שיטת התנא ר' אלעזר היא, שאמר: עדי מסירה כרתי [כורתים], שעיקרו של הגט במסירתו בפני עדים, והואיל והעדים קראו אותו בשעה שנמסר בפניהם — עליהם אנו סומכים כדי לקיים את הגט בבית הדין ולא על הכתוב בגט, ולכן יש להכשיר אף גט שנכתב על נייר מחוק ודיפתרא.

ואמר ר' אלעזר: לא הכשיר ר' אלעזר גט כזה אלא לאלתר, שמייד לאחר שנמסר לאשה מביאים אותו לבית הדין לקיימו. אבל מכאן עד עשרה ימים — לא, אין הוא כשר, ומדוע? — חיישינן דילמא הוה ביה תנאה וזייפתיה [חוששים אנו שמא היה בו תנאי וזייפה אותו], שהרי הוא כתוב על חומר שאפשר לזייף את הכתוב בו בנקל.

ור' יוחנן אמר: אפילו מכאן עד עשרה ימים — כשר, ומדוע? — שאם איתא דהוה ביה [אכן היה בו] תנאי — מידכר דכירי [זוכרים] העדים דבר זה, ולא היו שוכחים דבר בולט כזה, ואם זייפה אותו תנאי — לא יקיימו העדים את הגט.

ועוד אמר ר' אלעזר (האמורא): לא הכשיר התנא ר' אלעזר שטר העשוי להזדייף אלא בגיטין, אבל בשאר שטרות — לא, דכתיב [שנאמר] בקשר לשטרות מכר: "ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים" (ירמיה לב, יד), משמע ששטר מכר וכיוצא בו צריך להיות דבר שיכול להתקיים זמן רב מאז נתינתו בלא שייעשו בו שינויים. ואילו שטר שיכול להזדייף מעיקרו אינו שטר שאפשר לסמוך עליו לאורך זמן.

ור' יוחנן אמר: אפילו בשאר שטרות הכשיר ר' אלעזר. ושואלים לשיטת ר' יוחנן, והכתיב [והרי נאמר]: "למען יעמדו ימים רבים"! ומשיבים: התם [שם] עצה טובה בלבד קא משמע לן [השמיע לנו] ולא כעיכוב להלכה. שיעץ שמוטב שיהא השטר כתוב כך שיוכל להישאר זמן רב, שמא יזדקקו לו לראיה, ויסמכו על חותמיו.

א משנה הכל כשרין לכתוב את הגט, אפילו חרש, שוטה וקטן. וכן האשה כותבת את גיטה בעצמה, ותתננו לבעל, ואחר כך ימסרנו לה הבעל, והאיש כותב את שוברו, את הקבלה שצריכה האשה לתת לו לאישור לאחר שנפרעה ממנו את כתובתה. וטעם הדבר — לפי שאין קיום הגט אלא בחותמיו, ולפיכך אין זה משנה מי כתבו.

ב גמרא ושואלים: כיצד יכולים חרש שוטה וקטן לכתוב גט? והא לאו [והרי לא] בני דיעה נינהו [הם] ואינם יודעים לכתוב הגט לשמה! אמר רב הונא: