נזיר כב ע"ב

דף כב - ב

מר ^[1] זוטרא בריה דרב מרי אמר:

האי דאמרינן בברייתא [לדעת תנא קמא] שאם אמרה "ואני" והפר בעלה לראשונה, הרי השניה אסורה - היינו דרמי בר חמא, כלומר: מזה יש לך לפשוט את בעייתו של רמי בר חמא!

דבעי רמי בר חמא:

האומר: הרי עלי כבשר זבח שלמים העומד לפניו ועדיין לא נזרק דמו - ויש בו איסור מעילה ויכול אדם להתפיס בו - וכגון שאמר על חפץ אחר: "זה עלי כזה", מהו דינו של הדבר שאסר עליו?

וצדדי הספק הם:

כי מתפיס איניש בעיקרא מתפיס [האם כוונת אדם להתפיס במצב הנוכחי של הבשר כשעדיין הוא אסור] ואם כן אף החפץ אסור? או דילמא בצננא [לשון: צינון] מתפיס, כוונתו היה להתפיס באותו בשר לאחר שהצטנן האיסור והלך לו. ^[2]

וספק זה של רמי בר חמא יש להסתפק גם במי שהתפיסה בחברתה הנזירה שבעלה יכול להפר לה את נזירותה, האם כוונתה להתפיס בה במצבה הנוכחי, או שמא אין כוונתה להתפיס בה אלא לאחר שיצנן בעלה את האיסור על ידי הפרה -

והיות ולמדנו בברייתא שהיא נתפסת בנזירות, הרי שמע מינה: בעיקרא מתפיס, ונפשטה בעייתו של רמי בר חמא.

ודוחה הגמרא: מי דמי [וכי אטו דומים שני הענינים זה לזה]!?

התם - בבעייתו של רמי בר חמא - כיון דאמר "הרי עלי כבשר זבח שלמים", ^[3] כלומר: שאמר "הרי זה עלי כמו זה", והדבר שבו התפיס היה זבח שלמים; בזה יש להסתפק שמא נתכוין להתפיס בו לאחר זריקת דמים, כי סבור היה שאפשר להתפיס בו -

ומשום דאף על גב דאחר שנזרק דמו מצי אכיל ליה ואין בו מעילה, מכל מקום הרי בחוץ מיקדש קדיש, יש בבשר קדושה לענין זה שאסור לאוכלו חוץ לירושלים, ^[4] ולכן סבור היה שיכול להתפיס בקדושה זו.

אבל הכא באשה, הרי ודאי שלא נתכוונה להתפיס בה לאחר ההפרה, דאי סלקא דעתך בצננא קא מתפיס, הא הפר לה בעלה ושוב אין בה נזירות כלל, ובמה היתה טועה חברתה להתפיס בה!? ובהכרח שבמצבה הנוכחי הוא שהתפיסה.

איכא דאמרי: היינו דרמי בר חמא ודאי, ואין לחלק ביניהם.

מסתפקת הגמרא: אם אמרה לה אשה לנזירה: "הריני נזירה בעקביך", מאי דינה של האשה המתפיסה לאחר שהיפר לה בעלה לראשונה? האם "בעקביך" פירושו: "בסופך" ^[5] ואם כן כי אמרה "הריני בעקביך", בכולה מילתא היא דאמרה, כלומר: רצונה להיות כחברתה מתחילה ועד סוף, והיתה דעתה של זו שהתפיסה, שאם בסופו של דבר יפר בעלה לחברתה, אז אין היא מקבלת על עצמה נזירות כלל הואיל ורצונה להיות כחברתה -

ואם כן שריא השניה כשיפר בעלה של הראשונה לראשונה.

או דילמא: "בעקביך" פירושו: "בגללך" ^[6] כלומר: הרי אני בעקבותייך לקבלת נזירות כמיקמי דליפר לה בעלה [כדינה קודם שהפר לה בעלה] -

ואם כן אף אם יפר לה בעלה לראשונה, זו שהתפיסה עדיין היא אסירא [באיסורה היא עומדת].

תא שמע ממשנתנו:

האשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה ואמר "ואני", אינו יכול להפר; וקא סלקא דעתין שלכן אינו יכול להפר, היות ואם תופר נזירותה תתבטל אף נזירותו, והתורה אמרה: "לא יחל דברו", שלא יגרום לכך שיתחלל דיבורו. ^[7]

והטעם שמתבטלת נזירותו - לפי ההוה אמינא של הגמרא - הוא משום שהדבר הרי תלוי הוא בו אם להפר אם לאו, והוא נותן דעתו להתיר, והרי זה כאילו אמר "הריני בעקביך". ^[8]

ואי סלקא דעתך: אפילו כי אמר לה [הבעל לאשתו] "הריני בעקביך" בעיקרא קא מתפיס קודם שהופרה נזירותה, אם כן גם הבעל לא נתכוין למצב שלה בסופה, אלא כמצב שלה עכשיו קודם שהיפר לה.

ואם כן ליפר לה לדידה ותתבטל נזירותה, ולוקים דידיה [ואילו נזירותו תהא קיימת] ואם כן למה לא יפר לה!?

אלא לאו שמע מינה: אם אמר לה "הריני בעקביך" בכולה דמילתא מתפיס, והילכך הוא הבעל דלא מצי מיפר משום שנאמר: "לא יחל דברו"; ^[9] הא אשה דאמרה "הריני בעקביך" היא נמי מותרת שהרי התפיסה את עצמה בה עד סופה.

ודחינן: לא כאשר הוכחת, ולעולם בין הוא ובין אשה שאמרה "הריני בעקביך" בעיקרא מתפיס, והטעם שהבעל אינו יכול להפר אינו משום שעל ידי כך תופר נזירותו -

והכא במשנתנו לכן אין הוא יכול להפר: כיון דאמר לה "ואני" כאומר "קיים ליכי" דמי, ואינו יכול להפר נדר שהוקם על ידו.

ולכן אי מיתשל אהקמתו [אם יישאל על הקמתו ויבטלנה למפרע] מצי מיפר כי נתבטלה הקמתו, ואי לא יישאל על הקמתו, לא יכול הוא להפר שהרי הנזירות מקויימת.

שנינו במשנה: הריני נזיר, ואת, ואמרה אמן, מיפר את שלה ושלו קיים:

ורמינהו:

"הריני נזיר, ואת" ואמרה אמן, שניהם אסורין, ואם לאו שלא אמרה אמן הרי שניהם מותרין, ^[10] כי כך אמר לה: "הריני נזיר אם את", כלומר: אם את תהיי נזירה כמותי אז אהיה נזיר, ואם לא תרצי להיות נזירה, אף אני איני נזיר, וכיון שלא קיבלה על עצמה להיות נזירה, אף הוא אינו נזיר.

והרי מה ששנינו "שניהם אסורין" בהכרח שכוונת הברייתא היא לומר: ש"שניהם אסורים" אפילו על ידי הפרה, שאם לא כן מאי קא משמע לן; וטעם הברייתא הוא, משום ש"בעל מיעקר עקר" וכיון שעל ידי הפרתו נעקר גם נדרו שתלה בה, הרי זה עובר ב"לא יחל דברו".

ותיקשי על משנתנו ששנינו: "מיפר את שלה ושלו קיים"!? ^[11]

אמר רב יהודה: תני בברייתא: "הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר את שלה ושלו קיים" וכמו ששנינו במשנתנו, והטעם הוא משום ש"בעל מיגז גייז", ואין נזירותה נעקרת למפרע, עד שנאמר: על ידי הפרתו נעקרת גם נזירותו. ^[12]

אביי אמר: אפילו תימא כדקתני בברייתא "שניהם אסורין", ולהשמיענו באה הברייתא שאינו יכול להפר את שלה כי "בעל מיעקר עקר" ונמצאת אף נזירותו בטילה, ואינו יכול לחלל את דיבורו משום "לא יחל דברו" ^[13] -

ודקשיא לך: אם כן למה שנינו במשנתנו: מיפר את שלה ושלו קיים!? אימא לך: אין דומה נידון משנתנו לנידון הברייתא, כי הברייתא מיירי כגון דאמר לה בפירוש: "הריני נזיר אם ^[14] את", דקא תלי נדרו בנדרה [ואם כן תלה בפירוש את נדרו בנדרה].

מר זוטרא בר׳ דרב מרי אמר היינו דבעי רמי בר חמא כו׳ קשיא לי טובא דמה דומה זה ללמי ההוא דרמי קאי בשעת היתירא דכבר נשחטו ונזרק דמן וקא מבעי׳ ליה אע״פ שעכשיו הותרו זה שהתפיס בשר חולין בהן י״ל בעיקרו קא מתפיס על מה שהי׳ תחלה או דלמא כיון שעכשיו הן מותרין נמצא דבהתירא קא מתפיס ולא נאסרו החולין אבל הכא שבעת שאמרה ואני האשה היתה נזירה ואע״פ שהפר לה בעלה כבר פשטינין דלא הפר לה למפרע א״כ נמצ׳ בבירור שבשעה שאמרה ואני נזירה הוות והיאך נוכל לומר דאסיפ׳ קאמרה דהותרה דהיא קיימא בשעת איסורא זה דומה לאומר הרי עלי כשלמים כל זמן שלא נשחטו שהן אסורין שאע״פ שעתידין להיות מותרין לכשישחטו השתא מיהת אסורין הן והתפסה מעלי׳ הויא כדתנן בפ״ק בפי׳ שהאומר כשלמים נדר גמור הוי:

הריני נזיר ואם ואמרה אמן מפר את שלה ושלו קיים הריני נזירה ואת ואמרה אמן אינן יכול להפר פי׳ כשאמר הבעל הריני נזיר ואת אין זה לשון קיום אלא לשון שאלה כדבעינן למימר לקמן שהוא אמר לה ואת אם תהי׳ נזירה כמוני והדבר תלוי ברצון האשה אם רוצה לקבל עלי׳ גם היא שניהן נזירין ואם אינה רוצה לקבל עלי׳ ישאר הוא בנזירותו והוא פטורה הילכך אם אמרה אמן וקיבלה עליה ונתרצת ואם רצה הבעל להפר לה יכול ושלו קיים ואם אמרה האשה לבעלה הריני נזיר׳ ואתה גם זה לשון שאלה היא שאמרה לו אם תרצה אתה לקבל תהיה נזיר כמותי אם אמר הבעל אמן שניהן נאסרו ואם רצה להפר לה שוב אינו יכול מפני שכשאמר אמן נתרצה בנדר אשתו וקיימו ושוב אינו יכול להפר:

ורמינהי הריני נזירה ואת אם אמרה אמן שניהן אסורין ואם לאו שניהן מותרין מפני שתלה נדרו בנדרה קס״ד השתא דברייתא ומתני׳ חדא נינהו וקסבר תנא דבריית׳ מפני שאמר לה ואת משמע כאלו נתרצה בנדר אשתו ולשון קיום הוא ומפני זה שניהן אסורין ושוב אינו יכול להפר ואם לא אמרה אמן שניהן מותרין מפני שגם הוא אינו רוצה להיות נזיר אא״כ תהיה נזירה גם היא ובהא לא איירי תנא דמתני׳ אלא רישא קשי׳ למתני׳ ופרקה רב יהוד׳ תני בבריית׳ מיפר את שלה ושלו קיים פי׳ דהאי דתני שניהן אסורין טעותא היא משום דמשמע שאין לה הפרה ואביי פריק אפילו תימא כדקתני ברייתא כגון דאמר לה הריני נזיר אם תתרצי כמו כן להיות נזירה ותלה נדרו בנדרה שאם תתרצ׳ היא יהי׳ גם הוא נזיר ואם לאו לא יהי׳ נזיר כדקתני סיפ׳ שתלה נדרו בנדרה הלכך כיון שהבעל אינו נזיר כ״א תהי׳ גם היא נזירה והיא היא רוצה להיות נזיר חפץ הוא בנזירות אשתו וכאלו קיים לה בפירוש הוא הלכך שניהן אסורין ואינו מפר לה ואם לא נתרצית שניהן מותרין אבל מתני׳ האי דאמר לה ואת לא שתלה נדרו בנדרה אלא לשון שאלה הוא כדפרישית והילכתא אם רוצה להפר יכול ושלו קיים שלא תלה נדרו בנדרה ואם לא קיבלה עליה הוא נזיר נמי שלא תלה נדרו בנדרה:

רב זוטרא בריה דרב מרי אמר היינו דרמי בר חמא דבעי רמי בר חמא הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו. פירש ר"ת דרב זוטרא בא ליישב דלא תקשינה הנך תרתי ברייתות אהדרי ומתוך כך תפשוט בעיא דרמי בר חמא. וסבירא ליה לרב זוטרא דכלהו תנאי סברי בעל מיעקר עקר כדמוכח ברייתא קמייתא מדאינה מביאה עולת העוף. ואם שתת יין ונטמאת למתים אינה סופגת ארבעים. ואפילו הכי סוברת הברייתא בתרייתא דחברתה אסורה משום דבעיקר קא מתפיס. דאף על פי שהפר לה בעלה ועוקר הנדר מעיקרו דעתה להתפיס כמו שהיתה מעיקרא קודם שהפר לה בעלה. ותפשוט מהכא הא דבעי רמי בר חמא בפרק קמא דנדרים אם היה לפניו בשר זבחי שלמים לאחר זריקה ואמר פירות הללו כזה מהו מי אמרינן בעיקרא למה שהיה לפני זריקה קא מתפיס ואסור או דילמא בצננא קא מתפיס כמו שהיה עתה לאחר זריקה שנצטנן האיסור והלך לו קא מתפיס. ומהכא תפשוט דבעיקרא קא מתפיס. ואם תאמר אי מעקר עקר מה בין זה לאומר הריני נזיר ואומר חברו ואני דאמרינן הותר הראשון כו'. ויש לומר כו' ככתוב בתוספות. ובתוספותיו ז"ל כתב וז"ל: ועוד נראה לחלק דאפילו לא תתבטל עקר הנזירות לגמרי כאלו לא נדר לא דמי למתני'. דאלו היה יודע השני שיתיר לו חכם לראשון היה דעתו לומר הריני ממש כמותך. אבל הכא היתה יודעת שהפר לה בעלה לראשונה דשייך טפי למימר בעיקרא מתפיס. עד כאן לשונו. וא"ת היכי בעי למיפשט מהכא בעיא דרמי בר חמא דהויא אחר זריקה כדמוכחא סוגיא דהתם הלכך שייך למימר בה כדהשתא קא מתפיס. אבל הכא אמרה ואני קודם שהפר לה בעלה הלכך מסתבר למימר בעיקרא קא מתפיס. וי"ל כיון דמעקר עקר איגלאי מלתא דבשעה שאמרה ואני היתה ראשונה מותרת והויא לה כמתפיס בבשר זבחי שלמים לאחר זריקה. ואם תאמר השתא דאמרינן דבעיקרא קא מתפיס אם כן אפילו אמרה ואני אחר שהפר לה בעלה תהא אסורה מידי דהוה אמתפיס בבשר זבחי שלמים לאחר זריקה דפשטינן מהכא דבעיקרא קא מתפיס. וי"ל דלא דמי דודאי שלמים אף לאחר זריקה שם זבח עליהם ואיכא למימר דכוונתו להתפיס בעיקרו. אבל אשה לאחר הפרה אין שום נזירות עליה והוי כאדם שלא נדר מעולם ואמר חברו עליו ואני.
מי דמי התם כיון דאמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים אף על גב דמצי אכיל ליה בחוץ מיקדש קדישי ואיכא למימר מיטעא טעי האי נודר וסבור שיכול להתפיס בשלמים לאחר זריקה הלכך אמרינן בצננא קא מתפיס. אבל הכא ליכא למיטעי ולמימר דבצננא קא מתפיס הלכך אפילו אמרינן הכא בעיקרא קא מתפיס בבעיא דרמי בר חמא מצינא למימר דבצננא קא מתפיס. והיה קשה להר"ם על פירוש שיטה זו דבעינן למימר דסבירא ליה למר זוטרא דאף על גב דבעל מעקר עקר הויא חברתה אסורה. ולעיל פשיטא ליה לתלמודא דאי מעקר עקר דחברתה שריא. והיה מפרש דודאי מהך ברייתא פשטינן דמיגז גייז ופליגא אברייתא דלעיל. והכי קאמר מר זוטרא תיפשוט מהכא בעיא דרמי בר חמא הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו. וסבירא ליה דבעיא דרמי בר חמא הוי במתפיס לפני זריקה ואחר כך נזרק הדם. כי מתפיס איניש בעקרא מתפיס כמו שהוא עתה או דילמא בצננא מתפיס כיון שיודע שהדם עומד ליזרק וכגון דחזינא הכא דאי מיגז גייז חברתה אסורה שמע מינה בעיקרא מתפיס שגם היא יודעת שסופה יכולה לבא לידי היתר על ידי הפרת הבעל. ומיהו קשה דבפרק קמא דנדרים משמע דבעי רמי בר חמא לאחר זריקה כו' ככתוב בתוספות. וי"ל כו' ככתוב בתוס'. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

אי נמי הכי קאמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים ואמר כן לפני זריקה אחר שנזרק הדם מהו. איכא דאמרי היינו דרמי בר חמא. ואין לחלק ביניהם ואי אמרינן הכא בעיקרא קא מתפיס כמו כן נאמר בההיא דרמי בר חמא. אלא האי איבעיא ליה הריני בעיקביך. תוספי הרא"ש ז"ל:

דבעי רמי בר חמא. בפרק קמא דנדרים הרי עלי פירות אלו כבשר זבחי שלמים. אי נמי כגון (דמיית) דמחית בשר זבחי שלמים קמיה שנזרק הדם עליה (ומיית) ומחית נמי דהתירא קמיה ואמר זה כזה מהו. כי מתפיס איניש בעיקרא מתפיס כמו שהיה בשר זה קודם זריקת הדם שהיה אסור באכילה ואסור. או דילמא כבשר זבחי שלמים לאחר זריקה קאמר שהבשר מותר באכילה ומותר. ופירוש בצננא היינו לבסוף דכל דבר שהוא חם מצטנן לבסוף. ויש מפרשים מצננא כמו שהיא עכשיו אחר שנצטנן האיסור ונח לו ונעשה היתר. ויש תימה שהרי במלתא דרמי בר חמא כי מתפיס בעיקרא גם אחר שנעשה בשר השלמים היתר אמרינן והוי תפיסותא. ואלו הכא ודאי אי אמרה חברתה ואני אחר שהפר לה בעלה אפילו אמרינן בעיקרא מתפיס לאו כלום הוא דדוקא כי אמרה חברתה ואני קודם שהפר אמרינן חברתה אסורה. ואם כן היכי פשיט מינה דרמי בר חמא. וי"ל דבדדמי שייך שפיר בעיקרא אחר זריקה דכך נקראת בשר שלמים אחר זריקה כמו לפני זריקה הלכך איכא למימר דבעיקרא מתפיס. אבל הכא כי אמרה אשה זו ואני ליכא למימר בעיקרא מתפיס אלא אם כן אמרה זה קודם הפרה והפר לה הבעל דהשתא אפילו כי אמרינן דמעקר עקר הויא תפיסותא. וא"ת כיון דאפילו אי אמרינן דמעקר עקר חברתה אסורה מאי איכא בין אי אמרינן מיגז או מעקר עקר. יש לומר נפקא מינה כגון ששתתה יין וגילחה במזיד ואחר כך הפר לה בעלה. אי מעקר עקר אינה לוקת. ואי מיגוז גייז תלקה. וכן אם נטמאה ואחר כך הפר אי מעקר עקר לא תביא עולת העוף ואשם. ואי מיגז גייז מביאה עולת העוף ואשם. שיטה. וזה לפי פירוש ר"ת:

הכי גרסינן. הרי עלי כבשר זבח שלמים מהו כי מתפיס בעיקרא מתפיס או דילמא בצננא קא מתפיס. פירוש האומר פירות הללו כבשר זבח השלמים מהו. מי מתפיס בעיקרא קודם זריקת דמים והוי דבר הנדור ומיתסר בפירות. או דילמא בצננא כו' לאחר זריקת דמים ונצטנן האיסור ואם כן דבר הנדור לא הוי ולא מיתסר בפירות. והכא נמי בעיא דאיבעיא לן אי חברתה אסירא או שריא ודאי אי חפיטא בהדיא וחברתה אסורה. אבל לעולם תיבעי לך אי מעקר או גייז לענין מלקות או קרבן כגון אם נטמאת או שתת קודם הפרה. והאי ודאי מצינן לאוכוחי מההוא דלעיל דאוקימנא כר' אליעזר דמעקר עקר אבל מההיא דחברתה אסורה לא מצינא למיפשט דלאו טעמא משום דמיגז גייז אלא משום דבעיקרא קמיתפיס. ואי אמרת מיתפיס איניש בעיקרו והיינו טעמא דחברתה אסורה ותפשוט בעיין דרמי בר חמא. מי דמי התם אף על גב דבצננא מיתפיס. אף על גב דלאחר זריקת דמים מצי אכיל ליה מקדש קדיש. פירוש מי דמי ליכא למפשט בעיין דרמי בר חמא מהכא כי נמי אמר טעמא משום דבעיקרא קא מתפיס. דבההיא דרמי איכא קדושה בעיקרא ובצננא ואם כן איכא לספוקי הכי דאף על גב דמותר לאוכלו חוץ לעזרה לאחר זריקה מכל מקום קדוש הוא לאוכלו תוך חומת ירושלם ולשני ימים ולילה אחד ובהא איכא למיטעי. אבל בההיא דלעיל כי אמרה ואני מי איכא למימר דבצננא קמתפיס לאחר הפרה אי הכי מה קבלה עלה. אם כן ליכא למיפשט למידי ולא דמו אהדדי. יש מפרש הך פירושא דמי דמי דגם גבי חברתה אסורה לא תיפשיט בטעמא משום דבעקרו מתפיס וכיון דלא שייך בצננא כדפריך לא שייך בעיקרא.

איכא דאמר היינו דבעי רמי בר חמא ודאי הך דחברתה אסירא איכא לדמויי ולמימר טעמא משום דבעיקרא מתפיס. אבל הא מבעיא לי הריני בעקביך מהו. ודאי אמרה לה הריני בעקביך. פירוש אלא הא ודאי איכא למיבעי. גירסא אחריתי אלא הכי איבעיא לן אמרה לה הריני בעיקביך מאי. בכולה מילתא משמע ושריא או דילמא במקמי דהפר לה בעל משמע ואסירא. פירוש האשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה הריני בעקביך ובא בעלה של ראשונה והפר לה. מהו מי אמרינן בעקביך ככולה מילתא משמע. כלומר בכל דרכיך לגמרי ואפילו בסוף המעשה משמע. בסוף המעשה הרי הפר לה בעלה ושריא נמי חברתה. או דילמא מאי בעקביך בסוף הנזירות מקמי דליפר לה בעל. ואם כן אף על פי שהפר בעל לראשונה השנייה אסורה. שיטה:

ורמינהו הריני נזיר ואת אם אמרה אמן שניהם אסורין. ואינו יכול להפר דהא קאמר הריני נזיר אם את נזירה וכי אמרה אמן הרי שניהן אסורין ואם היפר לה מופר לעצמו. ואם לאו שלא אמרה אמן שניהם מותרין שהרי תולה בנזירה כלומר אם את נזירה הריני נזיר. מנימוקי הר' עזריאל ז"ל:

אמר רב יהודה תני בברייתא מיפר שלה ושלו קיים. פירוש ולא תיתני שניהם אסורין. ולכך שלו קיים דמיגז גייז סבירא ליה. עוד יש לפרש דכי נמי מעקר עקר שלו קיים דלא תלה נדרו אלא בקבלתה גרידא שאם תקבל היא נזירות על עצמה יהיה נזיר ואם יפר לה שוב אין בכך כלום. שיטה: וכתירוץ שני כתב הרא"ש ז"ל בפירושיו וז"ל: אמר רב יהודה תני ברישא מיפר את שלה ושלו קיים כדתנינן במתניתין. ואף על גב דסיפא משמע שתלה נדרו בנדרה דאם לא אמרה אמן שניהם מותרין. איכא למימר דודאי תלה נזירותו בקבלת נזירותה הילכך אם לא קבלה עליה גם הוא אינו נזיר. אבל אם קבלה עליה לא תלה הפקעת נדרו בהפרתה. עד כאן:

גמרא (בסה"ע) ברייתא כגון כו' דקא תלי נדרו בנדרה. עיין בתוס'. והרע"ב פי' דזה הוי כמו קיום. ובתור"ע הקשה עליו דהתנן בפ"י דנדרים מ"ז דקיום קודם לנדר לא הוי קיום. ולק"מ דהא הרע"ב פי' שם הטעם משום דהוי קיום בטעות כו' וא"כ בנדר מפורש כי הכא הוי קיום ועמש"כ שם בשם הספרי. ותו דהכא ע"כ ענתה אמן תכ"ד ותכ"ד כדבור דמי והוה הנדר והקיום כבבת אחת וי"ל דבכזה הוי קיום. שוב ראיתי שגם המל"מ פ"ב מהלכות נזירות ובפי"ג מהל' נדרים חשב זה כמו קיום קודם הנדר דלא מהני. ולעד"נ כמש"כ:

גמ' אמר עולא תמר זנתה כו'. נ״ב יש לה חברה רחב שיצאו נביאים אלא דשניא רחב שלא באו נביאים מן הזנות:

שם א"ר יוחנן שבע בעילות כו'. נ״ב עיין פנת אבן בוחן שלי דף נ"ח א':

תוס' ד"ה והא מתהני מעבירה כו' דאסתר קרקע עולם היתה. נ״ב זה לא הבנתי ק"ע לא שייך אלא באנוסה כאסתר אבל יעל לא היתה מסורה ביד סיסרא בע"כ. גם התירוץ לא נתיישב לי א"כ מ"ט אמרי' בעריות יהרג ואל יעבור כיון דטובתן ש"ר רעה היא מידי הוא טעמא באשה משום דק"ע הוא ת"ל בלא"ה נמי אפי' אנסוה להביא איש עליה דלא ק״ע היא תשתרי מהאי טעמא משום דרעה הוא אצלה. והא קי״ל המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה. אלא משום דהצלת כל ישראל היתה תלויה בכך שלא יוסיף עוד סיסרא לאסוף חיל יותר מבראשונה ולא בכל יום מתרחיש ניסא ועיין עוד בספרי חז"ל:

שם ד"ה בת בנו של עגלון כו' א"כ לא היתה קטנה. נ"ב הוא ודאי לאו דוקא דקאמר בת בנו כדאמרי' נמי דכוותה בפמ״ש בן בנו של נמרוד הרשע וסנחריב לאו ב"ב של נמרוד הוה. וה"נ במ"ר פ' חיי' שרה תבוא אסתר בת בתה של שרה:

מר זוטרא בריה דרב מרי אמר. הא דמיבעיא לן הכא אשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה ואני ושמע בעלה של ראשונה והפר לה אפילו למ''ד בעל מיגז גייז היינו דבעי רמי בר חמא בפ''ק דמסכת נדרים: הרי עלי כבשר זבחי שלמים. כגון שמונח לפניו בשר זבח שלמים ומחית נמי דהיתרא קמיה ואמר זה כזה מהו: כי מתפיס איניש בעיקרא מתפיס. כדהויין הני זבחי שלמים קודם זריקה ואסירא: או דילמא בצננא מתפיס. בהתירא דאית ביה והיינו לאחר זריקה שהותר בשר באכילה ושריא בצננא היינו לבסוף דכל דבר שהוא חם מצטנן לבסוף וה''נ לגבי הך איתתא כי אמרה ואני אי אמרת דבעיקרא מתפיס הויא לה כקודם הפרה ואסירא ואי אמרת דמיתפסה בצננא הויא לה כלאחר הפרה ושריא: מי דמי התם כי אמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים. אפי' אמרת דבצננא מיתפיס אפ''ה אסור דזבחי שלמים לאחר זריקת דמים מיקדש קדיש דאינו נאכל אלא לשני ימים ולילה אחד דאיכא למימר הכי איתפיס בציננא דאם לא כן מאי אהני דיבוריה: אבל הכא כו'. ולא דמי כלל ומהכא לא תפשוט: איכא דאמרי היינו דרמי בר חמא. דאמר אע''ג דלאחר זריקת דמים מיקדש קדיש כיון דמצי אכיל ליה חוץ לחומת עזרה בכל העיר אי אמרת בציננא תפיס ודאי שרי אלא הכי איבעיא לך (ודאי) אמרה לו: הריני בעיקביך. ובא בעלה של ראשונה והפר לה אליבא דמ''ד בעל מיגז גייז מהו אמרינן הא דקאמרה לה הריני בעיקביך בכולי מלתא משמע אם לנזירות לנזירות אם להיפר היפר וכיון דהיפר בעלה לראשונה מישתריא נמי חבירתה [והאי] בעיקביך משמע בסוף: או דלמא כמיקמי דליפר לה בעלה. משמע דמשמע כמו דאמרה הריני נזירה כמותיך עד סוף נזירותיך דהיינו סמוך להפרה דבעל דנזירותה משכה ואזלה עד שהפר לה בעל וכשהפר לה בעל אזלה לה בסוף נזירותה ולעולם מיקמי דליפר לה בעל קאמרה וכי הפר לה בעלה לראשונה אסורה חבירתה: ת''ש האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר ואי ס''ד דכי אמר לה הריני בעיקביך כמעיקרא. מקמי הפרה משמע וקיימא לן נמי דבעל מיגז גייז וכ''ש היכא דאמר ואני סתם ולא אמר בעיקביך דמשמע דבעיקרא מיתפיס א''כ אשתכח דכי קאמר לה ואני משמע דניחא ליה דתתקיים עילוה נזירות עד דלימא איהו ואני ולקביל עילוי' נזירות וליפר לה נזירות דידה ולקיים נזירות דידיה הא לאו איתפיס בנדרה אלא במקמי הפרה אלא לאו ש''מ מדאינו יכול להפר לה דבכולה מילתא מיתפיס והלכך הוא לא מצי מיפר דאי מיפר את שלה נמצא מיפר את שלו הא אשה אחרת דאמרה לה הריני בעיקביך כיון דהיפר בעל לראשונה איהי נמי מותרת: לא לעולם. אימא לך דבעיקרא מתפיס: והכא. טעמא מאי הוא דלא מצי מיפר לה דכיון דאמר לה ואני כאומר קיים ליכי דמי: הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר את שלה. והאי דאמר לה ואת לא הוי קיום לפי שאין אדם יכול להזיר את אשתו בנזיר: מפני שתלה נדרו בנדרה. דמשמע דקאמר הריני נזיר אם את תהא נזירה וכיון דלא אמרה אמן שניהם מותרין: אביי אמר אפי' תימא. שניהם מותרין ולא קשיא ובמאי עסקינן בברייתא כגון דאמר לה הריני נזיר ואת דמשמע דקאמר לה הריני נזיר אם תהא נזירה והלכך היכא דאמרה אמן שניהם אסורין וכי לא אמרה אמן שניהם מותרין שכן הוא תולה נזרו בנזרה:

איכא דאמרי היינו דרמי בר חמא ודאי. איכא למיפשט בעיא דרמי מברייתא דלעיל ואין לדחות דחיה זו שבא לחלק ביניהם דודאי דמו אהדדי: אמרה לה הריני בעיקביך. פירוש האשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה לה הריני בעיקביך כאילו אמרה הריני בסופך לשון ואתה תשופנו עקב (בראשית ג) כלומר בסוף דרכך אם תותר את גם אני אהיה מותרת שלא אקבל עלי נזירות ולא יחול עלי או דלמא כי מקמי דליפר לה בעלה ואסורה כי בעיקביך יש לפרשו כמו עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (שם כו) ואפילו אם תותר הראשונה השניה אסורה דבדעתה להיות כמעיקרא קודם שיפר לה בעלה וכשאמרה בעיקביך כאילו אמרה ואני דאמרינן לעיל בברייתא היא מותרת וחבירתה אסורה דכיון דחל עליה נזירות לא פקע בהתרת הראשונה דבעל מיגז גייז: ואי ס''ד כי אמר בעיקביך בעיקרא קמתפיס. ואפילו תותר הראשונה השניה אסורה א''כ במתניתין נמי אמאי אינו מיפר לה ליפר לה דידה ולוקים דידיה אלא ש''מ בכולה מלתא מיתפיס ואותה שאמרה בעיקביך היא נמי מותרת ואריכות לשון בעלמא הוא וה''נ דעת הבעל כי אמר לה ואני דעתיה אכולה מילתא אם תותר היא שגם הוא יהיה מותר ולא יחול הלכך לא מצי מיפר דקאי בלא יחל דברו ואם תאמר והא במתניתין לא אמר כ''א ואני וי''ל דהכי מדמי ליה דכי היכי דאשה דאמרה הריני בעיקביך בכולה מילתא ה''נ בעל בכולה מילתא מיתפיס דנהי דודאי דאיניש בעלמא שאמר ואני דעתו כמעיקרא מפני שאין בידו להתיר ואינו נותן דעתו להתיר אבל בעל שבידו להתירה דעתו להתיר יותר משאר מתפיסים והוי כאילו אמר הריני בעיקביך ודחי לא לעולם כמעיקרא מתפיס ומ''מ אינו יכול להפר הכא כיון דאמר ואני כאומר קיים ליכי דמי אי מיתשיל אהקמתו מיפר ואי לא לא: ורמינהו הריני נזיר ואת ואמרה אמן שניהם אסורין ואי לאו שניהם מותרים מפני שתלה נדרו בנדרה. וסבירא ליה דבעל מיעקר קא עקר ואי יפר לה גם שלו יותר [וקאי] בלא יחל דסבירא ליה לתנא דברייתא דהכי קאמר הריני נזיר אם את ואפילו לא אמר אם ולכך אם אמרה אמן שניהן אסורין והיינו דקפריך אמתני' דקתני כי אמר לה הריני נזיר ואת דמיפר שלה ושלו קיים ואם לאו שלא אמרה אמן שניהם מותרין מפני שתלה נדרו בנדרה ולא דינא להיות נזיר אם לא תהיה גם היא נזירה: אמר רב יהודה תני. ברישא מיפר שלה ושלו קיים כמתני' ותני ברישא שניהם אסורין עד שלא יפר ולא כמו שהיינו סבורין מעיקרא שאינו יכול להפר את שלה דנהי דסיפא משמע שתלה נדרו בנדרה דקאמר ואם לאו שניהם מותרין אפ''ה יכול להפר שלה משום דסבירא ליה להאי תנא דבעל מיגז גייז וזהו החידוש דאתא לאשמעינן אבל רישא דקתני אסורים כל זמן שלא הפר אין זה שום חידוש דפשיטא דשניהם אסורין כל זמן שלא הפר: אביי אמר אפי' תימא כדקתני ברייתא כגון דאמר ואם את דקא תלי נדרו בנדרה מתני' דקתני הריני נזיר ואת משום הכי מיפר שלה ושלו קיים. [פי'] ברייתא כגון דאמר לה הריני נזיר ואם את שתלה נדרו בנדרה כלומר אם את נזירה גם נזירותי יחול [לפיכך] שניהם אסורין ואינו יכול להפר כדמשמע לישנא דשניהם אסורין והיינו טעמא לפי שתלה נדרו בנדרה ואם יפר את שלה גם את שלו יתבטל וקאי בלא יחל דסבירא ליה דבעל מיעקר עקר ומתני' דקתני הריני נזיר ואת פירוש שאינו תולה נדרו בנדרה אלא הוא מקבל אנפשיה ממה נפשך ואת פי' שאינו תולה נדרו בנדרה אלא הוא מקבל נזירות אנפשיה ואת דקאמר ששאל לה אם גם היא מציא לקבל נזירות אנפשה ואת דקאמר ששאל בתמיה בלשון שאלה קאמר לה כלומר רוצה את להיות נודרת כמו כן: