נזיר נח ע"א

יכול אף מצורע כן יהא אסור בהקפת הראש — תלמוד לומר במפורש: "ראשו" (ויקרא יד, ט), שציווה עליו הכתוב לגלח כל ראשו, ונדחה איסור הקפת הראש. ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: "ראשו" שנאמר במצורע מה תלמוד לומר? לפי שנאמר גבי [אצל] נזיר "תער לא יעבר על ראשו" (במדבר ו, ה) יכול אף נזיר מצורע כן שיהיה אסור בתגלחת אף כשהגיע זמן טהרת צרעתו — תלמוד לומר: "ראשו", ללמד שאם נצטרע הנזיר צריך לגלח ראשו ככל מצורע.

מאי לאו תנאי [האם לא נאמר שמחלוקת תנאים] היא בכך, למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהלימוד מ"ראשו" הוא מנזיר, קסבר [סבור הוא] הקפת כל הראש לא שמה הקפה, ולכן אין צורך במקרא מיוחד ללמדנו שמותר למצורע לגלח כל ראשו, וכי אתא קרא [וכאשר בא הכתוב] "ראשו" — הרי זה למידחי [לדחות] את לא תעשה ("תער לא יעבור על ראשו") ועשה ("קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו") שיש בנזיר. ואידך סבר [והאחר סבור]: הקפת כל הראש שמה הקפה, וכי אתא קרא [וכאשר בא הכתוב] במצורע — הרי זה למידחי לאו גרידא [לדחות לא תעשה בלבד] של איסור הקפת הראש?

אמר רבא ודחה הוכחה זו: לא, אפשר לומר דכולי עלמא [שלדעת הכל] הקפת כל הראש לא שמה הקפה, ואף לדעת התנא שבא הכתוב להתיר את הקפת הראש של מצורע. וכי אתא קרא [וכאשר בא הכתוב] במיוחד להתיר דבר זה, הרי זה לאופן מסויים, כגון שהקיף (גילח) קודם את פאות הראש לבדן, ולבסוף גילח את שאר שערותיו, אף שהקפת הפאות לבדן בוודאי אסורה מן התורה. וטעם הפטור הוא: כיון דאילו גלחיה בחד זימנא [היה מגלח אותו, את כל הראש בפעם אחת] — לא מיחייב [היה מתחייב], לכן כי [כאשר] הקיף ולבסוף גילח — נמי לא מיחייב [גם כן איננו מתחייב]. שכיון שהותר למצורע לגלח כל ראשו, יכול לעשות זאת בכל דרך שירצה.

ומקשים על סברה זו: ומי כתב קרא הכי [והאם כותב הכתוב כך] להתיר לעשות איסור לכתחילה במקום שאין צורך בכך? והאמר [והרי אמר] ריש לקיש: כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה הסותרים זה את זה, אם אתה יכול לעשות את הדברים ולקיים את שניהם — מוטב, ואם לאו [לא], כשאין כל דרך אחרת — יבוא עשה וידחה את לא תעשה. ואם אפשר שהנזיר יגלח כל הראש בהיתר גמור (אם הקפת כל הראש אינה אסורה) אין לומר שהתורה מתירה לעשות זאת בדרך שיש בה דחיית הלאו.

אלא יש לחזור מן ההסבר הקודם, ועם זאת לדחות את הסברה שיש מחלוקת לגבי הקפת כל הראש, אלא לומר להיפך: דכולי עלמא [שלדעת הכל] הקפת כל הראש שמה הקפה. על כך שואלים: לדרך זו פשוטה השיטה ש"ראשו" בא להתיר הקפת כל הראש במצורע, ומכאן למדנו כי עשה דוחה לא תעשה. אבל ומאן דמוקים לקרא למידחי [ומי שמעמיד את הכתוב "ראשו" כדי לדחות] לא תעשה ועשה בנזיר, לאו גרידא מנליה [לאו בלבד מניין לו] שעשה דוחה אותו?

ומשיבים: יליף [לומד הוא] דבר זה מגדילים, כלומר, מציצית. ומה הוא לימוד זה — שאמר קרא [הכתוב] "לא תלבש שעטנז" (דברים כב, יא) ותניא [ושנויה ברייתא]: "לא תלבש שעטנז" בדרך כלל, אבל מסמיכות הכתובים למדים אנו — הא (אבל) "גדילים תעשה לך" (דברים כב, יב) מהם, אפילו משעטנז. ללמדנו שדוחה מצות עשה של ציצית את איסור שעטנז.

ושואלים: ומאן דנפקא ליה [ומי שיוצא לו] לימוד זה מ"ראשו" האמור במצורע, ומכאן למדים שעשה דוחה את לא תעשה, מאי טעמא [מה טעם] לא נפקא ליה [יוצא לו הדבר] מהכתוב בגדילים והוא נזקק להוכחה נוספת? ומשיבים: אמר לך [יכול הוא לומר לך]: המקרא הזה לגבי גדילים לכמו שאמר רבא הוא דאתא [שבא] ולא כדי ללמוד שעשה דוחה את לא תעשה.

שרבא רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] "ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו, לח) והצירוף "ציצית הכנף" בא ללמד שהציצית תהא מין כנף, מאותו סוג בגד שעשויה ממנו הטלית, ועליה יתנו "פתיל תכלת". וכתיב [ונאמר] "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו" (דברים כב, יא) וסמוך לו "גדילים תעשה לך", ללמד שצריך לעשות ציציות מצמר ופשתים.

הא [הרי] כיצד מיישבים את הסתירה בין מה שאמרו שתהא הציצית ממין הכנף, ובין האמור שתהא הציצית מצמר ופשתים? ציציות של צמר ופשתים — פוטרים (יוצאים בהן ידי חובה) בין במינן בצמר ופשתים, בין שלא במינן בשאר מיני אריג. ואילו ציציות של שאר מינין, במינן — פוטרין, שלא במינן — אין פוטרין. ולשיטה זו אין למדים מכאן לימוד אחר שעשה דוחה לא תעשה.

ושואלים עוד: והאי [ואותו] תנא דמפיק ל"ראשו" ללאו גרידא [שמוציא את הכתוב "ראשו" לכך שעשה דוחה לאו בלבד], הדין דאתי [שבא] עשה של תגלחת מצורע ודחי [ודוחה] את לא תעשה ועשה של נזיר מנלן [מניין לנו]? מנין יודע הוא שתורת תגלחת מצורע חלה גם על נזיר שהצטרע? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו הדבר] מ"זקנו".

דתניא [שכן שנינו בברייתא]: "זקנו" (ויקרא יד, ט) האמור במצורע מיותר, שהרי כבר נאמר "כל שערו", מה תלמוד לומר "זקנו"? לפי שנאמר בכהנים "ופאת זקנם לא יגלחו" (ויקרא כא, ה) יכול אף כהן מצורע כן שאסור לו לגלח את זקנו — תלמוד לומר: "זקנו", שהורתה התורה לכל מצורע, גם אם הוא כהן, שיגלח גם את זקנו. ויש בכך ביטול מצוות לא תעשה ("לא יגלחו") ומצות עשה של "קדושים יהיו" (ויקרא כא, ו), ומכאן הוא למד אף לנזיר שנצטרע, שיש בו לא תעשה ועשה.

ושואלים: ומאן דמפיק ליה [ומי שמוציא אותו] כתוב של "ראשו" לדחות לעשה ולא תעשה שבנזיר, לילף [שילמד] דבר זה מ"זקנו" שעשה של תגלחת דוחה עשה ולא תעשה! ודוחים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך] שאתה סבור שאפשר ללמוד מ"זקנו" שעשה דוחה לא תעשה ועשה שבנזיר, אם כן דקיימא לן בעלמא [שמוחזק לנו בכלל]

one might have thought that even a leper should likewise be prohibited from rounding off his head. The verse therefore specifically states “his head” to teach that the mitzva for a leper to remove all the hair of his head overrides the prohibition against rounding one’s head. And it was taught in another baraita: Why must the verse state: “His head,” with regard to a leper? Since it states, with regard to a nazirite: “No razor shall come upon his head” (Numbers 6:5), one might have thought that even a nazirite leper should likewise be prohibited from shaving upon his purification. Therefore the verse states: “His head,” from which it is derived that a nazirite who contracted leprosy must shave his head like any other leper.

The Gemara explains: What, is it not correct to say that this is a dispute between tanna’im? According to the one who says that the additional term “his head” is to counter a possible prohibition derived from the case of a nazirite, he holds that rounding the entire head is not called rounding, and therefore there is no need for a verse to teach that a leper can shave all the hair off his head. And when the verse “He shall shave all his hair; his head” comes, it comes to override both the prohibition: “No razor shall come upon his head,” and the positive mitzva stated with regard to a nazirite: “He shall be sacred, he shall let the locks of the hair of his head grow long” (Numbers 6:5). And the other tanna holds that rounding the entire head is called rounding, and consequently, when the verse comes, it serves to override only the prohibition against rounding one’s head.

Rava said in refutation of this proof: No; it is possible that everyone agrees that rounding the entire head is not called rounding, even the tanna who maintains that the purpose of the verse is to permit a leper to round his head. And when the verse comes, it serves to address a particular case, such as one in which he rounded off only the corners of the head and ultimately shaved off the rest of his hair. Although shaving only the corners of one’s head is prohibited by the Torah, in this instance he is exempt. The reason is that since if he shaved his entire head at one time he would not be liable, then if he rounded off his head and ultimately shaved he is also not liable. Since a leper is permitted to shave all of his head, he can do so in any manner he chooses.

The Gemara raises a difficulty with this explanation: And does the verse write this? Is it permitted unnecessarily to transgress a prohibition ab initio? But didn’t Reish Lakish say: Any place that you find positive mitzvot and prohibitions that clash with one another, if you can find some way to fulfill both, that is preferable; and if that is not possible, the positive mitzva will come and override the prohibition? If it is not prohibited to round the entire head, the leper can shave his hair in a permitted manner, and the Torah would not have allowed him to do so in a way that involves the violation of a prohibition.

Rather, the Gemara retracts its previous explanation and states the opposite. It is that everyone agrees that rounding the entire head is called rounding. If so, the baraita that states that the verse: “He shall shave all his hair; his head” (Leviticus 14:9), comes to permit the rounding of a leper’s entire head is easily understood, as it is derived from here that a positive mitzva overrides a prohibition. But according to the one who establishes the verse “He shall shave all his hair; his head” as coming to override the prohibition and the positive mitzva of a nazirite, from where does he derive that a positive mitzva overrides only a prohibition?

The Gemara answers: He derives it from the case of ritual fringes. How so? As the verse states: “You shall not wear diverse kinds, wool and linen together” (Deuteronomy 22:11), and it is taught in a baraita that although the command “You shall not wear diverse kinds” applies to most cases, the juxtaposed verse: “You shall make for you fringes” (Deuteronomy 22:12), teaches that one may prepare ritual fringes even from diverse kinds of wool and linen. This teaches that the positive mitzva of ritual fringes overrides the prohibition of diverse kinds.

The Gemara asks: And the tanna who derives the principle that a positive mitzva overrides a prohibition from “his head” stated with regard to a leper, what is the reason that he does not derive it from the verse that deals with ritual fringes? Why does he require another source? The Gemara answers: He could have said to you that the verse concerning ritual fringes does not teach that principle, as it comes for that which Rava said.

As Rava raises a contradiction: It is written: “And that they put on the fringe of each corner a thread of sky blue” (Numbers 15:38). The phrase “the fringe of each corner” indicates that ritual fringes must be of the same type as the corner of the robe itself, upon which they must place “a thread of sky blue.” And yet it is written: “You shall not wear diverse kinds, wool and linen together” (Deuteronomy 22:11). The juxtaposition of these two verses teaches that ritual fringes must be made from wool and linen.

How so? How can ritual fringes be made from the same material as the garment itself and also from wool and linen? The answer is that ritual fringes of wool and linen exempt a garment and fulfill the obligation of ritual fringes whether the garment is of their own type, i.e., wool and linen, or whether it is not of their own type, i.e., all other materials. By contrast, with regard to ritual fringes of other types of materials, they exempt a garment of their own type; but they do not exempt a garment that is not of their type. According to this, the verse juxtaposing ritual fringes to diverse kinds serves to teach that ritual fringes made of wool and linen exempt any garment, not to teach that a positive mitzva overrides a prohibition.

The Gemara continues this line of inquiry: And according to this tanna, who derives from the term “his head” that a positive mitzva overrides only a prohibition, from where do we derive the halakha that the positive mitzva of a leper’s shaving comes and overrides the prohibition and the positive mitzva of a nazirite? From where does this tanna learn that a nazirite who contracted leprosy is obligated to shave? The Gemara answers: He derives it from the verse: “He shall shave all his hair; his head and his beard” (Leviticus 14:9).

As it is taught in a baraita: Why must the verse state: “His beard”? After all, a beard is already included in the phrase “all his hair.” The baraita answers: Since it is stated, with regard to priests: “Neither shall they shave off the corners of their beard” (Leviticus 21:5), one might have thought that even a priest who is a leper is included in this prohibition against shaving his beard. Therefore, the verse states: “His beard” in connection to a leper.

The Gemara asks: And the one who derives from “his head” that the mitzva of shaving overrides both the positive mitzva and prohibition of a nazirite, let him derive this principle from “his beard.” The Gemara refutes this suggestion: And according to your reasoning, that the term “his beard” teaches that a positive mitzva overrides the prohibition and positive mitzva of a nazirite, that which we maintain generally,