סוטה יז ע"ב

דף יז - ב

ולא על  הדיפתרא, הוא עור שאינו מעובד כל צרכו, כי עדיין לא עיבדוהו בעפצים.

אלא על המגילה [קלף].

שנאמר "וכתב את האלות האלה הכהן בספר", דהיינו קלף.

ואינו כותב:

לא בקומוס, הוא שרף האילן, שמתיכו במים וכותב בו, ואינו נמחה במים.

ולא בקנקנתום שאף הוא אינו נמחה במים.

ואף לא בכל דבר אחר שרושם ונבלע בקלף, כלומר: שרישומו ניכר ואינו נמחה במים, וכמו קומוס וקנקנתום.

אלא בדיו, ^[1] שרישומו נמחה במים.

שנאמר: "וכתב את האלות האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים", הרי משמע: כתב שיכול להמחות, ולכן אינו יכול לכתוב בכל אלו. ^[2]

גמרא:

הגמרא מביאה כאן כמה פסקי דינים בענין מגילת סוטה:

אמר רבא: ^[3]

א. מגילת סוטה שכתבה בלילה, הרי היא פסולה.

ומפרשינן: מאי טעמא?

כי אתיא גזירה שוה "תורה תורה".

דכתיב הכא - גבי סוטה - "ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת".

וכתיב התם בפרשת זקן ממרא: "על פי התורה אשר יורוך [בית דין הגדול בירושלים], ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה".

מה, כמו שמשפט אין דנים אלא ביום. ^[4]

אף מגילת סוטה אין כותבין אותה אלא ביום. ^[5]

ב. אם כתבה למגילת הסוטה למפרע, מהסוף להתחלה, שכתב: "ירך ולנפיל בטן לצבות במעיך" במקום: "במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך", הרי היא פסולה. ^[6] ומפרשינן טעמא: משום דכתיב: "וכתב את האלות האלה", ומשמע כי היכי דכתיבא, כפי הסדר שהם כתובים בפרשה.

ג. אם כתבה למגילת הסוטה קודם שתקבל עליה הסוטה שבועה, הרי היא פסולה.

שנאמר בפרשת סוטה: "והשביע אותה הכהן", ואחר כך: "וכתב את האלות האלה".

ד. אם כתבה למגילת הסוטה כמו שכותבים איגרת, בלא שרטוט, הרי היא פסולה.

כי "בספר" אמר רחמנא, והלכה למשה מסיני שהספרים צריכים שרטוט. ^[7]

מגלת סוטה שכתבה בלילה פסולה שנאמר וכתב וכו' והשקה וכו' כשם שקרבנה ביום כך כתיבת המגלה ביום וכן שכתוב כאן את כל דברי התורה הזאת וכתוב על פי התורה אשר יורוך ועל פי המשפט מה משפט ביום אף מגלת סוטה ביום ויראה הטעם שצריך שיהו המים נעשין ביום ההשקאה וודאי ההשקאה אינה אלא ביום שהרי משפט הוא והוא שאמרו בתלמוד המערב שירי מגלה שלנו נפסלו בלינה אלא שחלקו שם קצתם לומר שכל שאין ממנו למזבח אינו נפסל בלינה:

כתבה למפרע פסולה שנאמר האלה כלומר כמו שהיא סדורה בתורה כתבה קודם שתקבל עליה שבועה פסולה שנאמר והשביע והדר וכתב כתבה אגרת ר"ל בלא שרטוט פסולה ספר כתיב והלכה למשה מסיני שהספרים צריכין שרטוט כתבה בשני דפין פסולה ר"ל בשתי חתכות של קלף אבל אם כתבה בשני דפין בחתיכה אחת כעין ספר תורה לא נפסלה שאין זה קרוי שנים ושלשה ספרים שהרי אף בגט מצינו ספר וכן שדרשו בו גם כן ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים ומצינו בו שאם שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני כשר כך כתבוה גדולי קדמונינו שבנרבונה ומ"מ גדולי הרבנים כתבוה אף בשני דפין שבחתיכה אחת ואין הדברים נראין כתב אות אחת או תיבה אחת ומחקה ואחר כך כתב השניה ומחקה עד שהשלים את כלה וכן כתב מקצתה הראשון ומחקה וחזר וכתב מקצתה האחרון ומחקה פסולה עד שתהא כתובה כלה כאחד כתבה שלא לשמה או מחקה שלא לשמה פסולה שנאמר ועשה לה לשמה:

כתבה אגרת בלא שרטוטין. בספר אמר רחמ' והל"מ הוא דספרים צריכין שרטוט:

על שני דפין פי' כדפין של ספר תורה שקורין קולנייש בלע"ז. פסולה ומיירי שאינן מחוברין יחד אבל אם הן מחוברין השני דפין שפי' קרי' ליה ספר אחד. השקה בסיב שהיא חלולה כדרך שהתינוקות שותין בגבעולי קנבוס ל"ה. יש ספרים דגרסי בסיב או בשפופרת מהו כעין קליעה שעושין נקבים כמין סל ולאו דומה לשפופרת:

בד"ה דכתיב וכתב את האלות האלה כדכתיבא כו' במסכת ברכות ומסכת מגילה דקריאת שמע כו' לדרשא אחריתא עכ"ל ואח"כ מה"ד קודם שתקבל כו':

בא"ד ואמאי לא נפקא להו מהאלה כו' וי"ל כיון דקבלו כו' בכל לשון כו' עכ"ל פירוש לדבריהם כיון דלא אצטריך להו והיו שלא יקרא למפרע דמהאלה נפקא תקשי לן אכתי אמאי לא דרשי והיו כדדריש רבי והיו בהוייתן יהו בלשון הקודש ואהא תירצו די"ל כיון דקבלו מרבותינו דלית לן למדרש שמע אלא לרבות בכל לשון ע"כ אייתר לן והיו שלא יקרא למפרע ואלה לדרשה אחריתא ודברי מהרש"ל אינן ברורים בזה ודו"ק:

בד"ה קודם שתקבל כו' זהו סדר תמיד לאפוקי ממצות חליצה כו' עכ"ל לפי דבריהם נראה לפרש הא דקאמר התם לאפוקי ממצות חליצה אמאן דחשיב סדר תמיד קאמר דסדרו הוה למצוה לאפוקי ממצות חליצה דלא הוה הסדר אפילו למצוה מיהו אם רוצה עושה כסדר הזה אבל לאפוקי סוטה לא קאמר משום דסדר המשנה אפילו בדיעבד לא יצא אבל מפרש"י התם נראה לפרש דסדר מצות חליצה נמי הוה למצוה ולאפוקי ממצות חליצה לא קאי אסדר תמיד דלא הוה נמי אלא למצוה אלא אדרב סחורה קאי ודו"ק:

בא"ד מכוונין כמו שפירשנו ברא"ש כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה כתבה אגרת כו' והא דאמרינן בהקומץ כו' אבל לא תפילין נראה דהכי כו' מיהו צריך לשרטט כו' אבל ר"ת פירש כו' עכ"ל ר"ל דאמרינן בהקומץ אבל לא תפילין צ"ל דגריעא מפסוק דאסור לכתוב בלא שירטוט משום דהכי הלכתא גמירא כו' אבל אין לפרש דלא מפסלי אבל צריך לשרטט כמו פסוק דא"כ הא דמקשה כו' אבל ר"ת פי' כו' דלפירושו ניחא דודאי תפילין נמי צריכין שירטוט כמו פסוק בד' פיאות אלא דאבין השיטין קאמר אבל לא תפילין דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט כך נראה ברור כוונת התוס' אבל מהרש"ל הבין כוונתם בדרך אחרת ולא ידענא מי הכריחו לכך ואין להאריך וק"ל:

בא"ד מאן דכתב גיטא דחליצתא לכתוב כו' אי המגילה כשירה בהכי כו' דאי ס"ת ממש משתעי כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד מיהו לפירושו לא תירץ מאי אצטריך למימר גבי מגילת סוטה כו' עכ"ל ר"ל לפי' ר"ת כיון דלא עדיפא ס"ת מפסוק אחר דאסור בלא שירטוט בד' פאות הדרן קושיין דמעיקרא לדוכתין מאי אצטריך ליה לפוסלה משום ספר ת"ל דאסור בלא שירטוט אפילו פסוק אחד כיון דאפילו ס"ת סגי כו' ומהרש"ל הגיה מאי איכא למימר גבי כו' ואין צורך וק"ל:

בד"ה כתבה על שני כו' ותפרן יחד דפסול דאהא דוקא כשכתב חצי מגילה כו' עד כאן לשונם כ"ה בכל נוסחות וצ"ל דקאי אדלעיל שכתבו להכי מפרש נמי הכא שני דפין שאינן מעורין כו' והוא דחוק ונראה להגיה דכצ"ל ולאו דוקא כשכתב חצי מגילה כו' עכ"ל וק"ל:

גמ' שבועה פסולה שנאמר והשביע כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אגרת בלא שרטוט הס"ד:

בד"ה על שני דפין הס"ד:

תוס' בד"ה לא על כו' תני ר"א בר שמעון אומר כו' וזו למחיקה ניתנה לא צריכא דלא הואיל וניתנה למחיקה כצ"ל והס"ד ונ"ב פירוש לא סגי דלאו הכי ואח"כ מה"ד שנאמר ומחה כתב שיכול לימחק אמרי' בירושלמי מי מחה כו' תיפתר כהדין תניא כו' כצ"ל:

בד"ה דכתיב כו' ברכות ומסכת מגילה דק"ש לא יקראנה כו' האלה כדכתיבא וי"ל כו' כצ"ל:

בא"ד בכל לשון שאתה שומע כו'. נ"ב פירוש וא"כ לא תוכל לדרוש כדכתיבא ודו"ק:

בא"ד לדרשא אחריתי הס"ד ואח"כ מה"ד קודם שתקבל כו':

בא"ד ואח"כ כותב וחד אומר כו' ותמה רבי בפרק ארבע מיתות כו' מכוונין כמו שפירשתי בראש הפרק כו' כצ"ל:

בא"ד דאפילו בדיעבד נמי לא. נ"ב פירוש כמ"ש במשנה אלא כמ"ש בתורה. בד"ה כתבו כו' דרבי אביתר דסמכא כו'. נ"ב פירוש דאמר אותן גיטין הבאין משם לכאן אין צריכין לומר בפני נכתב ובפני נחתם:

בא"ד שלש אין כותבין. נ"ב פירוש אלמא דלאו בר סמכא הוא:

בא"ד גט דחליצה לכתוב הכי אקרינוה לדידה מן מאן יבמי כו' למיכתב ג' תיבות רצופין כו' כצ"ל:

בא"ד מיהו צריך לשרטט משום כו'. נ"ב וא"כ נימא מאחר דאפילו תפילין כשרין בדיעבד בלא שרטוט כ"ש דה"א דמגילת סוטה הוה כשרה בדיעבד אי לא קרא וק"ל:

בא"ד תנאי היא ואי הוה כו' דאי ספר תורה ממש מישתעי כו' הואיל ואין צריך לשרטט כו' לא תירץ מאי איכא למימר כו' כצ"ל:

בא"ד ולא ידענא מנלן לכתוב כו'. נ"ב ואנחנו סומכין על ר"ת שאמר בד' גליונים סגי:

בד"ה כתבה על כו' מקשים לפירוש רש"י שפירש כדפין של ס"ת כו' כן צריך להיות:

תד"ה שנאמר. דתנא אר"מ כו' היינו נותנים קנקנתום כו'. כ"ה הגירסא הישנה. ונראה דכוונת הירושלמי לסיומא דברייתא (כאשר הובאה לקמן כ) כשבאתי אצל ר"ע אסרה עלי. ובירושלמי שלפנינו גי' אחרת ע"ש. ונראה שהוגה ע"פ פי' קה"ע ואינו נכון:

תד"ה מה. דהא על פי התורה כתיב גבי ז"מ דמשתעי בד"נ. ולע"ד לק"מ דהא ז"מ חייב אפילו כי איפלגו בדיני ממונות כדאיתא בסנהדרין (פז ב) וע"ז קאמר ועל המשפט:

תד"ה דכתיב (בסופו). והאלה דרשי להו לדרשא אחריתי. נראה כוונתם דכיון דקיבלו דשמע אתי לרבות כל לשון. ובראשונות מתהפכין סדורי הדברים כמו לא ידעתי בלה"ק. ובל"א (איך ווייס ניכט) וכן הרבה. לכן מהאלה כיון דיש לדורשו לדרשא אחריתי לא הוה דרשינן מיניה למעוטי למפרע משום דסותר קצת לדרשא דשמע. אבל והיו ע"כ אתי להוציא למפרע דל"ל מה למידרש מיניה זולתו. והדברים אף דל"ל ג"כ מה לדרוש מיני'. צ"ל ע"כ דלא משמע להו כלל. עי' קדושין (ה) תד"ה וריה"ג. אולם מש"כ דהאלה אתי לדרשא אחריתי. משמע דלא קים להו הדרשא. ותימה דבברכות שם איתא דר"א דריש מיניה דע"כ צריכה כוונה כו' וגם לר"ע שם איצטריך ליה כמש"כ התוס' שם:

תד"ה כתבה איגרת. מיהו ל"י אם שרטט אותה כו' לאחר כתיבה כו' כשרה בהכי או לא. הגרע"א בתשו' נ' תמה דהא מהא דהקומץ רבה שהביאו לקמן בסמוך דמקשה טעמא דאין מורידין אבל משום שירטוט לא. מוכח דלא מהני. דאי מהני הא משום שירטוט יכול לשרטט אח"כ. ולעד"נ דע"כ לא נסתפקו אלא היכא דכתב מתחלה לשם מגילת סוטה דהוה ראוי אז לבילה דשירטוט. אפשר לומר דמהני גם אח"כ. אבל התם דכתב מתחלה לשם תפילין דהוה הלכה דלא מצי לשרטט להו. או משום דכל הפטור ועושה נקרא הדיוט כדמסקי התוס'. ואפי' אם הוה מצי לשרטטן מ"מ כיון דמצוה מיהא ליכא ולא היו ראויין קודם כתיבתן לבילה דמצות שירטוט ודאי לא מהני אח"כ. וכה"ג ממש מצאתי להש"א תשו' כ"ו על הא דר"י א"ש בפסחים כה"מ מברך עליהן עובר לעשייתן שכ' אע"ג דמודה שמואל דאם לא ברך קודם מברך אח"כ מ"מ ה"מ בראוי לברך קודם אבל טבילת גר כו' דא"ר לברך קודם ה"ל א"ר לבילה ולא יברך כלל ע"ש ונכון בעז"ה:

תד"ה כתבה על. לפרש"י כדפין של ס"ת. כצ"ל:

בא"ד אהא דהרי זה גיטך כו'. כצ"ל:

גמ' כתבה קודם שתקבל. עיין לקמן דף כ ע"א תד"ה א"ר ירמיה:

דיפתרא. עור שאינה מעובד כל צרכה דמליח וקמיח ולא עפיץ שהיו מעבדין הקלפים בעפצים שקורין גלי''ש: בספר. קלף: קומוס. שרף האילן ומתיכו במים וכותב הימנו: קנקנתום. וויטריאול''ו או אורדימנ''ט קורין אותו: ולא בכל דבר שהוא רושם. ונבלע בקלף ואינו יכול למחוק וקומוס וקנקנתום עבדי רושם: אלא בדיו. שלנו של שרף: גמ' משפט ביום. בסנהדרין (דף לד:) נפקא לן מוהיה ביום הנחילו: למפרע. ירך ולנפיל בטן לצבות במעיך וכו' כסדר הזה או אחד מהן היפך והשאר כתב כהילכתן: האלה. משמע כמו שהן סדורין בפרשה: אגרת. בלא שרטוט: בספר אמר רחמנא. והלכה למשה מסיני שהספרים צריכין שרטוט:

בספר כ''ע מודו דמרבינן כל מילי בר מדבר שיש בו רוח חיים מיהו לפי' ר''ת לא קשיא מידי דפי' התם בכלל ופרט וכלל דרשינן ליה. דחזר וכתב ונתן לה (ספר כריתות) אבל הכא כלל ופרט הוא ואין בכלל אלא מה שבפרט א''נ התם קרא יתירא הוא דקא דריש משום דכתיב תרי זימני וכתב לה ספר כריתות ובירושלמי מקשה ליה נמי הכא כתיב ספר והכא כתיב ספר הכא את אומר כל דבר שהוא בתלוש והכא את אומר הכין שנייא היא הכא דכתיב בספר אבל בגמרא דידן לא אמר התם הכי דאמר אי כתיב בספר כדקא אמרת דהוי מרבינן כל מילי דתלוש בר מדבר שיש בו רוח חיים ירושלמי תניא ר''א בן שמוע אומר אין כותבין על עורות בהמה טמאה אמר ר''ש מכיון דאיתמר למחיקה ניתנה למה אינו כותב תני ר''א [בר שמעון] אומר רואה אני את דברי ר''א בן שמוע מדברי אבא שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור בהמה טמאה ותו התם ר' לוי בר סיסי בעי קמיה רבי מגילת סוטה מהו שתטמא את הידים א''ל הרי זו שאלה א''ר יוסי אינה שאלה כלום גזרו על הספרים שיטמאו את הידים לא מפני קדושתן וזו למחיקה נתנה לא צריכא [דלא] הואיל ונתנה למחיקה: שנאמר ומחה כתב שיכול למחוק. בירושלמי אי מחה יכול במשקה או במי פירות ת''ל וכתב הא כיצד כתב שיכול לימחק ואיזו זו דיו שאין בו קנקנתום והא תני אם מחק מתוך הספר כשר תיפתר כהדין תניא דתנא אמר ר''מ כל ימי שהיינו למדין אצל ר' ישמעאל [לא] היינו נותנין קנקנתום לתוך הדיו: מה משפט ביום אף מגילת סוטה ביום. כל מעשה סוטה ילפינן מהכא בפ''ב דמגילה (דף כ:) דהשקאה ביום רש''י פי' מה משפט ביום בסנהדרין נפקא לן מוהיה ביום הנחילו את בניו ולא מסתברא דהא ע''פ התורה כתיב גבי זקן ממרא דמשתעי בדיני נפשות והאי קרא דביום הנחילו משתעי בדיני ממונות אלא מוהוקע אותם לה' נגד השמש נפקא לן התם דביום ונראה לי דכל דין סוטה בין גמר בין תחילה פסול בלילה דומיא דדיני נפשות ולא כדיני ממונות דתחילת דין ביום אבל גמר דין אפילו בלילה: דכתיב וכתב את האלות האלה כדכתיבא. תימה לר''י לקמן בפרק ואלו נאמרין (דף לב:) ואיתא נמי בריש פ''ב דמסכת ברכות (דף יג.) ובמסכת מגילה (דף יז:) דק''ש לא יקראנה למפרע לרבנן מוהיו ולרבי מדברים הדברים ורבנן דברים הדברים לא משמע להו הילכך איצטריך והיו שלא יקראנה למפרע ואמאי לא נפקא להו מהאלה כי הכא הדברים האלה כדכתיבא וי''ל כיון דקיבלו וגמירי מרבותינו דשמע אית לן למדרש בכל לשון שאתה שומע אייתר לך והיו שלא יקראנה למפרע והאלה דרשי להו לדרשא אחריתי: קודם שתקבל עליה שבועה פסולה. ירושלמי ר' קרוספא אמר איתפלגון ר' יוחנן ור''ל חד אמר משביע ואח''כ כותב וחד אמר כותב ואח''כ משביע ומפרש טעמא כדי לסמוך שבועה להשקאה והתם משמע דבהכי פליגי מ''ד משביע ואח''כ כותב אית ליה חוקה ותורה מעכב על הסדר ומאן דאמר כותב ואח''כ משביע אית ליה אע''ג דמעכב אינו על הסדר ותימה א''כ כמאן ס''ל לא כר''י ולא כר' נחמיה בפ' הוציאו לו (יומא דף ס.) דמשמע דכ''ע סבירא להו היכא דכתיב חוקה מעכב נמי על הסדר ותמה רבי דבפרק ד' מיתות (סנהדרין דף מט:) אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל מקום ששנו חכמים דרך מנין אין מוקדם ומאוחר חוץ משבעה סממנין רב פפא סבא משמיה דרב אמר אף ד' מיתות ואידך בפלוגתא לא קא מיירי רב פפא אומר אף סדר יומא ואידך ההוא לחומרא בעלמא דמשמע הא לאו הכי הוה חשיב ליה ואמאי לא חשיב סדר סוטה דהא איהו אמר הכא כתבה קודם שתקבל עליה שבועה פסולה ומשמע בירושלמי דבעי כל הפרשה על הסדר ונראה דלא חשיב אלא היכא דשנוין על הסדר אבל סדר סוטה אינה נישנית על הסדר שהרי אין סדר המשנה וסדר הפרשה מכוונין כמו שפירשנו בראש הפרק וסדר הפרשה עיקר אבל סדר המשנה אפילו למצוה בעלמא לא ולהכי לא אמר נמי התם דאמר זהו סדר תמיד לאפוקי ממצות חליצה אבל לאפוקי מסדר סוטה ליכא למימר דאפילו בדיעבד נמי לא: כתבה איגרת פסולה. רש''י פירש אגרת בלא שרטוט בספר אמר רחמנא והלכה למשה מסיני שהספרים צריכין שרטוט ואי קשיא מאי איריא משום דנקראת ספר תיפוק לי דבלאו הכי אסור לכתוב שום פסוק בלא שרטוט דאמרי' בפ''ק דגיטין (דף ו:) אמר רב יוסף מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא הוא ועוד הא איהו דשלח ליה לרב יהודה בני אדם העולים משם לכאן הן קיימו בעצמם ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו וכתב ליה בלא שרטוט וא''ר יצחק שתים כותבין שלש אין כותבין ואמרינן בסוף פרק מצות חליצה (יבמות דף קו:) אמר אביי האי מאן דכתב גיטא דחליצתא לכתוב הכי אקרינוה לדידה ממאן יבמי עד יבמי ופירוש משום דלא מצי למכתב שלש תיבות רצופין בלא שרטוט כדמסיק מר זוטרא שירטט וכתב ליה לכולה פרשתא מתקיף לה מר בר רב אידי והא לא ניתן ליכתב והילכתא כמר זוטרא אע''ג דלא ניתן ליכתב תריץ אי לאו משום דנקראת ספר ה''א אע''ג דאסור לכתוב בלא שירטוט המגילה עצמה אינה פסולה קמ''ל דפסולה ונראה שלא היו המים בודקין על ידה מיהו לא ידענא אם שרטט אותה בין שיטה לשיטה לאחר כתיבה אע''ג דבשעת כתיבה כתב באיסורא אי המגילה כשירה בהכי או לא והא דאמרי' בהקומץ רבה (מנחות דף לב:) ובמגילה (דף יח:) הלכתא מזוזה צריכה שירטוט אבל לא תפילין נראה דהכי הילכתא גמירי לה דאין לו לשרטט תפילין דאי לא תימא הכי אלא הא דפסיק אבל לא תפילין דלא מיפסלי אי כתבן בלא שרטוט מיהו צריך לשרטט משום דאסור לכתוב בלא שרטוט א''כ הא דמקשה התם מהא דתפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה שאין מורידין אותו מקדושה חמורה לקדושה קלה טעמא דאין מורידין אבל משום שרטוט לא ומשני תנאי היא אי הוה מצי לשרטט להו הוה מצי למימר במשורטטין אלא ש''מ דהכי גמירי לה דלא מצי לשרטט להו אבל ר''ת פירש הא דאמרי' שלש אין כותבין היינו אם לא שרטט כלל אבל אם שרטט בד' פיאות הגליונים אע''פ דלא שרטט בין שיטה לשיטה חשוב שירטוט אפי' לענין ס''ת אלא משום זה אלי ואנוהו (שמות טו) צריך לשרטט בין כל שיטה ושיטה וכן מוכיח בפ''ק דמגילה (דף טז:) דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה ופירש ר''ח דלאו היינו ס''ת אלא מזוזה ולישנא דאמיתה משמע כיחידה של תורה דהיינו מזוזה דיש בה עול מלכות שמים וכן עיקר דאי ס''ת ממש משתעי ההוא קרא דואמת א''כ הא דגרסינן בפ''ב דמגילה (דף יט.) מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בפשתן פסולה מאי איריא משום ספר תיפוק ליה משום ואמת ונימא צריכה שירטוט ותפירה כאמיתה של תורה אלא ש''מ לשרטוט דמזוזה איצטריך דהתם תפירה ליכא ולענין תפירה נקראת ספר והשתא לא תקשי הא דפסקינן בהקומץ רבה (מנחות דף לב:) ובמגילה (דף יח:) הילכתא מזוזה צריכה שרטוט תפילין אין צריכין שרטוט ומקשה מהא דתפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין הא משום שרטוט לא ומשני תנאי היא מדלא משני במשורטטין ש''מ דאפי' מנהג ליכא הואיל וכן אין צריך לשרטטן דגרסינן בירושלמי בפרק. במה מדליקין כל הפטור בדבר ועושהו נקרא הדיוט השתא י''ל הא דאין צריכין שרטוט היינו בין השיטין אבל בד' פיאות צריכין שרטוט דלא גריעי משלש אין כותבין מיהא לפירושו לא תירץ מאי איצטריך למימר גבי מגילת סוטה דפסולה בלא שרטוט כיון דאפילו ס''ת הוא סגי ליה בשרטוט לארבע פיאות מצאתי בתוספות רבינו יב''א במסכת גיטין שמעתי מר' אליהו הצרפתי שהיה אומר מה שאנו כותבים בכתבים בלא שרטוט ליכא למיחש דלא כתבינן לשום פסוק אלא לאמירה בעלמא לפרוס בשלום בלשון עברי או לדבר בו בלשון צח אבל כשכותב שמביא אותו לשום פסוק כי האי גוונא אסור למכתב בלא שרטוט ולא ידענא מנלן לכתוב בפירושים פסוקים בלא שרטוט כשמביא לשום פסוק: כתבה על שני דפין פסולה. מקשים לפירוש רש''י [שפי'] בדפין של ס''ת מפרק בתרא דגיטין (דף פז:) דתנן שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר ולא חשיב ליה שני ספרים כיון דמעורה כדאמרי' בפרק שני דגיטין (דף כ:) אהא הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת וכו' בעי רב פפא בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מהו וקפריך ותיפוק ליה משום דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים לא צריכא דמעורה ובהקומץ רבה (מנחות דף לג.) גבי מזוזה אמר נמי אמר רב יהודה אמר שמואל כתבה על שני דפין