נזיר לח ע"א

דף לח - א

ורבי שמעון  דלית ליה צירוף, כלומר: לדעת רבי שמעון הסובר בכל מקום שלא נאמר שיעור באיסורין לענין מלקות, ובאכילת משהו הוא לוקה, ונמצא, שאין צורך כלל לצרף איסורים זה לזה כדי להשלים שיעור, כי אף בכל שהוא הוא חייב מלקות -

אם כן האי "מכל אשר יעשה מגפן היין", מאי דריש ביה [מה ידרוש בו]!?

אמר לך רבי שמעון:

ההוא - קרא "מכל אשר יעשה מגפן היין"

- מיבעי ליה כדי ללמד: לעולם אינו נזיר, עד שיזיר מכולן [מכל איסורי נזיר: תגלחת, טומאה ויוצא מן הגפן]. וכפי שסובר רבי שמעון בברייתא לעיל ג ב -

אבל התנא של הברייתא, המרבה מפסוק זה שאיסורי נזיר מצטרפין זה לזה, סובר כדעת חכמים במשנה לעיל ג ב, שהאומר "הריני נזיר מן היין" או מאיסורי נזיר האחרים, הרי זה נזיר גמור, וכל דקדוקי נזירות עליו. ^[1]

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר:

כל איסורין ^[2] שבתורה, אין היתר מצטרף לאיסור להשלים את השיעור -

חוץ מרביעית יין ושאר משקים היוצאים מן הגפן שבנזיר, שהרי אמרה תורה "משרת", ללמד על מי ששרה פתו ביין, ויש בפת וביין כדי לצרף לשיעור רביעית, ^[3] שהוא חייב.

ומבארת הגמרא: מאי איכא [מה נפקא מינה יש] בין רבי יוחנן שאמר "כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור, חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת", לרבי אלעזר שאמר "כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מרביעית יין שבנזיר"?

ומפרשינן: איכא בינייהו:

דרבי יוחנן - שאמר חוץ מאיסורי נזיר - מרבי, מרבה את דין "היתר מצטרף לאיסור" אפילו באוכלין האסורים לנזיר. וכמו שאמר: "כל איסורי נזיר". ^[4]

ואילו לרבי אלעזר שאמר "חוץ מרביעית יין שבנזיר", רק משקין האסורים לנזיר, אין, אכן מצטרף היתר להשלים את האיסור. אבל מידי אחרינא [איסורי אוכלים שנאסרו לנזיר], לא מצטרף בהם ההיתר להשלים את שיעורם. ^[5]

אמר רבי אלעזר:

עשר רביעיות הן, בעשרה מקומות מצאנו שיעור רביעית, ומפרש להו ואזיל.

ונקיט רב כהנא בידיה [אחז רב כהנא סימן בידו] כדי שלא תשתכח שמועה זו:

חמש רביעיות מתוכן הן של משקה סומקתא [אדום], שהן יין ודם.

וחמש רביעיות מתוכן הן של משקה חיוורתא [לבן], שהן מים ושמן.

חמש הרביעיות של משקה סומקתא, הן:

א. נזיר; ב. ועושה פסח; ג. שהורו; ד. במקדש; ה. ומתו.

ומבארת הגמרא:

א. נזיר - רביעית יין שאסרה התורה לנזיר. ^[6]

ב. עושה פסח - דאמר רבי יהודה אמר שמואל: ארבע כוסות הללו של יין, שחייב אדם לשתות בליל פסח - צריך שיהיה בהן כדי רביעית. ^[7]

ג. שהורו - חכם אשר שתה רביעית יין, אל יורה דבר הלכה עד שתפוג ממנו שכרות היין.

שנאמר [ויקרא י ט]: "יין ושכר אל תשת אתך בבואכם אל אוהל מועד", וסמיך ליה [פסוק יא]: "ולהורות את בני ישראל".

ד. במקדש - שתה רביעית יין, ונכנס למקדש, הרי זה חייב מיתה, שהרי אמרה תורה: "יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אוהל מועד, ולא תמותו". ורביעית יין משכרת.

ה. ומתו - דתניא: מנין לרביעית דם שיוצאה משני מתים, שאף היא מטמאה באהל, כמו רביעית דם היוצאת ממת אחד?

שנאמר בפרשת כהן גדול: "ועל כל נפשות מת לא יבא" [באוהל המת].

ו"מת" משמעו, שיהא ממנו שיעור של רביעית דם, כי זה הוא השיעור שנפשו של אדם תלויה בו. ^[8]

ומכך שאמר הכתוב "נפשות מת", משמע שמצטרף שיעור "מת", של רביעית דם הבאה משתי נפשות שמתו.

אלו הן חמש רביעיות שהן ממשקה סומקתא, שהרי כולן או יין או דם.

ואלו הן חמש רביעיות ממשקה חיוורתא:

א. חלת; ב. נזיר; ג. ומצורע; ד. שנפסלו; ה. בשבת.

א. חלת - רביעית שמן לחלה של קרבן תודה.

כל המביא קרבן תודה, חייב להביא עמו גם ארבעים לחמי תודה, העשויים מארבע סוגי לחם, כל סוג עשרה לחמים.

מתוך ארבעים לחמי תודה, היו שלשים לחמים של מצה - חלות [לחמים רגילים, שלא החמיצו], רקיקין [מצות שטוחות] ורבוכין [לחמים שחלטו את הבצק שלהם במים רותחים לפני אפייתם], ועשר לחמים היו של חמץ.

ויש ליתן רביעית הלוג שמן לעשר חלות ועשרה רקיקין של מצה -

שמינית הלוג לחלות, ושמינית הלוג לרקיקין.

ועוד רביעית הלוג לרבוכין.

ושיעור זה, הלכה למשה מסיני הוא. ^[9]

ב. נזיר - רביעית שמן לנזיר.

נאמר בקרבנות נזירות טהרה: "וסל מצות סולת חלות בלולות בשמן, ורקיקי מצות משוחים בשמן".

שמביא הנזיר לטהרתו עשר חלות ועשרה רקיקין, ושני המינים כאחד טעונים רביעית הלוג שמן. ושיעור זה הוא הלכה למשה מסיני. ^[10]

ג. מצורע - רביעית "מים חיים" למצורע.

שנאמר [ויקרא יד ב]: "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו: וצוה הכהן, ולקח למיטהר שתי צפרים חיות טהורות, ועץ ארז ושני תולעת ואזוב. וצוה הכהן, ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים. את הצפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב, וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה, על המים החיים. והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים" -

ודרשו בגמרא [סוטה טז ב] מן המקראות: "מביא מים שדם ציפור ניכר בהן, וכמה - רביעית".

ד. שנפסלו - דתנן: ושאר כל המשקין הטמאין, פוסלין את הגויה [את גוף האדם השותה מהן] ברביעית. ^[11]

לפי שגזרו חכמים על אדם השותה משקין טמאין, שיהיה טמא בדרגה של "שני לטומאה" עד שיטבול, ושיעור שתייתו הוא רביעית. אבל מן התורה משקין טמאים אינם מטמאים אדם כלל.

ה. בשבת - במסכת שבת [עו ב] מבארת המשנה את שיעור החיוב על הוצאת משקים מרשות לרשות בשבת: יין - כדי מזיגת הכוס, וכמו כן מבארת המשנה את שיעורי ההוצאה של חלב, דבש, שמן ומים.

ואילו שאר כל המשקין - שיעור הוצאתן מרשות לרשות בשבת כדי להתחייב עליהן - הוא ברביעית.

ומו כן, כל השופכין [מים סרוחים], שיעור הוצאתן הוא ברביעית.

ומקשינן על רבי אלעזר שאמר: "עשר רביעיות הן: ותו ליכא!? וכי אין רביעיות נוספות?

והאיכא הא דתנן: מרביעית מים נוטלין לידים לאדם אחד, ואפילו לשנים!

כלומר: אדם אחד נוטל ידיו מכלי שיש בו רביעית מים, ואם לא נטל ידיו בכל המים, יכול זה שבא אחריו ליטול מן המים שנשארו ואף שאין בהם רביעית, כיון שהם "שיורי טהרה".

ומשנינן: בפלוגתא - שיעור רביעית זה שיש בו מחלוקת - לא קא מיירי [לא דיבר] רבי אלעזר. ^[12]

וממשיכה הגמרא להקשות: והאיכא, הרי יש רביעית נוספת:

תנן [סוטה טו ב]: היה הכהן מביא פיילי קערה של חרס, ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור, כדי למחות על המים את פרשת סוטה, יחד עם השם שבתוכה, להשקות בהם את הסוטה.

ורבי יהודה אומר: רביעית מים היה נותן לתוכה!

ומשנינן: בדבר השנוי פלוגתא - לא קא מיירי.

תו מקשינן: והרי שנינו במסכת ברכות [כה ב]:

כמה מים נותן לתוכה, [לתוך העביט של מי רגלים] כדי שיוכל להתפלל בצידה? - מים בשיעור כל שהוא.

רבי זכאי אומר: רביעית מים צריך ליתן לתוכה!

ומשנינן: בפלוגתא - לא קא מיירי.

תו מקשינן: והאיכא רביעית מים לשיעור מקוה, ששיעור זה ראוי הוא להטביל בו מחטין וצינוריות קטנים!?

ומשנינן: בר מההיא! דהיינו, הנך יכול להקשות מכל מקום אחר, חוץ מההלכה ההיא.

כיון דבטלוה רבנן להלכה זו, ואמרו: אף מחטין וצינוריות טמאין יש להטבילן במקוה של ארבעים סאה. ^[13]

ור"ש דלית ליה צרוף כלל. דאמר כל שהוא למכות וא"צ שיעור:

מאי דריש ביה. אינו נזיר עד שיזיר מכולן מתגלחת ומטומאה ומיין כדאמר לעיל (פ"ב) [פ"ק]:

אמר ר' אלעזר כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מרביעית שבנזיר ואית ספרים דגרסי כל רביעית שבתורה. משום דבנזיר גופיה כל איסורי' מצטרף. ור' אלעזר משקין אין מידי אחרינא לא. משום דמשרת כתיב דמשמע דוקא שרה פתו ביין דהיינו היתר מצטרף עם משקין דאיסור אכל פת בהדי זג וחרצן לא מצטרף. ור' יוחנן לא מפליג דסבר גלי רחמנא בחד מאיסור נזיר וה"ה לכל שאר איסורי נזיר:

עשר רביעיות הן. בעשרה מקומות נתנה תורה שיעור ברביעית:

ה' סומקתא. כגון דם או יין:

וה' חיוורתא כגון מים או שמן והיה נותן סימן להם. סומקתא נזיר ועושה פסח שהורו במקדש ומתו. נזיר רביעית יין לנזיר כמשנה ראשונה. שתה רביעית יין אל יורה:

שתה רביעית יין ונכנס למקדש חייב דכתיב יין ושכר אל תשת בבאכם אל אהל מועד וסמיך ליה להבדיל ולהורות:

מנין לרביעית דם הבא מב' מתים וכו'. דכתיב ועל כל נפשות מת. ב' נפשות ושיעור א' דהיינו רביעית שהוא שיעור חיות אדם שא"א לו לחיות בפחות מרביעית דם כדאי' פ"ב דשבת רביעית דם נתתי בכם:

וה' חיוורתא. סימן חלת נזיר ומצורע שנפסלו בשבת. חלת רביעית שמן לחלה בחלות תודה היו ג' מיני מצה חלות רקיקים ורבוכה. והיתה טעונה חצי לוג חציו לחלות ורקיקים וחציו לרבוכה. והיה חולק חצי לוג לב' רביעיות:

רביעית שמן לנזיר. דנזיר לא היה מביא אלא חלות ורקיקים ולא רבוכה. מצורע רביעית מים למצורע דכתיב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה אל המים החיים. ואמרי' בסוטה פרק היה מביא מים שדם צפור ניכר בהם ושיערו חכמים רביעית:

שנפסלו דתנן כל משקים טמאי' מצטרף לפסול את הגויה ברביעית משנה היא במעילה פ' יש בקדשי מזבח. וגזרת חכמים היא מי"ח דבר פ"ק דשבת דהשותה משקים טמאים נפסל גופו מלאכול בתרומה. בשבת דתנן ושאר כל המשקים ברביעית וכל השופכים ברביעית. בפ' המוציא יין מפ' חלב ודבש שיעור יציאתן בכמה ואח"כ כולל יחד כל שאר משקים דשיעורן ברביעית. מרביעית נוטלין לידים לא' ואפי' לב' א' הנוטל ידיו צריך רביעית וכן ב' יכולין ליטול ברביעית זה אחר זה הואיל ואתו משיורי טהרה:

בפלוגתא לא מיירי דר' יוסי פליג בסיפא ואמר ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית:

פיילי של חרס. מקדה ונותן לתוכה חצי לוג מים של הכיור להשקאת סוטה. דמים קדושים כתיב:

כמה מים יתן לתוכו בעביט של מימי רגלים שיוכל להתפלל אצלו:

והא איכא רביעית דמקוה דחזי להטביל ביה מחטין וצינוריות כדאיתא פ"ק דפסחים:

בר מינה דההיא דבטלוה רבנן ואמרו שאין מבטילין שום דבר בפחות ממ' סאה:

וחמש חיוורתא חלת נזיר ומצורע שנפסלו בשבת חלת רביעית שמן לחלה נזיר רביעית יין לנזיר כו׳ ה״ג בספרים אבל רבינו זצוק״ל גורס חלות ורבוכה ומצורע שנפסלו בשבת ופי׳ חלות ורבוכה שמביא חצי לוג לתודה וחוציהו חציו לחלות ורקיקין וחציו לרבוכה הרי שתי רביעיות ואינו נ״ל פתרון זה כלל חדא דרביעית דנזיר שבקה ולא מני לה והיא משנה שלימה בפ׳ שתי מדות רביעיות מה שהיתה משמשת רביעית מים למצורע ורביעית שמן לנזיר ותו דשתי רביעיות דתודה לאו דברי הכל היא דהכי תנן התם חצי לוג מה היה משמש חצי לוג מים לסוטה וחצי לוג שמן לתודה ואמרינן בגמר׳ תני׳ פי׳ בסיפר׳ היה ר״ע אומר מה ת״ל בשמן בשמן שני פעמים אלו לא נאמר אלא בשמן אחד הייתי אומר הרי היא ככל המנחות ללוג עכשיו שנא׳ בשמן בשמן ב׳ פעמים הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט מיעוטו הכתוב לחצי לוג יכול יהא לוג זה מתחלק לשלשת מינין חלות ורקיקין ורבוכה כשהוא אומר בשמן ברבוכה שאין ת״ל ומה ת״ל ריבה שמן לרבוכה הא כיצד מביא חצי לוג שמן וחולקו חציו לחלות ורקיקין וחציו לרבוכה אמר לו ר׳ אלעזר בן עזרי׳ עקיב׳ אפי׳ אתה מרבה כל היום כולו בשמן אינו שומע לך אלא חצי לוג שמן לתודה ורביעית שמן לנזיר ואחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני פירש ר״א סבר חצי לוג שמן לתודה מתחלק לשלשה חלקים לשלשת המינין א״כ נמצ׳ דרביעית לחלות ורביעית לרבוכה אתי׳ כר״ע ולא כר״א וכבר אמרי׳ דבפלוגת׳ לא קמיירי הילכך אין לפרש אלא כדכתוב בספרים סלת נזיר וחלות הוא רביעית שמן וחלה דהכי אמרינן בההיא פירק׳ בה׳ רביעית מה היתה משמשת יתיב ר׳ וקא קשי׳ ליה רביעית למה נמשחה אי למצורע חוץ הוא אי לנזיר לחם נזיר בשחיטת איל הוא דקדיש א״ל ר׳ חיי׳ שבו היה המודר לחבירו כהן גדול רביעית שמן לכל חלה ורביעית שמן צריך ללחמי נזיר כדתנן התם:

והא איכ׳ מי רביעית דתנן מי רביעית נותנין לידים אחר אבל לא לשנים פירש דכל חד בעי רביעית לנטילת ידים ומהדר בפלוגתא לא קמיירי פי׳ אלו הן דברי ר״מ אבל ר׳ יוסי פליג עליה ואמר מי רביעית לכל חד וחד ומתני׳ דידים ר׳ יוסי הוא ודלא כר״מ ובפלוג׳ לא קמיירי:

איכא בינייהו דר' יוחנן מרבה אפילו מיני אוכלין ור' אלעזר משקין אין. כגון יין ומים כדמשמע קרא דמשרת. וכן נמי שריית פת ביין דהוי דרך שתייה. אבל אוכל כגון חרצן ופת זג ופת דהיינו דרך אכילה לר' יוחנן מצטרף לר' אלעזר לא מצטרף. ורביעית דנקט ר' אלעזר כתנא קמא דר' עקיבא וסבר כר' עקיבא בחדא בצירוף וכרבנן בחדא (כשיעור שתייה יין לנזיר ברבים) דשיעור שתיית יין לנזיר ברביעית:

עשר רביעיות. לעניין שיעורין ונקיט רב כהנא האי סימנא כי היכי דלא לישתכח האי גירסא. מנימוקי הר' עזריאל ז"ל:

מצורע לרביעית מים למצורע. דכתיב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה אל מים חיים. ואמרינן בסוטה פרק היה מביא מים שדם הצפור ניכר בהם וכמה הן רביעית. פירוש דסוף נגעים תנן מביא פיילי של חרס ובו חצי לוג מים. וליכא למימר דפליגי דהא אמרי דבפלוגתא לא מיירי. ונראה דהתם גרסינן רביעית. תוספי הרא"ש ז"ל:

ותו ליכא. בתמיה והא איכא מי רביעית נוטלין לידים לאחד ואפילו לשנים דאפילו שני בני אדם נוטלין ידיהם מרביעית שבכלי. בפלוגתא לא קמיירי. והך דידים פלוגתא היא במסכת ידים והכי איתא. מי רביעית נוטלין לידים ואפילו לשנים ומחצי לוג לשלשה וארבעה ומלוג לחמשה ולעשרה. מוסיפין על הראשונים ואין מוסיפין על השניים דברי ר' מאיר. ר' יוסי אומר מי רביעית נוטלין לאחד אבל לא לשנים. ויש טועים שהגיהו ר' זכאי אומר לאחד ולא לשנים לפי שלא היו יודעים המחלוקת איפה ובדו מדעתם לומר שר' זכאי יחלוק כמו רביעית דמי רגלים. (ולא) ולכאורה היה נראה לפרש דהא דאמר בפלוגתא לא מיירי היינו בחמש חיורתא אבל בחמש סומקי מיירי שפיר בפלוגתא. דהא קתני רביעית דם משני מתים דפליגי רבנו עליה ובעו רביעית דם ממת אחד דדרשי נפשת חסר כתיב. איכא למימר שמא יש לחלק בין פלוגתא דנפשות ונפשת ואינך פלוגתייהו. הר' עזריאל ז"ל. ותימה כיון דבסומקתא אמרינן דאיירי שפיר בפלוגתא ליתני דם נבלות בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין ואמר ר' יוסי בר' יהודה אף כשטמאו בית הלל לא טמאו אלא רביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית ובפרק המוציא מייתי לה. ועוד קשה וליחשוב נמי פלוגתא דאין פוחתין לעני בגורן וקא חשיב יין ובריש פרק בכל מערבין מייתי לה. ושמא אותן רביעיות לא היה תופס אמת לכך לא מנה אותן אף כי מיירי בפלוגתא. תוספי הרא"ש ז"ל:

והאיכא היה מביא פיילי של חרס. מזרקי יין מתרגמינן פיילין וגבי סוטה מיתניא. ולכך נקט של חרס שהוא גרוע מכל הכלים. הר' עזריאל ז"ל.

ומשני בר מההיא דבטלוה רבנן ומוקמוה אארבעים סאה. לא אשכחנא בכל התלמוד דבטלוה בר מהכא. ותירוץ זה מתרץ כל מה שיכולין להקשות מדיני רביעית שבמקוה. הר' עזריאל ז"ל.

הכי גרסינן בספרים. תנא קמא כו' ככתוב בתוספות. ובגמרא גריס ר"ת תנא קמא לא מדמה להו לכל איסורי נזיר לשתייה. דאף על פי שאכילה בכזית כדאמר פרק כל שעה מכל מקום שתייה ברביעית. ור' עקיבא כיון דכתיב וענבים קא דריש. וקשה דבפרק קמא דסוכה דקאמר גפן כדי רביעית יין לנזיר. ופירש רש"י שאם אכל חרצנים וזגין ובא לשער אם אכל מהם רביעית לא יתנם במים לפי שהן צלולין ונופלין בקל אלא בכלי שיש בו יין. וסובר רש"י שצריך שיהא בדין חרצנים וזגין כל כך שיפלו מן היין שיעור רביעית הלוג. ולא נאמר שיתן החרצנים בכוס מים ויתנו כמו כן ביצה ומחצה בכוס מים. שאם היה עושה כן מה לי במים מה לי ביין. ולגרסת ר"ת לכולי עלמא בחרצנים לא בעינן רביעית. וגריס ר"ת התם כדי כזית יין לנזיר. והשתא ליכא לפרושי לענין חרצנים דמה לי אם שיער במים או ביין אף אחרי אשר יקח הזית ויתנם במים או ביין ואחר כך יתן החרצנים הרי מפילים מים או יין מה נפשך יש בו כזית. ויש לפרש כגון ששתה יין ואין ידוע אם היה בו כזית ומביא זית ונותנו בכוס מלא יין ואם שתה כשיעור שיפיל אותו כזית מן היין חייב. ולא יתן אותו זית במים כי אז יהיה בו כזית שוחק כי המים נופלים בקל ונקל לפוטרן ביותר. אבל ביין יתן אותו וימעט. ובזה הדרך יש ליישב גירסת רביעית יין הכתוב בספר שם כגון שתה יין ואין ידוע אם יש בו רביעית לא יתן הביצה ומחצה במים דהוה ליה שוחק אלא יתן ביין ויהיה מצומצם יותר. תוספי הרא"ש ז"ל:
וכתב הר' עזריאל ז"ל הכי גרסינן ועיקר. תנא קמא מדמי משקה דנזיר לשתייה בעלמא. פירוש מה שתייה דעלמא ברביעית אף גבי נזיר ברביעית. ור' עקיבא סבר דשתייה דנזיר בכזית כאכילה. ורבינו נתנאל מצא סמך בירושלמי לגירסא זו וז"ל: משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין. דהוו דרשו שכר שכר מה שכר האמור להלן רביעית אף כאן רביעית. חזרו לומר יאכל ולא ישתה מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית:

רש"י ד"ה נזיר רביעית שמן לנזיר. לחלות ולרקיקי נזיר. כ"נ דצ"ל:

רד"ה בר מינה דההיא. כדאמרי' בחגיגה כו' אלמא לכל מילי בעינן מקוה של מ' סאה. הוא כפרש"י שם ולא טבלו המחטין אלא במיעוט מים שבכלי. דמשמע דמשום מיעוט מים נגעו בה דהיינו שאין בהם מ' סאה. אבל יל"פ שם דהפסול הוא מחמת שאין טובלין בתוך כלים והוא מדאורייתא לכ"ע כדאיתא בתוס' פסחים (יז ב) ד"ה אלא:

(לח א בפי' המיוחס לרש"י) ד"ה וחמש חיורתא וכו' ואינו כן וכו' אלא רביעית שמן לג' מינין שבתודה וכו'.—דבריו קשים להולמם. ואם נאמר כ"ש בהגהות ר' בצלאל רגנשבורג, שט"ס כאן וצ"ל: "חצי לוג שמן לג' מינין שבתודה" מוכרח, שהיה מפרש דראב"ע חולק על ר"ע, דר"ע אמר מחצה לחלות ורקיקין ומחצה לרבוכה, וראב"ע סובר שחצי לוג שמן הוא חולק לשלשה חלקים שוים: חלק אחד לחלות, אחד לרקיקים ואחד לרבוכה. ומ"מ אין למנות אף רביעית שמן אליבא דר"ע, דהא אמרינן לקמן "בפלוגתא לא קא מיירי". וכל זה דחוק, שאין מחלוקת בין ר"ע לראב"ע בחלוקת השמן, אלא שזה דורש השיעור מן הכתוב וזה אומר שהוא הל"מ.

(לח א תוספות) ד"ה אמר וכו' כגון רביעית יין של ערלה וכו'.—עי' מ"ש בזבחים קט א תוס' ד"ה עולה.

ורבי שמעון דלית ליה צירוף. אפי' בכל שהוא מיחייב כדאמרי' בפירקין דלעיל (דף ד.) דקסבר ר''ש כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן: עד שיזיר מכולן. כגון דאמר הריני נזיר סתם ופרשינן לעיל (דף ג:) דמשמע מן הטומאה ומן התגלחת ומן היין ואילו לרבנן אפי' לא נזר אלא מאחת חייב בכולן: כל רביעיות שבתורה. כגון רביעית דם שמטמא באהל אין היתר מצטרף לאיסור שאין אחד מכל המשקין מצטרף עמה לרביעית חוץ מרביעית של נזיר כו': לרבי יוחנן נמי מרבי ליה לאוכלים שבנזיר כגון חרצן וזג וענב שמצטרף דבר אחר עמהן בכזית: ור' אלעזר משקין אין. מצטרפין משום דבדידיה מפרש קרא אבל במידי אחרינא כגון באוכלין אין היתר מצטרף עמהן: א''ר אלעזר עשר רביעיות הן. בעשרה מקומות נתנה בהן תורה שיעור רביעית: חמש סומקתא. יין ודם: וחמש חיוורתא. מים ושמן: סימנא לגירסא נזיר ועושה פסח כו': ד' כוסות הללו. שתיקנו חכמים צריך שיהא בין כולן רביעית לוג יין חי דהיינו ביצה ומחצה כדי שימזגנו ויעמוד כל רובע רביעית שבו כדי רביעית וכגון דדרי על חד תלתא מיא כדמפרש התם: שהורו שתה רביעית יין אל יורה. כדכתיב יין ושכר אל תשת וסמיך ליה ולהבדיל ולהורות (ויקרא י) דמשמע דלענין הוראה נמי לא ישתה: ונכנס למקדש חייב. משום שנאמר יין ושכר אל תשת וגו': ועל כל נפשות מת לא יבא. דמשמע משני מתים רביעית קרי ליה נפש כדאמרי' התם (שבת דף לא:) רביעית דם נתתי בכם והא דמשמע ליה הכא רביעית דם היוצאה משני מתים לאו דוקא ליה דהכי הוא משום דבפלוגתא לא קמיירי וכן אמרי' בסמוך והא הכא ר''ע היא ולא רבנן כדאמרי' בפ''ק דסנהדרין (דף ד.) דאילו לרבנן אינה מטמאה רביעית דם שיוצאה מן המת אלא כשיוצאה ממת אחד בלבד והאי דקא נסיב לה הש''ס אליבא דר''ע לאו דוקא אלא איידי דאית ביה רביעית וקא דריש ביה קרא נסיב ליה הש''ס ולדברי הכל ברביעית הוי [שיעורא]: וחמש חיורתא. סימנא לגירסא חלת נזיר מצורע שנפסלו בשבת וה''ג חלת רביעית שמן לחלה וכדאמרי' התם במס' מנחות (דף פח.) יתיב רבי וקא קשיא ליה רביעית במקדש למה נמשחה אי משום מצורע חוץ הוא ואי משום נזיר בשחיטת איל הוא דקדשי א''ל ר' חייא לחביתי כ''ג דמביא בכל יום ועושה בו י''ב חלות מחציתה בבקר ומחציתה בערב והיה מביא רביעית שמן קרי עליה איש ממרחק עצתי ואית דגרסי רביעית שמן של חלת תודה כדאמרינן בפ' שתי מדות (שם דף פט.) מביא חצי לוג וחוצהו מחצה לחלות ורקיקין ומחצה לרבוכה והאיך מחצה דרבוכה אית בה כדי רביעית וטעות הוא ואינו כן דבהדיא אמרי' התם א''ל ר''א בן עזריה אפי' אתה דורש כל היום בשמן לא הייתי שומע לך אלא רביעית שמן לג' מינין שבתודה חלת מצה ורקיק ורבוכה ואחד עשר יום שבין דם נדה לדם נדה כו': נזיר רביעית שמן לנזיר. לרקיקי נזיר: מצורע רביעית מים למצורע. כדאמר במס' סוטה (דף טז:) ושחט את הצפור האחת אל כלי חרס על מים חיים ואמרי' כמה מים יהא נותן בו כדי שיהא דם צפור ניכר בהן וכמה רביעית: כל משקין טמאין. מצטרפין לטמא משקין אחרים כשיהא בהן רביעית ולפסול את הגוייה ברביעית כששותה אותן בכדי אכילת פרס: כל השופכין. ששופכין אותן לרה''ר: ותו ליכא והא איכא. הא דתנן במס' ידים נוטלין לידים מרביעית לאחד ואפי' לשנים ואע''ג דלית בהו כדי רביעית לשני הואיל ולראשון הוה ביה כדי שיעור נטילה: בפלוגתא לא קמיירי. דהא קמיפלגי עליה דרבי יוסי ואמרי לאחד ולא לשנים: והאיכא פיילי של חרס. כלי גרוע של חרס שבו היה נותן עפר מקרקעית המשכן כדכתיב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן להשקות את הסוטה ובמסכת סוטה (דף טו:) קאי: והאיכא הא דתנן. בברכות (דף כה:) כמה מים נותן לתוך עביט של מימי רגלים כל שהוא: ר' זכאי אומר רביעית. והתם מפרש טעמא דמילתא: והאיכא מקוה. דתנן ר' אליעזר אומר רביעית מים שאובין פוסלין את המקוה: דבטלוה רבנן. ואמרו דפחות מג' לוגין לא פסלי. לישנא אחרינא והאיכא מקוה דאמר מקוה המחזיק רביעית ראוי להטביל בו מחטין וצנוריות כדאמרינן במסכת פסחים בפרק קמא (דף יז:) אמר רב פפא הא דאמרת בקרקע טהורין כו' בר מינה דההיא דבטלוה רבנן ואמרי דבעינן ארבעים סאה אפילו למחטין וצנוריות כדאמרי' בחגיגה (דף כא:) גזירה שמא יטביל מחטין וצנוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד אלמא לכל מילי בעינן מקוה של מ' סאה. לישנא אחרינא והאיכא מקוה דתנן במסכת מקואות (פ''ו מ''י) וחכמים אומרים אם מקבלת גובה האמבטי רביעית עד שלא יגיעו לאביק כשר אם לאו פסול ובטלוה רבנן מפי המורה וקשיא לי היכא בטלוה רבנן וי''ל הא דקאמר בטלוה רבנן אהא סמיך דהא קתני עליה ר' אלעזר בר צדוק בפרקין כל המעורב למקוה אם מקבל האביק כל שהוא כשר. לישנא אחרינא והא איכא מקוה כדתנן שהשאיבה מטהרת ברביעית ברבייה והמשכה שאם יש כאן כ' סאה ורביעית ממי גשמים הולך וממלא מן המעיין כ' סאין חסר רביעית וזורקן לפני אותו מקום כדי שימשכו המים לתוך המקוה דהא יש בהן ארבעים סאה בר מההיא דבטלוה רבנן דהא קתני רישא שיש בה כ''א סאה ממי גשמים:

דלית ליה צירוף. כלומר לא בעי צירוף דאית ליה כל שהוא [למכות] וא''ת לר''ש משרת למה לי לצירוף לא איצטריך וכ''ת לטעם כעיקר תיפוק ליה מגיעולי עובדי כוכבים לר''ש דלאו חידוש דאיהו אמר במס' ע''ז (דף סז:) לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא וי''ל דיכול להיות דלדידיה נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא ואפ''ה אסרה הכתוב ושפיר מקרי חידוש שחלק הכתוב בין פגם מרובה לפגם מועט ועוד תירץ נ''ע דשפיר איצטריך לצירוף דהא דקאמר כל שהוא היינו כשהוא בעיניה אבל כשהוא מעורב לא ס''ד למיסר וכי האי גוונא אמר אביי במנחות (דף נח.) ברייתא אין לי אלא כו' דבתר דמרבינן מקרא מקצתו דהיינו חצי זית מצריך קרא לעירובו: אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר כל איסורין שבתורה כו'. [ואית דגרסי] כל רביעיות כו' ואיכא לפרש כגון רביעית יין של ערלה או של כלאי הכרם: אפילו אוכלין מרבי. משום דמשרת משמע מפת ומיין וסבירא ליה לר' יוחנן דה''ה כל איסורי נזיר כגון חרצן וזג ור''א ס''ל דמשרת משמע דוקא יין והיכא דגלי גלי: נזיר רביעית יין לנזיר. והיינו למשנה ראשונה (לעיל דף לד:) אע''ג דקאמר לקמן בפלוגתא לא קמיירי היינו גבי חיוורתא: על כל נפשות מת לא יבא. נפשות משמע תרי ומת משמע שיעור אחד והוא רביעית דם לנפש שהנפש תלוי בו כדאמר (שבת דף לא:) רביעית דם נתתי בכם כו': חלת רביעית שמן. בחלות תודה מיירי שהיו בו שלשה מינין ממצה עשרה חלות ועשרה רבוכין ועשרה רקיקין וטעונין חצי לוג ואמר וחוציהו חציו לרקיקין ולחלות וחציו לרבוכה כדאמרי' בפרק התודה (מנחות דף עז. ושם): נזיר רביעית שמן לנזיר. שיש שני מינין חלות ורקיקין כדאמרינן בפרק התודה (שם דף עח.): מצורע רביעית מים למצורע. דכתיב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה על המים החיים ואמר בסוטה בפ' היה מביא (דף טז:) בדם שדם הצפור ניכר בהן וכמה הן רביעית: היה מביא פיילי. פירוש כלי ונותן בו חצי לוג מן הכיור להשקות את הסוטה: כמה מים נותן לתוכה. בעביט של מי רגלים שיוכל להתפלל שם: והא רביעית דמקוה. דחזי בו להטביל מחטין וצנוריות כדאמרינן בפסחים (דף יז:): בר מההוא דבטליה בטולי. פירוש הצריכו ארבעים סאה אפי' למחטין וצנוריות ובאדם לעולם בעיא מ' סאה למקוה