סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שֵׁם לְוַוי אֲבָל אִית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי אַף עַל גַּב דְּלֹא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְאַף עַל גַּב דְּלָא הָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת
אֲפִילּוּ הוּא עִמָּהּ בַּמִּטָּה כּוּ' אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּמִטָּה שֶׁלּוֹ אֲבָל בְּמִטָּה שֶׁלָּהּ מְגוֹרֶשֶׁת
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּמִטָּה שֶׁלּוֹ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת בְּמִטָּה שֶׁלָּהּ מְגוֹרֶשֶׁת
וּבְמִטָּה שֶׁלָּהּ מְגוֹרֶשֶׁת כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר הוּא שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר קָנָה לוֹקֵחַ
לָא צְרִיכָא דְּגָבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְהָאִיכָּא מְקוֹם כַּרְעֵי אַמְּקוֹם כַּרְעֵי לָא קָפְדִי אִינָשֵׁי
לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ קַלְתָּהּ מְגוֹרֶשֶׁת אַמַּאי כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר הוּא
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה קַלְתָּהּ תְּלוּיָה בָּהּ וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה קַלְתָּהּ תְּלוּיָה בָּהּ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר קְשׁוּרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה
רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה קַלְתָּהּ מוּנַּחַת לָהּ בֵּין יַרְכוֹתֶיהָ רַב מְשַׁרְשְׁיָא בַּר רַב דִּימִי אָמַר כְּגוֹן שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ מוֹכֵר קְלָתוֹת
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מְקוֹם חֵיקָהּ קָנוּי לָהּ מְקוֹם קַלְתָּהּ קָנוּי לָהּ אָמַר רָבָא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן לְפִי שֶׁאֵין אָדָם מַקְפִּיד לֹא עַל מְקוֹם חֵיקָהּ וְלֹא עַל מְקוֹם קַלְתָּהּ
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי זְרָקוֹ לָהּ לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ קַלְתָּהּ אוֹ לְתוֹךְ כׇּל דָּבָר שֶׁהוּא כְּקַלְתָּהּ הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת
כׇּל דָּבָר שֶׁהוּא כְּקַלְתָּהּ לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי טַסְקָא דְּאָכְלָה בַּהּ תַּמְרֵי
מַתְנִי' אָמַר לָהּ כִּנְסִי שְׁטַר חוֹב זֶה אוֹ שֶׁמְּצָאַתּוּ מֵאֲחוֹרָיו קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּיטָּהּ אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיֹּאמַר לַהּ הֵא גִּיטִּיךְ
נָתַן בְּיָדָהּ וְהִיא יְשֵׁנָה נֵיעוֹרָה קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּיטָּהּ אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ הֵא גִּיטִּיךְ
גְּמָ' כִּי אָמַר לַהּ הֵא גִּיטִּיךְ מַאי הָוֵי הָוֵה לֵיהּ טְלִי גִּיטִּיךְ מֵעַל גַּבֵּי קַרְקַע
וְאָמַר רָבָא טְלִי גִּיטִּיךְ מֵעַל גַּבֵּי קַרְקַע לֹא אָמַר כְּלוּם אֵימָא שֶׁשְּׁלָפַתּוּ מֵאֲחוֹרָיו
שְׁלָפַתּוּ נָמֵי הָא בָּעֵינָא וְנָתַן בְּיָדָהּ וְלֵיכָּא לָא צְרִיכָא דַּעֲרַק לַהּ חַרְצֵיהּ וּשְׁלַפְתֵּיהּ
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אָמַר לָהּ כִּנְסִי שְׁטַר חוֹב זֶה אוֹ שֶׁשְּׁלָפַתּוּ מֵאֲחוֹרָיו קְרָאַתּוּ וַהֲרֵי הוּא גִּיטָּהּ אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ הֵא גִּיטִּיךְ דִּבְרֵי רַבִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ וְיֹאמַר לָהּ הֵא גִּיטִּיךְ
נְתָנוֹ בְּיָדָהּ וְהִיא יְשֵׁנָה נֵיעוֹרָה וְקוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּיטָּהּ אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ הֵא גִּיטִּיךְ דִּבְרֵי רַבִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ וְיֹאמַר לָהּ הֵא גִּיטִּיךְ
וּצְרִיכָא דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָךְ קַמַּיְיתָא בְּהַהִיא קָאָמַר רַבִּי מִשּׁוּם דְּבַת אִיגָּרוֹשֵׁי הִיא אֲבָל נָתַן בְּיָדָהּ וְהִיא יְשֵׁנָה דְּלָאו בַּת אִיגָּרוֹשֵׁי הִיא אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר
וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא בְּהָא קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אֲבָל בְּהָךְ אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי צְרִיכָא
אָמַר רָבָא כָּתַב לָהּ גֵּט וּנְתָנוֹ בְּיַד עַבְדָּהּ יָשֵׁן וּמְשַׁמַּרְתּוֹ הֲרֵי זֶה גֵּט נֵיעוֹר אֵינוֹ גֵּט דְּהָוְיָא לַיהּ חָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ
יָשֵׁן וּמְשַׁמַּרְתּוֹ הֲרֵי זֶה גֵּט אַמַּאי חָצֵר מְהַלֶּכֶת הִיא וְחָצֵר מְהַלֶּכֶת לֹא קָנָה
וְכִי תֵּימָא יָשֵׁן שָׁאנֵי וְהָא אָמַר רָבָא כׇּל שֶׁאִילּוּ מְהַלֵּךְ לֹא קָנָה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב לֹא קָנָה וְהִלְכְתָא בְּכָפוּת
מַתְנִי' הָיְתָה עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּזְרָקוֹ לָהּ קָרוֹב לָהּ מְגוֹרֶשֶׁת קָרוֹב לוֹ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת וְכֵן לְעִנְיַן קִדּוּשִׁין
וְכֵן לְעִנְיַן הַחוֹב אָמַר לוֹ בַּעַל חוֹבוֹ זְרוֹק לִי חוֹבִי וּזְרָקוֹ לוֹ קָרוֹב לַמַּלְוֶה זָכָה הַמַּלְוֶה קָרוֹב לַלֹּוֶה הַלֹּוֶה חַיָּיב מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה שְׁנֵיהֶם יַחְלוֹקוּ
גְּמָ' הֵיכִי דָמֵי קָרוֹב לָהּ וְהֵיכִי דָּמֵי קָרוֹב לוֹ אָמַר רַב אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּהּ זֶהוּ קָרוֹב לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ זֶהוּ קָרוֹב לוֹ
הֵיכִי דָּמֵי מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן עוֹמְדִין בְּאַרְבַּע אַמּוֹת
וְלִיחְזֵי הֵי מִינַּיְיהוּ קְדֵים וְכִי תֵּימָא דַּאֲתוֹ תַּרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וְהָא אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם
אֶלָּא אָמַר רַב כָּהֲנָא הָכָא בִּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת מְצוּמְצָמוֹת עָסְקִינַן

רש"י

שם לווי. כולהו פיסלא מיקרו ואי הוי להאי שם לעצמו הוה ליה חשוב ולא בטיל: אבל במטה שלה. אע''פ שבתוך ביתו מגורשת וקא סלקא דעתין טעמא משום דקסבר כליו של לוקח ברשות מוכר קונה חפץ הנתון לתוכו לבעליו ופלוגתא היא בב''ב (פה:): דגבוה י'. דהוי רשותא לנפשיה ולא חשיב ההוא אוירא רשות מוכר לבטל את רשות הכלי: והא איכא מקום כרעי. שמונחים לארץ: ה''ג אמקום כרעי לא קפדי אינשי. הואיל וגבוה מן הארץ עשרה שנוחה להשתמש תחתיה: קשורה אע''פ שאינה תלויה. אלא נגררת בקרקע וקשור בה ולא גרסי' תלויה אע''פ שאינה קשורה: בין ירכותיה. ואע''פ שמונח בקרקע אין אדם מקפיד על כל מקום מושב אשתו ועד עכשיו היה אותו מקום קנוי לה: מוכר קלתות. לכך אינו מקפיד על מקומה שיש לו בית לכך: תניא נמי הכי. דמשום דאינו מקפיד. הוא מדקתני או בכל דבר שהוא כקלתה שמיוחד לתשמישה תמיד שהמכניס אשתו לתוך ביתו על מנת להיות כלי תשמישיה קטנים עמה הוא מכניסה: טסקא. טשק''א בלע''ז: מתני' עד שיאמר לה הא גיטיך. ואפי' לאחר שבא לידה אומר לה כן ודיו: קוראה והרי הוא גיטה. כשהיא קוראה בו רואה שהוא גיטה: גמ' טלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום. דבעינן ונתן: שלפתו. שהיה תחוב בין חגורו למתניו ושלפתו משם: דעריק לה חרציה. עקם לה מתניו להקריב לה הגט: שלפתו. גרס בברייתא: לעולם אינו גט. הואיל ובא לידה שלא בהכשר עד שיטלנו כו': דבת איגרושי היא. שהרי ניעורה ולא מיחסרא אלא אמירת הי גיטך הלכך כי אמר לה בתר הכי שפיר דמי שקבלתה הוגנת: הרי זה גט. דהוי חצרה המשתמרת לדעתה הואיל והוא ישן אינו משתמר אלא על ידה: ניעור אינו גט. שהעבד משמר את עצמו ואת מה שבידו והויא לה חצרה המשתמרת שלא לדעתה: חצר מהלכת לא קנה. רבא גופיה אמרה בשנים אוחזין בטלית: כל שאילו מהלך כו'. רבא נמי אמרה התם היה מהלך בספינה וקפצו דגים לתוך הספינה כו': בכפות. שאינו ראוי להלך בההוא קאמר רבא דהוי גט: מתני' קרוב לה. מפרש בגמ': אמר לו. מלוה ללוה: זרוק לי חובי. ברה''ר: וזרקו לו. ואבד: גמ' ד' אמות שלו. שאין בינו לגט ד' אמות דאמרינן בשנים אוחזין (ב''מ דף י.) דד' אמות של אדם קונות לו: כגון שהיו שניהם עומדים בד' אמות. לגט זו מכאן וזה מכאן שכל הגט מונח בתוך ארבע אמות שלו ובתוך ארבע אמות שלה ולא גרסינן מצומצמות: וליחזי הי מינייהו קדים. לבא במעמדו אם קדם הוא לבא זכה בכל ארבע אמות ואם קדמה היא לבא זכתה בכל ד' אמות הסמוכות לה ושוב לא נכנסה זכותו לתוכו: א''א לצמצם. שלא יקדים האחר: מצומצמות. שהיו שניהם עומדים בח' אמות מצומצמות לא פחות ולא יותר יש בין שניהם:

תוספות

אמקום כרעי לא קפדי אינשי. לכל הפחות באשתו וכן באויר המטה: כגון שקלתה תלויה בה. וא''ת ותיפשוט איפכא מדמתרצי כל הני ובהמוכר את הספינה (ב''ב דף פה:) רוצה לפשוט מדברי אמוראי ואינו יכול ויש לומר דהכא לכולהו מספקא להו אלא דדחו למתני' דלא נפשוט מינה א''נ אפי' בעלמא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה הכא לענין גט דלרחוקה קאתי לא קנה: מקום חיקה קנוי לה. וא''ת פשיטא דהא חיקה הוי ממש כידה ואומר ר''י דר' יוחנן קשורה ותלויה בעי ומיירי כשבגדיה נגררין בארץ והשתא אי לאו טעמא דמקום חיקה קנוי לה לא הוי מהני מידי כיון דאינה קשורה ותלויה: אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך. ר''י היה מצריך . לנותן גט לאשתו לומר הי גיטיך וגם הרי את מותרת לכל אדם כדמשמע בהמגרש (לקמן דף פה.:) שהיו רגילים לומר ג''כ ודן ומיהו קשה דבהניזקין (לעיל דף נה.) משמע דאפילו לא אמר. כשר גבי מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא נשמע אמר לעדים ראו גט זה וכו' וי''ל דהתם נמי אחר כך יגידו לה העדים שהיא מגורשת אף על פי דהאשה מתגרשת בעל כרחה מכל מקום צריך לומר לה הי גיטיך והרי את מותרת לכל אדם שתדע שהיא מגורשת ולא תהא חוזרת דבעינן שיהא משלחה ואינה חוזרת:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר