שבית שמאי סברי [סבורים]: פעמים אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ולכן אף שראוה שנבעלה אין אומרים שבעל אותה לשם קידושין שהרי זה עתה נתגרשו, אלא אומרים אנו שבא עליה לשם זנות בלבד. ולכן אינו צריך לתת לה גט שני.

ובית הלל סברי [סבורים]: אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובוודאי לשם קידושין בעל, וצריך לחזור ולתת לה גט. אבל אם לא ראוה שנבעלה, אף שלנה עמו בפונדק — דברי הכל אינה צריכה הימנו גט שני, שאין אנו חוששים שנבעלה.

על העמדה זאת של המשנה מקשים: תנן [שנינו במשנה]: ומודים בית הלל בנתגרשה מן האירוסין — שאינה צריכה הימנו גט שני, לפי שאין לבו גס בה. ואי [ואם] מדובר במשנה בשראוה שנבעלה, מה לי מן האירוסין ומה לי מן הנשואין? הרי ראוה שנבעלה!

אלא יש לומר כי מתניתין [משנתנו] באמת מדברת בשלא ראוה שנבעלה, ור' יוחנן שאמר כי האי תנא [כדעת תנא זה] אמר, דתניא [שכן שנינו בברייתא], אמר ר' שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על אשה זו שלא ראוה שנבעלה, שהכל מודים שאינה צריכה הימנו גט שני,

על מה נחלקו? על שראוה שנבעלה, שבית שמאי אומרים: אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובית הלל אומרים: אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ור' שמעון בן אלעזר חולק על משנתנו.

ושואלים: ומתניתין דאוקימנא [ומשנתנו שהעמדנו אותה] במקרה שלא ראוה שנבעלה, במאי פליגי [במה הם חלוקים]? ומשיבים: במקרה דאיכא [שיש] עדי יחוד שמעידים שנתייחדו בחדר אחד, וליכא [ואין] עדי ביאה,

בית שמאי סברי [סבורים]: לא אמרינן [אין אנו אומרים] הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה, אלא אף שהעדים מעידים שהתייחדו אין זאת אומרת שבא עליה. ובית הלל סברי [סבורים]: אמרינן [אומרים אנו] הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה ומניחים שבוודאי בא עליה, ולכן צריכה ממנו גט שני.

ומודים בית הלל בנתגרשה מן האירוסין — שאינה צריכה הימנו גט שני, אף אם נתייחד עימה, שכיון שאין לבו גס בה. לא אמרינן [אין אנו אומרים] הן הן עדי ביאה.

ושואלים: ומי [והאם] אמר ר' יוחנן הכי [כך] שאין בית הלל מצריכים גט שני אלא במקרה שראוה שנבעלה? והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: הלכה בכל מקום כסתם משנה, ואוקימנא למתניתין [והעמדנו את משנתנו] שמדובר בה בשלא ראוה שנבעלה, וכיצד פוסק ר' יוחנן שלא כמשנה! ומשיבים: אמוראי נינהו [אמוראים הם שנחלקו בדבר] ואליבא [ולפי שיטת] ר' יוחנן, שיש מהם הסבורים שאין ר' יוחנן פוסק בכל מקום כסתם משנה.

א משנה אשה שכנסה ונשאה בעלה השני על סמך גירושיה מבעלה הראשון בגט קרח, שהוא גט מקושר שאין בו עדים די הצורך, וכפי שיבואר להלן — תצא מזה ומזה בין מבעל ראשון בין משני שנישאה לו על סמך גט זה, וכל הדרכים האלו של קנסות שקונסים אשת איש שנישאה לאחר, שנימנו למעלה, קיימים בה.

גט קרח — הכל משלימין עליו, כלומר, כל אדם, אפילו פסול לעדות, רשאי לחתום עליו כתוספת לעדים העיקריים על מנת שלא יישאר קרח, אלו דברי בן ננס. ר' עקיבא אומר: לא הכל רשאים ואין פסולי עדות משלימין עליו אלא אם כן היו אלה קרובים, הראויין (כשרים) להעיד במקום אחר. שהתיר להשלים בעדים הפסולים רק מפני קירבתם, אבל מכל מקום צריכים הם להיות אנשים כשרים הראויים להעיד.

ואיזהו גט קרח? — שהיו עושים לעיתים "גט מקושר", שהוא גט (או שטר אחר) שמקפלים אותו ותופרים כל קפל, ועדים, מרובים יותר על שני העדים הנצרכים לשטר, חותמים על כל קשר. וגט קרח הוא כל שקשריו מרובין מעדיו, שיש בו חלקים קשורים שאין עליהם חתימות עדים.

ב גמרא שואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של גט קרח, מדוע נפסל גט זה, שהרי יש בו די עדים המעידים על אמיתותו! ומשיבים: גזירה משום מי שאמר "כולכם חתמו "ואז אין הגט כשר אלא אם כן חתמו כולם. ומי שעשה גט מקושר מן הסתם רוצה שיחתמו על כל קשר וקשר שבו, ויש לחשוש שמא ציווה "כולכם חתמו", וכיון שלא עשו כן הרי זה כאילו לא התקיים התנאי.

ג שנינו במשנה שבן ננס סבור כי גט קרח — הכל משלימין עליו ור' עקיבא מכשיר עדים שפסולים מחמת קירבה בלבד.

ושואלים: ור' עקיבא, עבד שפסול מאי טעמא [מה טעם] לא הכשיר בו, וכפי שמפורש להלן? ומשיבים: מחשש דאתו למימר [שיבואו לומר] שכיון שעשאוהו עד הרי הוא כשר לעדות בכל מקום, ויש לחשוש שישתמשו בו כעד של ממש במקום אחר. ומקשים: אם כן, קרוב נמי אתו למימר [גם כן יבואו לומר] שהוא כשר לעדות לקרובו גם במקום בו נצרכת עדות של ממש!

אלא יש להסביר באופן אחר: עבד היינו טעמא [זהו הטעם] שפסול — דדלמא אתו לאסוקיה [שמא יבואו להעלות אותו] ליוחסין, שיאמרו: כיון שראו שחתם על גט, מן הסתם אדם מישראל הוא.

ושואלים: אם זו היא סיבת הפסול, אם כן גזלן דבר [שבן] יוחסין הוא שלענין יוחסין אין בו פסול ליתכשר [שיהיה כשר] להשלים בו חתימות של גט מקושר, גם לדברי ר' עקיבא! אלמה תנן [ומפני מה שנינו במשנה] שר' עקיבא אומר: אין משלימין עליו אלא קרובים הראויין להעיד במקום אחר, ונדייק מכאן: קרוב — אין [כן], גזלן — לא!

אלא, עבד היינו טעמא [זהו הטעם] שפסול — משום דאתו למימר [שיבואו לומר]: שחרורי שחרריה [שיחרר אותו] וחתם משום שהוא עתה כאחד מישראל. ושואלים: אם זו היא סיבת הפסול, אם כן גזלן נמי אתו למימר [גם כן יבואו לומר] כי תשובה עבד [עשה] ויכשירו אותו להעיד, ולכן פוסל ר' עקיבא אותם גם כאן. אבל קרוב מאי איכא למימר [מה יש לומר], מה יש לחשוש בו? ומשיבים: קרוב כולי עלמא ידעי [הכל יודעים] שקרוב הוא ואין לחשוש שמא יכשירוהו להעיד לקרוביו.

ד אמר ר' זירא אמר רבה בר שאילתא אמר רב המנונא סבא [הזקן] אמר רב אדא בר אהבה: גט קרח שהיו קשריו מרובים מעדיו, הוא כגון שהיו קשריו שבעה ועדיו ששה או קשריו ששה ועדיו חמשה, או קשריו חמשה ועדיו ארבעה, או קשריו ארבעה ועדיו שלשה — עד כאן, כלומר, במקרים כגון אלו, מחלוקת בן ננס ור' עקיבא. אבל אם היו קשריו שלשה ועדיו שנים — דברי הכל וגם בן ננס מודה שאין משלימים עליו אלא קרוב ולא פסול גמור.

אמר ליה [לו] ר' זירא לרבה בר שאילתא: מכדי [הלא] כל שלשה עדים במקושר כשנים בגט פשוט דמי [נחשבים], שאמרו חכמים שבגט מקושר צריך לפחות שלושה עדים, מה התם [שם] בגט פשוט קרוב לא יעיד כאחד משני העדים, אף הכא נמי [כאן גם כן] קרוב לא יעיד כחלק מן העדות העיקרית!

אמר ליה [לו] רבה בר שאילתא: אף לדידי קשיא [לי היתה קשה] לי שאלה זו ושאילתיה [ושאלתי אותה שאלה] לרב המנונא, ורב המנונא שאל אותה לרב אדא בר אהבה שהוא בעל שמועה זו, ואמר ליה [לו]: הנח לשלשה במקושר, דלאו דאורייתא [שאינו מן התורה], שהדין שצריך שיחתמו לפחות שלושה עדים על גט מקושר אינו מן התורה כחתימת שני עדים על גט אחר, משום כך אין מקפידים אם העד השלישי אינו עד כשר לגמרי.

ומעירים תניא נמי הכי [ושנויה ברייתא גם כן כך] כשיטת רב אדא בר אהבה: גט קרח — קשריו שבעה ועדיו ששה, ששה ועדיו חמשה, חמשה ועדיו ארבעה, ארבעה ועדיו שלשה — עד כאן מחלוקת בן ננס ור' עקיבא.

השלים עליו עבד בחתימה נוספת ונישאה האשה לאחר על סמך גט זה, בן ננס אומר: הולד מן הבעל השני כשר, ור' עקיבא אומר: הולד ממזר. אבל קשריו אם היו שלשה ועדיו שנים — דברי הכל אין משלימין עליו אלא קרוב.

רב יוסף מתני [היה שונה כאן] במקום "אין משלימים עליו אלא קרוב", ש"אין משלימים עליו אלא כשר". ומקשים והתניא [והרי שנינו בברייתא במפורש]: קרוב! אמר רב פפא, תני [שנה] ותקן שם: כשר.

אמר ר' יוחנן: לא הוכשרו בו בגט מקושר להשלים חתימות כמספר הקשרים אלא עד אחד קרוב בלבד, אבל תרי [שניים] לא, ומדוע? דלמא אתי לקיומי בתרי [שמא יבואו לקיים בשני] עדים קרובים וחד [ואחד] כשר, שאולי יהא פקפוק על גט זה, ויצטרכו לקיים את השטר, ובית הדין אינם יודעים מי הם העדים, ויאמתו חתימת שניים מן הקרובים ועד אחר שהיה כשר, ונמצא שקיימו את הגט על פי עדים פסולים. אבל אם היה בו רק עד קרוב אחד, כיון שמקיימים אותו על פי שלושה — יהיו שניים מהם לפחות כשרים.

אמר רב אשי: מתניתא נמי דיקא [הברייתא גם כן מדוייקת כשיטה זו],