ואינה מגורשת!

אמר אביי: באמת אנטיפרס היא מיהודה וכפר עותנאי מן הגליל, ויש להסביר את לשון המשנה כלשון קצרה, ולומר כי תרי תנאי קאמר [שני תנאים אמר] לה: אי מטינא [אם אגיע] לגליל — לאלתר ליהוי גיטא [מיד יהיה זה גט], ואי משתהינא באורחא תלתין יומין [ואם אשתהה בדרך שלשים יום] ולא אתינא [אבוא] — ליהוי גיטא [יהיה זה גט], הגיע לאנטיפרס וחזר בתוך שלושים יום, שגם לא לגליל מטא [הגיע] ולא אשתהויי נמי אשתהי תלתין יומין [השתהה גם כן שלושים יום] — בטל תנאו.

א שנינו במשנה: "הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום" כו'. ושואלים (לפי ההבנה הראשונה בדברי המשנה שהגיע לקצה מדינת הים וחזר מיד): למימרא [האם לומר], שעכו במדינת הים קיימא [היא נמצאת] ואינה נחשבת כארץ ישראל? והא [והרי] אמר רב ספרא: כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי [כאשר היו נפרדים חכמים זה מזה] כשהיו יוצאים לחוץ לארץ — בעכו הוו מפטרי [היו נפרדים] חבריהם מהם, משום שאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ ואותו חכם שליווה את חבירו לא יצא מתחום הארץ אלא הגיע לעכו בלבד. משמע שעכו היא ארץ ישראל!

אמר אביי: צריך להבין את המשנה כך: תרי תנאי קאמר [שני תנאים אמר] לה: אי מטינא [אם אגיע] למדינת הים — לאלתר ליהוי גיטא [מיד יהיה זה גט], אי משתהינא באורחא תלתין יומין [אם אשתהה בדרך שלושים יום] ולא אתינא [אבוא] — ליהוי גיטא [יהא זה גט], ולכן, אם הגיע לעכו וחזר, שלא למדינת הים מטא [הגיע] ולא אשתהויי נמי אשתהי תלתין יומין [השתהה גם כן שלושים יום] — בטל תנאו.

ב שנינו במשנה שאם נתן גט לאשתו ואמר לה "הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך (שלא אתראה איתך) שלושים יום ", אפילו היה הולך ובא, אם לא התייחד עמה בתוך זמן זה — הרי זה גט. ומקשים: והא [והרי] לא עבר מכנגד פניה, אלא היה הולך ובא! אמר רב הונא: מאי [מה פירוש] "פניך" שאמר בתנאי? כוונתו תשמיש, שהיתנה שאם לא ישמש עמה במשך שלושים יום יהא זה גט. ואמאי קרי ליה [מדוע קורא לו] לענין זה "פניך" — לישנא מעליא נקט [לשון מעולה, נקיה, תפס], וכיון שלא התייחד עמה — נתקיים התנאי ויחול הגט.

ור' יוחנן אמר: לעולם הכוונה היא פניך ממש, כלומר, שלא יתראה עמה למשך שלושים יום רצופים, אולם מי קתני [האם שנה] במשנה "הרי זו מגורשת" שחל הגט מיד? "הרי זה גט" קתני [שנה], לומר: שאף שלא נתקיים התנאי במשך שלושים יום אלה, אם לא נתייחד עמה לא הוי [אין זה נחשב] גט ישן שאמרו חכמים שאין מגרשים בו, ולכי מלו תלתין יומי הוי גיטא [וכאשר ימלאו שלושים יום ואכן יעבור מכנגד פניה יהא זה גט].

ומעירים תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר' יוחנן: האומר לאשתו "הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום", והיה הולך ובא, הולך ובא, הואיל ולא נתייחד עמה — הרי זה גט, ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה, וכדברי ר' יוחנן שהחשש הוא משום גט ישן.

ושואלים: וליחוש [ונחשוש] שמא פייס את אשתו במשך הזמן הזה שהיה הולך ובא, ונתייחד עמה! אמר רבה בר רב הונא, הכי [כך] אמר אבא מרי [אבי מורי, רב הונא] משמיה [משמו] של רב: באומר הבעל: נאמנת עלי לומר שלא באתי. וכיון שמאמינה על כך, אם אמרה שלא נתייחד עמה — נשאר הגט בתוקפו.

איכא דמתני לה אמתניתין [יש ששונים את הדבר הזה על משנתנו להלן]: אם אמר "הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש — הרי זה גט. ויש לשאול: וליחוש [ונחשוש] שמא פייס את אשתו בינתיים ונתייחד עמה! אמר רבה בר רב הונא, הכי [כך] אמר אבא מרי משמיה [בשמו] של רב, באומר הבעל: נאמנת עלי לומר שלא באתי.

ומעירים: מאן דמתני לה אמתניתין [מי ששונה אותה שמועה על משנתנו], כל שכן שכך הוא מסביר את הברייתא שבה ידוע שהגיע לעירו, שחייבים לומר שנתן לה נאמנות לומר שלא נתייחד ולא פייס.

אבל מאן דמתני לה [מי ששונה אותה] על הברייתא יש לומר: אבל אמתניתין [על משנתנו] אינו צריך לכך, שכן הא [הרי] לא אתא [בא], ואין מקום לחשוש שמא בכל זאת חזר ובא לביתו ופייסה בלא שידע איש על כך.

ג משנה האומר לאשתו "הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש — אינו גט, שהרי הגט יחול רק כעבור שנים עשר חדש, וכיון שמת בינתיים — לא חל הגט, והאשה היא אלמנה, וחלה עליה חובת יבום.

אבל אם אמר לה "הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש — הרי זה גט, שהרי חלות הגט היא מעכשיו, וכיון שלסוף שנה לא בא — נמצא שהתקיים התנאי.

אמר "אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש כתבו ותנו גט לאשתי", אם כתבו גט בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש — אינו גט, שהרי הורה לכתוב את הגט רק לאחר זמן זה.

ואם אמר "כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חדש", אם כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש — אינו גט, לפי שמשמעות דבריו שיכתבו רק לאחר שנתברר שלא בא בתוך שנים עשר חודש. ר' יוסי אומר: כזה גט, שהרי לא פירש להם מתי לכתוב את הגט, אלא את זמן הנתינה.

אף לשיטת סתם משנה, אם כתבו לאחר שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש, ומת הבעל, אם מסירת הגט היתה קודם למיתה — הרי זה גט, ואם מיתה קדמה למסירת הגט — אינו גט, ואם אין ידוע מה קדם למה — זו היא שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת.

ד גמרא על האמור במשנה שאם נתן לה גט והתנה "אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חודש", ומת בתוך אותם שנים עשר חודש, שאינו גט, וחלה עליה חובת יבום, תנא [שנה] החכם בברייתא: רבותינו התירוה לינשא בלא להיזקק לחליצה, לפי שהם סבורים שהיא מגורשת בגט זה.

ומבררים: מאן [מי הם] רבותינו אלה? אמר רב יהודה אמר שמואל: בי דינא דשרו מישחא [בית הדין שהתירו שמן] של הגויים באכילה. ומה טעמם להתירה להינשא בגט זה? — סברי לה [סבורים הם] כשיטת ר' יוסי, שאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו וכל שטר שיש בו תאריך מניחים שהכוונה של נותן השטר היא שיחול מאותו זמן שנכתב אף אם לא נאמר במפורש "על מנת" או "מעכשיו".

אמר ר' אבא בריה [בנו של] ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: ר' יהודה נשיאה (הנשיא) בנו של רבן גמליאל בר ר' יהודה (הנשיא) הורה דבר זה, ולא הודו לו כל סיעתו, בני החבורה שלו, שאף בבית מדרשו לא הסכימו אתו, ואמרי לה [ויש אומרים] שלא הודו לו כל שעתו, כלומר, כל ימי חייו.

אמר ליה [לו] ר' אלעזר לההוא סבא [לזקן אחד] שהיה חבר בבית דינו של ר' יהודה נשיאה: כי שריתוה כאשר התרתם אותה] את אשה זו — האם לאלתר שריתוה [מיד היתרתם אותה], או לאחר שנים עשר חדש שריתוה [היתרתם אותה]? האם לאלתר שריתוה [מיד התרתם אותה] — דהא [שהרי] לא אתי [בא], שהגט חל מייד, ואין צורך להמתין עד שנים עשר חדש — שהרי ודאי לא יוכל הבעל לבוא עוד, שהרי מת, או דלמא [שמא] לאחר שנים עשר חדש שריתוה [התרתם אותה] — דהא איקיים ליה תנאו [שהרי התקיים אז התנאי] שלא חזר כעבור שנים עשר חודש?

ושואלים: ותיבעי ליה מתניתין [ותישאל לו שאלה זו לגבי משנתנו]: שהאומר לאשתו "הרי זה גט מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש — הרי זה גט, האם לאלתר הוי [מיד חל הגט] דהא [שהרי] לא אתי, או דלמא [שמא] רק לאחר שנים עשר חדש — דהא איקיים ליה תנאיה [שהרי רק אז התקיים לו תנאו]? ומשיבים: אין הכי נמי [כך הוא גם כן], ובאמת אפשר לשאול שאלה זו על המשנה, ומשום דהוה בההוא מעשה [שהיה אותו זקן באותו מעשה] שאל אותו, שיוכל לברר את הדברים מתוך מעשה שהיה.

אמר אביי: הכל מודים, היכא [במקום] שאמר לאשתו בלילה שהגט שהוא נותן לה יהא גט לכשתצא חמה מנרתיקה —