נזיר נא ע"א

א שנינו במשנתנו שאחת הטומאות שהנזיר מגלח עליהן הוא מלוא תרווד רקב מן המת. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: איזהו מת שיש לו תורת רקב, כלומר, שהרקב שלו יש בו דין טומאה — מת שנקבר ערום בארון של שיש, או על גבי רצפה של אבנים — זהו מת שיש לו רקב, משום שכל הרקב שנמצא בוודאי בא מן המת. אבל אם נקבר בכסותו, או נקבר בארון של עץ, או על גבי רצפה של לבנים — זהו מת שאין לו רקב, משום שיש לשער שיש בתוך הרקב הבא מן המת גם רקב הכסות, או העץ, או הלבנים שהתפוררו. ולמדנו במסורת שאין טומאת רקב המת אלא ביוצא מן המת לבדו, ולא בתערובת.

ובאותו ענין הוסיף ואמר עולא: אין רקב אלא זה הבא מן הבשר ומן הגידים ומן העצמות של המת יחד, ולא מאחד מאלה לחוד. איתיביה [הקשה לו] רבא לעולא: שנינו רקב הבא מן הבשר — טהור, ונדייק: הא [הרי] אם הוא בא מן העצם — טמא, ואף על גב דליכא [ואף על פי שאין] בו מן הבשר! והשיב לו עולא: אימא הכי [אמור כך] ודייק אחרת: רקב הבא מן הבשר טהור, עד שיש עצם בבשר.

וחזר והקשה לו רבא: גם אם מפרשים כן, בכל זאת: הא ליכא [הרי אין] נזכרים כאן גידים, שהרי לא מנה אותם, והלוא צריך שיהיה שם גם רקב מן הגידים! ענה לו: אין צורך לשנות במפורש גידים, שכן אי אפשר לבשר ולעצמות בלא גידים, ואם יש שם בשר ועצם — יש גם גידים.

ועוד בענין זה של רקב המת אמר רב שמואל בר אבא אמר ר' יוחנן: שני מתים שקברן זה עם זה — נעשו גלגלין זה לזה. כלומר, יש דין תערובת ברקב שלהם. שכיון שאין הרקב ממת אחד לבדו, הרי זה כתערובת רקב אחר, ואינו מטמא. מתיב [מקשה] עליו רב נתן, והרי שנינו: רקב הבא משני מתים — טמא!

אמר רבא: שם הכוונה היא שקברו את זה בפני עצמו ואת זה בפני עצמו, והרקיבו שניהם בנפרד, ועמדו שניהם על מלא תרווד רקב, ואז הם מטמאים כרקב מן המת, אף שאינו ממת אחד, כיון שמתחילה היה בהם דין רקב המת. אבל אם נרקבו יחד — נעשו כתערובת זה לגבי זה, ואין הרקב שלהם מטמא.

ועוד בענין זה של רקב המת אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: אם גזז שערו של המת וקברו (את השיער) עמו, עם המת — נעשה לו השיער גלגלין, ושוב אין דנים את הרקב מן המת כמטמא. אגב ענין זה מביאים, תנן התם [שנינו שם] במסכת אהלות: כל שבגוף המת — טמא, חוץ מן השינים והשער והצפורן שאינם מטמאים כחלק מן המת. ובשעת חיבורן למת — כולן טמאין.

ובבירורו של דין זה בעי [שאל] חזקיה: שערו של המת העומד לגלח, צפורן העומד ליגזז, מאי [מה] דינם? מי אמרינן [האם אנו אומרים]: כל העומד ליגזז — כגזוז דמי [נחשב] ולכן ייחשבו אלה כנפרדים מגופו — ואינם מטמאים, או דלמא השתא מיהא הא [שמא עכשיו על כל פנים הרי] מחוברין הם ומטמאים?

ושואלים: וניפשוט ליה [ונפתור לו לחזקיה] את הבעיה ממה שאמר רבה בר בר חנה: גזז שערו וקברו עמו נעשה לו גלגלין. ונדייק מן הדברים כך: טעמא [הטעם, דווקא] שנעשה גלגלין משום שגזז את השיער, הא [הרי] אם לא גזז ואפילו אם שיער זה עומד ליגזז — לא מטמא! ודוחים: לא, אפשר לומר כי הכי קאמר [כך רבה בר בר חנה אומר]: גזז — הרי זה גלגלים בוודאי. אבל לא גזז — עדיין מיבעי ליה [מסופק לו].

ועוד בענין רקב המת בעי [שאל] ר' ירמיה: רקב הבא מן העקב מהו, מה דינו? וצדדי השאלה: כי גמרינן [כאשר אנו למודים] במסורת הרי זה דווקא רקב הבא מכוליה [מכולו], מכל גופו של המת, אבל רקב דאתי [שבא] מן העקב — לא, או דלמא לא שנא [או שמא אינו שונה]?

ומציעים פתרון לבעיה זו: תא שמע [בוא ושמע] ממה דתני [ששנה] ר' נתן בר' אושעיא: רקב הבא משני מתים — טמא. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כי רקב הבא מן העקב לא מטמא, אם כן זיל הכא [לך לכאן] — דלמא [שמא] דרך עקב קאתי [בא] הרקב, והכא [וכאן] — דלמא [שמא] דרך עקב קאתי [בא], ומדוע נאמר שטמא בוודאות? אלא ודאי אף רקב העקב טמא.

ודוחים: אי דאירקיב כוליה [אם שנרקב כל] המת וקאתי [ובא] דרך עקב — הכי נמי [כך הוא גם כן] שכולו מטמא, ורקב העקב אינו נחשב כתערובת דבר זר. אלא הכא [כאן] מדובר כגון דאירקיב חד אבר וקאתי [שנרקב אבר אחד ובא] דרך עקב, ובזה שואל ר' ירמיה: מאי [מה] דינו? האם בכלל רקב שמטמא הוא, או לא? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.

בעי [שאל] ר' ירמיה: עובר מת במעי אשה שמתה, האם הוי [הוא] נעשה גלגלים לה, כשני מתים הקבורים יחד, או לא? וצדדי השאלה: כיון שאמר מר [החכם] עובר ירך אמו — הלכך (לכן) כגופה הוא, ולא הוי [נהיה] גלגלין, או דלמא [שמא] כיון שסופו לצאת, שהרי העובר עשוי להיוולד, ולא יישאר בגופה — מיפרש פריש מינה [מופרש הוא ממנה] ואינו נחשב כחלק ממנה, והריהו כמת אחר הקבור עמה. ואם תמצי לומר עובר שסופו לצאת מיפרש פריש מינה [מופרש הוא ממנה] ואינו נחשב כחלק מגופה, עדיין יש לברר בענין

§ The mishna taught that one of the sources of ritual impurity for which a nazirite must shave is a full ladle of dust from a corpse. The Sages taught (Tosefta, Oholot 2:3): Which is a corpse that has the halakha of dust, i.e., whose dust imparts impurity? A corpse that was buried naked in a marble coffin or on a stone floor; this is a corpse that has the halakha of dust that imparts impurity. Any dust found there must have come from the corpse. However, if it was buried in its cloak, or in a wooden coffin, or on a brick floor, this is a corpse that does not have the halakha of dust that imparts impurity. In the latter cases it is assumed that the dust from the corpse includes particles from the clothes, wood, or bricks that disintegrated, and there is a tradition that the impurity of dust applies only to dust that comes solely from the corpse, not to a mixture from different sources.

With regard to the same issue, Ulla said: Dust is only that which comes from the flesh and from the sinews and from the bones of the corpse together, but not if it came from one of these alone. Rava raised an objection to Ulla from the following baraita: Dust that comes from the flesh is pure. It can be inferred from here that if it comes from the bone it is impure, even though there is no dust of flesh mixed with it. Ulla replied: You should say and infer like this: Dust that comes from the flesh is pure, unless there is bone in the flesh.

Rava continued to question Ulla’s opinion: Even if one interprets the baraita in this manner, there is no mention of sinews here at all, and Ulla maintains that sinews must also contribute to the makeup of part of the dust. Ulla replied that there is no need to mention sinews explicitly, as it is impossible for there to be flesh and bones without sinews. Once it is established that the dust is from bones and flesh, it necessarily includes sinews as well.

§ The Gemara continues to discuss the dust of a corpse. Rav Shmuel bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Two corpses that were buried with one another become a mixture [galgallin] with one another. Their dust is considered mixed together and does not impart the impurity of the dust from a single corpse. Rav Natan raises an objection to this opinion: But it is taught that dust that comes from two corpses is impure.

Rava said: That baraita is referring to a case where they buried this corpse by itself and that corpse by itself, and they decayed separately, and they both stood at, i.e., yielded the amount of, a full ladle of dust. In this situation, the dust imparts impurity despite the fact that it is not from a single corpse, as the status of dust from a corpse initially applied to each corpse. However, if the corpses decayed together they are considered to be mixed together, which means that their dust does not impart impurity.

The Gemara cites a further statement with regard to dust of a corpse. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: If one cut the hair of a corpse and buried the hair with it, the hair becomes part of the mixture for the dust, and it does not impart impurity. In relation to the above, the Gemara states: We learned in a mishna there (Oholot 3:3): Everything that is in a corpse is impure, except for the teeth, the hair, and the nails, which do not impart impurity as part of the body. But when they are attached to the corpse, they are all impure.

With regard to this halakha, Ḥizkiyya raised a dilemma: If hair of a corpse is ready to be shaved, or its nail is ready to be cut, what is the halakha? Do we say that anything that is ready to be cut is considered cut, and therefore these are considered detached from the body and do not impart impurity? Or, perhaps now, in any event, they are attached, and therefore they should impart impurity?

The Gemara asks: And let Ḥizkiyya resolve this dilemma from the aforementioned statement of Rabba bar bar Ḥana, that hair buried with a corpse forms a mixture with the corpse. The inference is as follows: The reason that it forms a mixture is because he cut the hair, from which it may be inferred if he did not cut the hair it would not form a mixture, even if it was ready to be cut. The Gemara rejects this argument: One can respond that this is what Rabba bar bar Ḥana is saying: If he cut it, it definitely forms a mixture; if he did not cut it, Rabba bar bar Ḥana is unsure as to the halakha and he raises this case as a dilemma.

§ Rabbi Yirmeya raised another dilemma concerning the dust of a corpse: With regard to dust that comes from the heel, what is the halakha? The Gemara explains the two sides of the dilemma: Do we say that when we learn this halakha through tradition, is it only in reference to dust that comes from all of a corpse, but with regard to dust that comes from its heel, no, this halakha does not apply; or perhaps it is no different?

The Gemara suggests a resolution of this dilemma: Come and hear, as Rabbi Natan, son of Rabbi Oshaya, taught: Dust that comes from two corpses is impure. And if it enters your mind that dust that comes from the heel does not impart impurity, go here and consider that perhaps the dust came from the heel, and go here too and consider that perhaps it came from the heel. The fact that the dust is considered definitely impure shows that dust from the heel imparts impurity as well.

The Gemara rejects this argument: If the entire corpse decayed and the dust came from the heel, so too, it is all impure, as the dust of the heel is not considered to be a foreign substance. Rather, here Rabbi Natan is referring to a case where one limb decayed and the dust came from the heel. It was with regard to this situation that Rabbi Yirmeya asked: What is its halakha? Does this dust impart impurity or not? No answer was found, and therefore the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.

§ Rabbi Yirmeya raised yet another dilemma: Does a dead fetus in its dead mother’s womb form a mixture with regard to her, so that the bodies are considered like two corpses buried together, or not? The Gemara explains the two sides of the dilemma: Do we say that since the Master said that a fetus is considered as the thigh of its mother, it is therefore like her body and it does not form a mixture with it? Or perhaps one should maintain: Since in most cases a fetus will ultimately emerge from the womb at birth, it is already considered separated from her, and it is like any other corpse buried with the woman. And if you say that a fetus, which will ultimately emerge, is considered separated from her and is not part of her body, one must still ask this question