נזיר סא ע"ב

יצא גוי שאין לו טומאה, שאינו נטמא אף אם נגע במת, שאינו בכלל נזירות. ושואלים: מנלן דלית להו [מניין לנו שאין להם לגויים] טומאה? — שאמר קרא [הכתוב] בדינו של הנכנס למקדש כשהוא טמא "ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל" (במדבר יט, כ) ומכאן למדים שדין טומאה נוהג רק במי שיש לו קהל, יצא זה הגוי שאין לו קהל, שהרי איננו שייך לקהל ישראל.

ושואלים: ממאי [ממה, מניין] יודע אתה מהכתוב הזה שאין בו דין טומאה כלל? דלמא [שמא] כרת הוא שלא מיחייב [מתחייב] על כניסתו למקדש כשהוא טמא, אבל איטמויי מיטמו [להיטמא נטמאים הם]? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב] "והזה הטהר על הטמא" (במדבר יט, יט), לומר: כל שיש לו אפשרות של טהרה מטומאתו על ידי מי חטאת — יש לו טומאה, וכל שאין לו טהרה — אין לו טומאה.

ומקשים, ואימא [ואמור]: טהרה הוא דלא הויא ליה [שאין לו] אבל טומאה הויא ליה [יש לו]! ומשיבים: לכן אמר קרא [הכתוב] "ואיש אשר יטמא ולא יתחטא" (במדבר יט, כ) — ללמד ששני הדברים תלויים זה בזה, ומי שאין לו טהרה במי החטאת, אף אין לו דין טומאה.

רב אחא בר יעקב אמר הסבר אחר לכך שאף שבנזיר, כמו בערכין, נאמר "איש" והיה מקום לרבות גוי לנזירות, אין הוא בכלל נזירות. שאני הכא [שונה כאן] בדין נזירות, שנאמר בו איסור טומאה לאביו ולאמו, ובענין זה אין הגוי שייך, משום שאמר קרא [הכתוב] "והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם" (ויקרא כה, מו) לומר:

כל מי שיש לו בנים לענין ירושת נחלה שיכול להוריש לבניו כל סוגי ירושה, ובכלל זה עבדים, יש לו דין אבהות ביחס לאותם בנים אף לענין טומאה, וכל שאין לו נחלה — אין לו דין אב לענין טומאה, ולכן הגוי שאינו בכלל האפשרות לרשת עבדים מאביו — אף אינו בכלל טומאה לאביו, ולכן אין הוא גם בכלל נזירות, שנאמר בה "לאביו ולאמו לא יטמא". ומקשים: אי הכי [אם כך] עבדים נמי [גם כן] לא יהיה להם דין טומאה, וממילא גם דין נזירות, שהרי אין להם נחלה וירושה!

אלא אמר רבא: יש לחזור ולפתור את השאלה, במה שונה דין הגויים בנזירות מערכין, למרות שבשניהם נאמר "איש", באופן אחר. בשלמא גבי [נניח אצל] דין ערכין שנאמר בפרשת ערכין בתורה "דבר אל בני ישראל" (ויקרא כז, ב) אנו למדים: בני ישראל מעריכין ואין הגוים מעריכין, יכול לא יהו נערכין — תלמוד לומר: "איש (איש)" (ויקרא כז, ב).

אבל הכא [כאן] בענין נזירות, אם רוצה אתה לומר שגויים בכלל נזירות, איך תדרוש בדרך זו? מ"בני ישראל" תלמד כי בני ישראל נוזרין ומביאין קרבן ואין הגוים נוזרין ומביאין קרבן. ומן המלה "איש" תאמר: יכול אף לא יהו נזירין כלל — תלמוד לומר "איש" לרבות?

הרי אמרי [אומרים] בתשובה על כך: אי [אם] משום קרבן לאו מהכא נפקא ליה [לא מכאן יוצא, נובע, לו הדבר], אלא מהתם [משם] מכתוב אחר, שנאמר "איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעלה" (ויקרא כב, יח) — פרט לקרבן נזירות שאין הגוי מקריב, אלו דברי ר' יוסי הגלילי! ואם כן מה שנאמר "בני ישראל" בנזירות לא למעט קרבן בא שהרי כבר נתמעטו מכך הגויים, אלא למעט כל עיקרה של הנזירות.

ושואלים: עדיין ניתן ללמוד שגוי שייך בנזירות, אימא [אמור] ודרוש כך את הכתובים: הכתוב "דבר אל בני ישראל" (במדבר ו, ב), מלמד שבני ישראל נוזרין נזירות עולם — ואין הגוים נוזרים נזירות עולם, יכול לא יהו נזירים כלל — תלמוד לומר: "איש" (במדבר ו, ב)! אמר ר' יוחנן: מי כתיב [האם נאמר] בכתוב "נזיר עולם"? "נזיר" סתם נאמר, והכתוב ממעט גויים מכל דין נזירות, וכל סוג.

ומקשים עוד, אימא [אמור] כך את דרשת הכתוב: בני ישראל מיוחדים בנזירות לפי שהם מדירין בניהם הקטנים בנזיר, ואין הגוים מדירין בניהם בנזיר, יכול לא יהו נזירים בעצמם — תלמוד לומר: "איש"! ומשיבים, האמר [הרי אמר] ר' יוחנן: הלכה למשה מסיני היא בנזיר שהאב מדיר את בנו, ואינו כתוב במקרא, ובודאי לא בא הכתוב למעט אותו.

ומקשים עוד, אימא [אמור] כך: בני ישראל יש להם דין מיוחד בנזירות שהם מגלחין על קרבנות נזירות אביהן ואין הגוים מגלחין על נזירות אביהן.

which excludes a gentile, who has no potential to become ritually impure. A gentile is not rendered impure even if he touches a corpse. An individual of this kind cannot become a nazirite. The Gemara asks: From where do we derive that gentiles do not have the ability to become ritually impure? It is as the verse states with regard to one who enters the Temple in a state of impurity: “But the man who shall be impure and shall not purify himself, that soul shall be cut off from the midst of the assembly” (Numbers 19:20). This indicates that the halakhot of ritual impurity apply only to one who has membership in the assembly of the Jewish people and excludes this gentile, who has no membership in the assembly, i.e., he is not part of the Jewish people.

The Gemara asks: From where is it derived that this verse teaches that ritual impurity does not apply to a gentile at all? Perhaps the verse is referring merely to excision from the World-to-Come [karet], i.e., it is teaching that he is not liable to receive karet for entering the Temple when impure, but that perhaps a gentile does become impure. The Gemara answers that the previous verse states: “And the pure person shall sprinkle upon the impure”; this indicates that anyone who has the possibility of attaining ritual purity by means of the waters of purification also has the potential for ritual impurity, and anyone who does not have the possibility of attaining purity by means of the waters of purification does not have the potential for impurity either.

The Gemara asks: But one can say that it is only purity by means of the waters of purification that he does not have, but he does have the potential for impurity. The Gemara answers: It is for this reason that the verse states: “But the man who shall be impure and shall not purify himself” (Numbers 19:20), to teach that these two statuses are interdependent. One who cannot be purified by the waters of purification cannot become impure in the first place.

Rav Aḥa bar Ya’akov said a different reason why a gentile cannot become a nazirite, despite the fact that the term “man” does include gentiles in the case of valuations. Here, with regard to naziriteship, it is different, as the verse prohibits a nazirite from becoming impure for his father and mother. This prohibition is not relevant for gentiles because the verse states: “And you shall make them an inheritance for your children after you” (Leviticus 25:46). This verse establishes a child as one to whom a person can bequeath his slaves, the subject of this verse.

Rav Aḥa bar Ya’akov explains: This verse teaches that anyone who has inheritance, i.e., he has the ability to bequeath his slaves to his children, also has the status of a father with regard to impurity, and the verse prohibiting a nazirite from becoming impure to bury his father can be addressing him. But anyone who does not have inheritance does not have the status of a father with regard to impurity. Since a gentile cannot bequeath slaves to his child (see Gittin 38a), the status of a father with regard to impurity also does not apply to him. Consequently, the verse prohibiting a nazirite from becoming impure to bury his father cannot be addressing him. The Gemara asks: If so, slaves should also not be included in the halakhot of ritual impurity or naziriteship, as they too cannot bequeath slaves to their children.

Rather, Rava said a different reason why a gentile cannot become a nazirite, even though he is included in the halakhot of valuations, and despite the fact that the term “man” appears in both passages. Granted, with regard to valuations, as it is stated: “Speak to the children of Israel” (Leviticus 27:2), one can derive that the children of Israel can take a valuation vow but gentiles cannot take a valuation vow. One might have thought that gentiles cannot be valuated either. Therefore, the verse states: “Man” (Leviticus 27:2), so as to include a gentile in only one aspect of the halakhot of valuations, i.e., that a gentile can be the subject of a valuation. This does not negate the derivation from “the children of Israel” that gentiles are generally excluded.

Rava continues his explanation: However, here, in the case of naziriteship, there is no possibility of interpreting the word “man” to include a gentile in only one aspect of the halakhot of naziriteship. Rava explains: If one would suggest the following derivation: From the phrase “the children of Israel” (Numbers 6:2) derive that the children of Israel can both take a vow of naziriteship and bring the nazirite offering, but gentiles cannot both take a vow of naziriteship and bring the nazirite offering, one might have thought that gentiles cannot be nazirites at all; therefore, the verse states: “Man,” which includes gentiles in one aspect of the halakhot of naziriteship, i.e., that they can become nazirites.

Rava continues his explanation: However, the Sages would say in response to this suggestion: If the phrase “the children of Israel” is written due to the need to exclude a gentile from bringing a nazirite offering, one does not need to derive this halakha from here, and this is because it is already derived from there, as a baraita teaches that the verse: “Any man from the house of Israel, or of the strangers in Israel, who sacrifices his offering, whether it be any of their vows, or any of their gift offerings, which are sacrificed to the Lord as a burnt-offering” (Leviticus 22:18), excludes a gentile from the offering of naziriteship; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Therefore, the phrase “the children of Israel” must exclude gentiles from the entire passage of naziriteship, and not just from bringing the offerings.

The Gemara asks: But it can still be argued that “the children of Israel” is excluding a gentile from only some aspects of naziriteship, as one can say that this phrase teaches that the children of Israel can take a vow of permanent naziriteship, but gentiles cannot take a vow of permanent naziriteship, and one might have thought that gentiles cannot be nazirites at all. The verse therefore states: “Man,” to teach that they can become nazirites. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan said: Is it written: A permanent nazirite? Since the verse does not specify a particular type of naziriteship, it excludes gentiles from all types.

The Gemara offers another suggestion: But it can still be argued that “the children of Israel” is excluding a gentile from only some aspects of naziriteship, as one can say that this phrase teaches that “the children of Israel” can vow that their minor sons be nazirites, but gentiles cannot vow that their minor sons be nazirites; and one might have thought that gentiles cannot be nazirites at all. The verse therefore states: “Man,” to teach that they can become nazirites. The Gemara answers: Didn’t Rabbi Yoḥanan say that the fact that a father can take a vow that his minor son will be a nazirite is a halakha transmitted to Moses at Sinai with regard to a nazirite? Since this halakha is not stated in the Torah, it cannot be excluded by a verse.

The Gemara offers another suggestion: But it can still be argued that “the children of Israel” is excluding a gentile from only some aspects of naziriteship, as one can say that this phrase teaches that “the children of Israel” can shave and cut their hair by means of the offerings of their fathers’ naziriteships, but gentiles cannot shave and cut their hair by means of their fathers’ naziriteships. In other words, if the father of a nazirite, who was himself a nazirite, died after having separated his nazirite offerings, the son is able to bring those offerings at the close of his own naziriteship.