נזיר י ע"ב

דף י - ב

ואמר: "העולם סבורים שאין אדם יכול להעמידה, והרי זה כאילו אמרה ^[1] פרה זו אין אני עומדת, ואני אומר, אדרבה הריני נזיר מיין אם לא עמדה [תעמוד] הפרה", ואחר כך עמדה הפרה מאליה. ^[2]

וכך מתפרש לשון המשנה לפי רבא:

"אמרה פרה" - באופן עמידתה - "אינני עומדת", ואני אומר: "הריני נזירה" כלומר: נזיר מיין מחמתה "אם - אינה ^[3] - עומדת" [חסורי מיחסרא המשנה מילת "אינה"], "אני" כלומר: הריני מקבל עלי נזירות, וכפל לשונו של הנודר הוא.

ונחלקו בית שמאי ובית הלל מה היתה כונתו כשאמר "אם לא עמדה": בית שמאי סברי: תורפיה [גילוי דעתו ^[4] ורצונו] דהאי גברא [הנודר] משום אוקמה בידיה דוקא ^[5] הוא, והא לא אוקמה שהרי מאליה עמדה, והרי היא כמו שלא עמדה, ולפיכך ^[6] אמרו בית שמאי: הרי זה נזיר.

ובית הלל - האומרים אינו נזיר - סברי:

תורפיה דהאי גברא משום דרביעא הוא [רצונו של הנודר היה שתקום הפרה ולא תרבוץ], והא קמת [והרי עמדה הפרה] ונתקיים רצונו, ועל כן אינו נזיר.

ומקשינן: אי הכי, לדבריך שאמר הנודר במפורש "הריני נזיר מיין", אימא סיפא שממנה מוכח שלא כדבריך, דקתני סיפא:

אמר רבי יהודה: אף כשאמרו בית שמאי שאמירתו אמירת נדר היא, לא אמרו אלא באומר הרי פרה זו עלי קרבן -

ואם תאמר באומר "הריני נזיר מיין", מדוע תיאסר הפרה בקונם כקרבן, הרי אמר להדיא נזיר מיין ולא מן הפרה!?

ומשנינן: אלא הכא במאי עסקינן:

כגון דאמר: "אמרה פרה זו, אין אני עומדת, ואני אומר, אדרבה הריני נזיר מבשרה של הפרה, אם לא עמדה הפרה", ואחר כך עמדה מאליה.

וביאור מחלוקת בית שמאי ובית הלל היא:

בית שמאי סברי: תורפיה [רצונו] דההוא גברא דוקא משום אוקמה בידיה [בעצמו, ושלא על ידי אחרים] הוא, והא לא אוקמה, ולכן נזיר הוא.

ובית הלל סברי: תורפיה [רצונו] דהאי גברא לנדור משום דרביעא, והא קמת ולא נתקיים התנאי, ולכן אינו נזיר.

ופרכינן: וכי בית הלל סברי דאי לא קמת [אם לא תעמוד הפרה] אכן הוי נזיר!? שהרי לדבריך, טעמם של בית הלל שאינו נזיר אינו אלא מחמת שסוף סוף עמדה הפרה, ומשמע שאם לא כן הרי הוא נזיר.

והאמרי [הרי בית הלל סוברים] שהאומר "הריני נזיר מן הגרוגרות" אינו נזיר כיון שיש כאן נזירות וחרטה, והוא הדין באומר "הריני נזיר מן הבשר", ^[7] ואם כן איך אתה מפרש לדעת בית הלל שאינו נזיר רק מחמת שעמדה הפרה!?

ומשנינן: אכן, בית הלל עצמם סוברים שבכל אופן אינו נזיר, ומשום שהתחרט מקבלת הנזירות, אבל מה שאמרו בית הלל לבית שמאי במשנתינו - לטעמייהו [לשיטתם] דבית שמאי קאמרי; וכך אמרו בית הלל לבית שמאי:

לא מיבעיא לדידן [לשיטתנו] שאדם יכול להתחרט ממה שקיבל על עצמו נזירות -

הרי שאפילו לא קמת הפרה, נמי לא הוי נזיר, שהרי מה שאמר "מבשרה" חרטה היא ובטלה הנזירות.

אלא אפילו לדידכו [לשיטתכם] דאמריתו [שאתם אומרים]: אין חרטה מועילה בנזירות, והאומר "הריני נזיר מן הבשר" הוי נזיר - אודו לן מיהת [על כל פנים] דתורפיה דהדין גברא משום דרביעא, והא קמת, ולא נתקיים התנאי ואינו נזיר. ^[8]

ובית שמאי החולקים ואומרים הרי זה נזיר, סוברים:

לאו כדברי בית הלל, כי תורפיה דהאי גברא משום אוקמה בידיה הוא, והא לא אוקמה ונתקיים התנאי והרי הוא נזיר.

אלא דלת בת קרבן היא. לא שיך בה למימר שיעשה קרבן הריני נזיר מיין אם לא עמדה וה"פ סבורה פרה זו שאינה עומדת לא ע"י עצמה ולא ע"י אחרים ואמר הריני נזיר מיין אם לא תעמוד ותימה אם עומדת קתני וי"ל דהא לא קשיא ליה דזמנין שמדלג התנא או האח' אבל עמדה מאליה שהוא עיקר החידוש ה"ל למתני' ולפי' בתרא א"צ להגיה המשנה וה"פ סברה פרה זו שאינה עומדת שאינה רוצה לעמוד ודומה הוא שתאמר ברצון הריני נזיר אם עומדת אני ולשון משל כאדם המסרב לעשות דבר ואמר אהא נזיר אם אעשנו וסברי בית שמאי דהמספר דברי פרה הוי כאילו הוא אומר הריני נזיר אם לא אעמידנה לפי שהוא כועס עליה לפי שאינה רוצה לעמוד ואומר בלבו אדרבה אני אעמידנה ואם לאו אהא נזיר ועמדה ע"י עצמה או שהעמידה אחר וזה קורא מאליה כיון שהוא לא העמידה ב"ש סברי תורפיה דההוא גברא אוקמא בידיה גלוי דעתו כו מניחה במקום התורפה ותורף שהוא גלוי השטר ועיקרו והא לא אוקמה דמעצמה עמדה או אחרים העמידוה וב"ה [סבר] לא היה דעתו אלא שתקום והא קמת ולא הוי נזיר:

מי קמתפיס בה מידי מה שייך לומר בדעתו היה שתאסר הפרה עלי כקרבן הא לא מתפיס בה מידי אלא אמר בפירוש הריני נזיר מיין:

אלא כגון דאמר הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה וה"פ פרה זו בלבד שאינה עומדת לא מעצמה ולא ע"י אחר הריני נזירה מפיק הי נזיר מבשרה אם לא עמדה ולאידך פירושא כסבורה פרה זו שאינה עומדת שאינה חפצה לעמוד ומסרבת ואומרת אהא נזיר מופרשת ואסורה שלא יהנו ממנה וכשהוא מספר דבר זה בדעתו שיהא נזיר מברה אם לא יעמידנה א"נ מיירי שאמר בפי' הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה ואין לתמוה כיון דאמר בפי' הכי אמאי תנא כלל רביצת הפרה דמשום דפליגי ביה ב"ש וב"ה במאי תורפי דההוא גברא נקטיה והשתא פליגי נמי בפלוגתא דהריני נזיר מן הגרוגרות ופריך לב"ה הא לא קמת הוי נזיר והא מבשרה קאמר ומשני לטעמייהו דבית שמאי קאמר מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו ה"ז נזיר ואפי' לר"ש דאמר עד שיזיר מכולן הכא מודה כיון דלא הזכיר בהדיא יין דלא גרע מידות נזירות:

הריני נזיר מיין אם לא עמדה. והכי פירושו סבורה פרה זו שאינה עומדת לא מעצמה ולא על ידי אחרים ואמר הריני נזיר מיין אם לא תעמוד. וא"ת והא אם עומדת קתני. וי"ל דהא לא קשיא ליה דזמנין שמדלג התנא אות אחת. אבל עמדה מאליה שהוא עקר החדוש הוה ליה למיתני. ולפירוש בתרא אין צריך להגיה המשנה והכי פירושו סבורה פרה זו שאינה עומדת שאינה רוצה לעמוד ודומה הוא שתאמר ברצון הריני נזירה אם עומדת אני. ולשון משל באדם המסבב לעשות דבר ואומר אהא נזיר אם אעשנו. וסברי בית שמאי דהמספר דברי פרה הוי כאלו הוא אומר הריני נזיר אם לא אעמידנה לפי שהוא כועס עליה לפי שאינה רוצה לעמוד ואומר בלבו אדרבה אני אעמידנה ואם לאו אהא נזיר. ועמדה על ידי עצמה או שהעמידה אחר וזה קורא מאיליה כיון שהוא לא העמידה. בית שמאי סברי תורפנה דההוא גברא אוקמיה בידיה. גילוי דעתו כמו במקום התורפה ותורף שהוא גלוי השטר ועקרו. והא לא אוקמה. דמעצמה עמדה או אחרים העמידוה. ובית הלל לא היה דעתו אלא שתקום והא קמתה ולא הוי נזיר. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
וזה לשון הרב עזריאל ז"ל. שהיתה רבוצה כו' והכי משמע מתניתין אמר הנודר אמרה פרה זו בלבה שלא תעמוד לא מאליה ולא על ידי אחר שלא יבא שום אדם להעמידה. הריני נזירה נזיר בעבורה אם עומדת כלומר אם תתקיים מחשבתה שמעכבת עומדת שם שלא אעמידנה. והשתא אינו צריך להגיה דבר. גם נפרש עומדת לשון עיכוב כמו למה תעמוד בחוץ. אי נמי אם עומדת אני קאי לאמרה פרה והכי פירושו אם עומדת אני בתמיה וכי אעמד מכאן הריני נזיר אם לא אעמידנה. וכן יש לומר בדרמי בר חמא. עד כאן:

מי קא מתפיס בה מידי. מה שייך למימר בדעתו היה הפרה עלי בקרבן הא לא מתפיס בה מידי. אלא כגון דאמר הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה. והכי משמע אמרה פרה זו בלבה שאינה עומדת לא מעצמה ולא על ידי אחר הרי נזירה מפיק הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה. ולאידך פירושא כסבורה פרה זו שאינה עומדת שאינה חפצה לעמוד ומסרבת ואומרת אהא נזירה מופרשת ואסורה שלא יהנו ממנה. וכשהוא מספר דבר זה בדעתו היה שיהא נזיר מבשרה אם לא יעמידנה. אי נמי מיירי שאמר בפירוש הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה. ואין לתמוה כיון דאמר בפירוש הכי אמאי תנא כלל רביצת הפרה דמשום דפליגי בית שמאי ובית הלל מאי תורפיה דההוא גברא נקטיה. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ואין לתמוה כיון דמיירי בהדיא שאמר הריני נזיר מבשרה אמאי תנן במתניתין ענין הפרה. דהא איצטריך לאשמועינן תרפא דהדין גברא שעל ידי שפירש לנו דעת הפרה אנו אומרים כשהוא אומר הריני נזיר אם לא עמדה היא רוצה לומר אם לא אעמידנה. עד כאן:

אי הכי אימא סיפא כו'. ומדאמר ר' יהודה אלא באומר הרי עלי קרבן מכלל דשמעינן לתנא קמא דמיתפס לגופיה דפרה. הר' עזריאל ז"ל:

ופריך לבית הלל אם לא עמדה הריני נזיר בתמיה ואמאי והא מבשרה קאמר. ומשני לטעמא דבית שמאי קאמרי. והשתא הוי הך פלוגתא דומיא דפלוגתא דגרוגרות והיינו דאמר רבא לעיל תרתי תלת. ולאו משום דשיירי מתניתין כשעמדה מאליה כיון דלא פירש. וגם ליכא לפרושי שאמר הריני נזיר אם עמדה בין על ידי עצמה בין על ידי אחר שאין דרך אדם לתלות נזירותו בדבר שיודע שיעשה שאם דעתו להיות נזיר למה תלה בשום דבר. אבל צריכות דלעיל לא הוי להאי שינוייא דפרה ודלת ואיצטריך שפיר לאשמועינן דמשום דאוקמה ביד הוא והצריכותא לא הוי אלא לרמי בר חמא. תוס' הרא"ש ז"ל. ועיין לעיל בדבריו בד"ה תרתי תלת כלומר בטוב כו':

רש"י ד"ה ואמר הריני נזיר מיין (בסופו). אבל בדלת ל"פ ר"י דהא לא שייך לישנא דנדרים גבי דלת כלל. ותימה אלמה לא הלא כה"ד יוכל לאסור עליו בהתפסת קרבן וכמו ששנינו בפ"ה דנדרים קונם לביתך שאני נכנס ועוד רבות. ובאמת י"ל דפליג ג"כ אדלת ועפ"י מש"כ בפ"ב דפאה מ"ז ע"ש:

תד"ה ואמר. ה"נ מיין בשבילה כו'. כצ"ל:

תד"ה ב"ש סברי (כצ"ל)

תורפי'. וא"ת כו' ל"ל פרה רבוצה ולתנאי זה אם עמדה כו'. כצ"ל:

גמ' אלא באומר הרי הוא עלי קרבן כצ"ל:

תוס' ד"ה אימא סיפא וכו' טעמא דב"ש אתי לאשמועינן. ק"ל הא לפי קושית התוספות ליכא פלוגתא ביסוד זה דאם לא העמידה ועמדה מאליה דמיקרי נתקיים התנאי גם לב"ה ואם היה אומר הריני נזיר מיין הוי נזיר א"כ הך חידוש הוא להלכתא ולא שייך בזה טעמא דב"ש לחוד אתי לאשמעינן וצ"ע:

ב''ש סברי תורפיה דהאי גברא כו'. כדלקמיה מוקי לה ואמר לנו המור''ה אע''ג דלא תני לה רבא בהדיא בהך קמייתא באם לא עמדה ועמדה מאליה דבדין הוא דהוה ליה למיתני הכי כדקאמר לה נמי באידך תירוצא דמתרץ לה אלא אמורא דמסדר הש''ס כיון דשמעיה לרבא דאמר מילתא דאית בה פירכא לא אנחית לסיומיה למילתיה ופריך ליה כדפריך בשלמא פרה בת קרבן היא והדר מחליף שיטתו דמעיקרא דמוקי לה בכגון דאמר הרי עלי קרבן והדר מוקים לה בכגון דאמר הריני נזיר מיין ומסיים למילתא: בשלמא פרה בת קרבן היא. בשלמא לגבי פרה מצית מוקמת לה בכגון דקאמר הרי עלי קרבן דהוי נזיר דהואיל דבת קרבן היא כלומר דקא שייכא בכלל קרבן אע''ג דבקרבן נזיר לא שייכא איכא למימר כאומר הרי עלי קרבן נזירות דמי והוי נזיר אלא לגבי דלת היכי קים להו לב''ש הכי בשלמא גבי גרוגרות איכא למימר הואיל ופירי הוא מיחלפי בענבים ויש בלשון הזה לשון נזירות אלא לגבי דלת כי קאמר הרי היא עלי קרבן אם לא נפתח מי שייך בקרבן נזירות כלל: אלא אמר רבא כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו. ואמר כסבורה פרה זו שאינה עומדת לעולם לא מאליה ולא ע''י אדם: ואמר הריני נזיר מיין אם לא עמדה. ומתני' דקתני אם עומדת הכי משמע היא סבורה שתהא מתעכבת שם הריני נזיר אם תתקיים מחשבתה שתהא עומדת שם אלא אני אעמידה ועמדה מאליה ומתני' ליכא לאקשויי השתא כדמקשינן לעיל מידי אם עמדה מאליה קתני דהא רבא גופיה לא שני ליה הכא בין עמדה מאליה בין עמדה ע''י אחרים: ובהא פליגי דב''ש סברי תורפיה דהאי גברא עיקר של זה לא הות אלא אדעתא דאיהו לוקים לה בעל כרחה והאי דקאמר אם לא עמדה אם לא אעמידה במשמע והלכך כיון דלא אוקמה הוי נזיר: ואמר הריני נזיר מיין כו'. לא איצטריך למימר אלא הריני נזיר אלא משום דמשני לעיל מבשרה אמר הכא מיין לאפוקי משנויא קמייתא וקא מהדר ליה רבי יהודה לתנא קמא לא כשאתה סבור דבמתפיס בפרה ליהוי נזיר כך אמרו ב''ש אלא אף כשאמרו ב''ש דמיתפס בה לא אמרו אלא באומר הרי פרה זו עלי קרבן דהוי נדור ואינו נזיר אבל בדלת לא פליג ר' יהודה דהא לא שייכא לישנא דנדרים גבי דלת כלל: וב''ה אמרי. טעם משום דקמת לא הוי נזיר הא אם לא קמת הוי נזיר: והאמרת. לב''ה דכל היכא דאמר הריני נזיר מבשרה לא הוי נזיר דומיא דמ''ד הריני נזיר מן הגרוגרות דלא הוי נזיר: לטעמייהו דב''ש קאמרי להו לדידן כו':

ואמר הריני נזיר מיין אם לא וכו'. מתני' דקתני הריני נזירה פי' הריני נזיר מיין כך בשבילה: ועמדה מאליה. זה אינו מוסיף על לישנא דמתני' אלא לא בלבד דבלשון המשנה אם עמדה והוא מוסיף תיבת לא אלא ממילא אמר שכך נעשה המעשה שעמדה מאליה: ב''ש תורפי' דההוא גברא משום אוקמה בידיה והא לא אוקמה. פי' תורפיה גילוי. דעתו כלומר ב''ש סבירא להו כי אמר האדם כי האי לישנא דעתו לומר כן העולם סבורים שהפרה רבוצה כל כך בחוזק שאין אדם יכול להעמידה הריני נזיר כלומר אע''פ שאין רצוני להיות נזיר דטריחא לי הריני נזיר אם לא עמדה פי' אין כח בידי להעמידה בכח ואם לא עמדה משם לא כ''ש אם יעמידנה ולבסוף נעשה מעשה שלא טרח בה ולא יגע בה להעמידנה ועמדה מאליה ב''ש סברי אם לא יעמידנה קאמר והא לא אוקמה הלכך חייל נזירות דהא מדין נזיר וב''ה סברי אם לא עמדה משום דרבוצה היא בכח כלומר אהא נזיר אם [לא] תעמוד והיא קמתה הלכך לא חייל עליה נזירות וא''ת והשתא נמי תקשי מידי אם לא עמדה קתני וי''ל דכמה משניות משובשות ומשנינן להו בחסורי מחסרא דהכי תולה רבא פלוגתא דתנאי בעמידת הפרה וא''א לו לפרש פלוגתא דתנאי בעמידת הפרה אם לא יוסיף לא בגירסת המשנה והוי מוכח דחסר לא כאן דאי אפשר לו לפרש פלוגתייהו בע''א אבל לשנויא דרמי בר חמא אינו תלוי מחלוקת התנאים (כלומר) [כלום] בעמידה אלא בנודר מן הבשר אי חייל עליה נזירות אי לא ולדידיה ודאי קשה מידי מאליה קתני דלא מוכח מפלוגתא דתנאי דחסר מאליה ולכך אין לו כח להוסיף על לשון המשנה וא''ת וליפרוך ליה בהדיא למה לי פרה רבוצה לתנא זה אם עמדה מאליה ליפלוג בהדיא בנודר בנזיר מן הבשר אי חייל עליה נזירות וליזלו ב''ש לשיטתן וב''ה לשיטתן וי''ל דה''נ פריך מידי מאליה קתני ולא הוקשה לו עיקר קושיא זו אלא לגלגל עליו ולומר כיון דאינה פלוגתא דתנאי כלל בעמידת הפרה אין לך כח להוסיף על לשון המשנה מאליה וכיון דתנאי לא פליגי בעמידת הפרה א''כ תקשי לך טפי (א''כ) למה לתנא להזכיר כלל בעמידת הפרה ליפלגו בנודר מן הבשר וליזלו לשיטתן ולא הזכיר קושיא דמאליה אלא להזכיר לו דפלוגתא דתנאי לא תליא בעמידת הפרה כלל ומעתה תקשי לך קושיא חזקה טפי דליפליגו בבשר להדיא וליזלו לשיטתן: אימא סיפא. מי קא מתפיס בה מידי. כלומר אמאי פליג רבי את''ק דהפרה לא הויא אלא כקרבן בעלמא הרי לא התפיס בלשונו קונם לומר פרה זו כקונם או כקרבן אלא נזיר מיין להדיא אם לא עמדה כו' אלא ה''ג כגון דאמר הריני נזיר [מבשרה] אם לא עמדה ועמדה מאליה וכו' והשתא נחלקו בלשון כדפרישית לעיל ונחלקו נמי כי נדר מן הבשר אי הוי נזיר לכל מילי וא''ת והשתא כיון דאוקי רבא פלוגתייהו בעמידת הפרה למה לו להגיה ולהוסיף תיבת לא על לשון המשנה והא יכול לפרש בלא הגהה ותוספת כגון דאמר הריני נזיר מבשרה אם עמדה והעמידה ב''ש משמע להו אם עמדה אם אעמידנה בכח ידי וכן עשה טרח ויגע להעמידנה בכח הלכך הוי נזיר מבשרה וכיון דחייל נזירות אבשרה חייל נמי אכל מילי דב''ש לשיטתן וב''ה סברי אם עמדה מאליה משמע והוא העמידה ולא עמדה מאליה ולא חייל נזירות אפי' אבשרה י''ל דאה''נ אלא ודאי לא הוו פליגי ב''ה לומר דלא ליהוי נזיר דכיון דקאמר יהיה נזיר אם (אמר) עמדה משמע בכל ענין שתעמוד בין ע''י עצמה בין ע''י אחרים הוי נזיר ועי''ל דאין דרך הנודרין לומר בהאי לישנא לב''ש שתלה נזירותו אם עמדה פירוש אם אעמידנה דטרח בה בעל כרחו להעמידה כדי שיחול עליו נזירות דכיון דהפי' להיות נזיר [לימא] בהדיא הריני נזיר למה תלה נדרו בעמידת הפרה אבל בלשון זה דרך העולם לידור אהיה נזיר אם לא עמדה פירוש אם לא אעמידנה כלומר אע''פ שאיני נזיר ברצון הריני מקבל עלי נזירות אם לא יהיה לי כח להעמידנה אהיה נזיר לא שאני חפץ בנזירות להכי מוסיף על לשון המשנה לא כדי לפרש בלשון שרגילות לומר ולידור וא''ת ומאי קא עביד צריכותא לעיל מתרתין תלת והא בהא נחלקו כאן מחלוקת חדש באם לא עמדה מאליה י''מ דשמא כל התירוצים שתירץ הש''ס בשם רבא לא תירץ מעולם ולית ליה בתרי ותלת ולא תירץ רבא כ''א תירוץ אחרון מבשרה אם לא עמדה אבל תירוצי קמאי לא רבא תירץ אלא משום דהקשה ארמי בר חמא הוזכר בש''ס בשמו דה''נ אשכחנא ביבמות פרק החולץ (דף לה:) דקאמר מיתיבי הכונס ובביאה לא פליג כלל עליה דהא קאמר בתר הכי בביאה דכ''ע לא פליגי וכן לקמן פ''ג (דף יז.) ובלישנא דבית שמאי סברי תורפיה דההוא גברא וכו' לא שמעינן הא פלוגתא מגרוגרות ויש לומר דע''כ פליגי נמי בנודר מן הבשר דאם לא כן ליפלגו מן היין בהדיא בעמידת הפרה ומדרבי יהודה מוכיח דלא בנודר מן היין פליגי דאהא לא הוה פליג רבי יהודה אלא על כרחך הנודר מבשרה והלכו לשיטתן ואהא קא עביד צריכותא לעיל ומכל מקום גם בעמידת הפרה פליגי דאם כן ליפלוג בבשר להדיא למה לי להזכיר פרה אם עמדה במתני' אלא ע''כ גם בעמידת הפרה נחלקו ואם תאמר ומאי דוחקיה למימר ובית הלל סברי תורפיה דההוא גברא כו' וצריך לומר דבית הלל לטעמייהו דבית שמאי קאמרי לימא דב''ה [סברי] דלא הוי נזיר במה דנזיר מן הגרוגרות וי''ל דע''כ ב''ה אתי לפלוגי נמי בעמידת הפרה דאי בנודר מן הבשר ולטעמייהו ליפלגו בבשר לחודיה דליכא למימר שנה עמידת הפרה לאשמועינן טעמא דבית שמאי דהוי נזיר מבשר כי תלה נדרו בעמידת הפרה וכי טעמא דב''ש לחוד אתא לאשמועינן אלא על כרחך טעמא דב''ה אתא לאשמועינן כי תלה נדרו בעמידת הפרה דלא חל נדרו אפילו על הבשר וא''ת סוף סוף מאי נפקא מינה לבית הלל והלא אפי' כשנזר זה הבשר לא חייל אכל מילי דנזירות כדמשמע להו בגרוגרות וי''ל דנפקא מינה היכא דנדר מן היין בפי' ותלה נדרו בעמידת הפרה דלא חייל עליה נזירות דלבית הלל משמע להו משום דרבוצה היא והא קמתה: