סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

פירוש שטיינזלץ

זו דברי ר' מאיר שמקפיד על שלום מלכות בגט, אבל חכמים אומרים: אפילו לא כתב תאריך בגט אלא לשם, על פי זמן שררתו של סנטר (ממונה על שמירה) שבעירהרי זו מגורשת, שאין כל חשיבות לשם מי נכתב התאריך.

מסופר: ההוא גיטא דהוה כתיב ביה [גט אחד שהיה כתוב בו] לשם איסטנדרא [המושל] של העיר בשכר שנקבו את התאריך הכתוב בו לפי זמן הממשלה שלו, שלחה את הבעיה הזו רב נחמן בר רב חסדא לקמיה [לפני] רבה: כי האי גוונא מאי [כגון זה מה] הדין?

שלח ליה [לו] כתשובה: בהא [בזו] אפילו ר' מאיר מודי [מודה] שהגט כשר, מאי טעמא [מה הטעם]?מאותה מלכות הוא, ואין מושל המלכות מקפיד בדבר זה.

ושואלים: ומאי שנא [ובמה שונה] הדבר מסנטר שבעיר? ומשיבים: התם זילא להו מילתא [שם מזולזל להם הדבר] שכותב לשם פקיד קטן, הכא שביחא להו מילתא [כאן משובח להם הדבר] שהוא כותב לשמו של מושל חשוב.

אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב משנתנו זו דברי ר' מאיר היא, שהוא מחמיר בגט זה וסבור שהוולד ממזר, אבל חכמים אומרים: הולד כשר. ומודים חכמים לר' מאיר, שאם שינה בגט את שמו או את שמה, או את שם עירו או את שם עירהשהולד ממזר.

אמר רב אשי, אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו] דבר זה. ששנינו במשנתנו: שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה ונישאה לאחר על פי גט זה — תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו של קנסות שקונסים אשת איש שנישאה לאחר, שנימנו למעלה, קיימים בה.

ויש לברר הא מאן קתני לה [הלכה זו מי שנה אותה]? אילימא [אם תאמר] שר' מאיר הוא ששנה אותה — אם כן ליערבינהו וליתנינהו [שיערב וישנה את הדברים] גם בשינוי מלכות וגם בשינוי שם, כהלכה אחת! אלא שמע מינה [למד מכאן] שזו היא שיטת רבנן [חכמים]. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא, שעד כאן הובאו במשנתנו דברי ר' מאיר, ומכאן הוסיפו את דברי חכמים בשינוי עיקרי כזה שאף לדעתם פוסל את הגט.

א שנינו במשנה: כל עריות שאמרו שהן מותרות שנישאו צרותיהן לאחרים, ונתברר שלא היו בגדר צרת ערווה — הרי אלו יוצאות מבעליהן וכו'. ומעירים: יש לדייק בלשון המשנה שדווקא אם נישאואין [כן] חלים עליהן דינים אלה, אבל אם זינו אותן צרות, שנתברר שהיו זקוקות ליבם — לא, שאין חלים עליהן קנסות אלה.

לימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה] על שיטת רב המנונא, שאמר רב המנונא: שומרת יבם (מצפה ליבם) שזינתה שכיון שהיתה זקוקה ליבום הריהי כעין אשת איש שזנתה תחת בעלה ואסורה ליבמה!?

ודוחים: לא, אין מכאן הוכחה, שכן אפשר לומר כך במשנה: נישאווהוא הדין לזינו, והאי דקתני [וזה ששנה] נישאולישנא מעליא נקט [לשון מעולה, נקיה, תפס] ולא רצה לדבר על זנות.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שמועה זו באופן אחר: מה שאמרו במשנה שצרת ערווה שנישאת ונתברר שהיתה הערווה איילונית שקונסים אותה — נישאו והוא הדין לזינו.

ושואלים: לימא [האם נאמר] שדבר זה מסייע ליה [לו] לרב המנונא, שאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתהאסורה ליבמה!?

ודוחים: לא, נישאו דווקא הן שאסורות משום דמיחלפא [שמתחלפת] היבמה באשה שהלך בעלה למדינת הים ונישאה לאחר, שאז ודאי אסורה לראשון ולשני, וכיוצא בה גזרו ביבמה שנישאה. אבל בזנות, שאין הדברים דומים — אין לגזור.

ב שנינו במשנה הכונס את יבמתו ונמצא שהיתה איילונית, ובינתיים נישאה צרתה לאחר בלא חליצה שתצא מזה ומזה וכו'. ומעירים: וצריכא [וצריך] לומר גם את ההלכה הזו, אף שלכאורה ענין אחד הוא עם ההלכה הקודמת לה; דאי אשמעינן בהך קמייתא [שאם היה משמיע לנו רק בזו הראשונה], בצרת ערווה, היינו אומרים שדין זה הוא משום שלא איקיים [התקיימה] מצות יבום כלל, שבמה שנישאת לאחר נמצא שליבם לא היה כלל את מי לייבם.

אבל הכא דאיקיים [כאן שהתקיימה] מצות יבום בדרך כלשהי כאשר כנס אותה, אף שלאחר מכן נתברר שלא היה כאן יבום — אימא [אמור] שלא נקנוס את הצרה, שלא היתה צריכה לחשוש לדבר זה.

ומן הצד השני אי אשמעינן הכא [אם היה משמיע לנו רק כאן], ביבמה שנמצאת איילונית, היינו אומרים: דווקא כאן יש מקום לגזור משום דקא רמיא קמיה [שהיא מוטלת לפניו] לפני היבם, בדיוק כפי שצרתה האיילונית עומדת לפניו, והיה עליה להמתין, אבל התם דלא רמיא קמיה [שם, במקרה שהיתה צרת ערווה, שאינה מוטלת לפניו], ששתיהן פטורות היו לגמרי מן היבום — אימא [אמור] שלא נקנוס, על כן צריכא [צריך] שתיאמרנה שתי ההלכות.

ג שנינו במשנה כתב הסופר וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש, ונתן האיש לאשה שובר והיא נתנה לו את הגט, ר' אלעזר אומר: אם לאלתר יצא הגט מתחת ידי האיש ודאי שאין אלו גירושין, אבל אם יצא לאחר זמן אומרים שנתגרשה כדין, והחזירה לו את הגט.

ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] לאלתר, והיכי דמי [וכיצד הוא בדיוק] לאחר זמן? אמר רב יהודה אמר שמואל: כל זמן שיושבין ועסוקין באותו ענין של גירושין — זהו הנקרא לאלתר, אם עמדו משם — זהו נקרא לאחר זמן.

ורב אדא בר אהבה אמר: אם לא נישאתזהו לאלתר, שהרי יכולים לתקן את הדבר ויתן גט כראוי, אם נישאתזהו לאחר זמן.

ושואלים: תנן [שנינו במשנה] בדברי ר' אלעזר: לא כל הימנו (אין זה בכוחו) של הראשון לאבד את זכותו של השני. ומעתה בשלמא [נניח] לשיטת רב אדא בר אהבההיינו דקתני [זהו ששנה] "שני", שהרי מדובר פה במקרה שנישאה ויש בעל שני, אלא לדעת שמואל מאי [מה] פירוש "שני"? הרי אם רק עמדו משם — נחשב הדבר כ"לאחר זמן", אף שעדיין לא נישאה, ואין כאן איפוא שני!

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר