|
טקסט הדף מנוקד
וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּהָלַךְ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ הוּא דְּבָעֵינַן אוּמְדָּנָא אִידַּךְ אוּמְדָּנָא נָמֵי לָא בָּעֵינַן
שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ שְׁכִיב מְרַע שֶׁנִּיתַּק מֵחוֹלִי לְחוֹלִי מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה אִין דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב שְׁכִיב מְרַע שֶׁנִּיתַּק מֵחוֹלִי לְחוֹלִי מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה רַבָּה וְרָבָא לָא סְבִירָא לְהוּ הָא דְּרַב הוּנָא גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ יֵשׁ גֵּט לְאַחַר מִיתָה וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא לָא הָוֵי גִּיטָּא וּמִשּׁוּם גְּזֵירָה שָׁרֵינַן אֵשֶׁת אִישׁ לְעָלְמָא אִין כֹּל דִּמְקַדֵּשׁ אַדַּעְתָּא דְּרַבָּנַן מְקַדֵּשׁ וְאַפְקְעִינְהוּ רַבָּנַן לְקִדּוּשִׁין מִינֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי תִּינַח דְּקַדֵּישׁ בְּכַסְפָּא קַדֵּישׁ בְּבִיאָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֲמַר לֵיהּ שַׁוְּיוּהּ רַבָּנַן לִבְעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת תָּנוּ רַבָּנַן זֶה גִּיטִּיךְ מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי מֵחוֹלִי זֶה וְנָפַל הַבַּיִת עָלָיו אוֹ הִכִּישׁוֹ נָחָשׁ אֵינוֹ גֵּט אִם לֹא אֶעֱמוֹד מֵחוֹלִי זֶה וְנָפַל עָלָיו בַּיִת אוֹ הִכִּישׁוֹ נָחָשׁ הֲרֵי זֶה גֵּט מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא שְׁלַחוּ מִתָּם אֲכָלוֹ אֲרִי אֵין לָנוּ הָהוּא גַּבְרָא דְּזַבֵּין אַרְעָא לְחַבְרֵיהּ קַבֵּיל עֲלֵיהּ כֹּל אוּנְסָא דְּמִתְיְלִיד לְסוֹף אַפִּיקוּ בַּהּ נַהֲרָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבִינָא אֲמַר לֵיהּ זִיל שְׁפִי לֵיהּ דְּהָא קַבֵּילְתְּ עֲלָךְ כׇּל אוּנְסָא דְּמִתְיְלִיד אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר תַּחְלִיפָא לְרָבִינָא אוּנְסָא דְּלָא שְׁכִיחַ הוּא אִיגַּלְגַּל מִילְּתָא וּמְטָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לְהוּ אוּנְסָא דְּלָא שְׁכִיחַ הוּא אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא אִם לֹא אֶעֱמוֹד מֵחוֹלִי זֶה וְנָפַל עָלָיו בַּיִת אוֹ הִכִּישׁוֹ נָחָשׁ הֲרֵי זֶה גֵּט אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְאֵימָא מֵרֵישָׁא אֵינוֹ גֵּט אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא וּמִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא רֵישָׁא אַסֵּיפָא לָא מוֹתְבִינַן תְּיוּבְתָּא מִינַּהּ אֲמַר לֵיהּ אִין כֵּיוָן דְּקַשְׁיָא רֵישָׁא אַסֵּיפָא לָא אִיתְּמַר בֵּי מִדְרְשָׁא וּמְשַׁבַּשְׁתָּא הִיא זִיל בָּתַר סְבָרָא רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ זְבֻן שׁוּמְשְׁמֵי אַגִּידָּא דִּנְהַר מַלְכָּא אֲגוּר מַלָּחֵי לְעַבּוֹרִינְהוּ קַבִּילוּ עֲלַיְיהוּ כֹּל אוּנְסָא דְּמִתְיְלִיד לְסוֹף אִיסְתְּכַר נְהַר מַלְכָּא אֲמַרוּ לְהוּ אֱגוּרוּ חַמָּרֵי אַפְקְעִינְהוּ נִיהֲלַן דְּהָא קַבֵּילְתּוּ עֲלַיְיכוּ כֹּל אוּנְסָא דְּמִיתְיְלִיד אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לְהוּ קָאקֵי חִיוָּרֵי מְשַׁלְּחִי גְּלִימֵי דְאִינָשֵׁי אוּנְסָא דְּלָא שְׁכִיחַ הוּא מַתְנִי' לֹא תִּתְיַיחֵד עִמּוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי עֵדִים אֲפִילּוּ עַל פִּי עֶבֶד אֲפִילּוּ עַל פִּי שִׁפְחָה חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהּ בְּשִׁפְחָתָהּ מָה הִיא בְּאוֹתָן הַיָּמִים רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רש"ימתנתו מתנה. אם מת מחולי האחר דהא אמרת לאו עמידה היא וגבי גט דמתני' הוא דבעינן אומדנא משום דמחולי זה קאמר לה: לא סבירא להו הא דרב הונא. דהיכא דלא אמר לה אם מתי סבירא להו דאם עמד אינו חוזר: גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה. דאי עמד חוזר אתו למימר לא הוי גט עד דמיית וקא חזינן דלכי מיית הוי גיטא ש''מ יש גט לאחר מיתה ואתי לאכשורי זה גיטיך לאחר מיתה ולא ידעו דכיון דלא פריש מידי להכי יהבינא ניהלה שיהא גט מעכשיו וע''מ שימות: לא הוי גיטא. דהא אדעתא דמיית יהב לה והא לא מת: אינו גט. דאונסא דלא שכיח הוא ולא מסיק אדעתיה ולא אמר אלא דימות ע''י החולי: מאי שנא רישא כו'. אי אונסא דלא שכיח אסיק אדעתיה רישא נמי ליהוי גיטא דהא מתוך אותו חולי מת דמחולי זה לא משמע אלא מתוך חולי זה: שלחו מתם. על ידי מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לארץ ישראל והשיבו אין לנו שיהא גט דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה: קביל עליה. המוכר: כל אונסא דמתיליד בה. שיפצה את הלוקח: אפיקו בה נהרא. צוה המלך שיעבירו את הנהר דרך אותה שדה: שפי ליה. העמידה לפניו בשופי: ואימא מרישא. אדמותבת לי מסיפא תסייעי לי מרישא: לא איתמר בי מדרשא. במקום ישיבת תלמידי חכמים שיתרצוה: זיל בתר סברא. ומסתבר דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה: זבון שומשמין. לקחו שומשמין: אגור מלחי. שכרו להם ספנים להוליכם לביתם: קבילו עלייהו. המוכרים: כל אונסא דמתיליד. עלייהו בדרך: אסתכר נהר מלכא. ולא יכלו ספינות לעבור שעשו בו סכר שקורין אישקלוש''א: אמרו להו. רב פפא ורב הונא למוכרים אגורו חמרי כו': קאקי חיורי. אווזים לבנים לפי שהיו זקנים: משלחי גלימי. מפשיטין בגדי אנשים כלומר פוסקים עליהם דין להנאתן: מתני' לא תתייחד עמו. זה שנתן גט ואמר לה מהיום אם מתי לא תתייחד עמו שמא יבא עליה דאיכא למ''ד חיישינן שמא בעל לשם קדושין וצריכה גט שני ולמאן דלא חייש נמי מ''מ פנויה היא ואסור להתייחד עם הפנויה: תוספותוהא קא משמע לן דהלך על משענתו. פי' בשלמא כדקס''ד דהלך ממש ואם עמד אינו חוזר ניחא דנקט הלך לרבותא אע''ג דהלך ממש צריך אומדנא כיון דעמד אינו חוזר אבל למאי דקאמר דהלך לאו ממש אלא על משענתו אם כן פשיטא דצריך אומדנא ולהכי קאמר קמ''ל דהלך על משענתו כו': מאי שנא רישא ומ''ש סיפא. בירושלמי מפרש טעמא רבה איכא דברישא הרי לא מת מחולי זה אבל בסיפא אם לא יעמוד קאמר והרי לא עמד דלא עמד משמע בין ע''י החולי בין ע''י דבר אחר אבל גמרא שלנו אינו סובר חילוק זה אלא בכולם משמע ליה שימות מתוך חולי זה: איתיביה רבינא לרבא אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו הבית. תימה מאי פריך ליה רבינא לרבא מגט הא אית ליה לרבא בפרק קמא דכתובות (דף ב:) ללישנא קמא שהוא עיקר כדמוכח בהשולח (לעיל דף לד.) דאין טענת אונס בגיטין כדמפרש התם משום צנועות ומשום פרוצות ומאי מהדר ליה רבא נמי ואימא מרישא דאינו גט והא סבר רבא התם דאין טענת אונס בגיטין ואפי' באונסא דלא שכיחא איירי התם דשכיח אמרינן התם דלכ''ע אין אונס דמייתי מהא דפסקיה מברא ודחי אונס דשכיח שאני דהוה ליה לאסוקי אדעתיה ואור''י דאיכא שלשה גווני אונס דאונס דשכיח לגמרי לכ''ע אין אונס ואונס דלא שכיח כלל כגון דשמעתין אפילו לרבא יש אונס אפילו בגיטין דליכא למיגזר משום צנועות דסברא דאניס כיון דלא שכיח כלל ומשום פרוצות נמי לא גזור רבנן כיון דלא שכיח כלל ופלוגתא דאין טענת אונס היינו בשכיח ולא שכיח ועוד אור''י דאפילו הוי הכא אונס שכיח כי ההוא דכתובות פריך שפיר רבינא דדוקא גבי אם לא באתי מכאן עד י''ב חדש אמרינן אין טענת אונס בגיטין משום צנועות ומשום פרוצות אע''ג דלא אסיק אדעתיה אונס דלא שכיח מ''מ הוי בכלל משמעות לשונו דאם לא באתי משמע בכל ענין שלא יבא אבל אם מת מחולי זה או לא יעמוד מחולי זה משמע שרוצה לומר שאם ימות ע''י החולי יהא גט אבל אם ימות מחמת דבר אחר לא יהא גט ולהכי פריך רבינא דאם איתא דלא אסיק אדעתיה אונס דלא שכיח משום צנועות ופרוצות אין לנו לומר שיהא גט דדמי לחוכא ואיטלולא דכיון דבכלל משמעות לשונו נמי לא הוי נפילת בית או נשיכת נחש אלא ודאי כל אונס מסיק אדעתיה וכיון דאסיק אדעתיה דעתו לפוטרה בכל ענין שימות ומתוך חולי זה הוא קאמר ולא מחמת חולי זה ורבא מהדר ליה דמשובשת היא דהא קשיא רישא לסיפא ולא משום סייעתא דנפשיה קאמר: לא תתייחד עמו אלא בפני עדים. לפי' הקונט' ניחא דפירש מה היא באותן הימים מילתא באפי נפשה היא אבל בזה גיטיך מהיום אם מתי דרישא לכ''ע הוי גט משעת נתינה לפיכך אתי שפיר דתלי בגמרא טעמא דמתניתין דלא תתייחד משום חשש קדושין ולא משום גט ישן שהרי כבר היה גט משעת נתינה אבל. לפי' ר''ת ור''ח דמפ' דמה היא באותן הימים קאי ארישא אמהיום אם מתי ואפילו הכי לרבי יהודה הרי היא כאשת איש לכל דבריה ואינה מגורשת עד שעה אחת סמוך למיתה וקשה לר''י דא''כ אמאי תלי טעמא בגמרא משום חששא דקידושין כיון דעדיין אינה מגורשת ואור''י דודאי לרבי יהודה הוי טעמא משום גט ישן אבל לרבי יוסי דאמר מגורשת ואינה מגורשת ולרבי מאיר דאמר בגמרא דבעילתה תלויה איכא למיחש לקדושין.: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|