סוטה כב ע"א

שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים: אתמר קרא ושנה ולא שימש ת''ח ר' אלעזר אומר הרי זה עם הארץ ר' שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור ר' ינאי אומר ה''ז כותי רב אחא בר יעקב אומר הרי זה מגוש אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כרב אחא בר יעקב דאמרי אינשי רטין מגושא ולא ידע מאי אמר תני תנא ולא ידע מאי אמר ת''ר איזהו ע''ה כל שאינו קורא ק''ש שחרית וערבית בברכותיה דברי ר' מאיר וחכ''א כל שאינו מניח תפילין בן עזאי אומר כל שאין לו ציצית בבגדו ר' יונתן בן יוסף אמר כל שיש לו בנים ואינו מגדלן ללמוד תורה אחרים אומרים אפילו קורא ושונה ולא שימש ת''ח זהו ע''ה קרא ולא שנה הרי זה בור לא קרא ולא שנה עליו הכתוב אומר {ירמיה לא-כז} וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה: {משלי כד-כא} ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב אמר רבי יצחק אלו ששונים הלכות פשיטא מהו דתימא שונין בחטא וכדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו קמ''ל תנא התנאים מבלי עולם מבלי עולם ס''ד אמר רבינא שמורין הלכה מתוך משנתן תניא נמי הכי א''ר יהושע וכי מבלי עולם הן והלא מיישבי עולם הן שנאמר {חבקוק ג-ו} הליכות עולם לו אלא שמורין הלכה מתוך משנתן: אשה פרושה וכו': ת''ר בתולה צליינית ואלמנה שובבית וקטן שלא כלו לו חדשיו הרי אלו מבלי עולם איני והאמר רבי יוחנן למדנו יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה יראת חטא מבתולה דר' יוחנן שמעה לההיא בתולה דנפלה אאפה וקאמרה רבש''ע בראת גן עדן ובראת גיהנם בראת צדיקים ובראת רשעים יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם קיבול שכר מאלמנה דההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן אמר לה בתי לא בית הכנסת בשיבבותך אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש לי כי קאמר כגון יוחני בת רטיבי מאי קטן שלא כלו לו חדשיו הכא תרגימו זה ת''ח המבעט ברבותיו רבי אבא אמר זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה דא''ר אבהו אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב {משלי ז-כו} כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה כי רבים חללים הפילה זה ת''ח שלא הגיע להוראה ומורה ועצומים כל הרוגיה זה ת''ח שהגיע להוראה ואינו מורה

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כב - א

ז. עולא אמר: זה אדם שקרא, שלמד את המקרא, ושנה את המשניות, ואולם הוא לא שימש תלמידי חכמים, שלא למד את דברי הגמרא, ולכן הוא אינו יודע את חילוקי הדינים היוצאים מלימוד דבריהם של התנאים בגמרא.

וכיון שאינו בקי בטעמי המשניות, הרי הוא נקרא "רשע", כי אין תורתו מבוררת, והרי הוא מכשיל את התלמידים הלומדים ממנו תורה.

והוא נקרא גם "ערום", היות והוא מערים על הבריות, שיכבדוהו כמו שמכבדים תלמיד חכם. כי בראותם אותו שונה משניות, הם בטוחים שהוא לומד גם את דברי הגמרא, ומחשיבים אותו כתלמיד חכם היודע את טעמי המשניות המבוארים בגמרא.

אתמר: אדם אשר קרא, למד את המקרא, ושנה את המשנה, ולא שימש תלמידי חכמים בלימוד דברי הגמרא -

רבי אלעזר אומר: הרי זה עם הארץ!

שחשוד על המעשרות ועל הטהרות.

רבי שמואל בר נחמני אמר: הרי זה נחשב "בור", שהוא גרוע מעם הארץ, לפי שאין בו כלום כמו בור ריק, ואילו בעם הארץ יש משהו.

רבי ינאי אומר: הרי זה נחשב כמו כותי!

והיינו, שאסור לאכול מפתו ויינו, כמו שגזרו חכמים על פתם ויינם של הכותים!

כי היות ואין הוא מקפיד על דברי חכמים לדעת אותם לאשורם, ולכן הוא נמנע מללמוד את דברי הגמרא, נמצא שכל לימודו אינו כדי לדעת את התורה לאמיתה, אלא רק כדי להטעות את האנשים שיכבדוהו כתלמיד חכם, ולכן גזרו עליו שיחשב כדין כותי.

רב אחא בר יעקב אומר: הרי זה "מגוש" [כמכשף, המאחז את עיני הבריות וגונב את לבם]!

אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא שהוא נחשב כמו שאמר רב אחא בר יעקב, שהוא כמכשף.

משום דאמרי אינשי: רטין מגושא, לוחש המכשף את לחשיו, ולא ידע מאי אמר, שהמכשף אינו יודע את משמעותם של לחשיו!

וכמוהו אדם זה, תני תנא, שונה הוא את המשניות, ולא ידע מאי אמר, מבלי שהוא מבין את משמעותן.

תנו רבנן: איזהו עם הארץ? ^[1] -

כל שאינו קורא [שאינו יודע לקרות אפילו] קריאת שמע שחרית וערבית בברכותיה, דברי רבי מאיר.

אבל היודע לקרות את שמע, וקורא אותה בברכותיה, אינו נחשב לעם הארץ.

וחכמים אומרים: כל שאינו מניח תפילין.

בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו.

רבי יונתן בן יוסף אמר: כל שיש לו בנים, ואינו מגדלן ללמוד תורה.

אחרים ^[2] אומרים: אפילו קורא ושונה, ולא שימש תלמידי חכמים - זהו עם הארץ!

קרא ולא שנה - הרי זה בור!

לא קרא ולא שנה - עליו הכתוב [ירמיהו לא] אומר "וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה, זרע אדם, וזרע בהמה". שהרי הוא כזרע בהמה שאינו יודע דבר.

ומביאה הגמרא את דברי רבי יצחק בדרש הפסוק במשלי כד, לענין אלו שאינם לומדים תלמוד אלא רק משניות -

"ירא את ה' בני, ומלך. ועם שונים - אל תתערב".

אמר רבי יצחק: כונת הכתוב לומר: אל תתחבר לאלו שלא שימשו תלמידי חכמים, ששונים הלכות של המשניות בלבד, ולא הקפידו לעמוד על טעמי המשניות!

ותמהה הגמרא: פשיטא שלכך התכוון הכתוב, כי מהו הביאור האחר של "עם שונים אל תתערב"!

ומשנינן: רבי יצחק בא ללמדנו: מהו דתימא, שמא תאמר, שכונת המקרא היא לאותם שהם "שונין בחטא", וכדרב הונא -

דאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה, ושנה בה - הותרה לו, היא נחשבת לו כהיתר! קא משמע לן רבי יצחק, שהכוונה היא לאותם ששונים הלכות, ולא לשונים בחטא.

תנא: התנאים, אנשים השונים משניות בלבד - מבלי עולם הם! שהם גורמים חורבן לעולם.

ותמהה הגמרא: וכי "מבלי עולם" סלקא דעתך, עלה על דעתך, לכנות כך את שוני המשניות!? וכי איזה נזק מביאים הם לאנשים אחרים?

אמר תירץ רבינא: הנזק הוא בכך שהם מורין לעם הלכה למעשה מתוך משנתן, וכיון שאין הם בקיאים בטעמיה, הם מורים הוראות בטעות.

תניא נמי הכי: אמר רבי יהושע, וכי אנשים השונים משניות בלבד "מבלי עולם" הן? והלא מיישבי עולם הן, וכמו שנאמר "הליכות עולם לו"!? שהשונה הלכות, העולם הוא שלו, שהוא מתקיים בזכותו!

אלא, הם נחשבים למבלי עולם משום שאינם עוסקים בלימוד המשניות גרידא, אלא שהם מורין הלכה מתוך משנתן, והוראת ההלכה שלהם היא בטעות. ^[3]

שנינו במשנה: אשה פרושה האי היא בכלל מבלי עולם.

תנו רבנן: בתולה צליינית, המתפללת תמיד, ואלמנה שובבית, הנוהגת לבקר תדיר את שכנותיה, וקטן שלא כלו לו חדשיו [יתבאר לקמן] - הרי אלו מבלי עולם.

שאין כוונתן לשם שמים, אלא הן נואפות ומכשפות, ומתחזות לצדקניות כדי שלא יבדקו אחרי מעשיהן.

ותמהינן: איני! וכי אפשר לומר כך?

והאמר רבי יוחנן: למדנו יראת חטא - מבתולה, וכפי שיבואר.

וכמו כן למדנו שיש לו לאדם לטרוח ביותר עבור קיבול שכר יותר - מאלמנה, וכפי שיתבאר.

ומבארת הגמרא את דבריו:

למדנו יראת חטא מבתולה -

דרבי יוחנן שמעה לההיא בתולה, דנפלה אאפה, וקאמרה: רבונו של עולם! בראת גן עדן, ליתן בו שכר צדיקים, ובראת גיהנם להעניש את הרשעים.

בראת צדיקים, ובראת רשעים.

יהי רצון מלפניך, שלא יכשלו בי בני אדם! שלא יפסידו את חלקם בגן עדן, ולא ייענשו בגיהנם.

למדנו התאמצות עבור קיבול שכר יותר גדול מאלמנה - דההיא אלמנה, דהואי בי כנישתא בשיבבותה, שהיה בית הכנסת בשכנות לה.

אבל היא לא התפללה בבית הכנסת שהיה בשכנות לה, אלא כל יומא, הות אתיא, היא היתה באה בכל יום, ומצלה ומתפללת, בבי מדרשיה דרבי יוחנן.

אמר לה רבי יוחנן: בתי, וכי לא בית הכנסת בשיבבותך!? הרי יש בית הכנסת בסמוך לביתך, ומדוע את באה להתפלל בבית מדרשי, המרוחק ממקומך?

אמרה ליה: רבי! וכי לא שכר פסיעות יש לי, על הליכתי מרחוק כדי להתפלל!?

ואם כן, תיקשי, מדוע אמרה הברייתא שיש לחוש שכל הנהגת צדקות מיוחדת שנוהגת בה אשה, היא התחזות בלבד, והיא בכלל מבלי עולם!?

ומשנינן: כי קאמר התנא שהיא בכלל מבלי עולם, כגון האלמנה המכשפה הקרויה יוחני בת רטיבי, שהיתה נוהגת לעצור בכשפיה את רחמה של אשה יולדת, ורק לאחר שהיולדת היתה מתייסרת, היא היתה אומרת לנוכחים שם שהיא הולכת להתפלל עליה, ובזמן הזה היא היתה הולכת לביתה וסותרת את השפעת כשפיה על היולדת, והולד היה יוצא, והכל חשבו שהוא נולד בזכות תפילותיה, עד שהתגלה הדבר שהיא מכשפה.

ועתה דנה הגמרא מאי "קטן שלא כלו לו חדשיו" שאמר התנא שהוא ממבלי עולם?

הכא תרגימו, כאן, בבבל, ביארו: זה תלמיד חכם המבעט ברבותיו, ולכן הוא נקרא "קטן שלא כלו לו חדשיו", כמשל לכך שימיו מתקצרים.

רבי אבא, בארץ ישראל, אמר: זה תלמיד שלא הגיע להוראה, ובכל זאת מורה.

דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב:

מאי דכתיב [משלי ז] לגבי אשה זרה המכשילה אנשים בעבירה, והרי זה כמשל לתלמיד שאינו נוהג כשורה -

"כי רבים חללים הפילה, ועצומים כל הרוגיה".

"כי רבים חללים הפילה", מלשון נפל, שנולד לפני זמנו - זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה, וכבר מורה.

"ועצומים כל הרוגיה" - זה תלמיד חכם שהגיע להוראה, ואינו מורה!

הערות

^[1] רש"י מבאר שיש נפקא מינה לקרותו עם הארץ לענין שלשה דברים: שנחשד על הטהרות, ועל המעשרות, ומוחזק מגעו טמא. והר"ח והתוספות כתבו שיש עוד הלכות הנוגעות לעם הארץ, כמו ההלכה שאין מזמנים עליו, ושהוא פסול לעדות, ושאין מכריזים על אבידתו. והחזון איש על מסכת דמאי כתב, שאפשר, שבזמנינו נחשבים כ"עמי הארצות", אלו הלומדים את התורה בצורה שטחית, ומתגאים נגד רבותינו, היודעים את התורה באמת.

^[2] לרוב, "אחרים", הכונה היא לרבי מאיר. ואילו כאן משמע שאחרים אינם רבי מאיר, שהרי רבי מאיר חולק עליהם. עיין התוספות לעיל יב א, ובביאור הר"ח כאן.

^[3] וכתב המהרש"א, שבדורות שלנו, אותם המורים הלכה מתוך השולחן ערוך, והרי הם אינם יודעים את טעם הענין של כל דבר אם לא ידקדקו מתחילה בדבר מתוך התלמוד, שהוא שימוש תלמידי חכמים, וטעות נפל בהוראתם, הרי הם בכלל מבלי עולם, ויש לגעור בהם!

שקרא מקרא ושנה משנה ולא שימש תלמידי חכמים ללמוד את טעמי הדברים. שדומה לו שהוא יודע, ומורה הלכה שלא כדין, ולכן רשע הוא. וערום — שמשום ששונה משנה ברבים הריהו מטעה אחרים שחושבים שהוא תלמיד חכם.

אתמר [נאמר] שדנו אמוראים בענין מי שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים. ר' אלעזר אומר: הרי זה עם הארץ. ר' שמואל בר נחמני אמר: הרי זה בור. ר' ינאי אומר: הרי זה כותי. שהוא דומה לכותים שנסמכים על הכתוב בלבד ולא על מסורת חכמים.

רב אחא בר יעקב אומר: הרי זה דומה למגוש (כומר, מכשף פרסי), על ידי שמטעה את האחרים בידיעותיו. אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא [מסתבר] כדברי רב אחא בר יעקב, דאמרי אינשי [שכן אומרים אנשים], מקובל בפי הבריות לומר פתגם זה: רטין מגושא ולא ידע מאי אמר, תני תנא ולא ידע מאי אמר [רוטן המגוש ואינו יודע מה הוא אומר, שונה חוזר המשניות ואינו יודע מה הוא אומר].

א כיון שהזכרנו ענין עם הארץ מביאים את מה ש תנו רבנן [שנו חכמים]: איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית בברכותיה, אלו דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: כל שאינו מניח תפילין. בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו. ר' יונתן בן יוסף אמר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלן ללמוד תורה. אחרים אומרים: אפילו קורא ושונה ולא שימש תלמידי חכמים — זהו עם הארץ.

קרא מקרא ולא שנה משנה — הרי זה בור, לא קרא ולא שנה כלל — עליו הכתוב אומר: "וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה" (ירמיה לא, כו), כלומר, על אדם כזה אפשר לומר שהוא כבהמה.

על הנאמר "ירא את ה' בני ומלך עם שונים אל תתערב" (משלי כד, כא), אמר ר' יצחק: הכוונה בפסוק לאלו ששונים הלכות ואינם מבינים את טעמיהן. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכך הפירוש! ומסבירים: מהו דתימא [שתאמר] שפירוש "שונים" — שונין בחטא, וכדברי רב הונא. שאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה — הותרה לו, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלא לאלה מתכוון הכתוב.

תנא [שנה החכם]: התנאים (חוזרי המשניות) — מבלי עולם. ותוהים: מבלי עולם סלקא דעתך [עולה על דעתך]?! הרי הם עושים עבודה חשובה ומועילה! אמר רבינא: הכוונה לאלה שמורין הלכה למעשה מתוך משנתן בלבד, ואינם יודעים את טעמי משניות. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], אמר ר' יהושע: וכי מבלי עולם הן? והלא מיישבי עולם הן, שנאמר: "הליכות עולם לו" (חבקוק ג, ו), ודרשו מכאן שהשונה הלכות זוכה לחיי עולם הבא! אלא הכוונה היא שמורין הלכה מתוך משנתן בלבד.

ב במשנה אמרנו ש אשה פרושה היא ממבלי עולם. תנו רבנן [שנו חכמים]: בתולה צליינית (שמתפללת הרבה) ואלמנה שובבית שהולכת ומבקרת את שכינותיה תדיר, וקטן שלא כלו לו חדשיו — הרי אלו מבלי עולם.

ותוהים: איני [וכי כך הוא]? והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: למדנו יראת חטא מבתולה אחת, וענין קיבול שכר מאלמנה. ומה עניינו, יראת חטא מבתולה — שר' יוחנן שמעה לההיא [לאותה] בתולה דנפלה אאפה וקאמרה [שנופלת על פניה בתפילה ואומרת]: רבונו של עולם, בראת גן עדן ובראת גיהנם, בראת צדיקים ובראת רשעים — יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם ויגיעו על ידי לגיהנם. ור' יוחנן התפעל מדבריה אלה ואמר שאפשר ללמוד ממנה מהי יראת חטא.

קיבול שכר מאלמנה מה עניינו — דההיא [שאותה] אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה [שהיה בית כנסת בשכנותה] ובכל זאת כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה [כל יום היתה באה ומתפללת בבית מדרשו] של ר' יוחנן. אמר לה ר' יוחנן: בתי, האם לא קיים בית הכנסת בשיבבותך [בשכנותך]? אמרה ליה [לו]: רבי, ולא שכר פסיעות יש לי על שאני הולכת להתפלל במקום מרוחק? ואם כן כיצד מכנים בתולה צליינית מבלת עולם?

ומסבירים: כי קאמר [כאשר אמר] בענין זה שהיא ממבלי עולם כוונתו לכגון יוחני בת רטיבי, שהיתה מראה את עצמה כצדקת ומתפללת הרבה, ובעצם היתה עוסקת בכישוף.

ושואלים: מאי [מה פירוש] "קטן שלא כלו לו חדשיו"? שבודאי אינו כמשמעו אלא רמז לדבר אחר. הכא תרגימו [כאן בבבל תירגמו, הסבירו]: זה תלמיד חכם שהוא כקטן, נפל, שלא כלו לו חודשיו. המבעט ברבותיו,

רבי אבא אמר: זה תלמיד שלא הגיע עדיין לדרגה שיכול להורות הוראה — ומורה כבר. שאמר ר' אבהו אמר רב הונא אמר רב: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה" (משלי ז, כו) — "כי רבים חללים הפילה" — זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה, שהוא כנפל שיוצא לפני זמנו. "ועצמים כל הרגיה" — זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ("עצום") ואינו מורה, ומונע תורה מרבים.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

is one who read the Written Torah and learned the Mishna but did not serve Torah scholars in order to learn the reasoning behind the halakhot. Since he believes himself knowledgeable, he issues halakhic rulings, but due to his lack of understanding he rules erroneously and is therefore considered wicked. His cunning is in his public display of knowledge, which misleads others into considering him a true Torah scholar.

It was stated: With regard to one who read the Written Torah and learned the Mishna but did not serve Torah scholars, Rabbi Elazar says: This person is an ignoramus. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: This person is a boor. Rabbi Yannai says: This person is comparable to a Samaritan, who follows the Written Torah but not the traditions of the Sages.

Rav Aḥa bar Ya’akov says: This person is comparable to a sorcerer [magosh], who uses his knowledge to mislead people. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is reasonable to accept the opinion of Rav Aḥa bar Ya’akov, as people say proverbially: The sorcerer chants and does not know what he is saying; so too, the tanna teaches the Mishna and does not know what he is saying.

§ The Sages taught: Who is an ignoramus [am ha’aretz]? It is anyone who does not recite Shema in the morning and evening with its blessings; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: It is anyone who does not don phylacteries. Ben Azzai says: It is anyone who does not have ritual fringes on his garment. Rabbi Yonatan ben Yosef said: It is anyone who has sons and does not raise them to study Torah. Aḥerim say: Even if one reads the Written Torah and learns the Mishna but does not serve Torah scholars, he is an ignoramus.

If one read the Written Torah but did not learn the Mishna, he is a boor. With regard to one who did not read and did not learn at all, the verse states: “Behold, the days come, says the Lord, and I will sow the house of Israel and the house of Judah with the seed of man, and with the seed of beast” (Jeremiah 31:26). One who has not studied at all is comparable to a beast.

The verse states: “My son, fear the Lord and the king; and meddle not with those who are repeating” (Proverbs 24:21). Rabbi Yitzḥak says: These are individuals who repeatedly learn the halakhot but do not know the reasons behind them. The Gemara asks: Isn’t that obvious? How else could the verse be understood? The Gemara answers: He states this lest you say that the verse is referring to individuals who repeatedly commit sins, and this is in accordance with the words of Rav Huna, as Rav Huna says: Once a person committed a transgression and repeated it, in his eyes it became permitted for him. Since the verse could be interpreted in this manner, Rabbi Yitzḥak teaches us that the verse is referring to those who learn without understanding.

It was taught in a baraita: The tanna’im, who recite the tannaitic sources by rote, are individuals who erode the world. The Gemara is puzzled by this statement: Could it enter your mind that they are individuals who erode the world? Ravina says: This statement is referring to those who issue halakhic rulings based on their knowledge of mishnayot. This is also taught in a baraita: Rabbi Yehoshua said: Are they individuals who erode the world? Aren’t they settling the world, as it is stated: “His ways [halikhot] are eternal” (Habakkuk 3:6)? The Sages read the term halikhot as halakhot, inferring that one who learns halakhot attains eternal life. Rather, this is referring to those who issue halakhic rulings based on their knowledge of mishnayot.

§ The mishna states that an abstinent woman is among those who erode the world. The Sages taught: A maiden who prays constantly, and a neighborly [shovavit] widow who constantly visits her neighbors, and a child whose months of gestation were not completed, all these are people who erode the world.

The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabbi Yoḥanan say: We learned the meaning of fear of sin from a maiden, and the significance of receiving divine reward from a widow. The meaning of fear of sin can be learned from a maiden, as Rabbi Yoḥanan heard a certain maiden who fell on her face in prayer, and she was saying: Master of the Universe, You created the Garden of Eden and You created Gehenna, You created the righteous and You created the wicked. May it be Your will that men shall not stumble because of me and consequently go to Gehenna.

The significance of receiving divine reward can be learned from a widow, as there was a certain widow in whose neighborhood there was a synagogue, and despite this every day she went and prayed in the study hall of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Yoḥanan said to her: My daughter, is there not a synagogue in your neighborhood? She said to him: My teacher, don’t I attain a reward for all the steps I take while walking to pray in the distant study hall?

The Gemara answers: When it is stated in the baraita that a maiden who prays constantly is one who erodes the world, it is referring, for example, to Yoḥani bat Retivi, who constantly prayed and pretended to be saintly but actually engaged in sorcery.

The Gemara asks: What is the meaning of a child whose months of gestation were not completed? Here, in Babylonia, they interpreted this as alluding to an imperfect, incomplete Torah scholar who scorns his teachers.

Rabbi Abba says: This is a student who has not yet attained the ability to issue halakhic rulings, and yet he issues rulings and is therefore compared to a prematurely born child. This is as Rabbi Abbahu says that Rav Huna says that Rav says: What is the meaning of that which is written: “For she has cast down many wounded; and a mighty host are all her slain” (Proverbs 7:26)? “For she has cast down [hippila] many wounded”; this is referring to a Torah scholar who has not yet attained the ability to issue rulings, and yet he issues rulings. “And a mighty host [ve’atzumim] are all her slain”; this is referring to a Torah scholar who has attained the ability to issue rulings, but does not issue rulings and prevents the masses from learning Torah properly.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רטין מגישא לוחש המכשף את לוחשיו ואינו יודע מה הם ומה פירושם אלא כך מעשיהם שמכשפות בא על ידי לחשים:

תני תנא אף תנא זה שלא שמש תלמידי חכמים בתלמוד שונה משנתו ואינו יודע מה הוא. ל"ה:

איזהו עם הארץ פ"ה שנחשד על הטהרות ועל המעשרות ומוחזק מגעו טמא:

כל שאינו קורא ק"ש דהא ודאי לא ידע מידי אבל ידע לקרות וקורא לאו עם הארץ הוא דברי ר' מאיר. וי"מ דהך ברייתא מתניא לענין זימון שאין מזמנין על עם הארץ. עוד מצי למימר דמיתניא לענין דאמרי' פרק ואלו עוברין שעם הארץ פסול לעדות ואין מכריזין על אבדתו אבל ק' מההיא דפ' הנזקין [דף ס"א] דקאמר איזהו עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו ולענין מאי מיתניא אי לענין זימון ליתא דאמרי' בפרק שלשה שאכלו דעם הארץ שאינו מעשר פירותיו דהיינו עם הארץ דרבנן. ואי לענין דמאי ליתא דהא מי שחשוד על טהרות אינו חשוד על הדמאי כדמוכח בפ"ק דיבמות ועוד ק' דר"מ אדר' מאיר דהכא קאמר דהוי עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה ויש לומר דההיא דהתם לענין דההיא אלו עוברין מיתניא. ואור"י דההיא דהניזקין דההיא דנותנין לעם הארץ בנות חברים גדולות ופוסקין להם על מנת שלא תעשה על גביו טהרות ר'ש'ב'ג'א' אין צריך לפסוק שאפי' לא פסק עמו כן הדין שלא תעשה על גביו טהרות אלא בפרישות אחר תינהוג גם כשהיא תחתיו. ואחר כך שונה רשב"ג איזהו עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו וה"ק איזהו עם הארץ שישיאנו לו חבר בתו בזה הענין שתנהוג טהרה תחתיו כל שאינו אוכל כו'. וחכמים אומרים אפי' למי שאינו מעשר פירותיו משיאין לו בת חבר:

אחרים אומרים אפי' קרא ושנה משמע מהכא דאחרים לא הוי ר' מאיר ואע"ג דבכוליה תלמודא אמרי' מאן אחרים ר' מאיר נ"ל דברוב מקומות הוו אחרים ר' מאיר כדאמרינן מאן יש אומרים ר' נתן ובפ"ק דגיטין גר' יש אומרים לא היינו ר' מאיר אלא ר' נתן דברוב המקומות יש אומרים היינו ר' נתן:

המורים הלכה מתוך משנתם שמבלים עולם בהוראת טעות דכיון דאינם יודעים טעם המשנה מדמים להם דבר שאינו דומה. ויש אומר' משניות הרבה דאמר הא מני פלוני היא ויחידא היא ולית הלכתא כותיה ומורים בטעות ל"ה:

בתולה צליינית בעלת תפלות ואלמנה שבבית בעלת שכנית הולכת ומבקרת שכינותיה תמיד שאינן אלא מנאפות ומכשפות ומראות עצמן כצדקניות שלא יבדקו אחריהן ל"ה. כגון יוחני בת רטבי פ"ה אלמנה מכשפנית היתה וכשמגיע עת לדת האשה עוצרת האשה במכשפות ולאחר שמצטערת האשה הרבה היתה אומרת יוחני אלך ואבקש אולי תשמע תפלתי והולכת ופותחת הכלי שהיו הכשפים בתוכו וסותרת הכשפים ואז הולד יוצא. פעם אחת היה לה שכיר יום בביתה והיא הלכה לבית האשה היולדת ושמע השכיר קול הכשפים מקשקש' בתוך הכלי כמו שהולד מקשקש במעי האם ובא השכיר וסתר את מגופת הכלי והכשפים יצאו והולד נולד וידעו כל העולם כי בעלת כשפים היא ל"ה:

בפרש"י בד"ה ואלמנה שובבת בעלת שכנות כו' עכ"ל ובערוך בערך שב שהולכת שובב בדרכי לבה כו' עכ"ל ע"ש:

גמ' אתמר קרא ושנה ולא שמש ת"ח כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה רשב"נ אומר כו' דאחרים לא קרו בור אלא לקרא ולא שנה כו' עכ"ל כצ"ל לפי נוסחת הגמ' שלפנינו:

גמ' רא"א הרי זה ע"ה רשב"נ אמר ה"ז בור כו'. פרש"י בור גרוע מע"ה עכ"ל והיינו דעם הארץ אקרי ע"ש שהוא בדרך ארץ ולא כן הבור שהוא ריק מכל דבר וכפירוש הרמב"ם במס' אבות אמתני' דאין בור ירא חטא ולא ע"ה חסיד בור הוא שאין לו לא חכמה ולא מדות וע"ה הוא שאין לו מעלות שכליות אבל יהיה לו קצת מעלות המדות ע"ש:

ר' ינאי אמר ה"ז כותי כו'. פרש"י דכיון שלא שימש ת"ח אינו מקפיד על דברי חכמים כו' עכ"ל ומה"ט אמרינן פ"ק דחולין בכותים שאין מדקדקין במצות כישראל ע"ש:

איזהו ע"ה כו'. פרש"י איזהו ע"ה שנחשד על הטהרות ועל המעשרות כו' עכ"ל ר"ל איזהו ע"ה דאמרו במקום אחר משמע ומיהו הא דאמר פרק ג' שאכלו איזהו ע"ה שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר"מ וחכ"א כל שאינו מעשר כו' ליכא לפרושי הכי וצ"ל דהרבה עניני ע"ה הן כמ"ש התוס' וק"ל:

כל שאינו קורא ק"ש כו'. ע"פ מ"ש פ' שתי הלחם אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש כו' ומש"ה קאמר הכא אם לא קרא ק"ש ולא קיים מצות לא ימוש מקרי ע"ה ומיהו הא דאמר שם אסור לאומרו בפני ע"ה שלא יאמר בק"ש סגי כו' כפירש"י שם ע"כ דס"ל כאחרים דלקמן דע"ה קורא ק"ש ומ"ד הכא כל שאינו מניח תפילין היינו נמי גם אם קורא ק"ש אם אינו מניח תפילין ה"ז מעיד עדות שקר בעצמו כדאמרינן בברכות והוי ע"ה וכן למ"ד כל שאין לו ציצית כו' מה"ט הוא וכן למ"ד כל שיש לו בנים כו' היינו נמי מה"ט דכתיב בק"ש ושננתם לבניך גו' ולמדתם את בניכם גו' וק"ל:

לא קרא ולא שנה עליו הכתוב אומר וזרעתי גו'. וזרע בהמה ר"ל דהיינו שאינו יודע כבהמה זו שאינה יודעת כלום וצ"ל לפי הדרש זה המקרא אין כאן מקומו דלפי ענינו מלפניו ומלאחריו איירי האי קרא במעלות ישראל ויהודה וכמו שת"י אצליחינון כבעירא כו' ע"ש:

ירא את ה' בני ומלך ועם שונים גו' ששונין הלכות כו'. שלמה קאמר האי קרא לבנו רחבעם ירא את ה' בני ומלך גם שאתה מלך ולא תהא בור שאינו ירא חטא גם אם קרא הרי שלא שנה ואמר גם עם שונים ולא שמשו ת"ח אל תתערב שהם ע"ה כדעת אחרים וכדמסיק שמורין הלכה מתוך משנתן בלא שימוש ת"ח אבל הלומד במשנה בלא הוראה מיישובי עולם הן כמ"ש הליכות עולם לו גו' ועיין בחידושי אגדות דסוף מסכת נדה ובדורות הללו אותן שמורין הלכה מתוך שו"ע והרי הם אין יודעין טעם הענין של כל דבר אם לא ידקדקו מתחלה בדבר מתוך התלמוד שהוא שימוש ת"ח וטעות נפל בהוראותם והרי הן בכלל מבלי עולם ויש לגעור בהן:

ושנה בה הותרה כו'. עיין פ"ק דקידושין ובחידושינו שם:

אלמנה שובבית. עיין פרש"י ובערוך בערך שב פירש בע"א ע"ש:

אינו והאר"י למדנו קבול שכר כו' מבתולה לא פריך דהא לא משני מידי אבתולה והיינו משום דבתולה ציילנית לא משמע אלא דמתפללת יותר מדאי יומם ולילה כפי' הערוך משא"כ הך בתולה דיראת חטא היתה מתפללת בזמנה וכן אלמנה שובבית משמע דדרכה בכך מבקרת שכנותיה תמיד כפרש"י פריך שפיר מהך אלמנה דקיבול שכר דמיירי בכה"ג נמי דכל יומא הות אתיא ומצלת בי מדרשא כו' וק"ל:

יר"מ שלא יכשלו בי בני אדם כו'. הא דלא היתה מתפללת על עצמה שלא אכשל בבני אדם דלא תיענש אפשר דהיתה יודעת בנפשה לאוקמא ולא היתה מתפללת אלא שלא יכשלו הם בה לאונסה ויענשו על ידה וכדאמרינן כל מי שנענש חבירו ע"י אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ודו"ק:

ועצומים כל הרוגיה זה ת"ח שהגיע כו'. פירש"י מלשון עוצם עיניו ויש לפרש כמשמעו ור"ל גדולים וחשובים שהגיעו להוראה כמ"ש לעיל ספ"ק ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב וק"ל:

רש"י בד"ה שקרא מקרא הס"ד:

בד"ה ושנה משנה הס"ד:

בד"ה כותי כו' כת"ח כצ"ל:

בד"ה רטין תרגום חובר חבר הס"ד:

בד"ה תני תנא כו' שימש תלמוד שנה כו' כצ"ל:

בד"ה שמורין כו' קאמר שמבלין עולם כו' כצ"ל:

בד"ה ואלמנה כו' תמיד הס"ד:

בד"ה כי קאמר מבלי עולם הס"ד:

תוס' בד"ה ר"ש כו' עם הארץ לא משוי ליה כו' כצ"ל:

בד"ה כל שאינו כו' אובדת בתוליה ואלמנה שובבת מי חגלה נסבת שום ביש ותינוק שהוא כו' כצ"ל ונ"ב ירושלמי אלמנה שובבית משום דנסבת שום ביש אומרת חזרתי בתשובה שאיני נשאת לעולם אלא שאלתי נפשי כל ימי חיי לה' ע"כ מצאתי בערוך. ולפי גירסת הערוך משמע שובבות הוא לשון תשובה ואומרת התנצלות התשובה על השם ביש שאומרים עליה מזנה היא שהרי אינה נשאת ולפי גירסת ירושלמי משמע שכך אומרת מי חגלה נסבת שום ביש בתמיה ומ"מ שובבות הוא לשון תשובה כפי' הערוך ודו"ק:

בא"ד שלא בפירקו ומבזה את הגדולים כו' כצ"ל ונ"ב פירוש פליג:

בא"ד רבי פירש. נ"ב פי' מורי פירש:

אֵיזֶהוּ עַם־הָאָרֶץ? כָּל שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בְּבִרְכוֹתֶיהָ. נראה לי בס"ד דאינו קוראה בזמנה ולכך אינו קוראה בברכותיה וכיון דקוראה שלא בזמנה ובלא ברכות נמצא הוא קורא בתורה בלבד ואינו בא להעיד על אלקינו ואחדותו יתברך כי רק הקוראה בתורת חובה הרי היא בתורת עדות ונמצא דאין זה מעיד בכל יום בתורת עדות ולכך נקרא עם הארץ דהוא פסול לעדות ואין מקבלים ממנו עדות כלל וזה החסרון נעשה לו מדה כנגד מדה.
ומאן דאמר כָּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִּין רוצה לומר דקורא קריאת שמע בלא תפילין דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות יד:) כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, ונמצא זה נקרא עם הארץ דנחשבת עדותו עדות שקר. וכן אֵין לוֹ צִיצִית בְּבִגְדוֹ שהוא סימן של חבר.
וכן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים וְאֵינוֹ מְגַדְּלָן לְתַלְמוּד תּוֹרָה אף על פי שהוא בעל תורה נקרא עם הארץ כי זה מנהגן של עמי הארץ שאין מלמדין בניהם תורה.

לֹא קָרָא וְלֹא שָׁנָה, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה" (ירמיה לא, כז). נראה לי בס"ד דכל איש ישראל נקרא בשם בֶּן ונקרא בשם אָדָם ולכן היה קורא הקדוש ברוך הוא ליחזקאל הנביא ע"ה בשם בֶּן אָדָם (יחזקאל ב, א) והיינו שם בֶּן זוכה בו בעבור התורה כמו שנאמר אֲסַפְּרָה אֶל חֹק הֳ' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה (תהלים ב, ז) ופרשתי בס"ד הטעם דזה איירי בתורה שבעל פה שהיא סוד שם הוי־ה במלוי ההי־ן שעולה בן [יו־ד ה־ה ו־ו ה־ה=52] כי תורה שבכתב הוא סוד התפארת שהוא שם הוי־ה במלוי אלפין ותורה שבעל פה הוא סוד המלכות שהיא שם הוי־ה במלוי ההי־ן.
ואיך שיהיה הנה תואר בֶּן זוכה בו איש ישראל על ידי עסק התורה וכמפורש בכתוב הנזכר ותואר אָדָם זוכה בו מצד היחוס שכל ישראל הם מיוחסים לזרע כשר עד אדם הראשון ותואר אָדָם הוא הניתן לאדם הראשון שם עצמיי על אשר נברא 'מן האדמה'.
ולכן איש ישראל אם הוא עם הארץ אין לו תואר בֶּן אבל עדיין יש לו תואר אָדָם כי זרע ישראל הוא דכתיב בהו אָדָם אַתֶּם (יחזקאל לד, לא) וכיון שמאס בלימוד התורה ולא שנה בה כדי שיקח לו תואר בֶּן הנה לוקח תמורתו תואר בְּהֵמָה [52] כי מספר בֶּן נהפך לו למספר בְּהֵמָה חושבנא דדין כחושבנא דדין ולכן על עם הארץ נאמר זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה (ירמיה לא, כו).

לָמַדְנוּ יִרְאַת חֵטְא מִבְּתוּלָה וְקִיבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה. הקשה הרב פתח עינים ז"ל דמשמע לולי אלו לא היינו יודעים שצריך האדם להיות ירא חטא ויש קבול שכר? אתמהא! עיין שם.
ונראה לי בס"ד הכונה לולי זאת לא היינו יודעים שצריך האדם לדאוג ולהיות ירא ומפחד ומבקש גם על חטא של אחרים שלא יחטאו מסיבתו ורק ירא ויפחד ויבקש על עצמו שלא יחטא, ומבתולה זו למדנו שצריך להיות ירא ומפחד ומבקש גם בעבור אחרים!
וכן בקבלת שכר ודאי יודעים אנחנו שיש קבלת שכר אך אסור לאדם לעשות מצוה בשביל קבלת שכר מיהו אם עושה יותר מכדי חיובו מותר לבקש שכר על זה וכמו שאמרו המפרשים על ברייתא דנותן סלע צדקה על מנת שיחיה בנו (ראש השנה ד.) דאיירי בנותן הסלע אחר שנתן כדי חיובו.
וכאן אמר רבי יוחנן למדנו מזאת האלמנה המצאות ואופנים לעשות במצות תוספת על חיוב כדי שבזה יהיה מותר לנו לבקש שכר להדיה כהאי עובדא דאלמנה דהיה לה בית הכנסת קרובה לביתה והיתה הולכת לבית הכנסת הרחוקה משום שכר פסיעות דאם אנחנו נעשה כמוה במצוה זו ובשאר מצות נוכל לבקש שכר דהא ההליכה לבית הכנסת הרחוקה הוא תוספת על החיוב כיון דאפשר לקיים המצוה בקרובה וכהן גדול מותר לבקש שכר לכן אנחנו נלמוד אופן שנוכל לקבל ולבקש שכר בפינו כמו אופן מעשה האלמנה וכיוצא בו.

בָּרָאתָ גַּן עֵדֶן וּבָרָאתָ גֵּיהִנָּם, בָּרָאתָ רְשָׁעִים וּבָרָאתָ צַדִּיקִים. קשה הוה ליה למנקט צדיקים ברישא כמו דנקטה גן עדן ברישא? ונראה לי בס"ד שנתכוונה להתחיל בטוב ולסיים בטוב לכן התחילה בגן עדן וסיימה בצדיקים.
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ דרמזה לפי דרכה שסופם של רשעים להיות צדיקים דאין בר ישראל נשאר בטומאתו אלא סופו להתקן הן על ידי גיהנם הן על ידי גלגול ויהיה צדיק עד כאן דבריו נר"ו.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ לֹא יִכָּשְׁלוּ בִּי בְּנֵי אָדָם. הקשה מהרש"א אמאי לא היתה מתפללת על עצמה שלא תכשל בבני אדם? עיין שם.
ונראה לי בס"ד דתפילה זו היתה ראויה לה מפני שהיא בתולה שעדיין לא נשאת ודרכם של בחורים לחזר אחר בתולות לראותם כדי לישא אחת מהם דאסור לאדם לישא אשה עד שיראנה (קידושין מא.), וכן איתא במשנה בסוף תענית שאומרים הבתולות בחור שא עיניך וראה וכו' (משנה תענית ד, ח).
ולכן היתה מתפללת על אלו הבחורים שבאים לראות אותה ולהסתכל בה שלא יכשלו בקרי בלילה מחמת הרהור שיהיה להם מצד הראיה והסתכלות שראו והסתכלו בה אבל הבתולה אין דרכה להסתכל ולראות בבחורים בעבור שתברור לה בחור נאה כדי שתהיה צריכה להתפלל על הרהור.
ועוד אם הסתכלה וראתה את הבחורים שבאים לראותה כדי להנשא, אין לה מכשול של קרי כמו שנמצא באיש ודבר זה מוכרח שבקשתה הוא על אופן זה ואין כונתה לומר שלא יכשלו בה בני אדם לאונסה ולשכב עמה דעל זה אין צריך להתפלל כי כל אשה תשמור עצמה מן הרשעים וכל שכן בתולה.
ומה שכתב הרב עיון יעקב משום דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג:), ולא שייך בזה תפלה זה אינו דהא כמה תפלות יש לנו כיוצא בזה כי בברכת השחר כל יום מתפללין הַרְחִיקֵנוּ מִיֵּצֶר מִיֵּצֶר הָרַע וְאֶל תְּבִיאֶנּוּ לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה, וכן מתפללים אחר ובא לציון בברוך אלקינו שבראנו לכבודו תפלות כיוצא בזה ועוד ועוד.
גם לפי דבריו איך מתפללת 'אל יכשלו בני אדם אחרים' מאחר דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים? ומה שחשב לתקן בזה לא תיקן כלום!
והנה לפי הבנת המהרש"א ז"ל תירץ בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא קמא צב.) כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, ופירשו הכונה שהוא אינו צריך להתפלל על עצמו בפירוש כיון דהוא מתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר ולכן כיון דהתפלל שלא יכשלו בה בני אדם והיא גם כן צריכה לאותו דבר אין צריך שתתפלל על עצמה עד כאן דבריו נר"ו.

כְּגוֹן יוֹחֲנִי בַּת רְטִיבִי. הא דלא תירץ אבתולה כלום, דלא אצטריך מאחר דמפרש אלמנה דנקיט התנא בסתם לאו בכל אלמנה איירי אלא בכגון יוחני בת רטיבי תו לא נשאר קושיא בבתולה דגם בזה יש לומר לאו איירי בכל בתולה שמתפללת אלא איירי בבתולה שמארכת בתפלת חובה הרבה דלהכי קורין אותה צַלְיָינִית ואותה בתולה דחזה רבי יוחנן היתה מתפללת תפלה קצרה ולא היתה בתפילת חובה ועוד מן נוסח תפלתה נראה שהיא תמה וישרה ירבו כמותה בישראל ובהאי לא איירי התנא בברייתא דבתולה צליינית.

אַל תִּתְיָרְאִי לֹא מִן הַפְּרוּשִׁים וְלֹא מִמִּי שֶׁאֵינָן פְּרוּשִׁים, אֶלָּא מִן הַצְּבוּעִים, שֶׁדּוֹמִין לַפְּרוּשִׁים, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם כְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְּשִׁים שָׂכָר כְּפִינְחָס. דקדק מהרש"א ז"ל והלא של זמרי היתה בגלוי ואיך מדמה לה להאי? עיין שם.
ונראה לי בס"ד גם זמרי עשה בתחלה במרמה ובהסתר לעיני הרואין שתפס את כזבי והביאה לפני משה רבינו ע"ה ואמר לו זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה! בת יתרו מי התירה לך? (סנהדרין פב.), נמצא הראה לעיני הכל שהוא מגייר אותה כמו צפורה חס ושלום ובאמת לא הוה הכי אלא היתה עודנה ארמית זונה ובא עליה בניאוף.
ואומרו מְבַקְּשִׁים שָׂכָר כְּפִינְחָס פירוש מכניסים עצמם בעניינים שאינם שלהם באומרם שהם מתקנאים קנאת הדת כמו שנתקנא פנחס אך באמת כל מגמתם כדי להתייהר ולהתגדל לערבב העולם בריב ומחלוקת ומבקשים ליקח אחר כך בזה גדולה שישימו אותם פרנסים ודיינים באומרם אלו מקנאים קנאת הדין וראויים לכך וכונתם שתשאר שררתם לזרעם וזרע זרעם כאשר היה שכר פנחס בְּכְּהֻנַּת עוֹלָם לּוֹ וּלְזַרְעוֹ (במדבר כה, יג).

גמ' דאמר ר' אבהו. צ"ל אבא:

בתולה צליינית בתוס' הביאו הירושלמי ופירשו בו ב' פירושים. ובס' פני משה בפירושו קיצר בדבריו ולא ביאר שהתעניות סיבה וכו' והרכיב שני הפירושים ולא זכר דברי התוס' הללו עיין בספרו ועיניך תחזינה מישרים .

ההיא אלמנה דהות בי כנישתא בשביבותה כל יומא הוה אתיא ומצלא בי מדרשי' דרבי יוחנן וכו' יש להרגיש במאי דקאמרה ולא שכר פסיעות יש לי דמשמע דהוה עבדא ע"מ לקבל פרס ואין זה מן המובחר. ותו דאמר רבי יוחנן למדנו קבול שכר מאלמנה דמשמע דמאן דעביד לקבולה אגרא היתה כאלמנה שפיר עביד. ותו לימוד בעי והלא מלתא כדנא פשוטה לפניה דאין הקב"ה מקפח שכר אפילו שיחה נאה:
ואפשר בהקדים מ"ש הגאון מהר"ר צבי בתשובותיו סי' ק"ו דמקשה ורמי על תשובת הרדב"ז בראשונות סי' י"ג בשר אחד מימר אמר הן חבוש מתיר יום לשנה וזו הלכה העלה הרב ז"ל דיומא קמא יציאתו הנאה לו לקיי' המצוה קמא דמטא לידיה ואין מעבירין על המצות. והרב מהר"ץ הנז' דרך קשתו ושקיל וטרי ומסיק כדברי הרדב"ז ומייתי תלמודא בידיה אותה שאמרו פ"ק דמשקין פלס מעגל וכו' וכתיב ארח חיים פן תפלס כאן במצוה דא"א לעשותה דמצוה הבאה יעשה בין גדולה בין קטנה ומה שפסק הרב תרומת הדשן סי' ל"ה דאשרי המחכה הוא יברך ברכת הלבנה באפוקי שבתא ל"ק דהתם המצוה ההיא נעשית באופן יותר משובח לכן יחכה לקיימה על צד היותר טוב. וההיא דתמידין ומוספין דמנחות דף מ"ט דבעי הי קדימי מוספין דהאידנא או תמידין למחר כחדא מצוה חשיבי זהו תורף קיצור דבריו ז"ל עיין בספרו באורך וברוחב:
אמור מעתה זו האלמנה דהוה בי כנישתא בשביבותה השיגה רבי יוחנן דהוה לה למיזל בי כנישתא דסמיך משום דאין מעבירין על המצות וההוא דפגע ברישא איבעי לה למעבד וכההיא דאורח חיים פן תפלס. ואמרה האשה ולא שכר פסיעות יש כלומר דהמצוה היא עצמה ואני עושה אותה באופן היותר נאות וכדברי הרב תה"ד הנז' ואין מעבירין היינו במצות חלוקות ולא שהיא היתה עושה ע"מ לקבל פרס רק אצטריכא לה שעתה כל שישנו בנותן טעם דלא שייך אין מעבירין במצוה אחת שאם ימתין לעשותה יעשנה בדרך מובחר וז"ש למדנו קבול שכר מאלמנה כלומר חידוש גדול למדנו לעשות המצוה בשלם שבפנים ואין לחוש להמתנה ולאו דוקא כפשטו קבול שכר אלא דעד עתה לא ס"ד לתת לב לשכר כי צריך לעבוד להקב"ה שלא ע"מ לקבל פרס כלל אמנם עתה בפרק אלמנה שיש לחשוב בקבול שכר לא ע"מ לקבל ח"ו רק דמשם נתבונן לעשות המצוה באופן היותר טוב כאשר זאת האשה צעדה עלי שור כי ראתה שיש שכר פסיעות ועד פה באה:
ועוד אפשר לומר במ"ש הרמב"ם פ"ח מתפלה בית המדרש גדול מבית הכנסת וחכמים גדולים אף שהיה בעירם בתי כנסיות הרבה לא היו מתפללים אלא במקום שהיו עוסקים בתורה. וא"כ אפשר שדעת האשה הזו לבא למדרשו של ר' יוחנן משום דבית המדרש גדול כמ"ש דר' אמי ור' אסי הוו להו תליסר בי כנישתא ולא הוו מצלו אלא היכא דהוו גרסי וכמ"ש הרמב"ם. אמנם דעת ר' יוחנן דזהו לת"ח אמנם לע"ה וכל- שכן לנשים בי כנישתא עדיף דברוב עם הדרת מלך וכמ"ש רבינו יונה למ"ד דרבי אמי ור' אסי עשרה מכנפי להו בהא קמ"ל דאע"ג דבבית הכנסת מתקבצים עם רב היכא דגריס בעשרה עדיף וסבר ר' יוחנן דדין זה לת"ח אבל להמון העם בית הכנסת עדיף דברוב עם הדרת מלך. וזה שאמר ר' יוחנן לא בית הכנסת בשביבותך כלומר דאיכא ברוב עם ולדידך עדיף מבה"מ מ"ט אתיא להכא. וכבר האשה הבינה מאי דמחוי לה במחוג. ולזה אמרה בלשון תמיהא ולא שכר פסיעות יש לי כלומר אפילו לשיטתך דבית הכנסת עדיף לי אכתי איכא טיבותא אחריתי דשכר פסיעות והן לו יהי דהא דבית המדר' גדול דוקא לת"ח בהצטרף שכר פסיעות גם לע"ה בה"מ גדול ורבי יוחנן קלסה. [ובפ' המקבל (בבא מציעא דף ק"ז) אמרו שם ורבי יוחנן לטעמיה דאמר שכר פסיעות יש ע"ש]:

שקרא. מקרא: ושנה. משנה: ולא שימש תלמידי חכמים. ללמוד סברת הגמרא בטעמי המשנה מה הם רשע הוא שאין תורתו על בורייה ואין ללמוד הימנו שע''י הטעמים יש חילוק באיסור והיתר ובדיני ממונות לזכות ולחייב ובטהרות לטמא ולטהר כדאמר בכמה דוכתי מ''ט אמר מר הכי ומר הכי ואמר מאי בינייהו איכא בינייהו כך וכך וערום הוא שהשומע את קולו שונה משניותיו כסבור הוא שבקי בטעמיהם ונוהגין בו כבוד כתלמידי חכמים: אתמר גרס: ה''ז ע''ה. שחשוד על המעשרות ועל הטהרות: בור. גרוע מעם הארץ: כותי. ואסור לאכול פיתו ויינו דכיון שלא שימש חכמים אינו מקפיד על דברי חכמים לדעתם ולא שנה אלא להראות עצמו כת''ח: מגוש. מכשף האוחז את העינים וגונב את הלבבות ואף זה כן: רטין. תרגום חובר חבר (דברים יח) הוא מגוש לוחש המכשף את לחשיו ואינו מבין מה הם ומה פירושם אלא כך מעשיהם שהמכשפות בא ע''י אותם הלחשים: תני תנא. ואף זה תנא שלא שימש בתלמוד שונה משנתו ואינו יודע מה היא: איזהו עם הארץ. שנחשד על הטהרות ועל המעשרות ומוחזק מגעו טמא: כל שאינו קורא ק''ש. דהא ודאי אינו יודע כלום אבל יודע לקרות וקורא לא ע''ה הוא: ששונין הלכות. שלא שימשו לתלמידי חכמים ולא הקפידו על טעמי המשניות: הלכות. משניות: פשיטא. דהכי הוא אלא במאי נדרשיה אי לאו בהכי: הותרה לו. דומה בעיניו היתר: מבלי עולם ס''ד. ומה הם גורמין לאחרים: שמורין הלכה מתוך משנתן. קאמר שמבלין עולם בהוראות טעות דכיון דאין יודעין טעמי המשנה פעמים גורמין שמדמין לה דבר שאינו דומה ועוד יש משניות הרבה (במשניות) דאמרינן הא מני פלוני הוא ויחידאה היא ולית הלכתא כוותיה ועוד שאינן יודעים במחלוקת תנאים הראשונים הלכה כדברי מי הלכך מורין הוראות טעות: הליכות עולם לו. השונה הלכות עולם שלו בזכותו: ציילנית. בעלת תפלה: ואלמנה שובבית. בעלת שכינות הולכת ומבקרת שכינותיה תמיד: הרי אלו מבלי עולם. שאינן אלא נואפות ומכשפות ומראות עצמן כצדקניות שלא יבדקו אחריהן: קטן שלא כלו לו חדשיו. לקמן מפרש: וקיבול שכר מאלמנה. שהיתה טורחת עצמה יותר מן הצורך כדי לקבל שכר כדמפרש ואזיל למדנו שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר: בראת צדיקים. לנחול ג''ע: בראת רשעים. לירש גיהנם: שלא יכשלו בי בני אדם. להפסיד חלקם על ידי מגן עדן ולירש גיהנם: כי קאמר. מבלי עולם: כגון יוחני בת רטיבי. אלמנה מכשפה היתה וכשמגיע עת לידת אשה היתה עוצרת רחמה במכשפות ולאחר שמצטערת הרבה היתה אומרת אלך ואבקש רחמים אולי תשמע תפלתי והולכת וסותרת כשפיה והולד יוצא פעם אחת היה לה שכיר יום בביתה והיא הלכה לבית האשה היולדת ושמע השכיר קול הכשפים מתקשקשין בכלי כמו שהולד מקשקש במעי האם ובא ופתח את מגופת הכלי והכשפים יצאו והוולד נולד וידעו כי בעלת כשפים היא: המבעט ברבותיו. וקרי ליה קטן שלא כלו לו חדשיו על ידי שימיו מתקצרין כדאמרינן בפרק קמא דחגיגה (דף ה.): כי רבים חללים הפילה. באשה זרה משתעי ותלמיד שאינו נוהג עצמו כשורה קרי ליה נמי הכי: זה תלמיד שלא הגיע כו'. הפילה לשון נפל שלא כלו לו חדשיו: ועצומים. לשון עוצם עיניו (ישעיה לג) שסוגרים פיהם ואינם מורים לצורכי הוראה:

רבי שמואל בר נחמני אמר ה''ז בור. תימה כמאן ס''ל לא כאחרים ולא כר' יהודה דאחרים לא קרו בור אלא לשנה ולא קרא ור' יהודה אפי' עם הארץ לא משוי ליה דאמר בסוף פרק אלו מציאות (ב''מ דף לג:) דדרש ר' יהודה בר אילעאי שמעו דבר ה' החרדים אל דברו וגו' החרדים אל דברו אלו תלמידי חכמים אחיכם אלו בעלי מקרא שנאיכם אלו בעלי משנה מנדיכם אלו עם הארץ אלמא דבעלי משנה או בעלי מקרא לאו בכלל ע''ה נינהו: כל שאינו קורא ק''ש שחרית וערבית דברי ר''מ. תימה לר''י דאמר בפ' הניזקין (גיטין דף סא.) ובפ' ג' שאכלו (ברכות דף מז:) איזהו עם הארץ כל שאינו אוכל חולין בטהרה דברי ר''מ ופירש דהרבה ענייני עם הארץ הן ויש שאין מקבלין ממנו עדות כדאמרינן בפ' אלו עוברין (פסחים דף מט:) ששה דברים נאמרו בעם הארץ אין מקבלין מהן עדות וכו' ובפ' חומר בקודש (חגיגה דף כב.) כמאן מקבלין סהדותא מעם הארץ כר' יוסי ויש כשר לענין עדות ונחשד על הטהרות ועל המעשרות או לענין זימון או לענין שביעית א''נ לענין דברים שאינן נקחין אלא מן המומחה כדאיתא בפ' שני דמסכת ע''ז (דף לט:) בירושלמי אשה פרושה זו היא שיושבת ומלעבת בדברי תורה ותאמר אלי תבא וישכב עמה בלילה הוא א''ר אבהו כביכול היה במחשבה הוא לבדו יודע שלא עלתה על דעתה אלא בשביל להעמיד שבטים הוסיפו עליהם בתולתא ציימנית ואלמנה שובבית [מי חגלה נסבת שם ביש] ותינוק שהוא עולה לחדשיו (בתולה ציימנית מציימה אובדת בתוליה ותינוק שהוא עולה לחדשיו) ר' חלקיה בשם ר' סימון זה שהוא גדול בתורה שלא בפירקו ומבזה את הגדולים ממנו א''ר יוסי זהו שבן תשע ואבריו נראה כבן י''ב והוא בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה והן מתות על ידו והוא פטור רבי פירש מציימה אובדת בתוליה מחמת צומות בתוליה נושרות אבל מורי אחי הרב ר''מ פי' עושה חסידה ומתפללת כדגרסינן בגמ' דידן צליינית וכאילו צמה ועושה תעניות שתהא נענת בתפלתה ואינה עושה אלא לגנב את העין שלא יבדקו אחריה ומזנה ואובדת בתוליה:

סוטה כב ע"א - טקסט הדף

דף כב - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד