דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 225ימים לסיום הש״ס

סוטה כד ע"ב - טקסט הדף

שעמום ורבי יאשיה האי תחת אישה מאי עביד ליה מיבעי ליה להקיש איש לאשה ואשה לאיש אלא טעמא דכתיבי הני קראי הא לאו הכי הוה אמינא ארוסה שתיא והא כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה {במדבר ה-כ} מבלעדי אישך משקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל אמר רמי בר חמא משכחת לה כגון שבא עליה ארוס בבית אביה דכוותה גבי שומרת יבם כגון שבא עליה יבם בבית חמיה הא שומרת יבם קרית לה אשתו מעלייתא היא דהאמר רב קנה לכל כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה אי הכי לימא רב דאמר כרבי יאשיה ושמואל דאמר כרבי יונתן אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לרבי יונתן מדאיצטריך קרא למעוטה מכלל דאשתו מעלייתא היא
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כד - ב

ואשת שוטה, ואשת  שעמום, שלקה בתמהון לב, שבית דין מקנאים להן כיון שבעליהן אינם יכולים לקנאות להן.

והוינן בה: רבי יאשיה, האי "תחת אישה", מאי עביד ליה?

ומשנינן: מיבעי ליה כדי להקיש איש לאשה ואשה לאיש לגבי דינים שונים בהלכות סוטה, כפי שנתבאר בברייתא בסוף הפרק. [12]

והוינן בה: אלא טעמא דכתיבי הני קראי, שהובאו לעיל למעט ארוסה, הא לאו הכי, הוה אמינא שארוסה שתיא?! והרי זה לא יתכן, כי, והא כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא, אתא, ואייתי מתניתא בידיה, ובה שנינו: נאמר "ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך", ומשמע דוקא מי שקדמה שכיבת בעל לבועל בודקים אותה המים, ולא במקרה שקדמה שכיבת בועל לבעל, שבאופן כזה אינה שותה.

ואם כן, למה צריך קרא למעט ארוסה, שהרי אצלה לא קדמה שכיבת הבעל לבועל?

ומתרצינן: אמר רמי בר חמא: משכחת לה, יתכן אופן שבו אנו צריכים פסוק מיוחד למעט ארוסה, כגון שבא עליה ארוס בבית אביה ביאת זנות שלא לשם חופה, שעדיין היא נשארה ארוסה, ואחר כך בא עליה הבועל, ונמצא שקדמה שכיבת הבעל לבועל, ורק בגלל הפסוקים דלעיל אנו ממעטים ארוסה זו מדין שתיה. [13] והוינן בה: אם כן, דכוותה, בדומה לזה, גבי שומרת יבם, שאף היא נתמעטה לעיל מהכתוב שאינה שותה, וגם בה יקשה הרי לא קדמה שכיבת בעל לבועל, בעל כרחך צריכין אנו להעמיד כגון שבא עליה יבם בבית חמיה לאחר מיתת אחיו ביאת זנות, ורק אחר כך בא עליה הבועל.

ואם כן, תיקשי: וכי הא, לאשה שכזאת, "שומרת יבם" קרית לה!?

הרי כיון שבא עליה היבם, אשתו מעלייתא היא, למרות שבא עליה לשם ביאת זנות, ולמה נמעטנה משתיה?

דהאמר רב, במסכת יבמות, על המשנה שהבא על יבמתו בזנות קנאה: קנה לכל! שהיא נחשבת לנשואה לו לכל דבר בביאה זו. [14] ומתרצינן: לעולם מדובר בבא עליה בבית חמיה, וכשמואל, דאמר לא קנה היבם בביאת זנות את יבמתו לכל דבר אלא רק לדברים האמורים בפרשה של יבום, דהיינו, שיקום היבם על שם אחיו בנחלתו ליורשו, ולענין שיכול לגרשה בגט בלבד ואינה צריכה עוד חליצה ממנו, אבל לשאר דברים, כגון ליורשה מדין אשתו, או אם הוא כהן שיוכל להאכילה בתרומה, או ליטמא לה אם מתה, היא לא נחשבת עדיין כנשואה, ולכן היא נקראת עדיין "שומרת יבם", ובא הפסוק למעטה שאינה שותה. [15]

ומקשינן: אי הכי, לימא רב דאמר כרבי יאשיה, שסובר שומרת יבם שותה, וזה לא יתכן אלא כגון שבא עליה יבם בבית חמיה [שאחרת לא קדמה שכיבת בעל לבועל], ובגלל שקנה אותה לכל דבר ונחשבת כאשתו גמורה לכן היא שותה.

ושמואל דאמר כרבי יונתן, שממעט שומרת יבם משתיה הואיל ולא קנאה לכל דבר, והיא עדיין שומרת יבם?

ומתרצינן: אמר לך רב: אנא דאמרי, אפילו לרבי יונתן, [16] כי אף על פי שהיא אשתו גמורה, בכל זאת מיעט אותה הכתוב משתיה. [17] ואדרבה, מרבי יונתן יש ראיה לדברי. מדאיצטריך קרא למעוטה, מכלל דאשתו מעלייתא היא! [18]

הערות

[12] הקשו התוספות דמנ"ל לרבי יונתן האי דרשא, ולרבי יאשיה מנ"ל דרשא דאשת חרש. ד"ה ורבי יונתן.

[13] לכאורה לפי מאי דקיי"ל ביאה אירוסין עושה היה יכול לתרץ כגון שקידשה בביאה ועדיין ארוסה היא וקדמה שכיבת בעל לבועל אלא די"ל שהתורה הקפידה שיהיה בעל קודם השכיבה ולא בבאים כאחד שע"י השכיבה נעשה בעל, מנ"ח מ' שס"ה אות ט"ז. ובאו"ש תירץ דבעינן שכיבת הבעל דומיא דבועל דהיינו שבעילה כזאת האוסרת אותה לבעלה תהא קודם בעולה מבעלה, ולגבי הבועל רק תחילת הביאה אוסרתה ואם היתה אנוסה על תחילת הביאה אף דסוף הביאה היה ברצון אינה אסורה דיצרה תקפה וא"כ גם בעילת בעלה צריך שיהא בתחילת הביאה כבר בעלה. ואם קידשה בביאה הרי רק בסוף הביאה נהיה בעלה ולא הוי דומיא דשכיבת בועל לכן א"א לאוקמיה כגון שקידשה בביאה. או"ש הל' אישות פ"י ה"א.

[14] הקשה הרע"א דהא משכחת לה בבא עליה שלא בעדים דלא קנאה, ותירץ דא"כ מנא ידעינן שקדמה שכיבתו. ואין לומר כגון שבא עליה ב' פעמים בכל פעם בפני עד אחד דלענין יבום לא מהני ולענין סוטה מהני די"ל דענין שתית סוטה בכלל דיני נפשות דלא מהני עדות מיוחדת. ובקהילות יעקב הביא שהרשב"א נשאל בזה והשיב דאי בא עליה היבם בלא עדים אין זה שכיבת בעל דהא אכתי לאו בעל הוא שהרי לא קנאה, וביאר הקהל"י דאע"ג דלענין להשקותה חשיב בעל והיא אשתו (גם לרבי יונתן לולי המיעוט) מכל מקום כל זה הוא משום זכות אישות שזיכתה לו תורה בה, והרי לא זיכתה לו תורה אלא למצוות יבום ולא לביאה גרידא בלא קיום מצוות יבום [ורק לאחר שקנאה הרי היא כאשתו לכל דבר] נמצא שלאותה ביאה שבא עליה קודם שקנאה לא היה לו בה זכות והו"ל לגבי אותה ביאה כאיש זר ואין זה שכיבת בעל, דענין שכיבת בעל הוא שבא עליה מכח זכות בעלות שיש לו בה ולגבי ביאה זו אכתי אין לו זכות בעל. ועוד תירץ שם הקה"י עפ"י המבואר בירושלמי דלגבי היבם עצמו איכא איסור יבמה לשוק היכא דלא מקיים מצוות יבום בביאה זו וא"כ כשבא עליה היבם בלא עדים עובר באיסור דיבמה לשוק ולא הוי מנוקה מעון ואין המים בודקין אותה. קהל"י יבמות סי' ח'.

[15] קשה כיון דקנאה עכ"פ לענין שצריכה גט והוי כאשתו א"כ למה אמרינן לעיל דלרבי יונתן עדיפא ארוסה משומרת יבם משום דקידושין דידיה ונסקלת על ידו שהרי גם שומרת יבם הביאה דידיה וגם נחנקת על ידו אפילו לשמואל וכ"ש לרב. תוד"ה כשמואל.

[16] קשה דא"כ למה מתרצת הגמרא לעיל דאתיא כשמואל והרי גם לרב ניחא. תוד"ה כשמואל.

[17] וגזירת הכתוב הוא דבעינן ביאה לשם אישות כדכתיב תחת אישך. תד"ה כשמואל.

[18] ומה"ט מרבה רבי יאשיה שומרת יבם לשתיה וקרא דנקט אסמכתא בעלמא הוא. רש"י. ותוספות כתבו דגם לרבי יאשיה צריך קרא לרבות שומרת יבם כדי שלא נמעט מתחת אישך דמשמע שבא עליה בעלה לשם אישות. תוד"ה אמר.

שעמום (משוגע), שבית דין מקנאים עבורם. ושואלים עוד: ור' יאשיה האי [כתוב זה] "תחת אישה" (במדבר ה, כט) מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה [צריך הוא אותו] להקיש (להשוות) איש לאשה ואשה לאיש, כפי שיבואר להלן.

ושואלים: אלא לשניהם, טעמא דכתיבי הני קראי [הטעם דווקא, שכתובים המקראות האלה] למעט ארוסה משתיה, הא לאו הכי הוה אמינא [הרי לולא זה הייתי אומר] שארוסה שתיא [שותה]? והא כי אתא [והרי כאשר בא] ר' אחא בר חנינא מדרומא [מן הדרום], אתא ואייתי מתניתא בידיה [בא והביא ברייתא זו בידו], נאמר בפרשת סוטה: "ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך" (במדבר ה, כ), לומר: משקדמה שכיבת בעל לבועל, ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל. ואם הוא חושד בה שזנתה בהיותה ארוסה — הלא קדמה שכיבת הבועל לשכיבת הבעל!

אמר רמי בר חמא: משכחת לה [מוצא אתה אותה] מציאות, שבה יש צורך במיעוט מיוחד בכתוב לארוסה — כגון שבא עליה הארוס בבית אביה, כלומר, לפני שנשאה. שאף שבא עליה שלא כדין, בדרך זנות — מכל מקום ביאתו קדמה.

ושואלים: דכוותה [כיוצא בה] אתה צריך לפרש גבי [אצל] שומרת יבם שהצרכנו בה מיעוט לדעת ר' יונתן לומר שאינה שותה — כגון שבא עליה יבם בבית חמיה (לפני הייבום). אולם הא [זו] היבמה שכבר בא עליה היבם עדיין שומרת יבם קרית [קורא אתה] לה? הלא אשתו מעלייתא [מעולה] היא, שנעשית אשתו גמורה על ידי ביאה זו, ובודאי שותה אם קינא לה, דהאמר [שהרי אמר] רב: יבם הבא על יבמתו בכל דרך של ביאה, בכוונה לייבמה או שלא בכוונה לייבמה, קנה אותה לאשה בביאה זו לכל דבר, ואף לקנא לה ולהשקותה!

ומשיבים: ר' יונתן סבור כשמואל, שאמר: לא קנה יבם בביאה שאינה כמצוותה לגמרי אלא לדברים האמורים בפרשה שזוכה בנחלת אחיו, ויכול לפטור אשה זו בגט, אבל אין לו זכויות בה לשאר דינים שיש לאשה נשואה. ולשיטה זו בא המיעוט לומר שאף אינה נעשית כאשתו לענין השקאתה.

ושואלים: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, לימא [האם לומר] שרב שאמר כר' יאשיה, ששומרת יבם שותה, ושמואל שאמר כר' יונתן שנתמעטה שומרת יבם מהשקאה, ומחלוקתם היא בעצם מחלוקת תנאים? ודוחים: אמר [יכול היה לומר] לך רב: אנא דאמרי [אני שאמרתי] — אפילו לדעת ר' יונתן אמרתי זאת, וכך אפשר לומר: מדאיצטריך קרא למעוטה [מתוך שהוצרך הכתוב למעט אותה], ולומר ששומרת יבם אינה שותה — מכלל הדברים אתה למד שאשתו מעלייתא [מעולה] היא לכל ענין אחר, אלא שכאן יש מיעוט מיוחד בכתוב.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

a mentally ill person [shiamum], whom the court warns on behalf of the husband. The Gemara asks: And according to Rabbi Yoshiya, what does he do with this term “while under her husband”? The Gemara answers: Rabbi Yoshiya requires it in order to compare a man to a woman and a woman to a man, as explained later (27a).

The Gemara asks: But according to both opinions, the reason for the exclusion of a betrothed woman is that these verses are written; if it were not so, I would say that a betrothed woman drinks. But when Rabbi Aḥa bar Ḥanina came from the South, he came and brought the following baraita with him: The verse states: “But if you have gone astray while under your husband, and if you are defiled, and some man has lain with you besides your husband” (Numbers 5:20). This indicates that the halakhot of a sota apply only when sexual intercourse with the husband preceded sexual intercourse with the paramour, and not in a case when sexual intercourse with the paramour preceded intercourse with the husband. In the case of a betrothed woman who committed adultery, intercourse with the paramour preceded intercourse with the betrothed, and this verse excludes her from drinking the bitter water of the sota.

Rami bar Ḥama said: You find the necessity for an additional exclusion in a case where her betrothed engaged in sexual intercourse with her in her father’s house, i.e., before they were married, and before the sexual intercourse with the paramour.

The Gemara questions this explanation: In the corresponding situation with regard to a widow awaiting her yavam, whom Rabbi Yonatan excludes from the sota ritual due to the exclusion from the phrase “while under your husband,” is the necessity for this exclusion due to a case where the yavam engaged in sexual intercourse with her in her father-in-law’s house before the levirate marriage took place? But do you call that woman a widow awaiting her yavam? She is his full-fledged wife, as didn’t Rav say: If a widow awaiting her yavam engaged in sexual intercourse with her yavam, even without the intention of implementing a levirate marriage, he has acquired her as his wife with respect to all aspects of marriage, including the halakhot of a sota.

The Gemara answers: Rabbi Yonatan’s opinion is in accordance with the opinion of Shmuel, as Shmuel says: A yavam who engages in sexual intercourse with his yevama without intending to consummate the levirate marriage does not acquire her as his wife except with regard to those matters that are stated in the passage in the Torah that deals with levirate marriage, i.e., that he inherits his brother’s estate, and he can free the widow with a bill of divorce without ḥalitza (see Yevamot 56a). He is not considered fully married to the woman, and, according to Rabbi Yonatan, the halakhot of a sota do not apply to her.

The Gemara asks: If so, let us say that Rav stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya, and Shmuel stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan. The Gemara rejects this interpretation: Rav could have said to you: I state my opinion even according to the opinion of Rabbi Yonatan. Since it was necessary for the verse to exclude a yevama who engaged in sexual intercourse with her yavam from the sota ritual, by inference one may derive that she is his full-fledged wife with regard to all other matters.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מכיון שביארנו שזמן אירוסין זמן קנוי הוא אלא שתחת אישך מעכבתה שלא לשתות צריך אתה לברר אם יכול להשקותה משנשאה או אם קנוי שבזמן אירוסין מועיל להשקותה על סתירה שלאחר נישואין ודבר זה כבר ביררנוהו בראשון של קדושין וסדר הדברים שקנוי וסתירה שבזמן אירוסין אינה שותה בהם כלל בעודה ארוסה הואיל ואינה תחתיו כמו שביארנו כאן וכן אינו משקה עליהן משנשא ובעל שהרי הואיל ובעל אחר קנויו הופקעה בדיקת המים מצד שאינו מנוקה מעון וכן לא משנשא קודם שיבעול שאין המים בודקין אלא כשקדמה שכיבת בעל לבועל ואחר שנסתתרה קודם שנתיחדה עם הבעל אין כאן בדיקה ומ"מ אם קנא לארוסתו בעודה ארוסה ולא נסתרה ונשאה ובעל ואח"כ נסתרה הרי זו שותה על סמך קנוי שבשעת אירוסין והוא שאמרו למטה מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה וכן אתה אומר בדינין אלו כלם בשומרת יבם וכן אם בא עליה ארוס בבית חמיו אף בכונת זנות ואחר כך קנא לה בזמן אירוסין ונסתרה אף בזמן אירוסין ונכנסה לחופה ולא נבעלה שותה על קנוי וסתירה שבזמן אירוסין שהרי יש כאן תחת אישך וקדימת שכיבת בעל ונקוי עון אלא שבזו אי אתה יכול לומר כן בשומרת יבם שאם בא עליה הרי היא אשתו לכל דבר אפי' בזנות אפילו בשוגג שכך אמרו קנה לכל להאכילה בתרומה אם היתה אלמנה מן הנשואין שכבר היתה אוכלת ולירשה וליטמא לה וליפטר בגט ובלא חליצה ואין הלכה כדברי האומר שבביאה זו לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה ר"ל לקום על שם אחיו בנחלתו וליפטר צרתה מן היבום הא בארוסה מיהא אתה מפרשה כן:

ונמצא מכאן סתירה למה שכתבו גדולי המחברים שכל שבעל ביאה אסורה מימיו אפילו ביאה של איסור סופרים ואפילו בא על ארוסתו בבית חמיו שאין המים בודקין את אשתו שהרי בכאן כל שבא עליה בבית חמיו לא הופקעה שתייתה אלא בזמן האירוסין שאינה תחת אישה הא כל שנשאת שותה וכך היא שנויה בהדיא ביבמות פרק הבא על יבמתו אלא עיקר הדברים שאין צריך נקוי עון אלא שלא בא עליה אחר חשד הסתירה כמו שביארנו בכמה מקומות:

ואשת שעמום פ"ה לקיי בתמהון לבב והאמר רב קנה לכל דהבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד דהינו בזנות קנה לכל דאם הוא כהן מאכילה בתרומה ויורשה ומטמא [לה] ומשקה ופוטרה בגט בלא חליצה ל"ה. כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה פי' בפרשת יבמה לקום על שם אחיו ולפוטרה בגט דהא דקני להיבם בביאה כל דהו מיבמה יבא עליה נפקא דלא כתב יבמה יקח לה לאשה אלא כתיב יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה אשמועי' דביאתו עליה הן הן ליקוחין ואישות שלו הלכך למידי דאתמר בפרשה רבינהו ומה אמור בפרשה פטור חליצה על ידי יבום ויקום על שם אחיו שיורש נכסי אביו ואין שאר אחיו חולקין עמו ל"ה:

בא"ד כל ריבויא כמו רבי יונתן דהכא דדריש כו' הכרת תכרת דאמר ר"ע הכרת בעוה"ז כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד אם ראה תראה דלר' ישמעאל דאמר ד"ת ולרבי עקיבא דאמר אם ראה מוטב כו' עכ"ל וכצ"ל הגירסא שם והכי מייתי לה נמי לקמן בפירקין אבל בגמרות שלפנינו שם במס' ברכות וכן בילקוט איתא הגירסא להיפך דלר"ע אם ראה תראה ד"ת כו' ולר' ישמעאל אם ראה מוטב כו' ע"ש:

בד"ה ור"י כו' תימה האי ריבוי לרבי יאשיה כו' ורבי יונתן לית ליה דסומא אינה שותה עכ"ל והס"ד ותמיהתם לפירושם לקמן אבל לפרש"י ניחא דהני דרשות דברייתא אסמכתא בעלמא נינהו וק"ל:

בד"ה כשמואל דאמר כו' הא דתנן כו' שלא שטיתי כו' ולא מתרץ גבי השקאה גזירת הכתוב דבעינן ביאה לשם אישות עכ"ל אין קושייתם מבוררת לן דהא התם דמשביעין אותה על שלא שטית בשומרת יבם ומוקי לה בבא עליה יבם כו' ולא מקשה לרב אלא למה קרית לה שומרת יבם וא"כ היאך יוכל לתרץ לרב דבעינן ביאה לשם אישות ויש ליישב דבריהם דה"ק ולא מתרץ דגבי השקאה קרי לה שומרת יבם דאי לאו רבויא לר' יאשיה לא הוה משקינן לה משום דכתיב תחת אישה וכה"ג כתבו התוספות שם ע"ש:

בד"ה א"ל אנא דאמרי אפילו לרבי יונתן נראה דה"פ לא מבעיא כו' התורה אמרה וקינא את אשתו וקינא את אשתו אפילו מקצת אשתו ר' יודן כו' תצא שלא בכתובה לא קינא לה בעלה ומת כו' אבל אם קינא לה היבם וכנסה נפלה לפני היבם ונסתרה משקה כו' עכ"ל כצ"ל:

רש"י בד"ה כשמואל כו' נכסי אחיו ואין חולקין עמו כצ"ל:

תוס' בד"ה ורבי יונתן כו' כל רבויי כרבי יונתן דהכא כו' רבי יונתן נמי מצי למדרש כו' כדקאמרת ולא צריך כו' דאמרינן התם בריש נדרים הניחא למ"ד דברה תורה דאליביה כו' ש"מ לחציה שפחה וחציה בת חורין אלמא אפילו כו' ודריש ליה ר"ע כו' כצ"ל:

בד"ה ורבי יונתן כו' אינה שותה הס"ד ואח"כ מתחיל דבור חדש והאמר רב קנה לכל הני כו':

בד"ה וכשמואל צ"ל כשמואל וצ"ל קודם ד"ה בספרים גרס אי הכי:

בד"ה אי הכי כו' ולא שבש הגרסא כו' כצ"ל:

בד"ה כשמואל כו' אי משום דארוסה קידושין דידיה כו' הא דתנן אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה כגון דבא כו' כצ"ל:

בד"ה אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבי יונתן נראה דהכי פירושו לא מיבעיא כו' את אשתו הכי נמי כו' היך עבידא קינא לה ועודה ארוסה כו' ארוסה וכנסה ונסתרה כו' וקינא לה וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו לא קינא לה בעלה ומת ונפלה לפני היבם ולא הספיק כו' וכנסה ומת ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה משקה אותו על קינויו כצ"ל והס"ד ואח"כ מתחיל דבור חדש שאני התם כו' ושייך הדבור לעמוד שני:

שעמום. לקוי בתמהון לב: האי תחת אישה. בתראה האמור בסוף הפרשה זאת תורת הקנאות וגו': להקיש אשה לאיש. ברייתא היא בשילהי פרקין והתם מפרש למאי הלכתא: הני קראי. דממעטי ארוסה: מבלעדי אישך. משמע שבעלה נתן בה את שכבתו קודם לסתירה זו: משכחת לה. דאיצטריך למעוטי ארוסה מקרא אחרינא ולא ממעטא מהתם: כגון שבא עליה ארוס בבית אביה. בזנות: בבית חמיה. לאחר שמת אחיו: שומרת יבם קרית לה. דקאמרת דלא תשתה הא אשתו מעלייתא היא בביאת זנות: דהא אמר רב. ביבמות קנה לכל דתנן הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד דהיינו בזנות קנה ואמר רב קנה דקתני מתני' קנה לכל אם כהן הוא מאכילה בתרומה ויורשה ומיטמא לה ומשקה ופוטרה בגט בלא חליצה: כשמואל. הא דאתא קרא למעוטי כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשת יבמה לקום על שם אחיו בנחלתו ולפוטרה בגט דהא דקני לה יבם בביאה כל דהו מיבמה יבא עליה נפקא לן דלא כתיב יבמה יקחנה לו לאשה אלא יבא עליה ולקחה לו לאשה ואשמעינן דביאתו עליה הן הן ליקוחי האישות שלו הלכך למידי דאיתמר בהך פרשתא רבינהו קרא נישואין הללו אבל למידי אחרינא לאו נישואין נינהו ומה אמור בפרשה פטור חליצה ע''י יבום ויקום על שם אחיו שיורש את נכסי אחיו ואין אחיו חולקין עמו: לימא רב. דאמר קנה לכל כרבי יאשיה דאמר שומרת יבם שותה ואוקימנא בבא עליה: אנא דאמרי אפילו כרבי יונתן כו'. וכל שכן כרבי יאשיה והא דאיצטריך לרבי יאשיה לרבויי מאיש איש לאו דוקא אלא אסמכתא בעלמא ועיקר קרא לאשת חרש ושוטה:
ד''ת מיהו היכא דמצי למידרשיה להעמיד קבלתם או סברתם דרשינן ליה ובהא פליגי מאן דאית ליה דאמר דברה ומאן דלית ליה דברה מאן דאית ליה דברה אין לו כח להוציא יתור הלשון ממשמעות ואם אינו ענין לגופו אלא כיון דמצינו למימר דברה תורה אמר ד''ת ולא נוציאנו ממשמעותו דלאו קרא יתירא הוה להכי פריך בפ' השואל (ב''מ דף צד:) הניחא למ''ד לא ד''ת אם כן יגנב קרא יתירא הוא ואם אינו ענין לגניבה תנהו ענין לאבידה דיגנב גניבה משמע ולא אבידה אלא למ''ד דברה תורה א''כ לאו קרא יתירא הוא מאי איכא למימר ובפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קח:) אע''ג דאמרינן מדא''ר יוסי האי איש איש דברה תורה ההוא איש איש נמי דברה תורה הוה מצי למידרשיה שפיר חדא לדברה תורה ואידך לרבויא דאיש איש משמע שפיר כל ריבויי כרבי יונתן דהכא דדריש האי איש איש דכי תשטה לרבויא ואיש איש כי יקלל לדברה תורה הוה רבי יוסי מצי למידרשיה איש איש דשחוטי חוץ לרבות שוחט אלא משום דכתיב איש איש דשחוטי חוץ ואיש איש דמעלה בחוץ בחד עניינא מהדר למדרשינהו בחד עניינא וסוגיא דריש נדרים (דף ג.) צריך לפרושי הכי דמרבינן מנזיר להזיר לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נדרים כנדרים ומקיש נדרים לנזירות דכתיב לנדור נדר נזיר להזיר וקא דייק מ''ש גבי נזירות דכתיב נזיר להזיר נדרים נמי לנדור נדר היקשא למה לי אי כתב נדר לנדור כדכתיב נזיר להזיר כדקאמרת ולא צריך היקשא השתא דכתיב לנדור נדר ד''ת ופי' כיון דלא שינה קרא בדיבוריה א''כ דברה כלשון בני אדם ולאו קרא יתירא הוא למדרש מיניה לרבות כינוין וידות דמשמעות דקרא לא נפקא אלא מריבוי דקרא ובלא קרא יתירא לא מסתבר לרבויינהו ולמימר דליחייב קונם וקונם כמו שיאמר קרבן וכן אם יאמר הריני או אהא כמו שיאמר הריני נזיר הלכך צריך קרא יתירא ולא דמי לכינוי השם דמרבינן איש איש אפילו למ''ד ד''ת דאותן כינויין אשכחן דכתיבי בקרא כמו אל צבאות אהיה שדי כל הני דקתני בשבועות (דף לה.) ועוד דכינוי כתיב בההוא קרא דמברך השם איש איש כי יקלל אלהיו (ויקרא כד) והיינו דאמרי' התם בריש נדרים הניחא למ''ד ד''ת דאליביה לא צריך למידרשיה וכו' והכי אמר בפ' ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף יא.) דאמר ליה ר''א ב''ע לרבי ישמעאל בעלמא כוותיך סבירא לי' דדברה תורה והכא שאני מכדי כתיב ליה קרא כי לא חופשה והפדה לא נפדתה למה לי ש''מ לחציה שפחה וחציה בת חורין אלמא אפילו למאן דאית ליה ד''ת דרשינן ליה משום עניינא דקרא הואיל וניתן לידרש ה''ה דדרשינן ליה נמי להעמיד קבלתן או סברתן היכא דלא עקר ליה ממשמעותיה כגון יגנב דכתיב בהדיא גניבה ודרשינן מיניה אבידה משום כפל הלשון הלכך כל הני דפרק אלו מציאות (ב''מ דף לא.) דהשב תשיבם שלח תשלח הוכח תוכיח עזוב תעזוב הקים תקים מות יומת השב תשיב חבל תחבול פתח תפתח נתון תתן כולי עלמא מודו בהו דדרשא דידהו לא עקר להו ממשמעותיה והא דאמרינן הניחא למ''ד לא אמרי' ד''ת היינו ר''ע דלא אשכחיניה דקאמר ד''ת דדריש בפ' ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף יא.) והפדה לא נפדתה לפדויה ואינה פדויה ובפרק הערל (יבמות דף ע.) בשמעתתא קמייתא דא''ר אליעזר איש איש ד''ת ודריש ליה רבי עקיבא לרבות הערל וכן בריש חלק (סנהדרין דף צ:) ובפ' ד' מיתות (שם דף סד:) הכרת תכרת דא''ר עקיבא הכרת בעוה''ז תכרת לעוה''ב והכי משמע נמי סוגיין בפ' אין עומדין (ברכות דף לא:) אם ראה תראה דלרבי ישמעאל דאמר ד''ת ולרבי עקיבא אם ראה מוטב ואם לאו תראה אבל ר' ישמעאל אומר בכל דוכתי ד''ת כגון הני דפליג אדר''ע ובפ' ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף יא.) נמי וכן ר' אלעזר ב''ע בפרק קמא דקידושין (דף יז:) ובפרק אלו מציאות (ב''מ דף לא:) גבי הענק תעניק לבד מההיא דכריתות כדמפרש התם טעמא ולר' אלעזר בר' יוסי בריש חלק (סנהדרין דף צ:) והא דאמר בפ' אלו הן הגולין (מכות דף יב.) בקרא אם יצא יצא הא כמ''ד ד''ת הא כמ''ד לא דברה מ''ד התם דברה מסברא קאמר לה כדמפרש אביי התם מסתברא כמאן דאמר דברה וכו': ורבי יונתן האי איש איש מאי עביד ליה וכו'. תימה האי ריבוי לרבי יאשיה מנליה והיקישא דאיש לאשה לר' יונתן מנא ליה וכי אית לן למימר דפליגי בהא נמי דר' יאשיה לית ליה דאשת חרש שותה ור' יונתן לית ליה דסומא אינה שותה: דהאמר רב קנה לכל. הני לישני דפליגי בהבא על יבמתו (יבמות דף נח.) בשומרת יבם שנפלה מן הנשואין או מן האירוסין לא שייכא דוקא אלא לענין תרומה משום דכבר אכלה אבל לענין להשקותה וליורשה ולטמא לה לא: בספרים גרס אי הכי לימא רב דאמר כרבי יאשיה ולא א''ש אי הכי ובפרש''י לא גרס והוא לא שבש הגירסא אלא בסתם פי' לימא רב דאמר וכו' ושמא בספרו לא היה כתוב אי הכי: כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים כו'. תימה כיון דקנה מיהת לדברים האמורים בפרשה לפוטרה בגט דכיון שבא עליה הרי היא כאשתו לאותן דברים א''כ מ''ט דרבי יונתן דאלימא ליה ארוסה משומרת יבם אי משום דארוסה קידושין דידיה שומרת יבם נמי ביאה דידיה היא ונחנקה על ידו וכ''ש דתקשה לרב דאמר אנא דאמינא אפילו לרבי יונתן ותו מאי דוחקיה למימר כשמואל והא מסיק דאפילו רב הוה אתי מלתייהו אליביה ולענין השקאה קפיד רחמנא דבעינן ביאה לשם אישות וביבמות בפרק הבא על יבמתו (דף נח.) מוקי לה נמי הא דתנן [אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה] שומרת יבם וכנוסה כגון דבא עליה יבם בבית אחיו וכו' כי הכא ומקשה מידי הוא טעמא אלא לרב האמר רב קנה לכל ולא מתרץ גבי השקאה גזירת הכתוב דבעינן ביאה לשם אישות: אמר לך אנא דאמרי אפי' לרבי יונתן. נראה דהכי פירושו לא מיבעיא לרבי יאשיה דמרבה שומרת יבם דאמינא כוותיה והאי דאיצטריך לרבויי משום דכתיב הכא תחת אישך דמשמע שבא עליה לשם אישות וכו' לא צריכא למימר דקרא אסמכתא בעלמא הוא כמו שפירש רש''י ואף מה שפירש לשמואל ההיא דאיצטריך רבי יונתן למעוטי שומרת יבם אסמכתא בעלמא הוא תימה נהי דלאו אשתו היא אי לאו מעטיה קרא מהיכא תיתי דבעינן אשתו טפי לענין השקאה מלענין קינוי אי משום דכתיב והביא האיש את אשתו (אלא) ה''נ גבי קינוי כתיב וקינא את אשתו ירושלמי ארוסה לא שותה וישקנה גזירת הכתוב הוא והביא האיש את אשתו ולא יקנא לה התורה אמרה וקינא את אשתו וקינא את אשתו אפי' מקצת אשתו ר' יודן בעי כמה דתימר תמן וקינא את אשתו וקינא את אשתו אפילו מקצת אשתו דכוותה תחת אישך תחת אישך אפי' מקצת אישך היך עבידה קינא לה ועודה ארוסה וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו קינא לה עודה שומרת יבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו קינא לה ועודה ארוסה וכנסה ונסתרה וידע בה תצא בכתובתה ואם לאו תצא שלא בכתובתה (קינא לה ועודה שומרת יבם וכנסה ונסתרה וידע בה תצא בכתובתה ואם לאו תצא שלא בכתובתה) לא קינא לה בעלה ומת ונפלה לפני היבם וקינא לה ולא הספיק לכונסה עד שמת ונפלה לפני אחיו אינו משקה אותה שלא נפלה לו אלא מחמת אחיו הראשון אבל אם קינא לה היבם וכנסה ומת ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו: שאני התם דלית לה אימתא דבעל. וא''ת הני דבעי למפשט מארוסה ושומרת יבם לית להו נמי אימתא דבעלה דהא בעלייהו לאו גבייהו נינהו י''ל אפ''ה אית ליה אימתא פן ירגישו בעליהן בפריצותן:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד