דאי לאו [שאם לא] שכותי חבר הוה [היה] שקיבל עליו לשמור מצוות ולדקדק בהן, לא היה אותו ישראל מחתים ליה מקמיה [אותו לפניו]. ובמקרה הזה אפשר לסמוך על עד כותי זה, למרות שסתם כותי אין סומכים עליו. ומקשים: אי הכי [אם כך] שבמקרה כזה מדובר, אם כן אפילו שאר שטרות נמי [גם כן] אפשר יהיה להכשיר, אם עד ישראל חתום בסוף!

אלא אין הדין כך משום שאמרינן [אנו אומרים] שאין זו ראיה שהיה זה כותי חבר, ושמא חתום היהודי למטה כי רווחא שבק למאן דקשיש מיניה [רווח השאיר למי שזקן ממנו], שבשעה שחתם חשב שיחתום לפניו אדם אחר גדול ממנו, ולבסוף בא הכותי וחתם, ולכן אין לסמוך על כך, ואם כן הכא נמי [כאן גם כן], בגט, אפשר לומר שרווחא שבק למאן דקשיש מיניה [רווח השאיר למי שזקן ממנו] ומדוע נכשיר במקרה כזה גט ושחרור ולא שטרות אחרים!

אמר רב פפא, זאת אומרת, מכאן אפשר ללמוד כי עדי הגט אין חותמין זה בלא זה, כלומר, זה שלא בפני זה. ומפני שהם צריכים לחתום יחד, רואה העד היהודי שכותי הוא זה החותם עימו, ואם הניחו לחתום לפניו בוודאי יודע בו שהוא כשר, ומשום כך חתם גם הוא. אבל בשטרות אחרים שאין העדים צריכים לחתום בבת אחת, אי אפשר לסמוך על העד הכותי.

ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] שבגט אין העדים חותמים זה בלא זה? אמר רב אשי: גזירה היא, משום האומר: "כולכם היו עדים על גט זה ". שאז צריך שכולם יחתמו יחד ואם לא יעשו כן אין הגט כשר, ומשום כך גזרו שבכל מקרה יחתמו עדי הגט יחד.

א כיון שהזכרנו את ההלכה של ר' אלעזר, באים לדון בה גופא [עצמה], אמר ר' אלעזר: לא הכשירו בו, בגט אשה, אלא עד אחד כותי בלבד מתוך עדיו. ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו בכך]? הלא תנינא [שנינו] כבר דבר זה, שהרי נאמר במשנה: כל גט שיש עליו עד כותי — פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים, משמע: עד אחד ולא שניים!

ודוחים: אי ממתניתין [אם ממשנתנו] בלבד הוה אמינא [הייתי אומר] אפילו תרי נמי [שניים בגט גם כן] כשרים, והאי דקתני חד [וזה שהוא שונה אחד] — הרי זה כדי להדגיש את ההבדל, משום שבשטרות אפילו חד נמי [אחד גם כן] לא כשר, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] ר' אלעזר שאף בגיטין רק אחד כשר ולא יותר.

ושואלים: ותרי [ושניים], שני עדים כותים, לא? והא קתני [והרי הוא שונה] במשנתנו במפורש: מעשה והביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה, והיו עדיו עדי כותים והכשיר! אמר אביי, תני [שנה] שם: לא "עדיו" אלא "עדו", שלא הכשיר רבן גמליאל את הגט אלא בחתימתו של עד כותי אחד ואכן בשנים אף הוא אינו מכשיר.

רבא אמר: לעולם תשנה שם תרי [שניים], ואלא רבן גמליאל מיפלג פליג [חולק] על חכמים, וחסורי מיחסרא והכי קתני [וחסרה המשנה וכך יש לשנותה]: ורבן גמליאל מכשיר אפילו בשנים, ומעשה נמי [גם כן] שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה, והיו עדיו עדי כותים והכשיר.

ב משנה כל השטרות העולים בערכאות (הנעשים בבתי משפט) של גוים, אף על פי שחותמיהם גוים — כולם כשירים לכל ענין שבהלכה, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. ר' שמעון אומר: אף אלו כשירין, ולא הוזכרו בבית המדרש ששטרות של גויים פסולים אלא בזמן שנעשו בהדיוט (על ידי אדם פשוט) ולא בבית משפט.

ג גמרא במשנה שנינו שכל השטרות שנכתבו בערכאות של גויים כשרים, ומעירים: התנא קא פסיק ותני [פוסק, קובע ושונה במשנתנו] הלכה כללית, לא שנא [שונה] הדבר במכר ולא שנא [שונה] במתנה, שבכל מקרה כשר.

ויש לשאול: בשלמא [נניח] מכר, מובן הדבר, שכן כבר מכי יהיב זוזי קמייהו משעה שנתן הקונה כסף למוכר לפניהם, לפני הדיינים הגויים] הוא שקנה שנעשה הקנין, ושטרא [והשטר] ראיה בעלמא [בלבד] הוא לכך שהיה קנין, משום דאי [שאם] לא יהיב זוזי קמייהו [היה נותן את הכסף לפניהם] לא הוו מרעי נפשייהו וכתבין ליה שטרא [היו מריעים, מזיקים, לעצמם, לשמם הטוב וכותבים לו את השטר], ואם כן, השטר אינו אלא שטר ראיה הגון לקנין שנעשה כדין.

אלא מתנה במאי קא קני [במה המקבל קונה] אותה מן הנותן — לאו בהאי שטרא [האם לא בשטר זה]? ואולם האי שטרא חספא בעלמא [שטר זה חרס סתם] הוא, ששטר שנכתב על ידי גויים אין לו דין של שטר מבחינת דיני ישראל! אמר שמואל: דינא דמלכותא [דין המלכות] — דינא [דין ] הוא, ולכן לכל העניינים השייכים להעברת נכסים יש תוקף גם להלכה.

ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור], תני [שנה] כך במשנתנו: לא "כל השטרות העולים בערכאות של גוים כשרים חוץ מגיטי נשים", אלא "חוץ מכגיטי נשים". שיש להבחין בין שטרות שונים: שטרות שאינם אלא לראיה — כשרים אף אם נעשו בערכאות של גויים, ואילו שטרות שהם עצמם יוצרים את המעשה המשפטי, כמו גיטי נשים — הריהם פסולים אם נעשו בערכאות של גויים.

ד שנינו במשנה שר' שמעון אומר: אף אלו, גיטי נשים, כשירין אם נעשו בערכאות של גויים וחתמו עליהם עדים גויים. ותוהים: והא [והרי] גויים לאו [לא] בני כריתות נינהו [הם], וכיון שאינם בכלל עניינו של גט ושל כריתות הכתובים בתורה, כיצד יכולים הם לחתום על גט?

אמר ר' זירא: ירד (הלך) ר' שמעון לשיטתו של ר' אלעזר, שאמר עדי מסירה כרתי [כורתים, גומרים] את הגירושין, ומשום כך חתימת הגט אינה עיקרו של הגט, אלא מסירתו, ולכן אין מתחשבים בחותמיו.

ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר' אבא: אף שר' אלעזר מכשיר גט בלא שני עדים, מכל מקום מודה ר' אלעזר בגט המזויף מתוכו שיש פגם בעצם העדות שבו, שהוא פסול, אף שנמסר כדין, מחשש שמא יבואו לסמוך על אותם עדים כעדי מסירה! ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] —