לאו [האם לא] משום שהיתר מצטרף לאיסור, ומשום כך חייב האוכל כזית ממקפה זו? ואם כן לא רק בנזיר, אלא אף בשאר איסורים שבתורה היתר מצטרף לאיסור! אמר ליה [לו] רב דימי: לא, מאי [מה] פירוש "כזית" שאמרו — דאיכא [שיש] כדי שיעור כזית בכדי אכילת פרס, שתוך כדי זמן אכילה של פרס (חצי ככר לחם) יש בתערובת שהוא אוכל כזית מן התרומה, ומשום כך הזר האוכלו חייב.

ושאל אביי: וכי אכילת פרס דאורייתא [מן התורה] היא? כשאדם אוכל כזית של איסור בתוך אכילת פרס האם חייבים עליו ממש מדין תורה, שאמר רבה בר בר חנה שלוקים עליו? אמר ליה [לו]: אין [כך]. שאל אותו אביי: אי הכי, אמאי פליגי רבנן עליה [אם כך, מדוע חולקים חכמים עליו] על ר' אלעזר בכותח הבבלי, שהוא מין תבלין שיש בו תערובת חמץ, וחכמים אומרים שאיננו חייב עליו משום חמץ בפסח?

אמר ליה [לו]: הנח לכותח הבבלי, דליכא [שאין בו] שיעור כזית חמץ הנאכל בשיעור זמן של כדי אכילת פרס, ומדוע? אי דקא שריף ליה מישרף [אם שהוא גומע אותו] את הכותח בבת אחת — אין זו נחשבת אכילה, כיון שבטלה דעתו אצל כל אדם, שאין אדם רגיל שותה בבת אחת תבלין חריף זה. אי מישטר קא שטר [אם מתבל הוא בו] הרי שוב לא משכחת [אין אתה מוצא] באכילתו שיעור אכילה של כזית בשיעור זמן של כדי אכילת פרס, שהדבר לוקח יותר זמן.

איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו: היו לפניו שתי מדוכות של תבלין, אחת של תרומה ואחת של חולין ובכל אחת מהן תבלינים. והיו לפניו שתי קדירות אחת של תבשילי תרומה ואחת של חולין, ונפלו אלו התבלינים לתוך אלו הקדירות, ואין אנו יודעים אלו תבלינים נפלו בקדירות — שתיהן מותרות באכילה, וזו של החולין נאכלת אף על ידי ישראל, שאני אומר: תבליני חולין לתוך תבשיל חולין נפלו, ותרומה לתוך תרומה נפלה.

ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שמי שאוכל כזית בכדי אכילת פרס חייב מדאורייתא [מן התורה], אמאי אמרינן [מדוע אנו אומרים] את הנימוק של "שאני אומר" ומתירים? והרי יתכן שהיתה תרומה בתוך חולין, וכשאוכל אכילת פרס יש להניח שיש שם כזית של תרומה ואסור!

אמר לו רב דימי: אלא מאי [מה] תאמר, שטעם הדבר משום שהיתר מצטרף לאיסור? אם כן עדיין נשארת אותה השאלה במקומה: אמאי אמרינן [מדוע אנו אומרים] "שאני אומר"? והרי גם כאן אפשר להקשות: והרי ההיתר מצטרף לאיסור! אלא הנח לתרומת תבלין שדרבנן [מדברי סופרים] היא מעיקרה, וכיון שהיא מדברי סופרים אנו מקילים בכך ומניחים הנחה זו של "שאני אומר".

איתיביה [הקשה לו] אביי ממקום אחר, ששנינו: שתי קופות (סלים) של תבואה, אחת של תרומה ואחת של חולין, ולפניהן שתי סאין של תבואה אחת מהן של חולין ואחת של תרומה, ונפלו אלו לתוך אלו — שניהן מותרין, שאני אומר: חולין לתוך חולין נפלו, תרומה לתוך תרומה נפלה.

ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שלאכול כזית בכדי אכילת פרס אסור מן התורה, אמאי אמרינן [מדוע אנו אומרים] "שאני אומר"?