|
טקסט הדף מנוקד
וּמַקְטִירוֹ בִּכְלִי שָׁרֵת בִּכְלִי שָׁרֵת מַקְטֵיר לֵיהּ אֶלָּא אֵימָא מַעֲלֵהוּ בִּכְלִי שָׁרֵת לְהַקְטִירוֹ
וּמוֹלְחוֹ וְנוֹתְנוֹ עַל גַּבֵּי הָאִישִּׁים דִּכְתִיב וְכׇל קׇרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְגוֹ' קָרַב הַקּוֹמֶץ שְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִין מְנָלַן דִּכְתִיב וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְגוֹ' וּכְתִיב וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קָרַב הַקּוֹמֶץ לְמָר כִּדְאִית לֵיהּ וּלְמָר כִּדְאִית לֵיהּ דְּאִיתְּמַר הַקּוֹמֶץ מֵאֵימָתַי מַתִּיר שִׁירַיִים בַּאֲכִילָה רַבִּי חֲנִינָא אָמַר מִשֶּׁתִּשְׁלוֹט בּוֹ הָאוּר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִשֶּׁתִּיצַּת הָאוּר בְּרוּבּוֹ וְרַשָּׁאִין הַכֹּהֲנִים לִיתֵּן לְתוֹכוֹ יַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ מַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא לְמׇשְׁחָה לִגְדוּלָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים אוֹכְלִין וְאֵין אֲסוּרִין אֶלָּא מִלְּחַמֵּץ דִּכְתִיב לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֲפִילּוּ חֶלְקָם לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ כׇּל הַמְּנָחוֹת כּוּ' וְכׇל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה וְהָאִיכָּא מִנְחַת חוֹטֵא דְּרַחֲמָנָא אָמַר לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה הָכִי קָאָמַר כׇּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה וּבָאוֹת מִן הַחִיטִּין וּבָאוֹת סֹלֶת מִנְחַת חוֹטֵא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה בָּאָה מִן הַחִטִּין וּבָאָה סֹלֶת מִנְחַת הָעוֹמֶר אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בָּאָה מִן הַשְּׂעוֹרִין טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה וּבָאָה גֶּרֶשׂ וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה וּבָאָה מִן הַשְּׂעוֹרִין וּבָאָה קֶמַח תַּנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּדִין הוּא שֶׁתְּהֵא מִנְחַת חוֹטֵא טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר וּמִפְּנֵי מָה אֵינָהּ טְעוּנָה שֶׁלֹּא יְהֵא קׇרְבָּנוֹ מְהוּדָּר וּבְדִין הוּא שֶׁתְּהֵא חַטַּאת חֵלֶב טְעוּנָה נְסָכִים שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר וּמִפְּנֵי מָה אֵינָהּ טְעוּנָה שֶׁלֹּא יְהֵא קׇרְבָּנוֹ מְהוּדָּר אֲבָל חַטָּאתוֹ שֶׁל מְצוֹרָע וַאֲשָׁמוֹ טְעוּנִין נְסָכִים לְפִי שֶׁאֵין בָּאִין עַל חֵטְא אִינִי וְהָאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן עַל שִׁבְעָה דְּבָרִים נְגָעִים בָּאִין וְכוּ' הָתָם מִנִּגְעֵיהּ הוּא דְּאִיכַּפַּר לֵיהּ כִּי מַיְיתֵי קׇרְבָּן לְאִשְׁתְּרוֹיֵי בְּקָדָשִׁים הוּא דְּקָא מַיְיתֵי אֶלָּא מֵעַתָּה חַטַּאת נָזִיר תְּהֵא טְעוּנָה נְסָכִים לְפִי שֶׁאֵינָהּ בָּאָה עַל חֵטְא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר דְּאָמַר נָזִיר נָמֵי חוֹטֵא הוּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּשֵׁם כּוּ' תַּנְיָא אָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים סוֹפְרִים הַנִּיחוּ לִי וְאֶדְרְשֶׁנָּה כְּמִין חוֹמֶר רש"יה''ג ומקטירו ס''ד. ולא גרס אטו בכלי שרת מקטר ליה והכי קא קשיא ליה מקטירו ס''ד והרי עדיין לא מלחה וסיפא קתני ומולחו ונותנו על גבי האשים אלמא השתא הוא דמקטר ליה: אלא אימא מעלהו להקטירו בכלי שרת. כלומר מעלהו בכלי שרת להקטירו לאחר שימלחנו: קרב הקומץ למר כדאית ליה וכו'. קרב הקומץ דקתני דמתיר שירים באכילה מאימת חשיב קריבה להתיר שירים לרבי יוחנן כדאית ליה משתיצת האור ברובו ולרבי חנינא משתשלוט בו ואפילו מעט: למשחה. גבי מתנות כהונה כתיב (במדבר יח) לך נתתים למשחה: לא תאפה חמץ חלקם וגו'. אפילו חלקם שירים לא תאפה חמץ דדרשינן ליה האי חלקם דקרא נמי לפניו אלא תאפה: מנחת חוטא. הבא על חטא דמטמא מקדש ושבועת העדות ושבועת ביטוי דכתיב התם ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו' (ויקרא ה): ה''ק וכו'. כלומר לא קתני מילתא באנפי נפשיה אלא כרוך ותני הכי כל המנחות טעונות שמן ולבונה ובאות חטין כלומר ושאינם טעונות באות מיהת חטין ובאות סולת כלומר חדא מהני מעליותא אית בהו כיצד מנחת חוטא אע''פ שאינה טעונה וכו': שלא יהא חוטא נשכר. להקל במנחתו יותר משאר מנחות: חטאת חלב. כל חטאת סתם קרי חטאת חלב דבתר חלב כתיב כל חלב וכל דם לא תאכלו (שם י) וכתיב בתריה פרשת חטאת: נסכים. סולת למנחה ועשרון לכבש יין ושמן רביעית ההין כמו שמקריבין לעולה ושלמים: ומפני מה אינם טעונות. דכתיב בפרשת נסכים (במדבר טו) לפלא נדר או בנדבה הבא בנדר ונדבה טעון נסכים ואין חטאת ואשם טעונים נסכים: חטאתו ואשמו של מצורע. איתרבו בהדיא לנסכים במסכת מנחות בפרק שתי מדות (דף צא.): על שבעה דברים נגעים באין. ומפרש להו בערכין בפרק יש בערכין (דף טז.): מנגעיה איכפר ליה. יסורים ובשת של נגע כפרו לו על אותו חטא: וכי קא מייתי קרבן לאישתרויי בקדשים הוא דמייתי. שיש טומאות שהצריכן הכתוב כפרה לטהרתן זב וזבה ויולדת ומצורע ונזיר שנטמא: חטאת נזיר. שמביא במלאת ימי נזרו חטאת ועולה ושלמים: נזיר חוטא הוא. שציער עצמו מן היין: חומר. בוטו''ן בלע''ז והוא של זהב וחותמים בו שני צוארי חלוק לנוי: תוספותטעונה נסכים. א''ל דאינה טעונה נסכים משום דאינה בנדר ונדבה די''ל ה''פ בדין הוא מאחר שהוא חוטא היה צריך לעונשו להביא קרבן גדול אבל בכור ומעשר אינו בדין: סבר לה כרבי אלעזר הקפר. הכא משמע דרבי שמעון ורבי אלעזר הקפר סבירא להו דאפילו נזיר טהור חוטא הוא דהא נזיר טמא היה מביא חטאת העוף ועופות אינם טעונים נסכים כדאיתא בפרק שתי מדות (מנחות דף צ:) והכי איתא בהדיא נמי בפרק קמא דנדרים (דף י.) ובפרק ג' דנזיר (דף יט.) דאף על גב דקרא בנזיר טמא כתיב אנן אפילו נזיר טהור קאמרינן דקסבר רבי אלעזר הקפר חוטא הוא והיינו טעמא דכתב קרא בנזיר טמא הואיל ושנה בחטא וקשה משמעתא קמייתא דנזיר (דף ב:) דתנן אהא נאה הרי זה נזיר ודלמא אתנאה לפניו במצות קאמר אמר שמואל שתפוס בשערו ואמר אתנאה נזירא עביד מילתא דעבירה ואמרינן ליה נאה אין אפילו רבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא הני מילי גבי נזיר טמא דאיידי דבעי מיסתר דילמא אתי למיעבר על נזירותיה אבל נזיר טהור לאו חוטא קרינן ביה ואם תאמר שמואל סבירא ליה התם אליבא דרבי אלעזר הקפר דנזיר טהור לאו חוטא וסתמא דגמרא דהכא ודפ''ג דנזיר (דף יט.) לאו כשמואל וסתמא דמתניתין דקרי ליה נאה אליבא דרבנן דאמרי לאו חוטא לפום סתמא דגמרא אם כן תיקשה דשמואל אדשמואל דאמר פרק קמא דתענית (דף יא.) כל היושב בתענית נקרא חוטא סבר לה כרבי אלעזר הקפר ותענית כנזיר טהור הוא דאמרינן בפ''ק דנדרים (דף י.) רבי אלעזר הקפר אומר וכו' מכאן שיושב בתענית נקרא חוטא והתם מיירי בנזיר טהור כדפרישית ומדמי ליה יושב בתענית והשתא אית לן למימר דסתמא דגמ' דנדרים נמי דמדמי יושב בתענית לנזיר טהור דלא כשמואל דאיהו הוה מדמי ליה דוקא לנזיר טמא לפי שמצער את עצמו מכל דבר שהרי יושב בתענית ומתחרט כנזיר טמא שמתחרט משום צער דבעי מיסתר נזירותיה אבל נזיר טהור אינו צער מיהו תיקשה דשמואל אדשמואל דאמר בפ''ק (לעיל דף יא.) דיושב בתענית נקרא חוטא ובפרק החובל (ב''ק דף צא:) פריך ואין אדם רשאי לחבול בעצמו והתניא יכול נשבע להרע לעצמו וכו' מה הטבה רשות אף הרעה רשות ומוקי לה שמואל ביושב בתענית דהוא רשות ועוד קשיא מפרק בתרא דכריתות (דף כו.) דאמר [חטא] שאין אנו מכירין בו אלא המקום יום הכפורים מכפר וקא פריך ספק נזיר שעבר עליו יום הכפורים לא נייתי דהא כפר עליה יום הכפורים ומשני לכל חטאתם ולא לכל טומאתם ולרבי אלעזר הקפר מאי איכא למימר נזיר כי מייתי קרבן לאו לכפרה מייתי אלא לאחולי עליה נזירות טהרה א''נ למישרי נפשיה ביין אלמא דקרבן נזיר לר' אלעזר הקפר לאו לכפרה אתי והכא משמע משום דבא על חטא אינה טעונה נסכים והכי אמר נמי בפ''ג דנזיר (דף יט.) דחטאת העוף לר' ישמעאל בא על חטא דאע''ג דבעל מיעקר עקר מייתי ואכתי הוה מצי למיפרך התם לר' שמעון דהכא ולר' ישמעאל מספק נזיר לר' ישמעאל מספק נזיר טמא לר' שמעון אפי' מספק נזיר טהור ובפרק קמא דשבועות (דף ח.) נמי לא מתרץ כמו בכריתות דלאו משום כפרה אתי: סבר לה כרבי אלעזר הקפר. תימה לי אמאי תלי מילתיה בר' אלעזר הקפר והא איהו גופיה אומר נמי בפ''ק דנדרים (דף י.) אבל בנזירות לא התנדבו שלא יקראו חוטאין שנאמר וכפר עליו מאשר חטא וי''ל אגב שיטפיה דנקט בכל דוכתא הכי נקט נמי הכא כי האי לישנא: כמין חומר. פי' רבי הילל מרגלית ענין אחר בושם כמו חומרתא דפילון (שבת דף סב.) בשמים מעורבין תרגום בלולה דפילא ענין אחר פי' רבינו סעדיה גאון כמין המעשה דבלשון ארמית אומר אדם לחבירו מה חמרך כלומר מה מעשיך: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|