נזיר נא ע"ב

שכבת זרע שהיתה במעי אשה שמתה מהו דינה לענין שתיעשה גלגלין לגוף האשה? וצדדי השאלה: מי אמרינן [האם אנו אומרים] כיון שלא איתצר [נוצר] עדיין ממנה עובר — כי [כמו] גופה דמי [נחשב] הדבר, או דלמא [שמא] כיון דמעלמא קאתי [שמן העולם, מן החוץ, הוא בא] הריהו לא נחשב כגופה?

ובאותו ענין בעי [שאל] רב פפא: פירשה (הפרש, מזון שבמעיה) מהו דינו? וצדדי השאלה: כיון דלא מקיימא בדלא אכלה [שאינה מתקיימת בלא לאכול] — חיותא [חייה] הוא, ולכן המזון שבמעיה נחשב כחלק ממנה, ואינו נעשה לה גלגלין, או דלמא הא נמי מעלמא אתי [שמא זה גם כן מן העולם, מן החוץ, הוא בא] ולכן אינו נחשב כגופה? ובאותו ענין בעי [שאל] רב אחא בריה [בנו] של רב איקא: עורו של המת מהו דינו? וכן בעי [שאל] רב הונא בר מנוח: כיחו וניעו (רוקו הבא מחמת שיעול) של המת מהו?

אמר ליה [לו] רב שמואל בר אחא לרב פפא: ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כי כל הני דקאמר הוי [אלה שאמר הם נחשבים] גלגלין, רקב שמטמא היכי משכחת לה [איך אתה יכול למצוא אותה], שהרי תמיד חלק מן הרקב הוא מכל אותם הדברים! ומשיבים: כגון דאשקייה [שהשקה אותו] לפני מותו במי דקלים שמשלשלים ביותר וסכיא נשא [וסך את שערו בסם המשיר שיער] ושלקו [ובישלו] במי טבריא החמים עד שעורו נקלף, שאז נפרדים ממנו כל הדברים שאינם חלק מגופו.

אמר אביי: נקטינן [מוחזק לנו, בידינו]: מת שטחנו — אין לו רקב. איבעיא להו [נשאלה להם, לחכמים]: אם טחנו לאחר מותו וחזר והרקיב לאחר זמן, מהו? וצדדי השאלה: מידי הוא טעמא אלא דאיכא [כלום אין הטעם אלא משום שיש] שם בשר וגידים ועצמות — והאיכא [והרי יש] כאן כל אלה. או דלמא [שמא] כברייתו בעינן [צריכים אנו] שיהא לפני שנרקב, וליכא [ואין כאן]? לשאלה זו, כמו לשאלות הקודמות לא היתה תשובה, ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.

א תני [שנה] עולא בר חנינא: מת שחסר בו משהו — אין לו דין רקב שמטמא במלוא תרווד, ולא דין תפוסה, כלומר, שאם מעבירים מת שחסר מהמקום בו הוא נמצא, אין מחשבים את האדמה שמסביבו כחלק ממנו, ואין מעבירים אותה עם גופתו. וכן אין לו לא דין שכונת קברות שכאשר מוצאים במקום מסויים שלושה מתים בקירבת מקום זה לזה ואחד מהם מת חסר כזה — אין מחפשים מתים סמוכים, ואין חוששים שמא היתה שם שכונת קברות, כפי שהדין כאשר מוצאים שלושה מתים שלמים, אלא דינם של הנמצאים כמתים בודדים.

מיתיבי [מקשים] על כך: אמרנו במשנה, בדין של כזית בשר שפרש מאבר מן החי, בשאלה האם הוא מטמא כבשר הפורש מאבר מן המת: לא, אם אמרת במת שיש לו חומרה גדולה יותר לענין טומאה, שרוב בנין או מנין עצמותיו, ורובע הקב מעצמותיו. או אף מלא תרווד רקב מטמאים, תאמר בחי שאין לו לא רוב ולא רובע ולא מלא תרווד רקב.

ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק] מדובר באותה משנה העוסקת באבר מן החי — במקרה דארקיב חד אבר [שנרקב אבר אחד] מן החי, דכוותיה גבי [שכיוצא בו אצל] מת אמרה אותה משנה כי אפילו חד אבר איכא [באבר אחד יש] רקב, ומתוך כך נלמד שלא רק מת שלם יש לו רקב, אלא אף מת שחסר! ודוחים: מי קתני הא מת [האם שנה שם כי מת זה] המקרה המיוחד בו דנה המשנה — אבר בודד, יש לו רקב? דיוק זה אנו אמרנו ואינו משמעות המשנה, אלא הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו]: שום (שם) מת, דין המת בכללו — יש לו רקב, שום (שם) חי, דינו — אין לו רקב.

בעי [שאל] רבא: הרקיב אבר מן הגוף כשהוא חי, וחזר אותו איש ומת, מהו? האם נאמר כי גמירי [כאשר למדנו במסורת] דין רקב שמטמא, הרי זה דאירקיב [כשנרקב] כשהוא מת ולא כשהרקיב בחייו, ונמצא שדינו כמת שחסר, ואין רקב שלו מטמא. או דלמא השתא מיהא הא מיית [או שמא עכשיו על כל פנים הריהו מת] וכל גופו רקוב עתה במותו?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] מן המשנה שהבאנו לעיל: לא, אם אמרת במת שיש לו רוב, ורובע, ומלא תרווד רקב, תאמר בחי כו' שאין בו כל אלה, ובכללם דין רקב.

ונדייק: טעמא [הטעם דווקא] משום שהוא עדיין חי, הא [הרי] אם היה מת — יש לו רקב ואפילו נרקב בחייו! ודוחים: מי קתני הא מת [האם שנה שם כי מת זה] במקרה בו דנה המשנה — באבר מן החי, יש לו רקב? אין לדייק כך, אלא הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו] ששום (שם) מת, דין המת בכללו יש לו רקב, שום (שם) חי — אין לו רקב.

ב אגב הדיון במת שחסר, שאין לו כל דיני מת, מביאים, בעי [שאל] רבא: נמלה שחסרה, כגון שניטלה אחת מרגליה, מהו לענין מלקות על אכילתה? כי כאשר אדם אוכל נמלה שלימה, גם אם אין בה שיעור אכילה של כזית חייב עליה משום אכילת שרץ, כיון שהיא בריה שלימה. וצדדי השאלה: שיעורא [שיעור] נמלה שלימה גמירין לה [למדנו במסורת] שחייבים עליו — והא [ואילו זה] חסר. או שעל בריה (יצור) גמירי לה [למדנו במסורת] שחייבים — והאיכא [וזה יש כאן] שהחסרון שבה אינו מוציא אותה מכלל בריה.

with regard to semen in a dead woman’s womb. What is the halakha in this case? Does it form a mixture with respect to the woman’s body? The Gemara explains the two sides of this dilemma: Do we say that since no fetus was formed from the semen, it is considered like her body? Or, perhaps one should argue that since it comes from outside, it is not considered part of her body.

Rav Pappa raised a similar dilemma: With regard to her excrement, the food waste that remains in a woman’s intestines, what is the halakha? Once again, the Gemara explains the two sides of this dilemma: Do we say that since she cannot subsist without food it is considered her life, which means that the food left inside her body is part of her and does not form a mixture with the corpse? Or perhaps this too comes from outside and is therefore not part of her body, and does form a mixture with her corpse. Similarly, Rav Aḥa, son of Rav Ika, raised a dilemma concerning a corpse: With regard to its skin, what is the halakha? Rav Huna bar Manoaḥ likewise raised a dilemma: With regard to its phlegm and its spittle, what is the halakha?

Rav Shmuel bar Aḥa said to Rav Pappa: But if it enters your mind that all these cases of which they spoke form a mixture, under what circumstances do you find this case of dust that imparts impurity? Dust from a corpse will always include some components of the aforementioned elements. The Gemara answers: It is possible. For example, if someone was given palm water [mei dekalim], a powerful laxative, to drink before he died, and was rubbed with a depilatory agent to remove his hair, and was boiled after death in the hot waters of Tiberias until the skin came off, this would remove all matter that is not part of the corpse itself.

Abaye said: We have a tradition that a corpse that was ground into small pieces has no halakha of dust. A dilemma was raised before the Sages: If a corpse was ground after death and the remains later decayed, what is the halakha? The Gemara clarifies the two sides of the dilemma: Is the halakha of dust of a corpse only due to the fact that there is flesh and sinews and bones, and all these are present in this case, so it is impure? Or perhaps, we require the corpse to have decayed from its initial state, before it was ground, and this is not the situation here. As was the case with regard to the previous inquiries, no answer was found, and the Gemara says that the dilemma shall stand unresolved.

§ Ulla bar Ḥanina teaches: A corpse that lacks a part does not have the halakha of dust, which imparts ritual impurity in the amount of a full ladle, nor the halakha of earth that is caught [tefusa] and considered part of a corpse. If a deficient corpse is moved, the surrounding earth is not considered part of it and need not be moved together with the body, as must be performed for a whole corpse. Nor does the halakha of a graveyard apply. If three corpses are discovered in close proximity and one of them is deficient in some way, one need not search for more bodies out of concern that the location might have been a cemetery, as must be done if three intact corpses are found. Rather, the bodies are considered isolated corpses.

The Gemara raises an objection from a mishna (Eduyyot 6:3) that addresses the question of whether an olive-bulk of flesh that came from a living person imparts ritual impurity as it would were it to come from a corpse: No, if you say that an olive-bulk of flesh imparts impurity with regard to a corpse, whose halakhot of impurity are stringent, as the majority of its structure or the majority of the number of its bones, or a quarter-kav of its bones, or even a full ladle of its dust impart impurity, shall you also say that it imparts impurity with regard to a living person, who does not have the halakha of the majority of structure or the majority of the number of its bones, nor a quarter-kav, nor a full ladle of dust?

The Gemara analyzes this passage: What are the circumstances of that mishna that deals with a limb from a living person? If you say that one limb of a living person decayed, and the mishna is indicating that in the corresponding situation with regard to a corpse, there is dust even from one limb. This shows that the halakha of dust applies to a corpse that is missing a limb and not just to a complete corpse. The Gemara rejects this argument: Did the mishna teach that this corpse in that particular case of an isolated limb has the halakha of dust? That is merely an inference, as it is not stated explicitly in the mishna itself. Rather, the mishna teaches us this: The name, i.e., the category, of a corpse has dust. However, the name of a living person does not have dust.

Rava raised a dilemma: If a limb of a body decayed when he was alive, and that individual subsequently died, what is the halakha? Do we say that when this is learned as a tradition that dust imparts ritual impurity, this applies only if the body decayed when he was dead, but not when he was alive, and therefore this corpse is considered deficient and its dust does not impart impurity? Or perhaps, now in any event he is dead, and his whole body has decomposed, and consequently its dust does impart impurity.

The Gemara suggests: Come and hear the aforementioned mishna: No, if you say that an olive-bulk of flesh imparts impurity with regard to a corpse, whose halakhot of impurity are stringent, as the majority of its structure or the majority of the number of its bones, or a quarter-kav of its bones, or even a full ladle of its dust imparts impurity, shall you also say that it imparts impurity with regard to a living person, who does not have the halakha of the majority of structure or the majority of the number of its bones, nor a quarter-kav, nor a full ladle of dust.

The Gemara infers from this passage: The reason the olive-bulk of flesh does not impart impurity is due to the fact that it is from a living person, from which it may be inferred that in a corresponding situation involving a corpse, the corpse has the halakha of dust, even if the limb had decomposed during the deceased’s lifetime. The Gemara rejects this contention as above: Did the mishna teach that this corpse in that particular case of an isolated limb has the halakha of dust? That is merely an inference, as it is not stated explicitly in the mishna itself. Rather, the mishna teaches us this: The name, i.e., the category, of a corpse has dust. However, the name of a living person does not have dust.

§ In relation to the above discussion concerning a body without a limb, Rava raised a dilemma: If someone eats an entire ant, even if it is less than an olive-bulk in volume, he is liable for eating a creeping animal because it is a whole creature. Rava’s dilemma was as follows: If one eats an ant that lacks a part, e.g., a leg, what is the halakha? Is this individual liable to receive lashes? The two possibilities are as follows: Is it learned as tradition that the amount for which one is liable is a whole ant, and this one is lacking? Or did we learn that he is punished for a viable entity, and there is a viable entity here, despite the missing limb?