נזיר יח ע"א

דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר שבתגלחת טומאה מדובר, וכי מצורע בסוף ימי חלוטו מי לא בעי [האם אינו צריך] תגלחת? שהרי בסוף ימי חלוטו, כשנרפא הנגע, מתגלח המצורע, ואם כן אף בו יש תגלחת טומאה. ואיך אפשר לומר בו שאינו ראוי לתגלחת? אלא בוודאי מדובר בתגלחת טהרה. ודוחים: לא, מכאן אין ראיה, כי אין מדובר פה בתגלחת של צרעת, אלא תגלחת של נזירות קתני [שנה]. שהמצורע צריך קודם להתגלח לצרעתו, ואינו ראוי לתגלחת נזיר.

ומביאים ראיה אחרת, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו על הכתוב "וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו" (במדבר ו, ט), ונאמר שם בדרך מדרש הלכה: בנזיר טהור שנטמא הכתוב מדבר, שהוא טעון (חייב) העברת שער (גילוח) והבאת ציפרין ("וביום השמיני יביא שתי תורים". במדבר ו, י), ובא הדבר לפטור את הנזיר שנזר בקבר (בבית הקברות), כלומר, במקום טומאה — שאין טעון העברת שער והבאת ציפרין.

שהיה מקום לטעון כנגד זה: והלא לכאורה דברים אלו שאתה משמיענו לפטור, יש ללומדם לחייבו בדרך קל וחומר: ומה נזיר טהור מתחילה שנטמא הריהו טעון העברת שער והבאת ציפרין, מי שהיה טמא מתחלה כאשר קיבל עליו נזירותו — אינו דין שיהא טעון העברת שער והבאת ציפרין?

תלמוד לומר: "וטמא ראש נזרו", דווקא במי שהיה נזיר טהור ונטמא אחר כך הכתוב מדבר, שהוא מטמא עכשיו את השיער שהקדיש לנזירות, שיהא טעון העברת שער והבאת ציפרין, ובא הלימוד בכתוב לפטור את הנזיר בקבר שהוא מתחילתו טמא. שמע מינה [למד מכאן] תשובה לשאלה, שנזיר טמא מעיקרו אינו צריך לגלח.

א בעיה זו נפתרה, אלא שבאים מעתה לברר דינים אחרים הנוגעים לטמא שנזר. ושואלים: מאן תנא הא [מי שנה זו] שהובאה מקודם, דתנו רבנן [ששנו חכמים] במהלך הדיון: אין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא, אלא שטמא שנזר — שביעי שלו (של ימי טהרתו מן המת) עולה לו מן המנין של ימי נזירות הטהרה שעליו למנות מחדש, ונזיר טהור שנטמא — אין שביעי שלו עולה לו מן המנין, ונזירות טהרתו נמנית מיום המחרת?

אמר רב חסדא: זו שיטת רבי היא, שאמר רבי: אין נזירות טהרה חלה אלא עד שמיני, כלומר, יום אחד לאחר שנטהר הנזיר מטומאתו. דאי תימא [שאם תאמר] ששיטת ר' יוסי בר' יהודה היא — האמר [הרי אמר] נזירות של טהרה משביעי הוא דחיילא [שחלה].

ומסבירים: מאי [מה היא] שיטת רבי, ומאי [ומה היא] שיטת ר' יוסי בר' יהודה שהזכיר רב חסדא — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: נאמר בנזיר שנטמא ונטהר "וקדש את ראשו ביום ההוא" (במדבר ו, יא) — והכוונה היא: ביום הבאת קרבנותיו שהוא ביום השמיני לטהרתו, מקדש מחדש את ראשו בנזירות, אלו דברי רבי. ר' יוסי בר' יהודה אומר: ביום תגלחתו שהוא היום השביעי לטהרתו הוא מקדש ראשו בנזירות.

ב ובאותו ענין מביאים עוד: והא דתנן [וזו ששנינו במשנה]: נזיר שנטמא טומאות הרבה רצופות, זו אחר זו — אינו מביא אלא קרבן אחד, מאן תנא [מי שנה] ברייתא זו? אמר רב חסדא: דעת ר' יוסי בר' יהודה היא, דאמר [שאומר]: נזירות טהרה מיום שביעי חיילא [חלה] ולפיכך משכחת לה [יכול אתה למצוא אותה] הלכה של טומאות רבות רצופות שנזיר נטמא בהן כגון שנטמא בשביעי, וחזר ונטמא בשביעי. ומני [וכשיטת מי היא] שיטת ר' יוסי בר' יהודה היא, שלדעתו כיון שלא יצא (הגיעה) עדיין שעה הראויה להביא קרבן (שהרי מביא קרבנו רק ביום השמיני), אם חזר ונטמא — אינו חייב אלא קרבן אחד.

דאי תימא [שאם תאמר] ששיטת רבי היא, כיצד נעמיד הלכה זו: אי [אם] מדובר כאן שנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי — הרי לשיטת רבי חלה עליו נזירות שניה רק מן היום השמיני והלאה, ואם כן כולהו [כל הטומאות כולן] טומאה אחת אריכתא [ארוכה] היא, שהרי עדיין לא יצא מכלל טומאה שבה, ואין כאן טומאות הרבה. ואי [ואם] מדובר שנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני — הרי ביום השמיני כבר יצתה (יצאה) שעה שראויה להביא בה קרבן, שביום השמיני כבר חל עליו החיוב להביא קרבן נזיר, ואם נטמא אז — צריך להביא קרבן אחר.

ושואלים לעיקר הדברים: מאי טעמא [מה הטעם] של רבי שמונה מן היום השמיני? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב] "ועשה הכהן (תור) אחד לחטאת ואחד לעולה וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" (במדבר ו, יא), והדר [וחזר] ואמר מיד אחר כך "וקדש את ראשו", ומכאן שאין נזירות טהרה מתחילה אלא לאחר שהביא קרבנותיו. ור' יוסי בר' יהודה אומר על כך: אם כן, אם זו כוונת הכתוב, שנזירותו מתחילה רק ביום השמיני — לימא קרא [שיאמר הכתוב] רק "וקדש את ראשו", ולא יוסיף דבר, שהרי אותו פסוק מדבר בהבאת הקרבנות, שהיא ביום השמיני.

as if it enters your mind to say that the baraita is discussing the shaving done as a result of the nazirite’s impurity, and contrasts a nazirite with a leper, do the end of a leper’s days of confirmed leprosy not require shaving? A leper must shave when he is purified from his condition, so how can he be described as unfit for shaving? Rather, the baraita must be referring to the nazirite’s shaving of purity, as suggested above (17b). The Gemara rejects this: No, it could be that the baraita is discussing the shaving done as a result of the nazirite’s impurity, and when it states that a leper is unfit for shaving, the baraita is teaching about the shaving of naziriteship, and the baraita is stating that a leper is unfit for any shaving of a nazirite, since he must first shave for his leprosy.

The Gemara suggests another proof to answer the question of whether one who vows naziriteship while in a cemetery must shave upon undergoing purification. Come and hear a baraita: The verse states: “And he defiles his consecrated head, he shall shave his head on the day of his purification, on the seventh day shall he shave it” (Numbers 6:9). The baraita explains: The verse is speaking of a ritually pure nazirite who became impure, who requires hair removal and the bringing of birds as offerings. And this verse comes to exempt a nazirite who vowed while in the grave, i.e., a cemetery, that he does not require hair removal and the bringing of birds.

The baraita continues its analysis of this halakha. For one might have explained differently: And are these matters, the ruling that such a nazirite is exempt, not inferred with an a fortiori inference to reach the opposite conclusion: Just as a nazirite who was pure from the outset and who subsequently became impure requires hair removal and the bringing of birds, if one was impure from the outset, as he took a vow of naziriteship while in a cemetery, is it not logical that he should require hair removal and the bringing of birds?

Therefore the verse states: “And he defiles his consecrated head,” indicating that the verse speaks only of one who was a pure nazirite and later became impure, and that only he requires hair removal and the bringing of birds. And the verse serves to exempt the nazirite who vowed while in a place of a grave, who was ritually impure from the outset. The Gemara concludes: Learn from this that a nazirite who was ritually impure from the outset does not have to shave; this answers the question of Rav Ashi.

§ After resolving the question, the Gemara discusses additional halakhot involving a ritually impure person who took a vow of naziriteship. Who is the tanna who taught this baraita that the Sages taught in the previous discussion: The difference between an impure person who took a vow of naziriteship and a pure nazirite who became ritually impure is only the following halakha: That with regard to an impure person who took a vow of naziriteship, his seventh day of purification counts as part of his tally of the term of naziriteship. But with regard to a pure nazirite who became impure, his seventh day of purification does not count as part of his tally.

Rav Ḥisda said: It is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as Rabbi Yehuda HaNasi said: Naziriteship of purity takes effect only from the eighth day. When a nazirite becomes impure during his term, he begins to count his term of observing naziriteship in purity only on the day following his purification. For if you say it follows the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, didn’t he say that the naziriteship of purity takes effect from the seventh day of his purification process?

The Gemara clarifies: What is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, and what is the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, that Rav Ḥisda referred to? As it is taught in a baraita: The verse states with regard to a ritually impure nazirite who underwent the purification rite: “And he shall sanctify his head on that day” (Numbers 6:11). This means that he renews the sanctity of his hair growth, i.e., begins observing his naziriteship in purity, on the day of the bringing of his offerings, the eighth day of his purification. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: This means that he renews the sanctity of his hair growth on the day of his shaving, the seventh day of his purification.

§ The Gemara cites a related halakha: And that which we learned in a mishna (Karetot 9a): If a nazirite became impure by contracting many consecutive impurities, he brings only one set of offerings. Who taught that? Rav Ḥisda said: It is Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who said the naziriteship of purity takes effect from the seventh day of his purification process. And you find this, that he contracts ritual impurity several times consecutively, in a case where he became ritually impure on the seventh day and, after undergoing the purification process, again became ritually impure on the seventh day. And whose opinion is it? It is that of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda. Since the appropriate time to bring an offering had not yet arrived, as all agree that his offerings are only brought on the eighth day, if he became ritually impure a second time he is obligated to bring only one set of offerings.

For if you say it follows the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, how can this mishna be explained? If it deals with a nazirite who became ritually impure on the seventh day, and, after undergoing the purification process, again became ritually impure on the seventh day, and, after undergoing the purification process, again became ritually impure on the seventh day, Rabbi Yehuda HaNasi would hold that all these impurities are in fact one long ritual impurity, because he never reached the eighth day, which would renew his observance of naziriteship in ritual purity, so the mishna would not refer to this as a case of multiple impurities. And if the mishna is referring to a nazirite who became ritually impure on the eighth day and, after undergoing the purification process, again became ritually impure on the eighth day, the appropriate time to bring an offering had already arrived, and if he becomes ritually impure at that stage, it is not viewed as a continuation of the previous ritual impurity, and he is obligated to bring another set of offerings.

The Gemara clarifies the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda: What is the reason for Rabbi Yehuda HaNasi’s ruling that he begins counting only from the eighth day? The Gemara answers: The verse states: “And the priest shall prepare one for a sin-offering, and the other for a burnt-offering, and make atonement for him, for he sinned by the soul” (Numbers 6:11), and the same verse again states immediately afterward: “And he shall sanctify his head.” This shows that the naziriteship of purity commences only after he has brought his offerings. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says in response: If so, if the verse intended to teach us that his naziriteship starts only on the eighth day, let the verse merely state: “And he shall sanctify his head,” since that phrase addresses the bringing of his offerings, which is on the eighth.