דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 223ימים לסיום הש״ס

סוטה ו ע"א - טקסט הדף

מי קא רמינן לה עליה בעל כרחיה ואיכא דאמרי אמר רב יוסף הכתוב קראו אחר שאין בן זוגו של ראשון שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו ואת אמרת תתיבם נמי יבומי אמר ליה אביי אלא מעתה נשאת לאחר ומת בלא בנים לא תתיבם דהכתוב קראו אחר גביה דהאי מיהא בשם טוב הוה קיימא רבא אמר ק''ו אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן אמר ליה אביי אלא מעתה כ''ג שקידש את האלמנה ומת ויש לו אח כהן הדיוט לא תתיבם אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן נאסרה הא אסירא וקיימא מותר לה אסור לה הוא אלא אשת כהן שנאנסה ומת ויש לו אח חלל לא תתיבם אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן אונס בישראל מישרא שרי וגבי דהאי (מיהא) ליכא איסורא:
מתני' ואלו אסורות מלאכול בתרומה האומרת טמאה אני לך ושבאו עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקותה ושבעלה בא עליה בדרך:
גמ' אמר רב עמרם הא מילתא אמר לן רב ששת ואנהר לן עיינין ממתניתין סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה מ''ט דאמר קרא {במדבר ה-יג} ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה דליכא דידע בה לאפוקי הא דהא איכא דידע בה ואנהר לן עיינין ממתני' דקתני ושבאו לה עדים שהיא טמאה דאתו עדים אימת אי נימא מקמי דתשתי זונה היא אלא לבתר דשתאי אי אמרת בשלמא אין המים בודקין אותה שפיר אלא אי אמרת מים בודקין אותה תיגלי מילתא למפרע דסהדי שקרי נינהו אמר ליה רב יוסף לעולם אימא לך מים בודקין אותה והא אימור זכות תולה לה במאי קמיפלגי במתנוונה דרבי דתנן רבי אומר זכות תולה במים המרים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת לסוף שהיא מתה באותה מיתה רב ששת סבר בין לרבי ובין לרבנן הויא מתנוונה ורב יוסף סבר לרבי הויא מתנוונה לרבנן לא הויא מתנוונה מתיב רב שימי בר אשי ר' שמעון אומר אין זכות תולה במים המרים ואם אתה אומר זכות תולה במים המרים מדחה אתה את המים בפני כל הנשים השותות ואתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו והן אומרים טמאות היו אלא שתלה להן זכות ואם איתא יש לה עדים במדינת הים נמי אתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו והן אומרים טמאות היו אלא שיש להן עדים במדינת הים לר' שמעון קאמרת לר' שמעון מדזכות לא תליא עדים נמי לא תלו מתיב רב ואלו שמנחותיהן נשרפות

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ו - א

מתרצת הגמרא:

אמר ליה רב יוסף -  מי קא רמינן לה עליה בעל כרחיה!? וכי מחייבים אנו את האחר לשאת אותה?

ובשלמא לגבי היבם, אם התורה תתיר לה להתייבם, יהא היבם מחוייב לייבם אותה, כדין מצוות יבום, והרי אי אפשר לחייבו לייבמה, כיון שאנו חוששין שהיא תחריב את ביתו [1].

ואיכא דאמרי, ויש אומרים שכך היתה השקלא והטריא -

אמר רב יוסף -

הטעם שספק סוטה אינה מתייבמת, הוא משום שהכתוב קראו לזה שנשאה לאחר שגירשה, "אחר".

שאין [זה] בן זוגו של ראשון, כי אינו דומה במעשיו לראשון.

שזה, הבעל הראשון, הוציא רשעה מביתו משום שזינתה תחתיו, וזה, האחר שנושא אותה, הכניס רשעה לתוך ביתו.

ואת אמרת: תתיבם נמי יבומי!? וכי אתה יכול לומר שנחייב אותו לייבמה.

שואלת הגמרא: אמר ליה אביי -

אלא מעתה, אם כן, אם נשאת לאחר לאחר שגירשה בעלה הראשון, ולא זינתה תחתיו, ומת בעלה השני בלא בנים, לא תתיבם לאחיו של בעלה השני, דהכתוב קראו "אחר"! וכי נאמר שגם לגבי נשואין אלו, כיון שנקרא אחר, לא תתייבם?

ומתרצת הגמרא:

גביה דהאי, מיהא, בשם טוב הוה קיימא.

אצל הבעל השני, הרי בשם טוב היתה עומדת, ואפשר שחזרה בתשובה, ולכך אחיו של הבעל השני יכול לייבמה. וכל הדין שהיא פטורה מיבום נאמר באופן שהיא נזקקת ליבום מכח אותם הנשואין שהיא קלקלה בהן.

רבא אמר תירוץ אחר, מדוע ספק סוטה אינה מתייבמת -

שאנו לומדים בקל וחומר שהיא אסורה להתייבם -

אם נאסרה בבעל המת, שהיה מותר לה לפני שגירשה ונישאת לאח.

ביבם, שהוא היה אסור לה לפני מות בעלה באיסור אשת אח, לא כל שכן שתהיה אסורה להתיבם לו! שהרי הסיבה שהיא נופלת אליו ליבום, היא מכח נישואי אחיו בעלה הראשון, וכיון שנאסרה לאחיו המת כשהיה חי, כל שכן שתהא אסורה לאחיו החי, הבא מכוחו [2].

שואלת הגמרא:

אמר ליה אביי -

אלא מעתה, שאתה דורש קל וחומר שכזה, מה יהיה הדין בכהן גדול שקידש את האלמנה, שאף על פי שאסור לו לכהן גדול לקדש את האלמנה, תופסין לו בה הקידושין, כדין חייבי לאוין, ועכשיו מת הכהן גדול בלא בנים, ויש לו אח כהן הדיוט, שהוא מותר באלמנה - לא תתיבם!

האם גם כאן נאמר שיהא אסור לו לייבם אותה מכח קל וחומר: אם נאסרה במותר לה, שהרי היא אסורה לבעלה הכהן גדול, באסור לה, באחי בעלה שהיתה אסורה לו בחיי בעלה באיסור אשת אח, לא כל שכן שאסורה ביבום.

אך תמהה הגמרא על לשון הקושייה, "אם נאסרה במותר לה":

" נאס רה"!? וכי עכשיו היא נאסרה? הא אסירא וקיימא! הרי אלמנה לכהן גדול אסורה ועומדת מתחילת הקידושין.

וכן קשה, איך אתה קורא עליו "מותר לה"?

הרי אסור לה הוא מכבר! שהרי מעולם לא הותרה לו.

ולכן לא שייך הק"ו, וודאי שאין באופן שהיתה אסורה על בעלה עוד מחיים, מצוות יבום.

אלא כך יש להקשות שאם אתה דורש ק"ו מה יהיה הדין באשת כהן שנאנסה שהרי הדין הוא שאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה, ואשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה -

ומת בעלה הכהן בלא בנים, ויש לו אח חלל שהוא פסול לכהונה. ואף שבעלמא מותר החלל להנשא לה, שהרי אין לו דיני כהונה, האם נאמר לא תתיבם שתהא אסורה ביבום מחמת הק"ו שאם נאסרה האשת כהן במותר לה על בעלה מחמת האונס, באסור לה באחיו שהיתה אסורה עליו בחיי בעלה מחמת אשת אח לא כל שכן שתיאסר להתייבם.

מתרצת הגמרא:

אונס בישראל מישרא שרי. וגבי דהאי מיהא, ליכא איסורא, כיון שלגבי היבם אין כאן שום איסור, לא שייך לאוסרה משום ק"ו, דדוקא באופן שלו? יצוייר שהיבם היה בעלה היתה נאסרת, שייך לאוסרה מחמת הק"ו, אבל כאן כיון שלגביו שהוא פסול לכהונה, היא לא היתה נאסרת כשנאנסה, גם עכשיו אינה נאסרת ליבום.

מתניתין:

ואלו הנשים שעל אף שהן נשואות לכהן, בכל זאת [3] אסורות לאכול בתרומה, בגלל חשש שזינו. [4], [5]

האומרת: טמאה אני לך! והיינו שמודה שזינתה, אף שאין עדות על כך. [6] וכן באופן שבאו עדים שהיא טמאה - שזינתה.

וכן האומרת "איני שותה", והיינו שבעלה קינא לה שלא תיסתר עם פלוני, ובאו עדים שנסתרה, שדינה שנבדקת ע"י המים המאררים, והיא מסרבת להיבדק, והרי היא אסורה על בעלה.

וכן שבעלה אינו רוצה להשקותה, אף שנסתרה אחר שקינא לה. [7]

וכן באופן שבעלה בא עליה בדרך, בשעה שהלך עמה לבדקה על ידי המים, אף היא אסורה באכילת תרומה. ואף כאן הטעם משום שהיא אסורה על בעלה, ואין אפשרות שתבדק ע"י המים. שאין המים בודקים את האשה אם בעלה אינו נקי מעוון. שכך אמרה תורה "ונקה האיש מעוון - והאשה ההיא תשא את עוונה". ולמדו מכאן שאם הבעל אינו נקי מעון, כיון שבא עליה אחר שקינא לה ונסתרה - שוב אין המים בודקים אותה.

גמרא:

אמר רב עמרם: הא מילתא - דין זה אמר לן רב ששת, ואנהר לן עינין ממתניתין, והאיר את עינינו בהוכחה מן המשנה לחידוש דין זה. [8] סוטה שיש לה עדים במדינת הים, [9] שהיא אכן זינתה כאשר נסתרה, אזי אף אם תשתה את המים - אין המים בודקים אותה, ולא יארע לה מאומה, אף שבאמת זינתה.

מאי טעמא?

דאמר קרא לפי שבפרשת סוטה בתורה כתוב "ונסתרה, והיא נטמאה, ועד אין בה". ולשון הכתוב מורה, שמדובר דליכא דידע בה, שאין מי שיודע ויכול להעיד אם אכן זינתה.

לאפוקי הא, להוציא את האשה הזאת, דהא איכא דידע בה, שהרי יש מי שיודע ויכול להעיד שזינתה, ובה לא דיברה תורה שיבדקוה המים.

ואנהר לן עינין ממתניתין. והוכיח דין זה ממשנתנו. שהרי אחד המקרים שעליהם אומרת המשנה שהאשה אינה אוכלת בתרומה, הוא שבאו לה עדים שהיא טמאה.

ויש לדון ולהבין ענין זה -

דאתו עדים, אימת? מתי באו אותם עדים שעליהם מדברת המשנה.

אי נימא, אם נאמר שבאו מקמי דתישתי, קודם שנבדקה ע"י שתיית המים, הרי כבר אסורה לאכול בתרומה מהטעם שזונה היא בוודאי, ופשיטא שאסורה היא לאכול בתרומה.

אלא בודאי מדובר שבאו העדים שאומרים שזינתה, לבתר דשתאי, לאחר ששתתה את המים ולא אירע לה מאומה.

אי אמרת בשלמא אין המים בודקין אותה כאשר יש עדים שהיא טמאה, אף שטרם העידו, מובנים דברי המשנה. והעובדה שלאשה לא אירע דבר אינה מוכיחה שהעדים שקרנים, שהרי היא הנותנת, כי משום שיש עדים, לכך לא גרמו לה המים שתמות, לפי שאין המים בודקים אשה כזו.

אלא אי אמרת מים בודקין אותה אף שיש לה עדים, הרי אם העדים דוברים אמת, היה עליה למות מיד כשנבדקה, שהרי טמאה היא, ומשלא אירע לה דבר, [10] תיגלי מלתא למפרע, יתגלה הדבר מתחילתו, דסהדי, שקרי נינהו, שהם עדי שקר בעדותם זו.

אמר ליה רב יוסף לרב עמרם, שהביא את דברי רב ששת ואת ההוכחה להם מהמשנה.

לעולם אימא לך, מים בודקין אותה. אפשר לחלוק על רב ששת ולומר שגם אשה שיש עליה עדים וטרם באו להעיד, המים בודקין אותה, ואם זינתה היא תמות מהמים. ומה שהקשינו לפי זה מהמשנה, שנוקטת שהעדים דוברים אמת בעדותם, והאשה נאסרת בתרומה, אף שאנו נוקטים שאם המים בודקים נמצא שהעדים הללו הם שקרנים, כי אם כדבריהם, היא היתה מתה.

אין זה קשה, כי, והא - אימא זכות תולה לה. אפשר להסביר את העובדה שהאשה לא מתה על ידי המים בכך שהיו לה זכויות שגרמו שלא תמות עדיין אלא לאחר זמן, ולכך גם אם אכן זינתה כדברי העדים, אפשרי הדבר שטרם מתה.

ודנה הגמרא:

רב יוסף ורב ששת שחולקים אם ניתן להוכיח מהמשנה את הדין הזה או לא, במאי קמיפלגי? מהו שורש מחלוקתם.

ומשנינן:

במתנוונה דרבי, בדין זה שאמר רבי, שזכות של אשה מועילה שאינה מתה מיד אלא מתנוונת והולכת עד שמתה.

דתנן:

רבי אומר: זכות תולה במים המרים. אם יש לאשה זכויות, ימתינו לה מן השמיים ולא תמות מיד, ואינה יולדת לעולם, ואינה משבחת מאז ששתתה עד שתמות, אלא, מתנוונה והולכת - נחלשת ומכחישה מיום ליום, ולסוף שהיא מתה באותה מיתה, בטנה צבה, וירכה נופלת, כמאמר הכתוב.

ורבנן חולקים על דברי רבי וסוברים שזכות מועילה יותר מכך.

ובדעת רבנן נחלקו רב ששת ורב יוסף.

רב ששת סבר, בין לרבי ובין לרבנן מתנוונה והולכת, ולא נחלקו רבנן על רבי אלא בכך שאינם סוברים כמותו שלבסוף היא מתה במיתה משונה שבטנה צבה.

ולכן, אשה ששתתה ולא אירע לה מאומה ואפילו לא נחלשה ולא הוכחשה, הרי זה סימן, לדברי רבנן, שהיא טהורה, וכאשר באים עדים המעידים שהיא נטמאה, בהכרח שהם שקרנים, אם לא שנאמר כדעת רב ששת, שהעובדה שלא אירע לה דבר אינה הוכחה, משום שכשיש עדים במדינת הים אין המים בודקין.

ורב יוסף סבר, לרבי הויא מתנוונה, לרבנן לא הוי מתנוונה. [11] כלומר, שלדעת רבנן, החולקים על רבי, הזכות מועילה עד כדי כך שנשארת כשהיתה, ואפילו אינה נחלשת ומכחישה, ופשיטא שאינה מתה במיתה משונה. ולכן, גם אם נאמר שהמים בודקים אשה שיש עליה עדים במדינת הים שנטמאה, ניתן לומר שהעדים שבאו להעיד על טומאתה לאחר ששתתה, דוברים אמת. ומה שלא אירע לה דבר כאשר שתתה את המים, הוא משום שהיתה לה זכות שגרמה לכך, ולכן אין להוכיח מהמשנה את דינו של רב ששת.

ומקשינן:

מתיב רב שימי בר אשי:

תנן: רבי שמעון אומר, שלא כדעת שאר התנאים: אין זכות תולה במים המרים. ואם אתה אומר זכות תולה במים המרים, בכך מדהה מחליש אתה את המים בפני כל הנשים השותות, שהרי לא יפחדו לשתות, שהרי גם אם אכן נטמאו, אין זה ודאי שימותו בשתיית המים, ונמצא שנשים רבות לא יודו שנטמאו, ויתחלל שם שמים במחיקת השם המפורש לתוך המים.

ולא זו בלבד, אלא גם אתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו. והן אומרים, אותם שרואים שלא אירע לה דבר, שאין זה ראיה מה שלא אירע להן דבר, שאפשר שטמאות היו, אלא שהסיבה שלא קרה להן כלום היא משום שתלה להן זכות. ולכן סובר רבי שמעון, שודאי לא יתכן שזכות תועיל, אלא ודאי כל מי שנטמאה, תיכף מקבלת את עונשה, שבטנה צבה, כמבואר בפסוק.

ולכן מקשה רב שימי בר אשי, לדברי רב ששת שסוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקים אותה - ואם איתא, אם אכן כך הדין שבאופן שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקים אותה, אזי בכל פעם שאשה תשתה ולא ייארע לה מאומה, נמי, גם כן נמצא שאתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו, והן אומרים, אותם שרואים שלא מתה, טמאות היו, אלא שיש להם עדים במדינת הים, ולכך לא מתו, שאין המים בודקין אשה כזו.

ומשנינן:

לרבי שמעון קאמרת!? הרי הקושיא וההוכחה היתה מדברי רבי שמעון.

ובאמת גם רב ששת מודה, שלרבי שמעון הסובר זכות לא תולה, מטעם של הוצאת שם רע, מדזכות לא תליא, עדים נמי לא תלו מאותה סיבה.

ורב ששת לא אמר את דבריו אלא לפי רבנן, שאינם חוששים להוצאת שם רע כרבי שמעון.

ומקשינן על דינו של רב ששת -

מתיב רב:

שנינו במשנה כמה אופנים שבהם מנחת סוטה נשרפת ואינה נקרבת על גבי המזבח, וכך אומרת המשנה -

ואלו שמנחותיהן נשרפות:

הערות

[1] והוסיף רש"י, אין לומר כי על אף שאין לו מצוה לייבמה, מכל מקום יש לו היתר לייבמה, אלא כיון שהתורה לא מחייבת אותו לייבם, אף אם ירצה לייבמה אין לו שום היתר, כיון שהיא אסורה עליו באיסור אשת אח, ורק כשיש מצות יבום הותר האיסור, אבל אם אין מצוה, חוזר האיסור של אשת אחיו. ומדברי רש"י אלו הוכיח הקובץ הערות בסי' ג' סק"א שכל היכא דנפטרה מיבום, אף דצריכה חליצה, אם בא עליה היבם חייב באיסור אשת אח. ולפי זה כתב, שהוא הדין ביבמה שאסורה באיסור עשה ולא תעשה, שאסורה ביבום, כיון שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה, אף על פי שצריכה חליצה, מכל מקום אם בא עליה, חייב באיסור כרת של אשת אחיו, וע"ש עוד שהאריך בזה.

[2] בתוס' ד"ה אשת כהן הקשו, מדוע לא הקשתה הגמרא מאופן שישראל נשא כשרה ונעשה פצוע דכה, ויש לו אח כשר, האם נאמר שהיא לא תתייבם. ותירצו התוספות ביבמות [פד ב], שלא שייך לאוסרה על ידי הק"ו אלא באופן שהאישות גרמה שתאסר לבעלה, וכיון שהאישות מקולקלת אין היבם הבא מכוחו, יכול לייבמה מכח האישות המקולקלת, אבל כשנעשה פצוע דכה אין האישות גורמת לאיסורה, שהרי אפילו אם לא היה בעלה ג"כ אסורה לו, ולכך לא שייך לאוסרה מחמת הק"ו.

[3] ואם אכלה תרומה, אינה לוקה, כיון שאין זה ודאי שנטמאה, מלבד במקרה שבאו עדים שאז זה ודאי שנטמאה.

[4] עיין בקר"א שכתב שאם אומרת טמאה אני - לאחר שכבר שתתה ונבדקה, אינה נאמנת. ואין אנו תולים לומר שאכן נטמאה כדבריה, אלא שיש עדים במה"י ולכך לא בדקוה המים - כמבואר בגמרא. שאין לחשוש לזה שזהו לא שכיח. ולכך, העובדה שלא ארע לה מאומה היא סתירה להודאתה. ויש לעיין בזה שהרי יתכן שאכן היא טמאה אלא שזכות תלתה לה ולכן לא ארע לה דבר כמבואר לקמן שזכות תולה וצ"ע. [ועיין מל"מ פ"ח מהל' תרומות].

[5] עי' בתשו' חת"ס [אה"ע קמא תשו' ק"נ] שכ' בשם מהר"מ מינץ שבאופן שטוענת שאינה טמאה, אף שבעלה, אינו רשאי להאמין לה, מ"מ עליה אין איסור להיבעל לו כיון שיודעת שלא זינתה. והרע"א שם [תשו' קנ"ב] חולק ע"ז והוכיח מזה שאסורה על אותו שנסתרה עמו ואף שטוענת שלא נבעלה לו סימן שהתורה אוסרתה מספק כל שלא נבדקה, וא"כ גם על הבעל עצמו אסורה.

[6] אם העדות שהיא טמאה באה קודם ששתתה, אזי אפילו ע"א נאמן לאוסרה על בעלה ולא תשתה. אמנם אם בא העד א' לאחר שכבר נבדקה, נחלקו הראשונים האם נאמן גם אז או שלאחר שתיה כבר אינו נאמן. דעת תוס' שגם לאחר ששתתה נאמן ע"א לומר שנטמאה. וצ"ל דלא אמרינן שע"כ העד שקרן, דאל"כ מדוע לא מתה, כי תלינן שהיו עוד עדים במדה"י, ולכך לא בדקו מיא. אמנם בר"מ מבואר שאינו נאמן אחר שכבר שתתה. וסברתו לחלק בין נאמנות הע"א קודם שנבדקה לבין אי נאמנותו לאחר שנבדקה, מבאר המל"מ, שלדעת הר"מ לא האמינה התורה לע"א קודם הבדיקה, בוודאות לומר שנטמאה האשה, אלא שעדותו מספקת בכדי למנוע את זכות האשה להיבדק, ולכך - אחר שכבר נבדקה שוב אין שום משמעות לעדותו של ע"א. ובקר"א הקשה על הסבר זה של המל"מ קו' עצומה מהא שבר"מ [פ"א הכ"ד מא"ב] מבואר שאם בא ע"א אחר קינוי וסתירה והיא אשת כהן - ואכלה תרומה דלוקה. וע"כ שיש לע"א נאמנות ולא רק למנוע את שתיית המים, ועיין לק' הערה*5.

[7] בירושלמי חילק בדין זה, שאם בא עליה לאחר שנסתרה, קודם שנודע לו על כך - הרי המים בודקים אותה, אך אם כבר ידע שנסתרה - אזי אין המים בודקים אותה. ובמל"מ [פ"ב] האריך בדין זה ושורש הנדון הוא האם ביאה בשוגג מחשיבה את הבעל כמי שאינו נקי מעוון או שעדיין נחשב לנקי מעוון.

[8] ברש"י מבואר בזה הלשון "סוטה שיש לה עדים במדה"י - שראו שנטמאה מזה". ומבואר בדבריו שדינו של רב ששת לא נאמר אלא כאשר העדים הללו יודעים שנטמאה כאשר נסתרה באותה הסתירה שבגללה היא שותה ונבדקת, ומשמע מדבריו, שאם עדותם מתייחסת לאותו אדם שעמו נסתרה, אלא שעדותם מתייחסת לסתירה אחרת, גם בזה לא נאמר דינו של רב ששת. [ועיין בקר"א, ובחידושי הגרי"ז ועיין עוד מל"מ פ"א הי"ד באריכות על דברי רש"י].

[9] עיין לעיל בהערה 2. נדון זה נוגע גם לדינו של רב ששת וגם כאן השאלה האם כאשר יש ע"א במדה"י אין המים בודקים את האשה. וכ' המל"מ שאפילו לשיטת תוס' שע"א נאמן אחר שתיית המים, [ודלא כהר"מ] מ"מ מים בודקים אשה במקרה שיש עליה עדות כזו. [ועיין במנ"ח מצוה שס"ה שכתב להוכיח כדעת המל"מ] ובקה"י כתב להוכיח דין זה, דהנה הרשב"א [הובא במל"מ פ"א הי"ד] כ' שאם יבוא אותו א' שנסתרה עמו שנטמאה נאמן ואף שמעיד על עצמו, משום ש"פלגינן דבורא" ומאמינים לו ביחס לטומאתה ולא ביחס לזה הבועל [וע"ש אריכות דברים בדין זה] וא"כ אם נאמר שכאשר יש עד במדה"י אין המים בודקים, א"כ לא יבדקו המים אף פעם שהרי אותו שנסתרה עמו יודע אם נטמאה, וא"כ תמיד יש ע"א במדה"י. ומכאן ראייה שגם לדעת תוס' שע"א נאמן גם לאחר שתיה, מ"מ בודאי גם הם מודים שנבדקת במקרה שכזה, ע"ש.

[10] בתוס' שאנץ הקשה דעדין נימא דהעדים אינם שקרנים ונתלה את זה שהמים לא בדקו אותה בכך שבא עליה בעלה בדרך [וע"ש שתי' ר"ת דאין תולים בזה דלא חיישינן ע"ש. ועיין דבר אברהם ח"ג סי' ט"ז מש"כ בזה]

[11] לקמן בדף כ, א, מבואר במשנה שזכות יכולה לתלות עד ג' שנים, ולפ"ז לדעת ר' יוסף שמים בודקים אשה שיש עליה עדים במדה"י אם יבואו עדים אחר ג' שנים תהיה זו הוכחה שהם שקרנים וצ"ע.

מי קא רמינן לה עליה בעל כרחיה [האם מטילים אנו אותה עליו בעל כורחו] לשאת אותה? הרי מי שנושאה עושה כן מרצונו. אבל היבם שהיא מוטלת עליו בעל כורחו, אמרה התורה שאם נסתרה לא יהיה לו חיוב לייבמה. וכיון שאין מצוה בדבר, ממילא הרי היא עליו כאשת אחיו.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שכך אמר רב יוסף: הכתוב קראו למי שנשאה אחרי שהתגרשה מבעלה הראשון "אחר" ("והלכה והיתה לאיש אחר". דברים כד, ב), לומר שאין הוא בן זוגו של ראשון, שזה בעלה הראשון הוציא רשעה מביתו (שהרי הוציאה משום "ערות דבר") וזה הכניס רשעה לתוך ביתו, ואת אמרת תתיבם נמי יבומי [ואתה אומר תתייבם גם כן] למרות רצונו של היבם?!

אמר ליה [לו] אביי: אלא מעתה לפי פירוש זה, אם נשאת לאחר ונהגה תחתיו בצניעות, ומת בלא בנים — לא תתיבם לאחיו של בעלה השני, שהכתוב קראו למי שנשא אותה "אחר" בלשון גנאי! השיב לו: גביה דהאי מיהא [אצל זה, הבעל השני, על כל פנים] בשם טוב הוה קיימא [היתה עומדת], וכיון שלגביו היתה אשה כשירה, הריהי מתייבמת לאחיו.

רבא אמר: זה שאין הסוטה מתייבמת קל וחומר הוא: אם נאסרה במותר לה (בבעלה) — באחי בעלה שהוא היבם שהיה אסור לה קודם שמת האח, משום אשת אחיו — לא כל שכן שתיאסר?

אמר ליה [לו] אביי: אלא מעתה, לפי קל וחומר זה, כהן גדול שקידש את האלמנה, שלמרות שאסורה עליו, קידושיו תופסים בה, ומת לפני שנשאה, ויש לו אח כהן הדיוט שמותר באלמנה, לא תתיבם אשה זו, כי נאמר באותו אופן: אם נאסרה במותר לה בבעלה הכהן הגדול שהיה אסור באלמנה, אם כן באסור לה באחיו היבם שהיתה אסורה לו כל עוד אחיו חי, לא כל שכן שתיאסר!

ודוחים: וכי על זו אתה אומר נאסרה?! הא אסירא וקיימא [הרי האלמנה אסורה היא ועומדת] ולא מחמת קלקול שהיה בתוך הנישואין נאסרה! ועוד יש לדחות קל וחומר זה: וכי אפשר לומר על בעלה הכהן הגדול "מותר לה"?! הרי אסור לה הוא מאז ומתמיד! ואם כן אין השאלה מן הענין כלל.

אלא כך צריך לשאול: אשת כהן שנאנסה שבעלה הכהן אסור בה, ומת הבעל, ויש לו אח חלל שהוא אחיו מאביו, אבל אמו היתה גרושה. ואח זה, אף שהוא בנו של כהן בטלה ממנו קדושת כהונה, ודינו כישראל שמותר באשתו שנאנסה, לא תתיבם. ומדוע? — שאם נאסרה במותר לה, בבעלה — באסור לה, אחיו כל עוד הוא עצמו חי, לא כל שכן?

ומשיבים: כאן אין קל וחומר זה תופס, כי אונס (אשה אנוסה) לבעלה בישראל מישרא שרי [מותר הוא], וגבי דהאי מיהא ליכא איסורא [ואצל זה, האח החלל, על כל פנים אין איסור] אף אם היא היתה אשתו ונאנסה, לא היה אסור בה, שהרי הוא כישראל מאחר ונתחלל.

א משנה ואלו נשים החשודות בזנות שאסורות מלאכול בתרומה אם היה הבעל כהן: האשה האומרת "טמאה אני לך", שהודתה שנבעלה לאיש אחר. או שבאו עדים ומעידים שהיא טמאה, והאומרת "איני שותה" את המים המרים, וזו שבעלה אינו רוצה להשקותה אף על פי שקינא לה ונסתרה, וזו שבעלה בא עליה בדרך כשהלך להשקותה את המים המרים.

ב גמרא אמר רב עמרם: הא מילתא [דבר זה] אמר לן [לנו] רב ששת, ואנהר לן עיינין ממתניתין [והאיר לנו עינינו ממשנתנו] להראות שדבריו רמוזים בה, וכך אמר: סוטה שיש לה עדים במדינת הים שהיא טמאה — אין המים בודקין אותה ואף שחטאה אין היא ניזוקת, משום שהיא יכולה לידון בדיני אדם, ואין צורך בהוכחה שבדרך נס. מאי טעמא [מה טעם] הדבר — שאמר קרא [הכתוב] "ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה" (במדבר ה, יג), להדגיש שאין דין סוטה אלא בזו דליכא [שאין] מי שידע בה, לאפוקי הא, דהא איכא [להוציא את זו, שהרי יש] מי שידע בה.

ואנהר לן עיינין ממתניתין [והאיר לנו רב ששת עינינו ממשנתנו], דקתני [ששנה] בה: ושבאו לה עדים שהיא טמאה אסורה לאכול תרומה. ונברר: דאתו [שבאו] עדים אלה אימת [מתי]? אי נימא מקמי דתשתי [אם נאמר שבאו מלפני שתשתה] אם כן מה חידוש יש בכך שאסורה בתרומה? הלא זונה היא!

אלא ודאי שבאו לבתר דשתאי [לאחר ששתתה]. אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] שאין המים בודקין אותה במקרה כזה — שפיר [יפה] אמרה המשנה שאינה אוכלת בתרומה מפני שסומכים על העדים שאמרו שנטמאה. אלא אי [אם] אמרת שמים בודקין אותה, ונבדקה ונמצאה טהורה — תיגלי מילתא [יתגלה הדבר] למפרע דסהדי שקרי נינהו [שעדי שקר הם], שהרי בדקוה המים והוכח שטהורה היתה ומדוע תיאסר בתרומה?!

אמר ליה [לו] רב יוסף לרב ששת: לעולם אימא [יכול אני לומר] לך שמים בודקין אותה אם היו העדים במדינת הים, והא [וזו] שנבדקה ונמצאה טהורה — אימור [אמור] זכות שהיתה לה תולה (משהה) לה את גזר הדין, שלא תנזק מהמים מיד.

ומסבירים: במאי קמיפלגי [במה חולקים] רב ששת ורב יוסף — בזו שהזכות תולה לה שלא מתה מיד, אלא מתנוונה [מתנוונת, חולה], על דרך שאמר רבי. דתנן [שכן שנינו במשנה], רבי אומר: זכות תולה במים המרים, שגם אם האשה באמת חטאה בזנות, מפני זכות שיש לה אינה מתה מיד, ואולם משום החטא — אינה יולדת ואינה משבחת (מבריאה ומתייפה) כמו זו שנבדקה ונמצאה טהורה, אלא הריהי מתנוונה [מתנוונת] והולכת, עד לסוף שהיא מתה באותה מיתה הכתובה בסוטה.

רב ששת סבר: בין לשיטת רבי ובין לשיטת רבנן [חכמים] החולקים עליו הויא מתנוונה [הריהי מתנוונת], ואם היו המים בודקים את זו שהיו עדיה במדינת הים — היה הדבר ניכר בה בניוון, ולכן חייבים לומר שאין בודקים אותה כלל. ורב יוסף סבר: לשיטת רבי במקרה שהזכות תולה לה הויא מתנוונה [הריהי מתנוונת], אבל לשיטת רבנן [חכמים] לא הויא מתנוונה [אינה מתנוונת] ואין ניכר בה כל שינוי. ולכן אין הוכחה באשה זו שלא בדקוה המים שעדים המעידים על טומאתה הם עדי שקר, שהרי ייתכן שהזכות תלתה לה.

מתיב [מקשה] רב שימי בר אשי, הרי שנינו שר' שמעון אומר: אין זכות תולה במים המרים, שאין זכות האשה בדברים אחרים מועילה להצילה מעונש זה. ואם אתה אומר זכות תולה במים המרים — אם כן מדחה (דוחה וממעט) אתה את כוח ההרתעה של המים בפני כל הנשים השותות, שהן סבורות שהזכות תתלה להן, ולא ימנעו אף הטמאות מלשתות. ועוד, אתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו והמים לא בדקו אותה והן, האנשים, אומרים וחושדים בהן: שמא טמאות היו, אלא שתלה להן זכות.

ואם איתא [יש] מקום להלכה זו שזו שיש לה עדים במדינת הים נמי [גם כן] אינה נבדקת, אם כן אפשר לומר במקרה זה: אתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו, והן, האנשים, אומרים: טמאות היו אלא שיש להן עדים במדינת הים ולפיכך לא נבדקו!

ומשיבים: לדברי ר' שמעון קאמרת [אומר אתה]? לדעת ר' שמעון, מדזכות לא תליא [מכיון שהזכות אינה תולה להן] עדים נמי לא תלו [גם כן אינם תולים להן], ומודה רב ששת שאין דבריו לשיטת ר' שמעון.

מתיב [מקשה] רב ממה ששנינו: ואלו הסוטות שמנחותיהן, מנחות סוטה, נשרפות ואינן מוקרבות על גבי המזבח, ואינן נפדות:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Do we impose on him an obligation to marry her against his will? Unlike levirate marriage, there is no obligation for another man to marry her. Therefore, the verse is not instructing him to do so.

And there are those who say that Rav Yosef said differently: The verse calls a man who marries a woman after she was divorced from her first husband due to suspicion of adultery “another man,” as the verse states: “And she departs out of his house and goes and becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2). This indicates that one who subsequently marries her is not a peer of her first husband because this one, the first husband, removed an evil woman from his house, and that one brought an evil woman into his house. There is an implied criticism of the second husband in the verse; and yet you say that the verse instructs that she should also enter into levirate marriage.

Abaye said to him: If that is so, then if she married another man and he died without children, then she should not enter into levirate marriage with the brother of her second husband even if she did not commit adultery during the second marriage, since the verse calls the second husband “another man,” which excluded the possibility of levirate marriage. Rav Yosef answered Abaye: With regard to that one, i.e., this second husband, at least she remained with a good name. Since she did not engage in illicit behavior during her second marriage, she can enter into levirate marriage with the brother of her second husband.

Rava says a different reason why a sota cannot enter into levirate marriage: This prohibition can be deduced through an a fortiori inference: If, due to the suspicion of adultery, she becomes forbidden to the one who was previously permitted to her, i.e., her first husband, then with regard to one who was forbidden to her, i.e., the husband’s brother, is it not all the more so that she remains forbidden to him?

Abaye said to him: If that is so, if this a fortiori reasoning is the basis of the prohibition against her entering into levirate marriage, then in the case of a High Priest who betrothed a widow, which he is prohibited from doing, and he died before the marriage took place, and he has a brother who is a common priest, who is permitted to marry a widow, she should still not be permitted to enter into levirate marriage with him, since the same inference can be stated: If she becomes forbidden to the one who was permitted to her, i.e., her husband the High Priest, who was prohibited from marrying a widow, then with regard to one who was forbidden to her, i.e., his brother, the common priest who wishes to enter into levirate marriage with her, is it not all the more so that she should be forbidden?

The Gemara refutes this inference. In the case of the High Priest, can one say: She becomes forbidden? But she was forbidden to him and remains forbidden to him. She did not become forbidden to her husband, the High Priest, due to the marriage. Furthermore, in the case of the High Priest, can one say: Permitted to her? But the High Priest is forbidden to her always. Therefore, the case of the High Priest does not serve as a refutation of the a fortiori inference.

Rather, the refutation is as follows: In the case of a priest’s wife who was raped, who becomes forbidden to her husband, and then her husband dies; and he has a brother who is a priest disqualified due to flawed lineage [ḥalal], who is not bound by the restrictions on marriage given to a priest, then she should not be permitted to enter into levirate marriage with him. If she becomes forbidden to the one who was permitted to her, i.e., her husband the priest, then with regard to one who was forbidden to her, i.e., her brother-in-law, is it not all the more so that she remains forbidden to him?

The Gemara answers: Nevertheless, this a fortiori inference is not applicable here because a raped woman is completely permitted to an Israelite. Therefore, a married woman raped by another man may remain with her Israelite husband. And with regard to this person, i.e., the brother of the deceased, who is a ḥalal, in any event there is no prohibition. The fact that the woman was forbidden to her ḥalal brother-in-law while she was married to her husband is immaterial. This is because, had she been raped while she was married to the ḥalal, it would not render her forbidden to him, as he has the status of an Israelite with regard to marriage. Consequently, this case cannot be compared to the case of the mishna, as a woman who commits adultery is forbidden to any husband, not only a priest.

MISHNA: And these are women who, despite being married to priests, are prohibited from partaking of teruma due to suspicion of adultery: A woman who says to her husband: I am defiled to you, i.e., she admitted to having committed adultery with another man; and in a case where witnesses came forth and testified that she is defiled; and a woman who says after a warning and seclusion: I will not drink the bitter water of a sota; and in a case where her husband does not want to force her to drink the water even after she secluded herself with another man after his warning; and in a case where her husband engaged in sexual intercourse with her on the way to bringing her to the Temple to drink the bitter water, as in such a case the water will not be effective in evaluating whether she was unfaithful, due to the husband’s own prohibited act.

GEMARA: Rav Amram says: Rav Sheshet told us this matter, and he enlightened our eyes for us by citing support for his statement from the mishna: In the case of a sota for whom there are witnesses concerning her in a country overseas, who can testify that she engaged in sexual intercourse, the bitter water of a sota does not evaluate whether or not she was unfaithful. Although she committed adultery, the water evaluates her fidelity only when there is no possibility of proving her guilt in court. What is the reason for this? It is as the verse states: “And a man lie with her carnally, and it was hidden from the eyes of her husband, and she was defiled secretly, and there was no witness against her” (Numbers 5:13). This indicates that the bitter water is given only when there is no one who knows about her action, to the exclusion of the case of this woman who is not given the bitter water, as there are those who know about her.

And Rav Sheshet enlightened our eyes for us by adducing support for his ruling from the mishna, as it teaches: And where witnesses came forth and testified that she is defiled, this is one of the women who can no longer partake of teruma, Rav Sheshet asks: This is a case where the witnesses came when? If we say that they came before she drank, then what is novel about the fact that it is prohibited for her to partake of teruma? She is a woman who had sexual relations with a man forbidden to her by the Torah [zona], as she is a confirmed adulteress, and it is obviously prohibited for her to partake of teruma.

Rav Sheshet answers: Rather, it must be referring to a case where the witnesses testified after she already drank. Granted, if you say that the bitter water of a sota does not evaluate her in a case where there are witnesses elsewhere who can testify with regard to her infidelity, it is well. But if you say that the water evaluates her in a case where there are witnesses elsewhere who can testify with regard to her infidelity, then it should be revealed retroactively that they are false witnesses, as the fact that she survived the drinking of the bitter water would indicate that she never committed adultery.

Rav Yosef said to Rav Sheshet: Actually, I will say to you that the bitter water evaluates her in a case where there are witnesses elsewhere who can testify with regard to her infidelity. Nevertheless, the fact that the woman survived the drinking of the water does not prove her innocence, and one can say that this woman who already drank had merit that delayed the punishment for her. According to some opinions, if an unfaithful woman has certain merits, she will not die immediately upon drinking the water. Therefore, if witnesses were to testify to her infidelity after she drank the water without dying, it is not clear that their testimony is false.

The Gemara explains: With regard to what principle do Rav Sheshet and Rav Yosef disagree? With regard to whether she deteriorates [mitnavvena], as explained by Rabbi Yehuda HaNasi, as we learned in a mishna (22a): Rabbi Yehuda HaNasi says: Merit delays punishment with regard to the bitter water of a sota. Even if a woman actually committed adultery, she will not die immediately due to the merit that she has. But she will not give birth, and she will not improve in terms of her physical condition after having drunk the bitter water. Rather, she will progressively deteriorate until she ultimately dies in the same manner of death as suffered by a sota who drank the bitter water without having merit.

Rav Sheshet holds: Both according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi and according to the opinion of the Rabbis, who disagree with him, she begins to deteriorate despite her merit. Therefore, if she doesn’t begin to deteriorate immediately, the witnesses who testified subsequent to her drinking must be false witnesses. And Rav Yosef holds: Only according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi is it so that she begins to deteriorate when she has merit. According to the opinion of the Rabbis, she does not begins to deteriorate. Therefore, Rav Yosef explains that the mere fact that she survived the drinking of the bitter water and didn’t begin deteriorating does not prove that the testimony was false.

Rav Shimi bar Ashi raises an objection from the aforementioned mishna (22a), which also teaches that Rabbi Shimon says: Merit does not delay punishment with regard to the bitter water of a sota, and if you say that merit delays punishment with regard to the bitter water, then you push aside the deterrent force of the bitter water before all the women who must drink it, as guilty women will rely on their merit to protect them from the immediate consequences. And furthermore, you defame the untainted women who drank and survived. People will not view this as proof of their innocence, and they will say: They are defiled, but their merit delayed the punishment for them.

After quoting the statement of Rabbi Shimon, Rav Shimi bar Ashi now explains his objection: And if it is so that the bitter water of a sota does not evaluate the faithfulness of a women about whom there are witnesses in a country overseas, then the same claim can be made as well: You defame the untainted women who drank and survived. People will not view this as proof of their innocence, and they will say: They are defiled, but there are witnesses about them in a country overseas.

The Gemara responds: Do you say this according to the opinion of Rabbi Shimon? Indeed, according to Rabbi Shimon, from the same logic that merit does not delay punishment, witnesses in a country overseas do not delay it either, and Rav Sheshet would concede that his statement would not be accepted by Rabbi Shimon.

Rav raises an objection from the latter clause of the mishna there (22a), which teaches: And these are the sota women whose meal-offerings are burned and not offered on the altar:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

המשנה השניה והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר אלו אסורות מלאכול בתרומה האומרת טמאה אני לך ושבאו עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקותה ושבעלה בעלה בדרך כיצד הוא עושה לה מוליכה לבית דין שבאותו המקום ומוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך ר' יהודה אומר בעלה נאמן עליה אמר הר"ם פי' אמרו ושבאו לה עדים שהיא טמאה אחר שתיתה מים המרים אולם קודם שתיית מי המרים הנה זה מבואר ואשר התחיב שלא השחיתו אותה לפי שמי המרים לא ימיתו אלא למי שלא התפרסם זנותה בשום פנים אולם אם היו עדים ידעו שזנתה ואפילו היו במדינת הים הנה לא ימיתו אותה מי המרים והיותם תלמידי חכמים אשר יודיעוהו האסור וימנעוהו מלבא עליה ואמר ר' יהודה אחר שבעלה נאמן עליה בנדותה אשר היא אסור כרת איך שלא יהיה נאמן על אסור לאו לבד וחכמים אומרים לקלות האסור יתחזק עליו יצר הרע ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי אלו אסורות לאכול בתרומה ר"ל אם היתה אשת כהן מחמת חשש זונה והוא שכבר ביארנו במשנה ראשונה שכל שקנא לה ונסתרה אסורה בתרומה עד שתבדק ובא עכשו לומר שכל שבדיקתה נפקעת אסורה בתרומה ושיש שאף לאחר בדיקה אסורה בתרומה והוא שאמר האומרת טמאה אני כלומר שקנא לה ונסתרה ואינה רוצה לשתות אלא שאומרת הן נטמאתי בסתירתי שאינה שותה אלא שנאסרת על בעלה ובתרומה ותצא בלא כתובה:

ושבאו לה עדים שהיא טמאה ר"ל אחר ששתת מים המרים באו עדים שנטמאה בסתירתה שכל שבאו עידי טומאה אף לאחר ששתת אין המים בודקין אותה אחר שנתברר זנותה ואין אומרים שמאחר שנקתה תהא בדיקת המים מכחשת העדות שאין לך דבר שעומד בפני עדות ברורה וזה שלא בדקוה המים שמא זכות תלה לה שהזכות תולה כמו שיתבאר או שמא לא היה הוא מנוקה מעון ר"ל שבא עליה אחר סתירתה ואין צריך לומר אם באו עידי טומאה קודם השקאה:

והאומרת איני שותה ר"ל שאומרת טהורה אני אלא שאעפ"כ איני מוסרת עצמי לסכנה שאף זו אין כופין אותה אלא שנאסרה לבעלה ותצא בלא כתובה וכן אם רצתה היא לשתות ובעלה אינו רוצה להשקותה שאין כופין אותו אלא שאסורה עליו ומ"מ זו מיהא לא הפסידה כתובתה אלא נוטלת כתובתה ויוצאה וכן אם בא עליה בעלה בדרך כשהיה מוליכה לבית דין הגדול והוא הדין במקום אחר כל שבעלה אחר שנסתרה אלא שדבר בהווה שכל שבא עליה אחר שקנא לה ונסתרה אינה שותה ואסורה לו לעולם אלא שאף זו לא הפסידה כתובתה ולימד על כל אלו שמאחר שנאסרו לו נאסרו לתרומה:

ואמר אחר כן כיצד הוא עושה כלומר מאחר שביאתו עליה אחר סתירה מפקעת בדיקת המים היאך הוא עושה כשרוצה להוליכה בבית דין הגדול ואי אפשר לאש בנערת שלא תהבהב אלא הוא בא תחלה לבית דין שבעירו ומברר בפניהם קנויו וסתירתה ושהיא טוענת שהיא טהורה ומתוך כך רוצה להשקותה ובית דין מקבלים עדותם ומוסרין לה שני תלמידי חכמים שילכו עמה שישמרוה שלא להיות בעלה בא עליה שהרי נאסרה עליו עד שתשתה ומוליכין אותה לבית דין הגדול שבירושלים שאין משקין את הסוטה אלא בבית דין של שבעים ואחד כמו שביארנו במקומו:

רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה כלומר לומר שלא בא עליה ומשקין אותה ופירשו טעמו בגמ' שאם האמינוהו בנדה שהיא בכרת כל שכן בסוטה שהיא בלאו ולתנא קמא מיהא היא הנותנת דנדה חמירא ליה וסוטה קילא ליה וכן שהנדה יש לה היתר ואין יצרו רדוף עליה כל כך בשעת האיסור והלכה כתנא קמא:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אע"פ שביארנו שאם באו עדים לאחר ששתת אין המים בודקין אותה אחר כן מ"מ כל שלא באו העדים המים בודקין אותה אע"פ שיש בעולם עדים היודעים ולכשיבאו מיהא אין אומרים היאך לא בדקוה שמא זכות היה תולה לה כמו שביארנו שקצת זכיות תולין לה שלא תמות מיד אלא שמתנונה והולכת ומתה באותם חליים המיועדים לה לסוף שנה או שנתים או שלש שנים ואף בתוך כך אינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנונה והולכת עד שתמות באותה מיתה ואפילו לא ראינוה מתנונה שמא אין האיש מנוקה מעון או שמא אף הזכות תולה שלא להתנונות עדין וכדעת חכמים ויש פוסקין שאם יש עדים במדינת הים אין המים בודקין את אשתו ומתניתין כותיה דרב ששת אלא ששיטת הסוגיא מוכחת כדברינו:

מתני' אלו אסורות לאכול בתרומה. פי' אם היא אשת כהן האומרת טמאה אני לך וה"ה דאסורה לבעלה וכדתנן אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאה ולא דמי לההיא דתנן בפ' בתרא דנדרים בראשונה היו אומרים שלשה נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך. השמי' ביני לבינך נטולה אני מן היהודים חזרו לומר האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה ואינה אסורה לבעלה דלמא נתנה עיניה באחר ו הכא לא חיישינן דשמא עיניה נתנה באחר. וי"ל דהיינו טעמא דהכא איכא רגלים בדבר שהרי קינא לה ונסתרה וליכא למיחש דשמא עיניה נתנה באחר ומ"ה כשאמרה טמאה אני נאמנת אבל התם ליכא רגלים לדבר וכשאומרת טמאה אני היא משקרת ושמא עיניה נתנה באחר ומהאי טעמא ניחא שפיר הא דקאמר התם בתר הכי דאמרה טמאה אני אוכלת בתרומה שלא תוציא לעז על בניה והכא קאמר דאסורה לאכול בתרומה בכל ענין דמשמע בין יש להם בנים בין אין להם אלא לאו משום דכאן שהיא ספק סוטה ואיכא רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ויש בה חששא בכך ולכך היא נאמנת ואינה אוכלת בתרומה אבל התם ליכא רגלים לדבר. וכן נראה מתוך הירושלמי דקאמר התם על הך משנה מתני לא כהך משנה ראשונה דתנינן תמן בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני ומשני א"ר יהודה א"ר בון אפילו תימא כמשנה אחרונה ושאני הכא דאיכא רגלים לדבר. ומשמע דה"פ מתני' דקאמר שוברת כתובתה ויוצאה לא אתיא כמשנה ראשונה דהתם אמר דנוטלת כתובתה ומשני ר' בון אפי' תימא כמשנה אחרונה דקאמר התם דאינה אסורה לאכול בתרומה ואם תיקשי מכלתין דקאמר דאסורה לאכול בתרומה שאני התם דרגלים יש לדבר שהרי קינא לה ונסתרה. עי"ל דהא דקאמר התם דמותרת לאכול בתרומה היינו לרב ששת משום דמיירי באונסין דאשת כהן דלא שכיחי אבל הכא מיירי ברצון דכיון שקינא לה ונסתרה א"כ נבעלת ברצון ומ"ה אמרי' דאסורה לאכול בתרומה. ושבעלה בא עליה בדרך פי' דשוב אין המים בודקין אותה כדאמרי' ונקה האיש מעון שלא בא עליה לאחר שנאסרה לו האשה ההיא תשא את עונה אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו:

גמ' ואנהר לן עיינין ממתני' סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה דאמר קרא ועד אין בה ואע"ג דדרשי' לעיל דעד א' נאמן בסוטה ולסוטה ודאית שלא תשתה עוד מ"מ אין המקרא יוצא מידי פשוטו. ודרשי' ליה נמי הכי ועד אין בה הוא דאמר והביא האיש את אשתו וכל הפרשה הא יש בה עד אין המים בודקין אותה ואנהר לן עיינין ממתני' הביא לנו ראיה לדבריו ממתני' ואע"ג דהביא מן המקרא מ"מ קרא אינו ראיה כל כך דהא דרשיניה לעיל לסוטה ודאית ויש בה עד אחד לפנינו וללמד שלא תשתה ל"ה. אילימא מקמיה דתשתה זונה היא פ"ה פשיטא דאסורה בתרומה דהא תני לה האומרת טמאה אנו ולא נהירא דא"כ הו"ל למפרך הא תנא ליה ברישא. אלא נ"ל זונה היא וקי"ל דזונה אסורה לאכול בתרומה כיון שנבעלה בעילת זנות כדאמרי' בפ' י' יוחסין תנא אלמנה וגרושה וחללה זונה בזמן שהן כסדר חייב על כל אחת ואחת וקאמר דההוא תנא אית ליה איסור מוסיף אבל איפכא כמו זונה וחללה וגרושה ואלמנה אינו חייב אלא אחת דאין כאן איסור מוסיף ואמאי לא כיון דאינה מותרת לאכול בתרומה אלא ש"מ דאסורה. וה"נ אמרי' לקמן פ' כשם תרומה נמי לא תיבעי שהרי עשאה ספק וה"נ אמרי' בפרק החולץ:

אשת כהן שנאנסה. ואף על גב דאשת פצוע דכא מותרת להתיבם אפילו נפצע אחר שנשא ונאסרה במותר לה כדמוכח ביבמות פרק יש מותרות. האי קל וחומר לא שייך אלא היכא שמחמת קלקול שאירע באשה נאסרה במותר לה כגון סוטה ומחזיר גרושתו דפרק קמא דיבמות. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכן כתבו התוס' שם (דף פ"ד ע"ב) וכן כתב בתוספי הרא"ש שם. ומה שכתב כאן כדמוכח ביבמות עיין מה שכתב מורנו הר"ב זרע יצחק ז"ל בחידושיו שם בתוס' ותבין עיין שם. צעיר אי"ן :

מתניתין האומרת וכו'. והוא הדין דאסורה לבעלה כראמר (לקמן) במתניתין אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאה. ותימה האמרינן בנדרים בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך וכו'. חזרו לומר וכו' האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה ואינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר. ובירושלמי פליגי בה דגרסינן בירושלמי מתניתין כמשנה ראשונה דתנינן תמן בראשונה היו אומרים שלוש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך השמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים. אמר ר' אבין אפילו תימא משנה אחרונה מכל מקום יש רגלים לדבר ולכך לא חיישינן שמא עיניה נתנה באחר. ומהאי טעמא נמי אסורה הכא בתרומה אפילו יש לה בנים ולא שרינן לה כדי שלא נוציא לעז על בניה. הרא"ש ז"ל. ועוד יש לומר הא דקאמר התם דמותרת לאכול בתרומה היינו לרב ששת משום דאיירי באונסין דאשת כהן דלא פשעה אבל הכא מיירי ברצון דקינא לה ונסתרה (א"נ) אם כן נבעלה ברצון ומשום הכי אמרינן דאסורה לאכול בתרומה. האי ועוד יש לומר צריך לומר שהוא לקושית התוס' דאלו הרא"ש אאיסורא דבעל קאי ולכן הציע הרא"ש בראש אמי"ר דהוא הדין דאסורה לבעל וכו'. ודלא כמו שפירש הר"ב פני משה בירושלמי דאתרומה קאי עיין שם דהא לא תנן תרומה. ופלוגתא דאמוראי סוף נדרים בירושלמי עיין שם. ומה שכתב התוס' כאן הכי מפרש לה בירושלמי רוצה לומר על קושיא אחרת. צעיר אי"ן :

ונסתרה והיא נטמאה. טומאה דליכא דידע בה לאפוקי הא דהא ודאי ידעי בה כך כתוב בכל הספרים. ורש"י פירש דמועד אין בה קדריש. וקשה דאין דרך התלמוד להחסיר הפסוק שעיקר הדרשה בא ממנו. ועוד שכבר דרשינן פסוק זה לומר שעד אחד נאמן בטומאה. ונראה לי לפרש דמונסתרה והיא נטמאה קדריש דמשמע דטומאתה בסתר וליכא אלא עדי סתירה למעוטי היכא דאיכא עדי טומאה. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ובכן אתי שפיר מה שהקשה המשנה למלך ז"ל (פ"ג דסוטה דין כ"ג) להרמב"ם רעד אחד בטומאה לאחר שתיה אינו אוסרה עליו דרב ששת מונסתרה וגו' יליף דבעינן שני עדים. ואתי שפיר תו מה שהקשה שם לתוס' עיין שם שהתוס' מפרשי כהרא"ש וסבירא להו דמונסתרה משמע שהטומאה נסתרה לגמרי אפילו מעד אחר ולא בעינן דומיא דעדי סתירה. צעיר אי"ן :

אי נימא מקמיה דתשתה זונה היא. פירש רש"י ופשיטא דאסורה בתרומה דהא תנא ליה רישא האומרת טמאה אני. וקשה דאם כן הוה ליה למימר הא תני ליה רישא. אלא הכי פריך זונה היא וזונה אסורה בתרומה. והכי אמר לקמן פרק כשם (סוטה דף כ"ט ע"א) תרומה נמי לא תיבעי קרא שהרי עשה בה ספק זונה כזונה. וכן בקידושין (דף ע"ז ע"ב) אמר דחללה חמורה מגרושה דאיתוסף בה איסור תרומה וזונה הוי איסור מוסיף הואיל ושם זנות פוסל בישראל אלמא דזונה אסורה בתרומה כמו חללה. ותימה מנא ליה דאסורה בתרומה. וי"ל דהא דמשמע בכל דוכתא דזונה פסולה בתרומה אין שם זנות גורם לה ליפסל אלא נפקא ליה מדאמר קרא כי תהיה לאיש זר דדרשינן כיון שנבעלה לפסול לה נפסלה. וחייבי כריתות אפילו הנך דלא הוו זר אצלה מעיקרא כיון דחמירי נפקי שפיר מלאיש זר. וקשיא לי אכתי מאי פריך זונה היא ומהיכא פשיטא ליה כוליה האי רזונה אסורה לאכול בתרומה דלא ליבעי ליה למתנייה במתניתין. ונ"ל דהכי פריך זונה היא ואפילו בלא קנוי וסתירה נאסרת בשני עדים ואי מקמיה דתשתה שני עדים למה בער אחד בתר קנוי וסתירה סגי. עיין מה שכתבו התוס' לקמן (סוטה דף כ"ט) וביבמות (דף ס"ח ע"ב). ומאי דמספקא להו להתוס' כאן ומסתברא להו דעד אחד סגי להרא"ש פשיטא ליה דבעינן שני עדים. וכן דעת הרמב"ם (פ"ג דסוטה הלכה כ"ג) ועיין מה שכתב המשנה למלך ז"ל שם. צעיר אי"ן :

והא אימור זכות תלה לה. ותימה דלא קאמר אימור בעלה בא עליה דתו לא בדקי לה מיא ואהא לא מצי רב ששת לאיפלוגי. וי"ל דמשום הך חששא לא מכשרינן להו לעדים דודאי לרבנן שמוסרים לו עדים ליכא למיחש שמא בא עליה בדרך ולר"י נמי דאמר בעלה נאמן עליה ליכא למיחש שמא בא עליה דאם כן למה היה משקה אותה מאחר שאומרים לו שאין המים בודקין אותה אם בא עליה. ועל כרחך בהא לא תלינן דאי לא תימא הכי אם כן לרב ששת אתה מוציא שם רע על הטהורות שיאמרו טמאות היו אלא שבעלה בא עליה. דעל כרחך (מאי) ודאי אמר רב ששת בהא דאין המים בודקין אותה (כי לא) כדנפקא ליה מקרא דונקה האיש מעון כדמוכח לקמן דפריך לר' שמעון והאיכא דיש לה עדים במדינת הים ומשני עדים במדינת הים לא שכיחא אלא על כרחך לא מסקי אדעתייהו לתלות. הרא"ש ז"ל בפירושיו ותוספותיו. ורוצה לומר דאלמא לא ניחא ליה לומר דפליג רב ששת אדרשה דטהורה הכי נמי לא פליג אדרשה דונקה. צעיר אי"ן :

בד"ה אשת כהן שנאנסה כו' גבי אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כו' עכ"ל כצ"ל דבאשת כהן שנאנסה איירי דמותרות ליבמיהן ואהא הוצרכו להביא מפרק הבע"י דהוי בכלל חייבי לאוין דהכל היו בכלל כו' אבל הנך דמתניתין דלא תני לה התם גבי אסורות לבעליהן ואסורות ליבמיהן פשיטא להו דהוה בכלל חייבי לאוין ודו"ק:

בפירש"י בד"ה שקדש את האלמנה שאסורה עליו עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה לא תתייבם מכח ק"ו זה אם נאסרה כו' ולקמן מפרש כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן וק"ל:

גמ' וגבי דהאי ליכא איסורא כצ"ל:

רש"י בד"ה רבא אמר כו' יבמה שהיה אסור כו' נ"ב פירוש אפי' נתגרשה ודו"ק:

בד"ה אלא כו' מותרת הכי פריך ומדכתיב כו' כצ"ל:

תד"ה אשת. מש"כ המהרש"א דהך דמתניתין הוה בכלל ח"ל דהתם אישתמיטתי' דברי התוס' ביבמות (יא) ד"ה צרת סוטה. דבסוטה שנסתרה ליכא לאו וע"ש (בע"ב) בתוד"ה מאי נסתרה ובמש"כ שם בס"ד:

במשנה והאומרת איני שותה ושבעלה א"ר להשקותה. ביבמות (צה) ובתוס' מוכח דאפי' רוצים אח"כ אינו כלום ושוב אינה שותה. ועמל"מ רפ"ב מה"ס:

גמ' אר"ע הא מילתא כו'. הגה"ש ציין ליבמות (נו) וכן איתא עוד שם (נח) ובב"ב (נג ב):

שם מדחה אתה את המים בפני כה"נ השותות. נראה דר"ל דנשים שנטמאו ושתו אם לא תבדקנה יוציאו לעז על המים לומר שאין בהם ממש וכ"מ בתוספות ורש"י לא פירש כן:

רש"י ד"ה סוטה שיש לה עדים. שראו שנטמאה מזה. עמל"מ פ"א מה"ס הלי"ד:

תד"ה אם. י"ל הנשים כו' יוציאו שם רע כו'. נראה דר"ל על המים וכמש"כ בסמוך:

גמ' אמר רב עמרם הא מילתא. יבמות דף נו ע"א:

תוס' ד"ה אשת כהן וכו'. אבל יש לתמוה. עיין יבמות פד ע"ב תוס' ד"ה שייר:

(ו א רש"י) ד"ה רב ששת וכו' באותה מיתה לחוד.—משמע דלרבנן אינה מתה באותה מיתה. אבל ממשנה דלקמן (כ ע"א) לא נראה כן, אלא בין לרבי ובין לרבנן מתה באותה מיתה, ואיכא בינייהו דלרבנן אין הזכות תולה יותר מג' שנים, ולרבי תולה לעולם.

מי קא רמינן עליה. למינסבה בעל כרחיה דאילו ליבם אמרינן ליה מצות יבום קודמת למצות חליצה אבל בהא אסור למימר ליה וממילא אשמועינן קרא דאסור ליבמה דלא שייך בה יבום והויא כאשת אח שלא במקום מצוה: הכתוב קראו אחר. למי שנושאה ואת אמרת תתיבם ותרמי עליה בעל כרחיה: נישאת לאחר. שגרשה ראשון שמצא בה ערות דבר וניסת כו' לא תתיבם דהשתא נמי אחר הוא ואין בן זוגו של ראשון אם ישאנה וקרמית לזה עליה במצות יבום: גביה דהאי. אחר אחיו של זה: בשם טוב הוה קיימא. ואיכא למימר הדרה בה ואין קרוי אחר אלא הנושאה מתוך אלמנות או גירושין על מי שקלקלה תחתיו: רבא אמר. האי דקתני מתניתין ולא מתייבמת ק''ו דאם נאסרת בסתירה זו במותר לה בבעלה שהיה מותר לה ונתקלקלו עכשיו הנישואין ליאסר עליו: באסור לה. דהיינו יבמה שהוא אסור לה בחיי בעלה לא כל שכן שנאסרו נשואי הראשון שלא להתייבם מכח אותן הנישואין: שקדש את אלמנה. שהיא אסורה עליו: לא תתיבם. מכח ק''ו זה אם נאסרה כו' ולקמן מפרש מאי נאסרה ומאי מותר לה הלא אסור היה מתחילתו: אלא. הכי פריך אשת כהן שנאנסה ונאסרה עליו דאשת כהן אסורה אפילו באונס אבל אשת ישראל מותרת דכתיב (במדבר ה) והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת ומדכתיב והיא מיעוטא הוא ומשמע דיש אחרת שאפילו נתפשה אסורה: ויש לו אחיו. מאביו והוא חלל שנולד לאביו מן הגרושה ונתחלל מן הכהונה ומותר בנשים הפסולות לכהונה כדכתיב בכהנים הנושאין פסולות ולא יחלל זרעו (ויקרא כא) אלמא זרעו חלל: לא תתיבם. מק''ו זה אם נאסרה בבעילה זו לבעלה שהיה מותר לה ביבמה האסור לה באותה שעה לא כ''ש שנאסרו עליו נישואי אחיו שלא ליבמה מכח נשואין: ליכא איסורא. ואצלו הוא היתר גמור ואין זה ק''ו אבל בזינתה ברצון שהבעל והיבם שוין באיסור זה אם היתה תחתיו הוי ק''ו שהרי מחמת נישואין הראשונים היא נזקקת ליבום ואם על הבעל נתקלקלה ק''ו ליבם: מתני' לאכול בתרומה. אם הוא כהן: ושבעלה בא עליה בדרך. דשוב אין המים בודקין אותה כדלקמן (דף כח.) ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה שלא בא עליה מאחר שנאסרה עליו אז האשה ההיא תשא את עונה אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו: גמ' ואנהר לן עיינין. הביא לנו ראיה לדבריו ממתניתין: סוטה שיש לה עדים במדינת הים. שראו שנטמאה מזה: ועד אין בה. אע''ג דדרשינן לעיל לעד אחד נאמן בסוטה ולסוטה ודאית שלא תשתה עוד אין מקרא יוצא מידי פשוטו ודרשינן ליה נמי הכי ועד אין בה הוא דאמר והביא האיש את אשתו וכל הפרשה הא יש בה עד אין המים בודקין אותה: ואנהרינהו לעיינין. משום דקרא לאו ראיה הוא כל כך דהא דרשיניה לסוטה ודאית שיש בה עד אחד לפנינו וללמד שלא תשתה: זונה היא. ופשיטא דאסורה בתרומה דהא תנא ליה האומרת טמאה אני: אלא לבתר דשתאי. ואיצטריך לאשמועינן דלא מחזקינן להו כשקרי על אשר לא בדקוה המים: שפיר. ומשום הכי לא מחזקי' להו כשקרי דמשום דהוו ידעי בה לא בדקי לה מיא: זכות תליא לה. דאמר לקמן (דף כ.) זכות תולה במים המרים: וקמיפלגי. רב ששת ורב יוסף: במתנוונה. דקאמר לקמן (דף כב:) גבי אשה שתלה לה זכות: זכות תולה. שלא יצבה בטנה מיד אבל אינה יולדת לעולם ואינה משבחת: אלא מתנווגה והולכת. מכחשת והולכת: באותה מיתה. צבוי בטנה ונפול ירך: רב ששת סבר. לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא שסוף שהיא מתה באותה מיתה לחוד אבל במתנוונה לא איפלוג דכל מי שזכות תולה לה מנוונה היא וזו הואיל ולא נתנוונה לא תלה לה זכות אלא שאינה ראויה ליבדק כלל משום עדים: ורב יוסף סבר. ראויה ליבדק היא אלא זכות תולה לה ואי משום דלא נתנוונה הא מני רבנן היא דאמור לקמן זכות תולה לה דקסברי לא הויא מתנוונה כלל: מדחה אתה כח המים בפני הנשים. שלא יהו יראות מהם להודות שהיא טמאה ולא ימחה שם הקדוש על המים: ואי איתא. דיש לה עדים לא מיבדקה השתא נמי על ידי זו נמי איכא לעז על הטהורות ששתו כו': מדזכות לא תליא. משום האי טעמא דחייש הוא ללעז על הטהורות עדים נמי לא תלו: שמנחותיהן נשרפות. מנחות קנאות שלה עשירית האיפה קמח שעורים נשרפות למטה על בית הדשן שאינן ראויות ליקרב ולא לפדות וליצא לחולין:

מי קא רמינן עליה בעל כרחיה. הכא הוה מצי למיפרך כדפריך לבסוף דאמר אלא מעתה נשאת לאחר ומת בלא בנים לא תתייבם דלא נסתריה לביתיה: אשת כהן שנאנסה. וא''ת אמאי לא תני לה בפרק יש מותרות (יבמות דף פד.) גבי אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן יש לומר הא תני ליה חייבי לאוין וזו מחייבי לאוין כדאמר בפרק הבא על יבמתו (שם דף נו:) הכל היו בכלל אחרי אשר הוטמאה וגו' והכי מתרץ התם דפריך מפצוע דכא אבל יש לתמוה אמאי לא פריך הכא ישראל שנשא כשרה ונעשה פצוע דכא ויש לו אח כשר דדמי למתני' מאי הוי ליה לתרוצי: האומרת טמאה אני לך. אי קשיא בשלהי מס' נדרים (דף צ:) דפליגי רבה ורב ששת באומרת טמאה אני לך דרב ששת אומר אוכלת בתרומה וכו' תריץ דהכא מיירי אחר קינוי וסתיר' דרגלים לדבר אפילו רב ששת מודה והכי מפרש לה בירושלמי: ושבאו לה עדים ואמרו שנטמאה. מספקא לרבי אי דוקא נקט עדים שנים אבל עד אחד לא מהימן דמוקמינן ליה בגמרא דמיירי לאחר ששתתה דדוקא קודם ששתתה האמינה תורה לעד אחד ורב ששת דאמר בגמרא סוטה שיש לה עדים במדינת הים דאין המים בודקין אותה דוקא עדים נקט ולא עד א' או דילמא כיון דהאמינה תורה לעד אחד אחר קינוי וסתירה ליכא חילוק בין אחד לשנים מיהו מסתברא דה''ה לעד אחד כדעולא דאמר בפרק מי שאמר (לקמן דף לא:) כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים: אם אתה אומר זכות תולה מדחה אתה את המים. וא''ת לרב ששת דאמר בין לרבי בין לרבנן מתנוונה א''כ אהיכא קאי ר''ש דאמר מדחה אתה והלא יראו דמתנוונת והיאך יוכלו להוציא שם רע על הטהורות ששתו כשלא יתנוונו יש לומר הנשים העומדות משום ייסור ולא יהא ניכר לאלתר כשעומדת בעזרה נתנוונה יוציאו שם רע והבועל יגיד להם שקלקל עמה ולא ידעי שזו מתנוונת אי נמי לא יתלו נוונווה במים המרים וכן היא לא תתלה במים המרים אלא בחולי אחר:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד