סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יָקוּם עֵד בְּאִישׁ אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא אֶחָד מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אֶחָד זֶה בָּנָה אָב כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עֵד הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם עַד שֶׁיִּפְרוֹט לְךָ הַכָּתוּב אֶחָד
וְאָמַר רַחֲמָנָא תְּרֵי לֵית בַּהּ אֶלָּא חַד וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה אֲסוּרָה
אֶלָּא טַעְמָא דִּכְתִיב לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא עֵד דְּסוֹטָה חַד הוּא וְאִי אֲפִילּוּ חַד לֵיכָּא אֶלָּא בְּמַאי מִיתַּסְרָא
אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא עֵד אֵין בָּהּ אֵין נֶאֱמָן בָּהּ
אֵין נֶאֱמָן בָּהּ וְאֶלָּא מַאי בָּעֵי
עַד דְּאִיכָּא תְּרֵי לִישְׁתּוֹק קְרָא מִינֵּיהּ דְּאָתְיָא דָּבָר דָּבָר מִמָּמוֹן וַאֲנָא יָדַעְנָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַכׇּל עֵדֻיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה
אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא סוֹטָה שָׁאנֵי דְּרַגְלַיִם לְדָבָר שֶׁהֲרֵי קִינֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה לִיתְהֵימַן בַּהּ עֵד אֶחָד
וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּאֵין נֶאֱמָן בָּהּ וְשַׁרְיָא וְהָא מִדִּכְתִיב וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה מִכְּלָל דַּאֲסוּרָה
אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא אֵין נֶאֱמָן בָּהּ עַד דְּאִיכָּא תְּרֵי וּבִתְרֵי נָמֵי הִיא דְּלֹא נִתְפָּשָׂה קָא מַשְׁמַע לַן
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם וְכוּ' מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר קְרָא בָּהּ בָּהּ וְלֹא בְּקִינּוּי בָּהּ וְלֹא בִּסְתִירָה
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בָּהּ וְלֹא בְּקִינּוּי
וְאֵימָא בָּהּ וְלֹא בִּסְתִירָה סְתִירָה אִיתַּקַּשׁ לְטוּמְאָה דִּכְתִיב וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה
קִינּוּי נָמֵי אִיתַּקַּשׁ לְטוּמְאָה דִּכְתִיב וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא נִטְמָאָה הָא מִיעֵט רַחֲמָנָא בָּהּ
וּמָה רָאִיתָ מִסְתַּבְּרָא סְתִירָה עֲדִיפָא שֶׁכֵּן אוֹסַרְתָּהּ כְּטוּמְאָה
אַדְּרַבָּה קִינּוּי עָדִיף שֶׁכֵּן עִיקָּר גָּרַם לָהּ
אִי לָאו סְתִירָה קִינּוּי מִי אִיכָּא וְאִי לָאו קִינּוּי סְתִירָה מַאי אַהֲנִי
אֲפִילּוּ הָכִי סְתִירָה עֲדִיפָא דְּאַתְחַלְתָּא דְטוּמְאָה הִיא
מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ מְקַנֵּא עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ וּמַשְׁקֶה לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם הֵשִׁיבוּ חֲכָמִים לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אֵין לַדָּבָר סוֹף
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אָמַר קְרָא בָּהּ בָּהּ וְלֹא בִּסְתִירָה
וְאֵימָא בָּהּ וְלֹא בְּקִינּוּי קִינּוּי אִיתַּקַּשׁ לְטוּמְאָה דִּכְתִיב וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא נִטְמָאָה
סְתִירָה נָמֵי אִיתַּקַּשׁ לְטוּמְאָה דִּכְתִיב וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה הַהוּא לְכַמָּה שִׁיעוּר סְתִירָה כְּדֵי טוּמְאָה הוּא דַּאֲתָא
הֵשִׁיבוּ חֲכָמִים לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אֵין לַדָּבָר סוֹף מַאי נִיהוּ דְּזִמְנִין דְּלָא קַנִּי וְאָמַר קַנַּאי
הָא לְמִשְׁנָתֵינוּ יֵשׁ לַדָּבָר סוֹף זִמְנִין דְּלָא אִיסְתַּתַּר וְאָמַר אִיסְתַּתַּר
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אַף לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אֵין לַדָּבָר סוֹף
אַף לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה וְלֹא מִיבַּעְיָא לְמִשְׁנָתֵינוּ אַדְּרַבָּה לְמִשְׁנָתֵינוּ אִיכָּא עִיקָּר הָתָם לֵיכָּא עִיקָּר
אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אַף לְמִשְׁנָתֵינוּ אֵין לַדָּבָר סוֹף
אָמַר רַב חֲנִינָא מִסּוּרָא לָא לֵימָא אִינִישׁ לְאִיתְּתֵיהּ בַּזְּמַן הַזֶּה לֹא תִּיסָּתְרִי בַּהֲדֵי פְלוֹנִי דִּילְמָא קַיְימָא לַן כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר קִינּוּי עַל פִּי עַצְמוֹ וּמִיסְתַּתְּרָא וְלֵיכָּא הָאִידָּנָא מֵי סוֹטָה לְמִיבְדְּקַהּ וְקָאָסַר לַהּ עִילָּוֵיהּ אִיסּוּרָא דִּלְעוֹלָם
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מָה לְשׁוֹן קִינּוּי דָּבָר הַמֵּטִיל קִנְאָה בֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים אַלְמָא קָסָבַר קִינּוּי עַל פִּי עַצְמוֹ וְכוּלֵּי עָלְמָא לָא יָדְעִי דְּקַנִּי לַהּ וְאָמְרִי מַאי דְּקַמָּא דְּקָא בָּדְלָה וְאָתוּ לְמִיעְבַּד קִנְאָה בַּהֲדַהּ
וְרַב יֵימַר בַּר רַבִּי שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי אָמַר דָּבָר הַמֵּטִיל קִנְאָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ אַלְמָא קָסָבַר קִינּוּי עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים וְכוּלֵּי עָלְמָא יָדְעִי דְּקַנִּי לַהּ וְאִיהוּ הוּא דְּאָתֵי לְמִיעְבַּד קִנְאָה בַּהֲדַהּ

רש"י

ממשמע שנאמר עד. ולא נאמר עדים איני יודע דאחד קאמר אלא מדאיצטריך למיכתב אחד שמע מינה דעד שנים משמע דאינו אלא לשון עדות וסתם עדות שנים: ואמר רחמנא תרי לית בה. לעיל קאי לפרושי מסקנא דמילתיה היכי מידריש ועד אין בה: אלא טעמא כו'. קושיא היא כלומר טעמא דכתיב לא יקום עד אחד דההוא מוכח לך דהאי ועד אין בה בתרי קאמר הא לאו הכי הוה אמינא עד דכתיב הכא בסוטה חד הוא וקאמרינן אפילו אחד אין בה: איצטריך. לא יקום עד אחד לגלויי עליה דהאי ולאשמעינן דחד מהימן דאי לאו הכי הוה אמינא כל סתם עד אחד הוא ובסוטה לא הוה אמינא דמיתסרא ואפי' בעד א' וכל שכן בלא עד והכי הוה דרשינן ליה ועד אין בה דקא אמר רחמנא הכי קאמר ועד אחד אין נאמן בה אלא שנים: ופרכינן אין נאמן בה. בתמיה: אלא מאי בעי. קרא עד דאיכא תרי בתמיה אמאי אתא קרא להאי לשתוק קרא מיניה כו': דבר דבר מממון. כתיב בנואפת כי מצא בה ערות דבר (דברים כד) וכתיב בדיני ממונות ע''פ שני עדים יקום דבר (שם יט): איצטריך. לא יקום לגלויי עליה דהאי עד דבשנים הכתוב מדבר דאי לא גלי עליה הוה אמינא עד חד משמע ואין נאמן בה קאתא קרא לאשמועינן ודקשיא לך למה לי קרא סלקא דעתך אמינא סוטה שאחר קינוי וסתירה בא עד אחד והעיד שנטמאה באותה סתירה שאני וראוי להאמינו כאן שהרי רגלים לדבר: ומי מצית אמרת. דאי לא גלי רחמנא דכל עד שנים הם דאנא אמינא דהאי עד אין בה אין נאמן בה קאמר א''כ בא הכתוב להקל עליה: והא מדכתיב והיא לא נתפשה מכלל. דפשיטא לך דנטמאה והיכי קאמר והיא לא נתפשה אועד אין בה נהי דרישא דקרא איכא למימר ע''י שנים עדים ושכב איש אותה בעדים ועד אחד אין נאמן בה אלא והיא לא נתפשה היכי קאי אאין נאמן בה הא אמרת דלא מחזקי לה בנבעלת: בה. בטומאה קאי דהא מינה סליק והיא נטמאה ועד אין בה ודרשינן אין בה תרי אלא חד: בה. עד אחד נאמן ולא בקינוי: סתירה עדיפא. לאחמורי בה: שכן אוסרתה. על הבעל ועל הבועל מספק: כטומאה. ודאית כדדרשינן לקמן מגיד לך הכתוב שעל הספק אסורה בפרק כשם שהמים בודקין (דף כח.): שכן עיקר גרם לה. שע''י הקינוי סתירתה אוסרתה: מתני'. דקתני לר''א דקינוי בשנים וסתירה על פי עצמו: דלא כי האי תנא. דקתני לר''א סתירה בשנים וקינוי על פי עצמו: לדברי ר''י בר' יהודה אין לדברי ר' אליעזר סוף. ולקמן מפרש לה: מאי ניהו. אין לדבר סוף דקאמר: ואמר קנאי. כשכועס עליה אומר קנאתי לה מפלוני ומביא עדים שנסתרה עמו סתירה כל שהוא דכיון דלא קינא לה לא נזהרה בו: הא למשנתינו יש סוף. לדברי רבי אליעזר בתמיה: והא זמנין דלא איסתתר. ואומר ראיתיה שנסתרה: ולא מיבעיא למשנתינו. בתמיה: איכא עיקר. שכבר התחיל בעדים שלא ע''י כעס: הכא ליכא עיקר. ולכשיכעוס נקל לומר קנאתי והוא ימצא לה סתירות הרבה: לא לימא איניש. אפילו בינו לבינה: ומסתתרא. ונסתרת ונאסרת עליו: קנאה. כעס כמו הם קנאוני בלא אל (דברים לב) כי קנאה חמת גבר (משלי ו): מאי דקמא. מה יש לפנינו מה אירע עכשיו שזו בודלת מן האנשים: וכולי עלמא ידעי דקני לה. שהעדים מגלין הדבר ואינן שונאין אותה: ואיהו דאתי למיעבד קנאה בהדה. שזו מקניטתו על שחושדה:

תוספות

כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים. ואחד דכתיב גבי ועד אחד לא יענה בנפש (במדבר לה) מוקי לה בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד.) בדרישה מן התלמידים ולא יומת על פי עד אחד (דברים יז) דרשינן בפרק ראשון דמכות (דף ו:) לעדות מיוחדת לאפוקי אחד רואה מחלון זה ואחד רואה מחלון זה אבל קשיא דגבי שבועת העדות כתיב והוא עד (ויקרא ה) ומחייבין אפילו אחד כדתנן (שבועות דף לא:) כפר אחד והודה אחד הכופר חייב וי''ל דשבועת העדות לא חייבה תורה אלא בתביעה כדילפינן התם מקראי הילכך כל היכא דמפסידו ממון מיחייב דבהפסד ממון תליא מילתא: מאי טעמא דר' יהושע. בירושלמי מפיק ליה מהני קראי מאי טעמא דרבי יהושע כי מצא בה ערות דבר ערוה זו הסתירה דבר זו הקינוי וילפינן דבר דבר מה דבר האמור להלן על פי שנים אף כאן ע''פ שנים תני רבי יוסי בר' יהודה וכו' משקה ע''פ שנים נאמר כי מצא ואין מציאה בכל מקום אלא על פי עדים מה מקיים רבי אליעזר דבר דבר שהוא מרגיל לבא לידי ערוה עוד בירושלמי כתיב ועבר עליו רוח קנאה וגו' שלא יקנא לה מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך גאות אלא מתוך דבר של אימה עבר וקינא לה מחמת הדברים הללו מה את אמרת למצוה או לעיכוב אם תאמר למצוה קינויו קינוי אם תאמר לעיכוב אין קינויו קינוי אמר רבי מנא אתיא כהדא כל מקום שנאמר חוקה תורה מעכב:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר