דקתני [שכן שנה] בדבריו "ואיני יודע איזה מכם" משמע שלא היה סמוך להם, שלא יכול היה אפילו להבחין מי מהם נטמא. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

א שנינו במשנה ששני הנזירים "מגלחין ומביאין". ושואלים: ואמאי [ומדוע] הם מגלחים? והרי דילמא לאו טמאין אינון [שמא לא טמאים הם] שניהם, והרי כל אחד מהם קעביד [עושה] הקפה שמקיף פאת ראשו כשמגלח כל שערו שלא לצורך. ואם אינו צריך לגלח נמצא שעובר על איסור לא תעשה! אמר שמואל: מדובר כאן כגון שהיו נזירים אלה אשה שאיננה אסורה בהקפת הראש וכן קטן שאינו חייב במצוות.

את דברי שמואל אלה מבררים: ולוקמא [ושיעמיד] את המשנה בגדול, ומותר הדבר מטעם שהקפת כל הראש, אם מגלח את כל שערות ראשו ולא פאת ראשו בלבד, לא שמה (אינה נחשבת) הקפה שאסורה מן התורה! אלא מדלא מוקים לה הכי [מכיון שאינו מעמיד ומסביר את המשנה כך] שמע מינה [למד מכאן] כי קסבר [סבור] שמואל: הקפת כל הראש — שמה הקפה.

מר זוטרא מתני לה להא שמעתא דשמואל אסיפא [היה שונה את ההלכה הזו של שמואל על סופה של המשנה] להלן: נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק — אוכל בקדשים לאחר ששים יום ומגלח ארבע תגלחות. ויש מקום לשאול: והא [והרי] כיון שהוא ספק ואין זה ברור שחייב בתגלחת קעביד [עושה הוא] בתגלחתו הקפה של הראש שאסורה! אמר שמואל: מדובר באשה וקטן שאינם אסורים בהקפה.

ב ובענין זה אמר רב הונא: גדול המקיף את פאות ראשו של הקטן הרי הוא חייב, אף שהקטן עצמו אינו חייב במצוות. אמר ליה [לו] רב אדא בר אהבה, שהיה סבור שאין בכך איסור, לרב הונא: ודידך מאן מגלח להון [ואת הילדים שלך מי מגלח אותם] ומקיף את פאת ראשם? שהרי לשיטתך אסור לגדול להקיף שערו של קטן! אמר ליה [לו]: חובה אשתי. שהיא כאשה איננה אסורה בהקפה. אמר לו רב אדא בר אהבה בתרעומת: תקברינון [תקבור] חובה לבניה אם כך היא עושה. ומספרים: כולהו שני [כל שנותיו] של רב אדא בר אהבה לא אקיים ליה זרעא [התקיים לו זרע] לרב הונא שהיו ילדיו מתים, בגלל ביטוי זה של קללה שיצא מפי רב אדא.

ושואלים: מכדי תרוייהו סבירא [הרי שניהם רב הונא ורב אדא סבורים] שהקפת כל הראש שמה הקפה, אם כן במאי קמיפלגי [במה הם חלוקים], כלומר, מה טעמו של כל אחד מהם? ומסבירים: רב הונא שאוסר לגדול להקיף לקטן ומתיר לאשה לעשות זאת, סבר [סבור] נאמר "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית [את] פאת זקנך" (ויקרא יט, כז) וצירוף האיסורים בכתוב זה בא ללמד: כל מי שיש לו (עליו) איסור השחתה של זקן — יש לו איסור הקפה, והני נשי [ואלה הנשים] הואיל וליתנהו [ואינן] בכלל איסור השחתה שהרי אין להן זקן, ליתנהו נמי [אינן גם כן] בכלל איסור הקפה.

ורב אדא בר אהבה שמתיר ככלל להקיף לקטן, סבר [סבור]: אחד המקיף ואחד הניקף במשמע הביטוי הזה של "לא תקיפו", כיון שנאמר בלשון רבים. ומתוך כך איתקש [הוקש] בפסוק זה מקיף לניקף, כל היכא [מקום] שניקף מיחייב [חייב] — המקיף נמי מיחייב [גם כן חייב], והאי קטן [וקטן זה] הואיל והוא גופיה [עצמו] לאו בר [לא בן] עונשין הוא דמיחייב [שיהיה חייב], לכן גם אם גדול מקיף את ראשו נמי [גם כן] לא מיחייב [חייב].

ושואלים: לימא [האם נאמר] כי הקפת כל הראש תנאי [מחלוקת תנאים] היא אם נחשבת הקפה? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: מה שנאמר בדיני תגלחת מצורע "יגלח את כל שערו את ראשו" וגו' (ויקרא יד, ט), מה תלמוד לומר, מה עוד בא ללמדנו הכתוב "ראשו"? והרי כבר נאמר "כל שערו"! ומסבירים: לפי שנאמר "לא תקפו פאת ראשכם" (ויקרא יט, כז),