נזיר נ ע"ב

בית שמאי אומרים: אף הניצוק של המקפה (תבשיל) של גריסין (פולים שנכתשו ונשברו במכתש) ושל פול (שלם) גם כן נחשב לחיבור מפני שהיא סולדת (חוזרת) לאחוריה, שהרי כאשר פוסקים לצקת מקפה זו רואים שחלק מן הניצוק חוזר לאחוריו, ואם כן הניצוק צריך להיחשב כיחידה אחת.

בעי [שאל] רמי בר חמא שאלה זו: האם יש נצוק לאוכלין או אין נצוק לאוכלין. כלומר מיני אוכל, כגון שומן, שהמסו אותם, האם ניצוק הוא חיבור בהם? וצדדי השאלה: מי אמרינן [האם אנו אומרים] שדבש הזיפים והצפיחית מהווים חיבור משום דאית בהו רירי [שיש בהם רירים], והני לית בהו רירי [ואלה, אוכלים, אין בהם רירים]. או דלמא [שמא] הטעם שדבש הזיפים והצפיחית משום דסמיכין [שסמיכים] הוא, והכא הא [וכאן הרי] אוכלים שהומסו סמיכים הוא [הם]?

אמר רבא תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה ממה ששנינו: חלב המת שהוא שלם ויש בו כזית והתיכו — הריהו טמא, היה החלב מפורד מתחילתו לחלקים קטנים מכזית שלא היה בהם כדי לטמא, והתיכו ונצטרף יחד לכזית — טהור. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שאין נצוק לאוכלין, גם אם היה שלם והתיכו נמי ליטהר [גם כן שייטהר] שהרי נעשה נוזל ומתפשט ממקום למקום במחבת, ואם אינו חיבור — יחשב כל חלק שנוזל לעצמו, ויבטל שיעור כזית!

אמר ר' זירא: אנא [אני] ומר בריה [בנו] של רבינא תרגימנא [תרגמנו, הסברנו]: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון דבהדי דמרתח ליה [שבזמן שהוא מרתיח אותו] סליק עמודא דנורא לפומיה דמנא וקרש [עולה עמוד האש שמתחת לכלי לפי הכלי, ונקרש] שם החלב, דאיתיה כולא גבי הדדי [שנמצא כולו יחד] ואין כאן ניצוק.

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה האם יש ניצוק באוכלים, ממה ששנינו: בית שמאי אומרים: אף המקפה של גריסין ושל פול מטמאים בניצוק מפני שהן סולדין לאחוריהן, משמע שבכך תלוי הדבר. אמר לו: מידי איריא [וכי הדברים שייכים זה לזה]? התם [שם] באוכלים, צד הספק לומר שיהא בהם ניצוק הוא משום דסמיכין [שהם סמיכים]. הכא [כאן] במקפה, יש לומר שמהווה חיבור משום רירי [הרירים] שיש בה, ולכן אין ניצוק מחבר אלא בדבש, וכיוצא בו מקפה, שיש בהם רירים, ולא באוכלים.

א שנינו במשנה: "ועל מלא תרווד רקב". ומבררים כמה שיעורו של מלוא תרווד זה? חזקיה אמר: מלא פיסת (כף) היד, ר' יוחנן אמר: מלא חפניו (כל מה שנכנס בכף היד עם אצבעותיה). ומביאים: תנן [שנינו]: מלא תרווד רקב שאמרו ישנו (יש בו) שיעור כל שנכנס מעיקר משורש האצבעות ולמעלה, אלו דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: מלא חפניו.

ומעתה, בשלמא [נניח] ר' יוחנן — הוא שאמר כרבנן [כדברי חכמים], אלא חזקיה כמאן [כמי] אמר? הלא דבריו הם לא כר' מאיר ולא כרבנן [כחכמים], שהרי לדעת חכמים — מלוא חפניו, ולדעת ר' מאיר מדובר רק במה שבתוך האצבעות עצמן בלבד, ולא כדברי חזקיה — במה שבכף היד! אמרי [אומרים]: השיעור שהגדירו חזקיה מלא פיסת היד, והשיעור שהגדירו ר' מאיר מלא קשרי אצבעותיו למעלה מפיסת היד — חד שיעורא [שיעור אחד] הוא, שיש בהם אותה כמות.

ועל עצם ההנחה לפיה הקשו על חזקיה, אמר ליה [לו] רב שימי בר אדא לרב פפא: ממאי דהאי [ממה, מנין, שזה] שנאמר בדברי ר' מאיר מקשרי אצבעותיו ולמעלה הכוונה היא לכיוון ראש האצבעות? דלמא [שמא] הכוונה היא למטה מדידיה [ממנו] לכיוון הזרוע, דהוה ליה [שהרי הוא] בדיוק מה שנאמר בדברי חזקיה מלא פיסת היד ואין מקום כלל להקשות על חזקיה? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.

Beit Shammai say: Even the stream of a stew made of crushed and broken beans or of whole beans also connects two items because it returns backward. When one stops pouring this stew, part of the dish reverts to its place of origin, and therefore the stream is considered a single unit.

§ Rami bar Ḥama raises a dilemma: According to the opinion of the Rabbis that in general, poured liquid does not serve to connect, is there a stream for food, or is there not a stream for food? If one pours melted food into an impure vessel, does the food which one is pouring become impure? The Gemara explains the two sides of the dilemma: Do we say that zifim honey and batter connect different items because they have a flow that returns backward, and these regular foods do not have a flow that returns backward? Or, perhaps the reason why zifim honey and batter connect is because they are viscous, and here the melted foodstuffs are also viscous.

Rava said: Come and hear a resolution from the Tosefta (Oholot 4:3): If there was fat of a corpse that was whole and contained an olive-bulk, and one melted it, it is ritually impure. If from the outset the fat was separated into pieces smaller than an olive-bulk, which do not impart impurity, and one melted it, so that it combined into an olive-bulk in its melted state, it is pure. And if it enters your mind that there is no stream for food, even if it was whole and one melted it, it should also be pure, as it became liquid and spread throughout the pan. Consequently, each part should be considered separate, which means the food is not the size of an olive-bulk.

Rabbi Zeira said: I and Mar, son of Ravina, explained it: With what are we dealing here? With a case where as he was heating it, the column of fire rose from under the pan to the mouth of the vessel, and the fat congealed there, so that it was all present together, i.e., there was no stream at all.

Ravina said to Rav Ashi: Come and hear a resolution from the mishna to the question of whether food is considered a stream. Beit Shammai say: Even the stream of a stew made of crushed and broken beans or of whole beans also connects two items because it returns backward. This indicates that the dispute in the mishna is whether or not stew meets the criteria of returning backward, and the Rabbis hold that honey and anything like it, which return backward, are considered a stream. Rav Ashi replied: Are the cases comparable? There, in the case of honey, one might suggest it is a stream because it is viscous. Here, with regard to the stew, the reason Beit Shammai rule stringently is due to the flow, which returns backward. The Rabbis do not agree that this is a factor at all.

§ The mishna taught: And for impurity imparted by a full ladle of dust. The Gemara inquires: And how much is this measure of a full ladle of dust? Ḥizkiyya said: A full palm of the hand. Rabbi Yoḥanan said: His handfuls, i.e., the amount that can be held in the whole hand, including the fingers. The Gemara cites a relevant source. We learned in the Tosefta (Oholot 2:2): The full ladle of dust that the Sages spoke of includes all that can be contained from the base of the fingers and above; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: His handfuls.

Granted, Rabbi Yoḥanan spoke in accordance with the opinion of the Rabbis. But in accordance with whose opinion did Ḥizkiyya state his opinion? His ruling is neither in accordance with the opinion of Rabbi Meir nor in accordance with that of the Rabbis. The Rabbis require his handfuls, Rabbi Meir refers only to the amount contained in the fingers themselves, while Ḥizkiyya rules that it is the amount that can rest on the palm of a hand. The Sages say in response that Ḥizkiyya’s amount of a full palm of his hand and Rabbi Meir’s measurement of a full amount of his finger joints from the palm of the hand and above are one and the same measure.

The Gemara raises a difficulty with regard to the basis of the question directed toward the opinion of Ḥizkiyya. Rav Shimi bar Adda said to Rav Pappa: From where do we know that this amount specified by Rabbi Meir: From his finger joints and above, means toward the ends of the fingers? Perhaps it is referring to below it, toward the arm, in which case it is exactly the same as Ḥizkiyya’s amount: A full palm of the hand. If so, this baraita presents no difficulty to Ḥizkiyya at all. No answer was found, and the Gemara says that the question shall stand unresolved.