|
טקסט הדף מנוקד
יָלֵיף מִגִּיעוּלֵי גוֹיִם דְּאָמַר רַחֲמָנָא כׇּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ לְמֵימְרָא דַּאֲסִירִי גִּיעוּלֵי גוֹיִם לָאו טַעְמָא בְּעָלְמָא הוּא וְאָסוּר הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא
וּלְרַבָּנַן נָמֵי תִּיפּוֹק לְהוּ מִגִּיעוּלֵי גוֹיִם אֲמַר לֵיהּ הָתָם חִידּוּשׁ הוּא דְּהָא בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מוּתָּר וְגַבֵּי גִּיעוּלֵי גוֹיִם אָסוּר וּלְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי הָא חִידּוּשׁ הוּא אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא לִקְדֵירָה בַּת יוֹמָא דְּלָאו נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם הוּא וְרַבָּנַן קְדֵירָה בַּת יוֹמָא נָמֵי אִי אֶפְשָׁר דְּלָא פָּגְמָה פּוּרְתָּא אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי מִדְּרַבָּנַן נִשְׁמַע לְרַבִּי עֲקִיבָא לָאו אָמְרִי רַבָּנַן הַאי מִשְׁרַת לִיתֵּן טַעַם כְּעִיקָּר וּמִכָּאן אַתָּה דָּן לְכׇל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה לְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי דְּקָא מוֹקֵים לֵיהּ לְהַאי מִשְׁרַת לְהֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר לֵימָא מִכָּאן אַתָּה דָּן לְכׇל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה אֲמַר לֵיהּ מִשּׁוּם דְּהָוֵי נָזִיר וְחַטָּאת שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד וְכׇל שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין נָזִיר הָא דַּאֲמַרַן חַטָּאת מַאי הִיא דְּתַנְיָא כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ יָכוֹל אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בָּלַע תַּלְמוּד לוֹמַר בִּבְשָׂרָהּ עַד שֶׁיִּבָּלַע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ לִהְיוֹת כָּמוֹהָ שֶׁאִם פְּסוּלָה הִיא יִפָּסֵל וְאִם כְּשֵׁרָה תֵּאָכֵל כֶּחָמוּר שֶׁבָּהּ וְרַבָּנַן צְרִיכִי דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי חַטָּאת הֲוָה אָמֵינָא נָזִיר לָא אָתֵי מִינַּהּ מִשּׁוּם דְּנָזִיר מִקֳּדָשִׁים לָא יָלְפִינַן וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי נָזִיר הֲוָה אָמֵינָא מִנָּזִיר לָא יָלְפִינַן מִשּׁוּם דַּחֲמִיר אִיסּוּרֵיהּ דַּאֲפִילּוּ חַרְצָן אֲסִיר לֵיהּ הִלְכָּךְ לָא אָתְיָא מִינֵּיהּ וְרַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לָךְ לְמַאי צְרִיכִי בִּשְׁלָמָא אִי כְּתַב רַחֲמָנָא חַטָּאת לָא גָּמַר נָזִיר מִינַּהּ דְּחוּלִּין מִקֳּדָשִׁים לָא גָּמְרִינַן אֶלָּא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּנָזִיר וְתֵיתֵי חַטָּאת מִינֵּיהּ דְּהָא כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה קָא גָמְרִי מִנָּזִיר וְרַבָּנַן אָמְרִי לָךְ חַטָּאת לְהֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר וְחוּלִּין מִקֳּדָשִׁים לָא גָּמְרִינַן וּמִשְׁרַת לִיתֵּן טַעַם כְּעִיקָּר מִכָּאן אַתָּה דָּן לְכׇל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה וְרַבִּי עֲקִיבָא תַּרְוַיְיהוּ לְהֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר וְהָווּ לְהוּ שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד וְכׇל שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן לִימֵּד עַל אִיסּוּרֵי נָזִיר שֶׁהֵן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְרַבִּי עֲקִיבָא הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר הֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר אִיסּוּר לְאִיסּוּר מִבַּעְיָא אֲמַר לֵיהּ הֶיתֵּר לְאִיסּוּר בְּבַת אַחַת אִיסּוּר לְאִיסּוּר אֲפִילּוּ בְּזֶה אַחַר זֶה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן רש"י
ולרבי עקיבא נמי הא חידוש הוא. והיכי גמרינן מיניה: אמר רב הונא בר חייא. לא נצרכה לר' עקיבא כל דבר אשר יבא באש וגו' אלא לקדרה בת יומא דלאו נ''ט לפגם הוא ולאו חידוש הוא והואיל ולאו חידוש הוא ומיתסר ביה טעם כעיקר גמרינן מיניה לשאר איסורין שבתורה: ורבנן. דלא ילפי מיניה סברי אי אפשר דלא פגמה פורתא וחידוש הוא: אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי. מ''ט אמרת לר''ע לית ליה בשאר איסורין שבתורה דהיתר מצטרף לאיסור מדרבנן נשמע לר''ע כו': חטאת מאי היא' דתניא כל אשר יגע בבשרה יכול אפילו לא בלע ת''ל בבשרה יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא תפסל. שאם החטאת פסולה כגון שעבר עליו לילה ויום ונתבשל בו בשר שלמים יהא בשר שלמים אסור כמוהו: ואם כשרה. שלא עבר אותו היום תאכל כחמור שבחטאת לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה ליום ולילה בלבד: כתוב בספרים לרבנן תיפוק להו להיתר מצטרף לאיסור מחטאת התם נמי לנ''ט לפגם הוא דאתא ואב''א לנותן טעם כעיקר ומיצרך צריכי ליה דאי כתב רחמנא כו' והכי פירושו ורבנן תיפוק להו לשאר איסורין שבתורה שיהא היתר מצטרף לאיסור מחטאת דמה מצינו בחטאת שהיתר מצטרפת לאיסור כדאמרינן בבשרה שבלע הימנה וה''ה נמי לשאר איסורין שבתורה התם נמי לגבי חטאת לנותן טעם לפגם הוא דאתא ואי אמרת אי משום נותן טעם לפגם הא כבר שמעינן ליה מנבילה חדא במבושל וחדא בחי דההוא דנבילה אשמועינן במידי דמבושל שאם בישל בשר שחוטה בכלי שנתבשל בו בשר [נבילה] ונותן טעם בו הוא מותר דנותן טעם לפגם הוא ומותר. ואשמועינן נמי גבי חטאת בבשר חטאת מבושלת ובבשר חי דאפילו נגע בשר שלמים שאינו מבושל בכלי שנתבשל בו חטאת (הוא) או בבשר חטאת מבושלת עצמה ונותנת בה טעם יקדש להיות כמוה ואיבעית אימא אפילו ההיא דחטאת ליתן טעם כעיקר הוא דאתא ואי אמרת אם כן הוו להו ב' כתובין הבאין כאחד ולא ילמוד מהן לשאר איסורין שכתובין הנהו מיצרך צריכי ליה דאי כתב רחמנא גבי חטאת דנותן טעם כעיקר לא אתי נזיר מיניה משום דנזיר כו': ואית דלא גרסי להאי כלומר רבנן הוא דקמהדרי לר''ע דאמר נזיר וחטאת הוו להו ב' כתובין הבאין כא' ואמרי ליה הנך ודאי לאו ב' כתובין הבאין כאחד נינהו דמיצרך צריכי דאי כתב רחמנא גבי חטאת דהיתר מצטרף לאיסור נזיר לא אתי מיניה משום דנזיר כו': לכתוב גבי נזיר וליתי קדשים מיניה. דהשתא לכל איסורין שבתורה בכמה שיעורין גמרי' מנזיר כדאמרי' בפ' גיד הנשה (חולין צח:) מה זרוע בשלה וכו' קדשים לא כ''ש אלא מדהדר כתב רחמנא חטאת ש''מ משום דהוי שני כתובין הבאין כאחד לתרתי לישני כדפרישית: א''ל היתר מצטרף לאיסור. כשנותנו בפיו בבת אחת אבל בזה אחר זה לא אבל איסור לאיסור אפי' אכל חצי זית ובלעו וחזר ואכל חצי זית של איסור אחר הרי זה מצטרף:
תוספות
מגיעולי עובדי כוכבים. ובפסחים (דף מד: ושם) יליף מבשר בחלב ובכאן מקצר לומר מגיעולי עובדי כוכבים והקשה ה''ר יוסי איש ירושלם מה לגיעולי עובדי כוכבים שכן אין היתר (מצטרף לאיסור) ותירץ דבכולהו כלי מדין הצריך הכתוב הגעלה אף לאותן שנבלעין מיין דנאסרו נזירי ישראל להשתמש בהן דקרא בכולהו כלים כתיב ואותן כלים שהמדינים בשלו בהן יין הוי אסירי לנזירי ישראל דאכולם אמר רחמנא תעבירו באש.: נותן טעם לפגם מותר. כדאמרינן בפ' בתרא דע''ז (דף סז:) נבילה שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה והכא הכתוב אוסר: דלאו נותן טעם לפגם הוא ולרבנן דאמרי חידוש הוא אי אפשר דלא פגמה [פורתא]. והוה ליה למימר כי היכי דפגמו מרובה שרי רחמנא אפי' פגם מועט נמי שרי: לר''ע נמי דמוקי להאי משרת להיתר מצטרף לאיסור לימא מכאן אתה דן לכל [וכו']. ואמאי קאמר לעיל חוץ מאיסורי נזיר: שאם פסולה היא תפסל. פירוש שלמים שנגעו בחטאת אם החטאת פסולה בפיגול בנותר גם השלמים נפסלו: תאכל. זאת נבלעה כחומר שבה דהיינו לזכרי כהונה ולפנים מן הקלעים וליום ולילה כדין חטאת ולספרים דגרסי כחומר שבהן משמע דיש חומרא בשלמים שאינה בחטאת ותמצאם כגון שנשחטו השלמים מאתמול דזמן השלמים עד [הלילה] ולא יותר והחטאת שנשחטה היום זמנה כל הלילה ועתה תאכל החטאת כחומר השלמים הרי גלי רחמנא בחטאת דהיתר מצטרף לאיסור דמי לא עסקינן דנבלע חצי זית שומן בתוך חצי זית דשלמים שהרי להכי איצטריך דלטעם כעיקר הא כבר ילפי' מגיעולי עובדי כוכבים בכל איסורים: ה''ג ורבנן מצרך צריכי כו': אלא הא דתניא מכל אשר יעשה מגפן היין. ואע''ג דדרשינן ליה לעיל (דף לד:) בכלל ופרט הכא דריש מדכתיב מכל אפי' למאן דלא דריש כל מכל דריש [אי נמי] אף ר''ע דריש [מכל]: היתר לאיסור. חצי זית חרצן וחצי זית מפת ביחד דוקא: אפילו בזה אחר זה. ובלבד שיהא בתוך כדי אכילת פרס:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|