|
טקסט הדף מנוקד
מִכְּדֵי שַׁעֲרֵי נִיקָנוֹר הֵיכָא קָיְימִין בְּשַׁעֲרֵי לְוִיָּיה
וְהָתַנְיָא טְמֵא מֵת מוּתָּר לִיכָּנֵס בְּמַחֲנֵה לְוִיָּיה וְלֹא טְמֵא מֵת בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילּוּ מֵת עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ מַאי עִמּוֹ עִמּוֹ בִּמְחִיצָתוֹ עִמּוֹ בְּמַחֲנֵה לְוִיָּיה אֶלָּא (אָמַר אַבָּיֵי) טְבוּל יוֹם שֶׁל זָב כְּזָב דָּמֵי וַאֲפִילּוּ הָכִי כֵּיוָן דִּמְחוּסַּר כַּפָּרָה לָא עָיֵיל וְאִי בְּמַחֲנֵה לְוִיָּיה קָאֵי אַמַּאי קָא קָרֵי לֵיהּ אֹהֶל מוֹעֵד לְמֵימְרָא מָה הָתָם מְחוּסַּר כַּפָּרָה לָא עָיֵיל אַף לְמַחֲנֵה לְוִיָּיה נָמֵי מְחוּסַּר כַּפָּרָה לָא עָיֵיל וְהָתָם מְנָלַן דְּתַנְיָא טָמֵא יִהְיֶה לְרַבּוֹת טְבוּל יוֹם עוֹד טוּמְאָתוֹ בּוֹ לְרַבּוֹת מְחוּסַּר כַּפָּרָה מַתְנִי' תִּגְלַחַת הַטׇּהֳרָה כֵּיצַד הָיָה מֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת חַטָּאת עוֹלָה וּשְׁלָמִים וְשׁוֹחֵט אֶת הַשְּׁלָמִים וּמְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶם דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לֹא הָיָה מְגַלֵּחַ אֶלָּא עַל הַחַטָּאת שֶׁהַחַטָּאת קוֹדֶמֶת בְּכׇל מָקוֹם וְאִם גִּלַּח עַל אַחַת מִשְּׁלׇשְׁתָּן יָצָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת וְלֹא פֵּירֵשׁ הָרְאוּיָה לְחַטָּאת תִּקְרַב חַטָּאת לְעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה לִשְׁלָמִים תִּקְרַב שְׁלָמִים גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ' בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁנֶּאֱמַר וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אַתָּה אוֹמֵר בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד מַמָּשׁ אָמַרְתָּ אִם כֵּן דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן הוּא רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה לֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי קַל וָחוֹמֶר לְדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן [נ"א בַּמִּדְרָשׁ בְּפָרָשָׁה נָשֹׂא (דַּף רמ"ב) וְגִלַּח הַנָּזִיר רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר אוֹ אֵינוֹ וְכוּ' אִם כָּךְ אָמְרָה תּוֹרָה לֹא תַעֲלֶה וְכוּ' קַל וָחוֹמֶר לַדָּבָר שֶׁלֹּא יְגַלֵּחַ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶלָּא בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר] רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ וְגוֹ' מִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר אֶלָּא לְקִיחָה וּנְתִינָה יָצָא זֶה שֶׁהוּא מְחוּסָּר לְקִיחָה הֲבָאָה וּנְתִינָה אִיכָּא דְּאָמְרִי רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַתָּה אוֹמֵר בִּשְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד מַמָּשׁ תַּלְמוּד לוֹמַר וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ מְקוֹם שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל שָׁם הָיָה מְגַלֵּחַ אַבָּא חָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד כׇּל זְמַן שֶׁאֵין פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד פָּתוּחַ אֵינוֹ מְגַלֵּחַ רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא נְזִירָה רש"ימכדי שערי ניקנור. ששם עולין כל מחוסרי כפרה כדגרסינן במסכת סוטה בפרק קמא (דף ז.) מעלין אותה לשערי מזרח לשער ניקנור ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעים וה''ה לשאר מחוסרי כפרה כגון זבין וזבות כדמפרש התם בגמ': [היכא] הוו קיימי בשערי לוייה. ואילו במחנה לוייה אפי' מת עצמו היה יכול ליכנס והאי נזיר טמא מת הוה ואמאי אינו יכול ליכנס עד דעביד הערב שמש אלא מדהכא לאו דווקא התם נמי לאו דווקא לגבי זב ואפילו לא העריב שמשו כיון דטבל יכול ליכנס לשם: ה''ג לעולם טבול יום של זב כזב דמי ואפ''ה כיון דמחוסר כפרה לא עייל ואי במחנה לוייה קאי אמאי קרי ליה כו'. כלומר דחבריה דרבי נתן ברבי אושעיא קא מהדרי ליה לאביי לעולם טבול יום של זב כזב דמי ולא הוו דוקיא דשמעתא דבטביל' והערב שמש קאי אלא בכפרה תליא מילתא והאי דקא מותבית לך מנזיר טמא מת שנטמא דאינו יכול ליכנס שם והרי מת עצמו יכול ליכנס הא לא קשיא אע''ג דשאר טמאי מתים יכולים ליכנס במחנה לוייה האי נזיר טמא מת אינו יכול ליכנס משום מחוסר כפרה והא נמי דאמרת [דכתיב] אל פתח אהל מועד דאתה סבור דבעזרה משתעי קרא דהיינו מחנה לוייה משום הכי קא פרכת מכדי שער ניקנור כו' הא לא הוי דאי במחנה לוייה קא משתעי קרא מאי קרי ליה אהל מועד הא תניא (יומא דף סא.) אהל מועד זה היכל אלא להכי כתב אהל מועד למימרא מה התם בהיכל מחוסר כפרה לא עייל והכי משמע אימתי ובא לפני ה' דהיינו במחנה לוייה בזמן שהוא ראוי לבא אל אהל מועד דהביא כפרתו הא אם לא הביא כפרתו לא וא''ת והא מצורעין נכנסין בשערי ניקנור ששם מזין על הבהמות הא לא קשיא דביאה במקצת לאו שמה ביאה: מנלן. דמחוסר כפרה לא עייל: דתני' טמא יהיה לרבות טבול יום. שאינו צריך להביא כפרה: לרבות מחוסר כפרה. ואע''ג דהעריב שמשו אינו יכול ליכנס עד שיביא כפרתו: מתני' שהחטאת קודמ' בכל מקום. כדכתיב (ויקרא ה) והקריב את אשר לחטאת ראשונה וקיימא לן (זבחים דף צ:) דאפילו חטאת העוף קודמת אף לעולת בהמה הואיל ובשאר מקומות מצינו שהיא קודמת אף כאן בנזיר תהא קודמת כדי שיהא נזיר מגלח עליה: ולא פירש. איזה מהן לחטאת: הראויה לחטאת. כגון כבשה נקבה בת שנתה: הראויה לעולה. כבש זכר בן שנתו: והראויה לשלמים. איל בן שתי שנים: גמ' ת''ר וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר. על השלמים הוא אומר שיהא מגלח שהרי נאמר כאן פתח אהל מועד ולא מצינו שאר קדשים טעונין פתח אהל מועד אלא לשלמים בלבד בשביל שהן דורון וכדרב יהודה אמר שמואל ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול מכאן לשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל שפסולין (ערובין דף ב.): או אינו אלא פתח אהל מועד. בפתח ההיכל יהא מגלח ולא במקום אחר: אמרת אם כן. שלא יהא מגלח אלא בפתח ההיכל זהו דרך בזיון ואי אתה רשאי: רבי יאשיה אומר אינו צריך. לומר מכאן שאסור דרך בזיון דמדוכתא אחריתי נפקא כדכתיב לא תעלה במעלות על מזבחי אלא דרך כבש שלא לגלות בשר ערוה עליו ק''ו שלא ינהוג בו דרך בזיון: ר' יצחק אומר אינו צריך. לומר דמשום שהוא בזיון לא יגלח אפתח היכל שאפי' לא יהא בו בזיון אינו יכול לגלח אלא מבחוץ דכתיב ולקח את שער ראש נזרו וגו': יצא זה. שאם יהא מגלח על פתח היכל שמחוסר לקיחה והבאה לעזרה ונתינה תחת הדוד הלכך אינו יכול לגלח אלא בצד הדוד של שלמים והאי דכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר: אבא חנן אומר. לכך נאמר בו פתח שאינו יכול לגלח כל זמן שאין פתח אהל מועד פתוח: נזיר ולא נזירה. שהאשה לא מגלחת בעזרה אלא במדינה: תוספותשער ניקנור. שהיא עזרת נשים ועד שם מחנה לוייה כדאמר בפסחים בפרק כיצד צולין (דף פה:) שער ניקנור לא נתקדש [בקדושת] מחנה שכינה ויש לו דין מחנה לוייה ועל כרחך הא [דכתיב ובא] לפני ה' שער ניקנור הוא [דאין לומר] לפני ה' בעזרה ממש שהרי מחוסר כפרה הוא [ואמרינן] בסמוך עוד טומאתו בו לרבות מחוסרי כפורים שחייב כרת אם נכנס למחנה שכינה: מכדי שער ניקנור כו'. וכי היכי דהתם לא תוכל לדקדק מכלל דעד יום [השמיני] אסור ליכנס דהא ליתא כדמפרש ואזיל אלא הא ודאי כי נקיט קרא וביום השמיני יביא להודיע לנו זמן הבאת קרבנות ולא בא לאוסרו ליכנס שם קודם לכן וגבי זב נמי אכתי מנא ליה לתנא דאסור ליכנס וה''ה [דאיכא] למימר פתח אהל מועד וי''ל פתח ההיכל כדאשכחן גבי שלמים ושחטו פתח אהל מועד ודרשינן בזבחים (דף נה:) [שיהיו] דלתות ההיכל פתוחין ולעולם אימא לך דודאי טבול יום דמת אסור ליכנס שם דהוא מחנה שכינה וי''ל דלהא לא איצטריך (לטמא) דהא כתיב טמא יהיה לרבות טבול יום דנפקא לן בסמוך דכל טבול יום אסור ליכנס במחנה שכינה אלא ודאי בא הכתוב לומר זמן הבאת קרבנות בשמיני ולא קודם לה ולא לאוסרו ליכנס ה''נ נימא הכי: ה''ג אלא אמר אביי ' טבול יום דזב לאו כזב דמי ואפ''ה כיון דמחוסר כפרה לא עייל. אבל האי דס''ל (נאמר) לא כזב דמי לענין דשוחטין וזורקין עליו ומ''מ אסור ליכנס הואיל ומחוסר כפורים לא עייל במחנה לויה: ואי [במחנה לוייה קאי]. כלומר דאם מותר ליכנס במחנה לוייה אמאי ליקרי ליה אהל מועד שהרי במחנה לוייה הכתוב מדבר ע''כ במחנה שכינה הוא זה שאסור ליכנס כ''ז שהוא מחוסר כפורים ואמאי קרי ליה פתח אהל מועד דמשמע תוך העזרה לפני ההיכל כמו ושחטו פתח אהל מועד הכתוב בשלמים שנשחטו תוך העזרה למימרא מה אהל מועד מחוסר כפורים לא עייל ואהל מועד מנלן דכתיב טמא יהיה לרבות טבול יום שאסור ליכנס במחנה שכינה הרי חוזר אביי ומשני דברי חביריו דרב נתן ממה שהיו [אומרים מסברת לבם] אלמא קסבר טבול יום דזב כזב ומה שלא פירשה היאך היה מוכיח דטבול יום כזב (אסור) דזב אסור ליכנס אל פתח אהל מועד ונזיר יכול ליכנס במחנה שכינה שהרי לאו מחוסר כפורים הוא דלא מקרי מחוסר כפורים אלא למי שטומאה יוצאה מגופו: תגלחת טהרה כיצד מביא חטאת עולה ושלמים ושוחט את השלמים ומגלח עליהם. ונראה דטעמא משום דדרשינן בגמ' וגלח פתח אהל מועד [במה שנאמר בו] אהל מועד דהיינו שלמים אחרי שאמר הכתוב שעל השלמים יגלח דין הוא שיקדימו וקשה א''כ למה הקדים חטאת ועולה לשלמים: רבי אליעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שחטאת קודמת בכל מקום לעולה ושלמים. [כדאמרי'] בפרק כל התדיר (זבחים צ .): הראויה לחטאת. כשבה. לעולה כבש. לשלמים איל: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|