ר' יהודה אומר: אף זה הוא גופו של גט, מה שכתוב בו "ודן דיהוי ליכי מינאי [וזה שיהיה לך ממני] ספר תירוכין [גירושין] ואגרת שבוקין [עזיבה] וגט פטורין למהך להתנסבא [ללכת להינשא] לכל גבר דיתצביין [איש שתירצי] "וזהו גופו של גט (שטר) שחרור של שפחה: "הרי את בת חורין", "הרי את לעצמך".

א גמרא ושואלים: פשיטא [פשוט לנו], שאם אמר לה לאשתו שכך כתב בגט שלה "הרי את בת חורין" — לא אמר ולא כלום, שאין זו לשון גירושין, וכן אם אמר לה לשפחתו "הרי את מותרת לכל אדם" — גם כן לא אמר ולא כלום, שאין זו לשון שיחרור.

אולם אם אמר לה לאשה בגט "הרי את לעצמך", מהו הדין? האם "הרי את לעצמך לגמרי" קאמר [אומר] לה שהיא יכולה לעשות כל דבר לעצמה, ובכלל זה להינשא לאחר, או "הרי את לעצמך למלאכה" בלבד קאמר [אמר] לה? שהיא יכולה לעשות מלאכה עבור עצמה, אבל אין זו לשון גירושין.

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה דתנן [ששנינו במשנתנו]: גופו של גט שחרור "הרי את בת חורין, הרי את לעצמך". ומעתה מה עבדא דקני ליה גופיה [עבד שקנוי לו גופו לאדונו], כי אמר ליה [כאשר אומר לו], כלומר, לשפחה, "הרי את לעצמך" — קני גופיה [קונה את גופו] לעצמו, אשה שלא קני [קנוי] לו גופה לא כל שכן שאם אמר לה "הרי את לעצמך" הריהי משוחררת ממנו לגמרי?

ועוד בענין זה, אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: אם אמר לו לעבדו בשטר השיחרור "אין לי עסק בך", מהו? האם יש בזה לשון מועילה של שיחרור?

אמר ליה [לו] רב חנין לרב אשי, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב חנין מחוזנאה [ממחוזא] לרב אשי: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר זה ממה דתניא [ששנינו בברייתא]: המוכר עבדו לגוי יצא העבד לחירות, וצריך גט שחרור מרבו הראשון. אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים — דווקא באופן שלא כתב עליו אונו (שטר) כשמכרו, אבל אם כתב עליו אונו — זהו שחרורו.

והסברנו מאי [מה פירוש] "אונו"? אמר רב ששת: דכתב ליה [שכותב לו] כך: "לכשתברח ממנו, מאותו גוי שמכרתיך לו, אין לי עסק בך", ולכן כשמשתחרר בדרך כלשהי מאדוניו הגוי הריהו יוצא לחירות לגמרי ודינו כישראל גמור. ומכאן משמע, שלשון "אין לי עסק בך" היא לשון מועילה לענין שחרור.

שנינו במשנה: גופו של גט "הרי את מותרת לכל אדם", ר' יהודה אומר שגם לשון זו היא חלק מעיקרו של הגט: "ודן דיהוי ליכי מינאי [וזה שיהיה לך ממני] ספר תירוכין [גירושין] ואגרת שבוקין [עזיבה] ". ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עיקרון נחלקו] ר' יהודה וחכמים? ומסבירים: רבנן סברי [חכמים סבורים] שידים, כלומר, ביטויים בלתי מושלמים מבחינה לשונית, אף שאין מוכיחות בעצמן את כוונת האומר מכל מקום הויין [הריהן] ידים. שחכמים סבורים שאם אמר משפט שאינו מושלם, מכל מקום כיון שהענין ברור מן ההקשר — הרי זה מספיק. ולכן, אף על גב [אף על פי] שלא כתב לה "ודן", שזהו גט שמתגרשת בו, מכל מקום מוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה [מוכח הדבר שבגט זה הוא מגרש אותה] ואין צריך לפרש.

ור' יהודה סבר: ידים שאין מוכיחות לא הויין [אינן נחשבות] ידים, ומשום כך טעמא [הטעם, דווקא] שכתב לה "ודן" [וזה] וכו', דמוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה [שמוכח הדבר שבגט זה מגרש אותה], אבל אם לא כתב לה "ודן" [וזה] וכו', אמרי [אומרים אנשים]: בדיבורא גרשה [בדיבור בלבד גירש אותה], שסבורים שעצם הגירושין הוא מה שאומר לה שמגרש אותה, ושטרא [והשטר] ראיה בעלמא [בלבד] הוא שכך אמר, ולא גופו של הגט.

ג אמר אביי: האי מאן דכתב גיטא [זה מי שכותב גט], לא לכתוב [יכתוב] "ודין" ביו"ד שיש במשמע לשון זה גם ודין, כלומר, משפט ביני ובינך לגרשך, אלא ידקדק לכתוב "ודן" חסר, שיהא ברור שכוונתו ל"וזה".

ולא לכתוב [יכתוב] "איגרת" ביו"ד שמשמע גם לשון איגרת (גג) אלא אגרת חסר. ולא לכתוב [יכתוב] "לימהך" מלא, שמשמע לי מהך [מזו]. וישים לב שלא לכתוב [יכתוב] "למחך", כאשר אין האות ה"א כתובה בדיוק ונראית כמו חי"ת, דמשמע כי חוכא [שנשמע כלשון צחוק].

וצריך לכתוב במילים "דיתיהוייין" "דיתיצבייין" תלתא תלתא יודי"ן [שלושה שלושה יודי"ם], שבאופן זה ברור שיש לקרוא במשמעות "שתהיי, שתרצי", ולא יכתוב בשתי יודי"ן שמשמע כמו תהויין ותצביין [יהיו, ירצו] והכוונה לנשים כל שהן. ולורכיה לוי"ו [ויאריך את הוא"ו] של "תירוכין" ולוי"ו [ואת הוא"ו] של "שבוקין" שאם לא כן משמע תריכין ושביקין [מגורשים ועזובים].

ובנוסח "וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי" (ועכשיו פטרתי והעזבתי וגירשתי אותך) לורכיה לוי"ו של "כדו", שאם הוא מקצר בו נמצא דמשמע [שמשמעו] "וכדי" [בחנם]. ולא ליכתוב [יכתוב] במשפט בו הוא מתירה להינשא "לאיתנסבא" שמא לא יכתוב בדיוק ויעשה רווח כלשהו בין האותיות דמשמע [שמשמעו] לא יתנסבא [תינשא], אלא יכתוב "להתנסבא" (בה"א ובלא יו"ד), שלא יהא מקום לטעות.

איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] לפסק ההלכה לגבי המחלוקת במשנה: האם בעינן [צריכים אנו] לכתוב "ודן", או לא בעינן [צריכים אנו] לכתוב "ודן"?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע], דאתקין [שהתקין] רבא בגיטי [בגיטין] את הנוסח: "איך פלניא בר פלניא [פלוני בן פלוני] פטר ותריך ית פלוניתא אינתתיה דהות אינתתיה מן קדם דנא מיומא דנן ולעלם [וגירש את פלונית אשתו שהיתה אשתו מלפני זה, מיום זה ולעולם], ואילו לשון "ודן" לא קאמר [אמר].

ותוהים: ולטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], כולהו מי קאמר [כל הלשונות האחרים האם אמר בנוסח זה]? אלא בעינן [צריכים אנו] שיכתוב אותם, ואם כן אפשר לומר כי הכא נמי [כאן גם כן] בענין "ודן" בעינן [צריכים אנו] לכתוב.

ומדקדקים בהסברת לשון על הגט כמו שתיקן אותו רבא: "מיומא דנן" [מיום זה] כתוב בו כדי לאפוקי [להוציא] מדבריו של ר' יוסי, שאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו, ואין צורך לכתוב "מיום זה", ותיקן רבא שמכל מקום יכתבו נוסח זה.

ומה שתיקן רבא שצריך לכתוב "ולעלם" —