה המחשבה בפרה הריני נזיר אם עומדת הריני מוסב על האדם המקבל עליו הנזירות להכי קאמר הריני נזירה מפיק ה''א הריני נזיר מבשרה אם עומדת ורמי בר חמא מוסיף על לשון המשנה אם עומדת מאליה כי מאליה אינו מלשון המשנה אני צריך לדחוק ולפרש שמוסב על האדם המקבל הנזירות וה''ק אם עומדת מאליה אני נזיר מבשרה ואע''ג דכבר אמרה הריני נזירה כפל מלה הוא על האדם המקבל הנזירות לכן נראה למהר''ף נ''ע דלפום ריהטא דמתני' משמע שהפרה עצמה אמרה הריני נזירה אם עומדת אני היה נופל בטוב בלשון ולכך נשנית במשנה לשון אני אבל לשנויא דרמי בר חמא לא היה צריך לשנות אני שכבר אמרה הריני נזירה ויתור לשון הוא אלא שהמשנה שנויה כאילו הפרה מדברת וכי היכי דמיירי לישנא דמתני' אפרה ה''נ יש לפרש אדלת. והר''ר יוסף איש ירושלים פירש דה''פ דמתני' אמר פירוש אמר האדם כשראה פרה רבוצה כמדומה אני דאמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת שהיא תואבת לעמוד ואינה יכולה וברצון תדור נזירות אם תעמוד אני אשלים לה דבריה כי הריני נזיר מבשרה אם תעמוד וכולה מתניתין אמלתא דפרה והש''ס מוסיף בה מילתא דאמר האדם וקצת לתמוה על שטה זו דאי איירי שהאדם אומר בפירוש הריני נזיר מבשרה אם היא עומדת א''כ הוי כוליה עניינא דאמרה פרה בכדי דאין דיבורה מועיל כלום ונראה לפרש שאין האדם אומר כלום רק שהיה מספר מילתא דפרה ולא שייך בה נזירות רק שתהא מופרשת לאיסורא שלא יהנה מבשרה הלכך כשאדם מספר לפנינו כך בדעתו לקיים עליו שיהיה נזיר מבשרה ופליגי ב''ש וב''ה כאילו אמר האדם בפירוש אני נזיר מבשרה אם תעמוד ומיהו צ''ע דמאי פריך והאמרי ב''ש חדא זימנא [הא] איצטריך לאשמועינן אע''ג דלא הזכיר כלל נזירות והלכו בית שמאי לשיטתן דכי היכי דלא שייכי גרוגרות לנזירות ואפ''ה נזיר הכי נמי לא שייך בשר לנזיר: תרתין תלת. כלומר בב' בג' מקומות בגרוגרות ובפרה ובדלת וצריכי כדמפרש ואזיל דאי איתמר בגרוגרות משום דמחלפי בענבים דתרווייהו פירי נינהו ושמא בדעתו היה לומר ענבים ועלה בפיו גרוגרות ובשר וחמרא זו היא עיקר הסעודה ומיחלף בלשון בני אדם זה לזה וא''ת וליפלוג בבשר [וחמרא] בלא עמידת הפרה (ולא לומר) לשיטתו וי''ל דאה''נ אלא אגב אורחיה קמ''ל דכוונתו שעמדה ר''ל מאליה לקמן מפרש שזהו בכלל קושית הש''ס דפריך אשינוייא דרמי בר חמא: מי קתני מאליה. אם עומדת קתני דודאי אי הוה מאליה במתני' מפורש הייתי מודה לדבריך אך מדלא קאמר מאליה ש''מ דליכא לפרושי בדידך דאי בדידך ליתני הריני נזיר מבשרה ולא ליתלי נזירות בהעמדה [ולכן הקשה] לו שמוסיף על הלשון המשנה מאליה [אבל] הא לא קשיא מאי דמוסיף רמי בר חמא ועמדה מאליה שזה הלשון אין צריך להוסיף אלשון המשנה אלא עיקר הדבר במה שתולה נדרו צריך לשנות התנא ומה שעשתה הפרה אחרי כן א''צ לשנות אלא בעל פה אומר איך נעשה המעשה אחרי כן דודאי שתלה נדרו בעמדה הפרה מאליה דלא הוי נזיר אם לא עמדה מאליה ולכך הוצרך לפרש ועמדה וליכא לפרש בין מאליה בין מאחרים שאין דרך בני אדם לתלות בדבר שיודע שיעשה שאם דעתו להיות נזיר למה תלה בשום דבר וא''ת ומאי קשיא ליה מי קתני מאליה והא כמה משניות דמשנינן חסורי מיחסרא והכי קתני וי''ל דה''מ היכא דמוכח החיסרון אז יש כח להוסיף על לשון המשנה אבל לפי' דרמי בר חמא לא מוכח כלום דבמשנה חסר מאליה כיון דאינה תולה מחלוקת התנאים כלל בעמידת הפרה אלא כל המחלוקת בנודר מן הבשר אי חייל עליה נזירות לכל מילי אי לא לכך פריך מי קתני מאליה דאין לו להוסיף על לשון המשנה כיון דלא מוכח מפלוגתא דתנאי דחסר כלום: הרי עלי כקרבן. פי' הפרה ור''ל אם עמדה אם לא עמדה כדמסיק לקמן אלא דלא שבקיה לסייומי למילתיה עד דפריך ליה: ב''ש סברי תורפיה דההוא גברא משום [אוקמה] בידיה הוא. ואם לא עמדה ר''ל אם לא אעמידה (והכא) [והא] לא אוקמה וחייב להביא קרבן וב''ה [סברי] אם לא עמדה כלל משום דרבוצה והא קמתה וכיון דקמתה אינו חייב להביא קרבן וא''ת והא בלישנא דמתני' קתני הריני נזירה והיכי משתמע קרבן וי''ל דה''ק הריני מביאה בקרבן נזירות אם לא עמדה ואע''ג דקרבנות נזיר אינם באים מבהמה גסה [ה''מ] חובותיו של נזיר אבל היו רגילים להביא נדרים ונדבות עם קרבנות נזירות ואותם באים אף מבקר וצאן הכל לפי נדרו ונדבתו: